שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/לו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים ב אבן העזר לו

סימן לו

להרב הגאון המפורסם ע"ה פ"ה מהר"מ פאנעט נ"י אבד"ק דעש והגליל יע"א:

שאלה בבע"מ שבא על נכרית והי' לו ממנה בנים ואח"כ נעשה חפשי והנכרית נתגיירה כדתה"ק ורוצה הבע"מ לישא אותה והב"ד מוחים בידו משום דין המבואר בש"ע [סי' י"א ס"ה] והיא משנה ביבמות דהנטען מן השפחה לא ישאנה ע"כ:

תשובה לכאורה הי' מקום למצוא היתר דהנה בגמ' יבמות (כ"ד ע"ב) וז"ל המשנה הנטען על השפחה ונשתחררה או על הנכרית ונתגיירה ה"ז לא יכנוס ואם כנס אין מוציאין מידו ובגמ' שם הא גיורת מיהו הוי ורמינהו א' איש שנתגייר לשום אשה וא' אשה שנתגיירה לשום איש וכן מי שנתגייר לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה אינם גרים ד"ר נחמי' שהי' ר"נ אומר א' גירי אריות וא' גירי חלומות וא' גירי מרדכי ואסתר אינם גרים עד שיתגיירו בזמן הזה בזה"ז ס"ד א"א כבזה"ז הא אתמר עלה אר"י ב"ש ב"מ משמי' דרב הלכה כדברי האומר כולם גרים הם א"ה לכתחילה נמי משום דר"א דאמר ר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו' עכ"ל ופרש"י שם בד"ה דאמר ר' אסי טעמא דמתני' משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך דאתי לאחזוקי לקלא קמא עכ"ל והרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ה כתב וז"ל שנינו ביבמות פ' כיצד הנטען מן השפחה ונשתחררה מן הנכרית ונתגיירה לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא ומיהו לכתחילה לא יכנוס דלזות שפתים איכא ומכוער הדבר גם כי חשש יש בזו שלא נתגיירה לשם שמים אלא כדי שתנשא לזה ועצת חטאין יש ביניהם וכ"ש זה שהרחיק האהובה בנשואי' וכנס את זו השנואה שהכל יודעין כלה זו למה נכנסה לחדר ואין מן הראוי לירש שפחה גבירתה ונשואין כאילו גורמין להביא לעולם בנים סוררים ומורים וע"כ נסמכה כו' עכ"ל והנה לכאורה יש שני טעמים על הלזות שפתים דלרש"י ז"ל דאם ישאנה יתחזק הקול דלמפרע ולהרשב"א החשש דיאמרו דלא נתגיירה לש"ש. והנה ברא"ש ז"ל כתב וז"ל אבל גירות מיהו הוי ואע"ג דנתגיירה לשום קידושי איש דקיי"ל א' איש שנתגייר לשם אשה וא' אשה שנתגיירה לשם איש כו' כולם גרים ולכתחילה מיהא לא יכנוס משום דר"א דאר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך כו' ע"ש וא"כ י"ל דגם בנטען משפחה בודאי ויש להם בנים דל"ש החשש דלזות שפתים דבלא"ה ידוע בודאי שנפגמו ולכן לטעם רש"י ז"ל מותר כיון דבלא"ה נפגמה אך לכאורה בירושלמי מבואר דאפי' ודאי בא עלי' אסור לכונסה וכ"כ הנ"י ז"ל וכן הראשונים אך די"ל הירושלמי ס"ל כס"ד בגמ' דידן וכדברי התוס' ז"ל (דהלזות שפתים) היינו שמא לא נתגיירה לש"ש ורק אם כנס לא תצא משום ספק אבל לדידן דאפי' לא נתגיירה לש"ש נמי היא גיורת ורק הטעם דלזות שפתים דמחזקי' קול הראשון י"ל דאם בוודאי בא עלי' דבלא"ה נפגמו שפיר מותר לישאנה דלא שייך לזות שפתים אך באמת זה ליתא כלל דבהדי' מבואר בתשו' רשב"א ז"ל [הנ"ל דמכוער הדבר] אלמא דגם מטעם פגם אסירי היינו שירננו אחריהם היינו מכיעור המעשים שעשו מכבר [ונשאה אח"כ] ובזה י"ל דגם רש"י ז"ל כוונתו דיבואו להחזיק המעשה ומכוער הדבר היינו גוף הדבר שזינה עם נכרית ונשאה ולכן שפיר שייך לזות שפתים אפי' בידוע הדבר שזינה עמה ורק גוף הדבר הוא כיעור במה שהוסיף ונשאה גם כי יאמרו שלא גיירה לש"ש ואפי' לדידן דכולם גרים מ"מ הטעם כמ"ש התוס' ז"ל [שם ד"ה הלכה] דנהי דגיירה משום נשואין מ"מ אגב חיבת נשואין קבלה דת הקדוש של יהודים אבל העולם ירננו שלא כוונה כלל לש"ש רק לזנות וכמ"ש הרשב"א ז"ל ולכן בודאי אסורה לכנוס כמו שאסר הרשב"א ז"ל להדי' דשם הי' ממש מעשה דנ"ד ויותר מזה מבואר ביש"ש שאפי' מפנוי' ובאה לפרקה כיון שעברה איסור כרת אסורה בנטען על פנוי' ומכ"ש בכה"ג בנ"ד שאסרה להנשא לו אך לפי מה שמבואר בהשאלה שמגזם לה.. מאוד בכמה ענינים ובאיסורים חמורים י"ל דבכה"ג כדי דלא ליתי לידי עבירות חמורות מתירין לו איסור קל ובזה כבר דברו גדולי האחרונים בספר ב"ז ובספר בעי חיי לכה"ג והרבה נטו להתירא והגם שכה"ג מסיק להחמיר בספרו הנ"ל עכ"פ באיסור כזה דבדיעבד לא יוציא וכנ"ל דלא מחינן בידו אך ח"ו להתיר זה בפשוט רק אחרי הסכמת רבנים דבמדינתיכם מסביב והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף