שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/לז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר לז

סימן לז

להרב המאה"ג כו' מו"ה ישראל נ"י האבד"ק הארעדניצי' ברוסיא:

שאלה הראשונה אגיד בדבר מעשה אשר לא יעשה. איש בליעל בא על אשת אביו ואביו הוא איש זקן בא בשנים ערך ששים שנים והבן והאב דרים בדירה אחת ואחר שנודע הדבר הודו הרשע והמרשעת איך שזה ששה שנים אשר נזדווגו יחד אך אמרו שמאז ועד עתה לא עשו מעשה הרע רק שלשה פעמים ואשה המרשעת לא ילדה לבעלה רק בת אחת והורתה ולידתה הי' אחר המעשה שנתחברו יחד במעשה הרע הנ"ל לזאת באתי לשאול מכתה"ק מ"ש בש"ע אה"ע סי' ד' אם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבני' לבאר לי מה נקרא פרוצה ביותר אי דווקא שהיא פרוצה ומופקרת לכל אבל כאן שלא ראינו ממנה פריצות יתירה אין חוששין או אפשר כיון שראינו ממנה פריצות יתירה עם האיש הבליעל אפשר שיש גם בזה פריצות יתירה וחוששין ואפילו נחליט ונאמר שאין נקרא פרוצה ביותר רק כשמופקרת לכל מ"מ חוכך אני בזה להחמיר והוא כיון דעיקר הטעם שאין חוששין משום שאנו תולין רוב בעילות אחר הבעל א"כ כאן כיון שהרשע הנ"ל הי' עמה כל אותן השנים בבית אחד אפשר לא שייך בזה לומר רוב בעילות אחר הבעל:

עוד אדרוש מכתה"ק ע"ד דברי ריבות שנתהוה בעירי נידון אשר זה ערך שבעים שנים שנמצא פה פאבריקע ונמצא בה כמה פועלים יהודים וא"י ומנהגם אשר קונים כל צרכי מחייתם מבעלי חניות העיר ובסוף כל חודש כשיגיע חשבון משכר עבודתם ופעולתם משלמים לבעלי החניות וכעת שכרו יהודים את הפאבריק מהאדון ורוצים לחדש שישלמו המה להפועלים שכר פעולתם עם צרכי מחייתם ובני העיר צועקים מה לכם לקפח פרנסתנו שאנו מוחזקים בזה מאבותינו ואבות אבותינו אם יכולים בני העיר למחות במחזיקי הפאבריקע מכח דיני מערופיא ע"כ ת"ה:

תשובה מכתבו הגיעני ולא הי' בי כח לעיין אז וגם טרדות נסבו עלי ולזה אחרו דברי עד בא פ"ש אמרתי שלא למנוע ולפרש דעתי הנה בדין זונה אחת שנתוודע שזינתה עם בן בעלה והי' דרים יחד בבית אחד אבל אמרה שלא עשו מעשה רק ג' פעמים ומעכ"ת חושש כיון שעשו מעשה פריצות יתירה והמה דרים בבית אחד דלמא דינה כפרוצה ביותר וגם כיון שרגילים בבית אחד ולדידי נראה דאין חשש בזה דלא מצינו חילוק זה בשום מקום וכן מבואר בדברי התו' יבמות [קי"ט א' ד"ה ר"מ] ובכורות [כ' ע"א ד"ה רבינא] בסוגי' דרוב הבא ע"י מעשה אם הוה רובא ותירוץ בתרא דגבי איש ואשתו עדיף מרוב דזה אינו רוב לבד דתלוי במעשה רק שכן דרך ב"א להזדקק לאשתו עדיף מרובא יעיי"ש וכן צ"ל לתירוץ זה לפ"ד הב"ח שכתב לפרש דרוב ע"י מעשה אף שידעינן שנעשה המעשה לא אלים טובא לילך בתרה ומובא במ"א ה' ציצית [סי' ח' סקי"א] ואפ"ה רוב ביאות מבעל תלינן אחריו אלא ודאי דרוב ביאות אחר הבעל עדיף מרובא דעלמא וזה ברור לפע"ד **(שאלה השניה נדפסה לעיל בחלק יו"ד סי' כ"א כי שם מקומה)** ועל השלישית לו אשיבנה על בני הפאבריקע שרוצים לעשות מחיות וליתן אוכלין וכל הצריך לפועלים ישראל וא"י מחיר שכרם המגיע להם במזומן ומסחר זה הי' לבני העיר והחזיקו בהאפאבריקע זו כמה שנים ומזה פרנסתם להחיות עם רב נראה לי שעפ"י הדין לא נוכל להחליט לאיסור משום דכל אחד בשלו עוסק ומפורש בירושלמי טעם לזה מה דרמי לי מן שמיא דילי הם ומה דרמי לך מן שמיא דילך היא ואני בתשו' הארכתי לפרש דתרווייהו צריכי ורק בזה פליגי ר"ה ברי' דר"י ור"ה [בב"ב דף כ"א] אם חנות אצל חנות נקרא קיפוח חיותא אבל במקום שנראה הדבר שהוא מקפח פרנסתו שניהם מודים שאסור ולזה דעת אביאסף [מובא בב"י סי' קנ"ו] לאסור במבוי סתומה מצד אחד אך רוב הפו' חולקים וס"ל דגם בזה אין היזק ברור אבל היכא דהיזק ברור כמו בנ"ד שלא יקנו הפועלים אצל בעלי החניות כי לא יתנו להם מעות בעד שכר פעולתם ובע"כ יקנו אצל מחזיקי הפאבריקע והיזק ברור בודאי אסור ליקח המחי' מבעלי החניות ועיין בתשובת הרשב"א גבי חייט מביאו הרמ"א ז"ל סי' קנ"ו [סס"ה] וכעין זה הורה לי בע"פ בפלפולי עם הגאון בעל המחבר ספר ישועות יעקב ז"ל ולכן לדעתי אסורים לעשות התחדשות. אך אין להחליט הדבר כי מחמת תשות כחי אינני פוסק כעת שום דין לחלוטין אך אני מחוה דעתי והבוחר יבחר. לכן בכל אלו השלשה דינים יעיין עם הבד"צ ועם איזה גדול הדור ואם יסכימו בדבר כן יקום והי' שלום:

יום ה' טו"ב אדר א' תר"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף