שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/פב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר פב

סימן פב

ב"ה חצי אלול שנת ברכות לפ"ק פה ק' שפאלע במדינת רוסיא שנה יוצאת ושנה נכנסת שנה טובה ומבורכת:

אשא עיני אל ההורים ומורים. אשר מעולם הם אנשי השם המה הגבורים להתיר פה אשת נעורים. תורף המעשה הנה ביום ה' לסדר ויקהל פקודי כ"ה לחדש אדר העבר. באת לפני אשה מכפר מאטסוב הסמוך לפה וצעקה עלי במר נפשה איך שבעלה חלש זה זמן כמה בחולי הציחאטקע ר"ל. ומורא בלבבה אולי ימות ותזקק ליבום והיבם אפשר שידרוש דמים יותר מכחה ובעלה מרוצה עתה לתת לה ג"פ ע"כ בקשה האשה מאתי שאסע לכפר הנ"ל להשיג לה ג"פ מבעלה הנ"ל.. והנה שם הכפר והנהרות אין ידועים בבירור לכותבם בגט ונסעתי לכפר מאטסוב הנ"ל עם סופר ושני עדי הגט ושני עידי הרשאה ועם השמש שאצלי והנה בבואינו לשם ראינו שהבעל שפוי בדעתו כאחד האדם הבריאים והוא יושב בשענק ובאו ערלים ועשה עמהם חשבון מהמגיע מאתם בעד י"ש ועכבנו בשם לערך שעות שתים וראה ראינו שהוא בדעתו צלולה כאחד האדם אך יש לו השיעול והציחאטקע ר"ל וכאשר ידוע לכל החולאת הלזו ר"ל שהם שפוים בדעתם עד שעת מיתת' ר"ל ולפי ראות עינינו לא עלה בלבינו לחשוש לטירוף דעת ח"ו אפי' אחר זמן כמה ועשיתי בשם סדר הגט דנחפז ללכת היינו שהבעל המגרש ייחד מקודם העידי הרשאה לשמוע מינוי שליחותו ואח"כ מינה את הסופר לשליח נתינה וא"ל בזה"ל אני מצוה אותך שתכתוב גט לשמי ולשמה כו' מא' ועד מאה עד שיוכשר א' לדעת הרב המסדר כו' ואני נותן לך רשות שתכתוב את הגט באיזה מקום שתרצה כו' והשליח להולכה מינה הבעל את אחי המתגרשת לפני עידי הרשאה עפ"י סה"ג והשבעתי את הבעל לבל יבטל את הגט ולא את השליחות ולאשר שפנה היום נסעתי לביתי פה שפאלא עם כל האנשים שהיו אתי זולת השמש הנזכר הושבתי והנחתיו בשם ובדעתי הי' לכתוב את הגט ביום וי"ו בבקר השכם ולהשמש צויתי שישב אצל המגרש וידבר עמו ובפרט ליום המחרת בעת כתיבת ונתינת הגט שישגיח עליו בעינא פקיחא והנה לסוף לא באת האשה חומ"י לפה וביום וי"ו מעט על היום באת האשה עם אחי' הנזכר ושאלתי אותה מדוע לא נסעו תומ"י לפה כאזהרתי אליהם ומענה בפיהם שהיו עייפים ושכבו לנוח מעט על שעות שתים והמתגרשת שכבה לישן על התנור ואמה שכבה על הליזאנקע שאצל התנור ובעלה החולה שכב על המטה שבבית הגם שהוא בחדר אחד עכ"ז שכב אצל החולה אחי המתגרשת הוא השליח הנ"ל וסמוך להחולה שכב השמש שלי שהנחתיו בשם והנה בבא האשה לפה התחיל הסופר לכתוב את הגט והעדים חתמו א"ע כדת ואח"כ מסר הסופר את הגט ליד השליח להולכה כו' והשליח מסר הגט ליד האשה לפני הע"ח כו' והנה הגם שבעת שהייתי בכפר הנ"ל אצל החולה לא עלה בלבי לחשוש לטירוף דעת אפי' לזמן כמה וכמבואר לעיל עכ"ז הנחתי בשם את השמש שלי עם מורה שעות והזהרתיו בתוקף אזהרתי הכל כמבואר ובפרט על זמן כתיבת הגט ונתינתו הזהרתיו שישגיח ויפקח עליו בטוב ואחר שקבלה האשה את הגט מיד השליח להולכה נסעה בחזרה להכפר ושלחה את השמש הנ"ל לפה בחזרה ביום א' אחר ש"ק ומענה בפי השמש שהוא בדעתו צלולה כמאז כן עתה כאחד האדם הבריאים ויחי' עוד זמן כמה והי' שפוי בדעתו גם בעת הכתיבה ונתינה כו' והחולה הנ"ל ביקש מאתי איך שצרכיו מרובים למען רפואתו לבשל תבשיליו ושאר צרכיו להתיר לו אחר הגירושין שתשב עמו המתגרשת ותשרת אותו ותבשל תבשילו כמקדם והתרתי לו שתהי' עמו בבית אחד ותשרת אותו לכל צרכיו למען רפואתו כמקודם אך שיהי' שומר ביניהם בכל עת ולבל תתיחד עמו בשום פעם ומסתמא כן הי' עד ב' שבועות חיים לנו ולכל ישראל שבק כן הוא תורף המעשה:

תשובה להרב המאה"ג כו' מו"ה יצחק יעקב נ"י אבד"ק שפאלא.

קבלתי מכתבו והנה לולי מליצת קדוש ד' נזר דורנו הקדוש מהר"א נ"י לא הייתי משיב כלל כי אין כחי כמאז ומוטרד גדול בענינים הכרחים אך לאהבת הצדיק נתתי אל לבי והנה אני רואה אחד משני אלה בהמערער או שהוא אינו בקי בה"ג או שמחמת קנאת איש כתב מה שכתב מ"ש לערער שיש רק אחד לבדקו תמוה לי מאד דאפילו לדברי פר"ח [סי' קכ"א ס"ק יו"ד וס"ק י"ז] מי אמר לו שאין ע"א נאמן בחששא קלה זו שמא נטרפה דעתו ופשטות כל הפוסקים דבדיעבד כשר בלא בדיקה והפר"ת גופא כתב בלשון אפשר ובודאי לשיטת רוב הפוסקים להעמיד האיש על חזקתו שראהו שהי' בדעת מיושב נאמן ע"א וא"ל שהוא נגד חזקת א"א דהא חזקת א"א כבר בטל שהרי נתן לה גט כבר ורק החשש שמא לא הי' בדעתו ונבטל הצווי ראשונה ע"ז העמידו על חזקתו יעוין בט"ז [ס"ס מ"ח] לענין וושט ובראש אפרים [בכללי חזקה] ובפלתי [סי' נו"ן] ואפי' להמחמירין שם אבל על הבדיקה שהוא לחומרא וספק בעלמא כ"ע מודים דאפילו לכתחלה סומכין על ע"א. ב' מה שלא כתב שהצווי הי' במקום אחר היטב [עשה] מעכ"ת שהרי צוה לכתוב באיזה מקום שירצה המסדר או הסופר א"כ שוב אינו מחזי כשקרא ובפרט דבמקום עיגון הפר"ח בעצמו מיקל ועיין בגט מקושר ואשר לא כתב מקום עמידת האיש תמה אני עליו והלא כן נוהגין כל ישראל לכתוב בלא סימן ובלא מקום עמידת איש ואשה כגון בבע"מ או בשולח גט למקום אחר ולפע"ד שזה המערער לא ראה גיטין הרבה לפי מנהגינו ומה שחש ליחוד תמה אני כיון שהי' כמה אנשים בחדר ושכבו אנשים אצלו איך שייך לחוש הא זה לא הוי יחוד כלל כדמשמע באה"ע. ומה שהקשה למה התיר להתייחד הלא בהדי' מבואר באה"ע ה"ג קרוב לסופו [סי' קמ"ח ס"ב] שמותר להתייחד ע"י שומר. ומה שהקשה שתלה הכתיבה בדעת הרב המסדר אתפלא מה קשה לו אי משום ברירה הא בכה"ג דלא תלה רק אם ירצה פ' בכה"ג הכשירו הגאונים שלפנינו והרבה האריך מהרש"ל לפסוק כן להלכה ובפרט באיזה מקום [שירצה המסדר] שהרי כבר בא חכם ובשעת כתיבה נתברר המקום ורצון המסדר וגם להש"מ נודע הדבר ששם כותבין הגט והוי כבא חכם [עירובין ל"ו ב'] ובפרט דבאיזה מקום יכתוב לא שייך כלל ברירה וכמו בנותן גט לשליח ואומר באיזה מקום שתמצאה ודו"ק וגם הא הכתיבה הוי בבירור ופשיטות ורק באיזה מקום תלוי בדעת המסדר ומאי שייך כאן ברירה כ"ז כתבתי להלכה והגם שמנהגי כעת מחמת כי לעת זקנתי וחולשת כחי אני מונע מלפסוק שאלה לדינא אך זה דבר פשוט שמותר להורות בפני רבו כביעתא בכותחא ובפרט שכבר הורו גאונים להתירה בלא חליצה ולדעתי שהמערער גופא יחזור מדבריו כדי שלא יכוה בח' דר"ת ז"ל [המובא בסי' קנ"ד סכ"ב]:

ובנידון העופות נ"ל דאותם שבמדינתנו ראיתי שהובאו לפני עופות כאזמיר שאוכלים שם מכבר עפ"י מסורה ואותן שבמדינתנו הם הם כאותם ממש וידוע לנו שהובאו משם ע"י השרים שבגלילותינו ולכן לא מחיתי בהמתירים אבל הגידו לי שבמדינת רוסיא מצויים עופות אחרים אין דומין לאלו כלל ואלו ע"ט המה כהנראה ולחשש חילוף ראוי להחמיר והי' שלום כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף