שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/פד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת דברי חיים א אבן העזר פד

סימן פד

שאלה אחד שנלקח לבע"מ והלך להרעגעמענט וביקשה אשתו שיפטרנה בג"פ ולא רצה עד שהבטיחו לו ארבעים כסף והשלישו ביד אחד שלאחר הג"פ יתן לו השליש הארבעים כסף. והנה לאחר הגט הוציאה האשה הנ"ל כתב מסירת מודעה ורצונה שהשליש יחזור לה המעות כי היתה אנוסה בהבטחת המעות ומסופק השואל אם מחויב השליש להחזיר להאשה מחמת המ"מ דאולי לא יועיל המ"מ וגם מסופק אם נימא דהמ"מ מועיל והמעות יוחזר להאשה אם הגט בטל כיון שגילה הבעל דעתו שאינו רוצה לגרש רק בכסף מלא וא"כ הוי למפרע גט בטעות ובטל הגט:

תשובה באמת לא ידעתי למה יבוטל הגט אפי' אם נימא דהמעות יוחזר להאשה ואי משום גילוי דעת הבעל דלא רצה לגרש רק בכסף מלא מ"מ כיון שלא הוזכר בשעת נתינה כלום ולא הוי שום תנאי אין ג"ד מבטל הגט. ויותר מזה מבואר בש"ע אה"ע סי' קמ"ו ס"ג וז"ל ואם אמר לה הרי את מגורשת ואם לא תתני לי מאתים זוז לא תהי' מגורשת ה"ז מגורשת אפילו שלא נתנה מפני שלא כפל תנאו עכ"ל. אלמא דנ"ד בלא תנאי לא מבטל הגט וגם אין לומר דהוי אומדנא דמוכח כיון שראינו שלא רצה לגרש רק משום הממון ובאומדנא א"צ תנאי כפול הא ליתא דודאי אין זה יותר אומדנא מגירשה מחמת שלא הי' לה בנים או נדר שאמר משום כן אני מוציאך ואפ"ה כתבו התוס' בגיטין [דף מ"ו] דזה לא נקרא אומדנא דמוכח וכ"ז שלא הי' תנאי הגט קיים אפילו לא נתקיים המעשה ורק שם שייך לעז או קנס יעו"ש. אבל בנ"ד שלא הזכיר כלום בשעת מעשה הגט מזה בודאי הגט קיים אפי' אם יוחזר המעות לאשה וא"ל דהוי כאונס דמבואר בב"ב [דף מ"ז ע"ב] דכל המוכר מחמת מעות מקרי אונס דזוזי אנסוהו ורק מש"ה הוי המכירה קיים משום דאגב אנסי' גמר ומקני. א"כ י"ל לכאורה דה"נ הוי אנוס דהא חזינן שלא רצה לגרש רק המעות אנסוהו שהי' צריך למעות וגמר והקנה באם יתנהו לו המעות אך אם למפרע בטל השלישות של המעות מכח המ"מ של האשה א"כ לא הקנה כלל דבמה גמר ומקנה כיון שלא יתנו לו מעות ובאמת הוא נותן הגט באונס ובטל הגט כן הי' מקום לומר לכאורה אבל באמת אינו כן כיון דס"ס עשה ונתן הגט ברצון ונהי דהרצון הי' בטעות מחמת שסבר שיתנו לו מעות מ"מ כבר הקנה ברצון ובלא שום תנאי כיון שלא התנה בתנאי כפול וראי' מיבמות [דף ק"ו ע"א] דקי"ל גט מעושה וחליצה פסולין וחליצה בטעות כשירה והיינו אומרים לו ע"מ שיתנו לך מאתים זוז ואח"כ אומרת לו משטה הי' בך ולכאורה קשה הא לא רצה לחלוץ בלתי שהבטיחה לו המעות א"כ הוי אנוס ורק שגמר ומקנה ע"י זוזי ואם שוב אומרים לו משטה הי' בך למפרע במה גמר והקנה כיון שלא היו מחוייבים כלל מעות וא"כ הוי החליצה מעושה דאינה חליצה ולמה חליצה מוטעת כשירה א"ו ש"מ דשאני אונס דאינו מרוצה בשעת מעשה ומש"ה בטל החליצה משא"כ מוטעה דשפיר גמר והקנה רק שהי' הקנין בטעות בדעתו שסבר שיהי' לו תועלת ע"י החליצה היינו המעות ובאמת בזה נכזבה תוחלתו ופטורה האשה מליתן לו דמשטה הי' בו אבל מה שגמר וגירש בזה מעשיו קיימים ומש"ה חליצה מוטעה כשרה וגט מוטעה דפסול הוא משום התנאי דבגט מהני תנאי ואם עברה עה"ת הגט בטל וא"כ בנ"ד דלא הי' תנאי רק השלישו לו מעות והאשה מסרה מודעא על השלישות והמעות חוזרין להאשה אבל הגט שנתן בטעות שסבר שהשלישו לו מעות הגט ודאי קיים וז"ב:

אולם באמת נראה דגם המעות צריך השליש להחזיר להבעל דז"ל הרשב"א בתשו' סי' אלף ר"מ שאלה ראובן שמת בלא בנים ולו אחים ואחד נשוי נכרית וזה בן שפחה ואין היבמה רוצה בו כו' ואם נתנה לו מעות כדי לחלוץ לה ומסרה מודע' בפני עדים שאינה נותנת לו אלא מחמת אונסה והם מכירין באונס זה אם מוציאין ממנו לאחר שיחלוץ אם לאו. תשובה שפחה זו שאמרת כו' וכדגרסי' ביבמות פ' מצות חליצה בבת חמוה דר"פ כו' עד א"ל אלא היכי נעביד א"ל חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז לבתר דחלץ א"ל זיל הב לי' א"ל ר"פ משטה אני בך עבדי לי' מי לא תני' הרי שהי' בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו וא"ל טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא מצי א"ל משטה אני בך ה"נ משטה כו' אבל אם הקדימה ונתנה לו אין השטאה אחר נתינה כו' וקרוב בעיני שכל שחלץ קודם שנטל מעות שאין מוציא מיד האשה ואפי' חייבה עצמה לו בשטר ואפי' בקנין עכ"ל. והנה הרמ"א ז"ל מביאו בסי' קס"ט ס"נ וז"ל אבל אם נתנה לו המעות או השלישה לו המעות אינה יכולה לחזור עכ"ל. והגם שברשב"א אינו מבואר בהשלישה אך במרדכי משוה השליש לנתן המעות לידו דהשליש זכה בשבילו. והנה באמת לכאורה קשה למה באמת לא יועיל המ"מ. אך די"ל דשפיר דמ"מ לא הוי רק לבטל המעשה היינו המכר או המתנה כיון שנעשה באונס אינו כלום אבל בנידון דהמעשה של החליצה אי אפשר לבטל א"כ האיך שייך לומר שמסר מודעה שהוא מחמת שרוצה החליצה הא בעד זה גופא הוא שנותן לו המעות שיתן לה החליצה וכמ"ש גבי מכר שהמוכר אנוס ורק דאגב אונסי' למעות גמר ומקני ה"נ בשלמא באונס מחמת דבר אחר א"כ בעבור האונס שוב בטל המכירה דהי' אנוס אבל כשהאונס הוא גוף הדבר שהי' צריך ובעבור זה נתן המעות מאי מ"מ שייך בזה וא"ל רק כיון דזה הי' בלא"ה צריך לחלוץ מדין רק שלא הי' רוצה לקיים הוי נתינת המעות בע"כ לזה א"צ מ"מ ורק כיון דמכירין באונס סגי וא"כ בלא מסירת מודעה קשה למה בנתנה לו המעות א"צ להחזיר הא חזינן שהי' הנתינה בע"כ מחמת אונס שלא רצה לקיים המצוה ולמה פסק הרשב"א והמרדכי שבאם נתנה שא"צ להחזיר אך באמת דעתם ז"ל דנהי דהוא צריך לחלוץ בחנם או להעביר המעבורת מ"מ אם לא רצה רק עד ששלמו לו מעות השכירות כרצונו א"צ להחזיר ודקדקו כן מדברי הגמ' שאמרו יכולה לומר משטה כו' וקשה ל"ל דטעמא דמשטה הלא אם באמת התחייבה עצמה נימא לי' בע"כ הי' הבטחתו א"ו ש"מ דאם כבר נתחייב באמת בעד שכירות הגם שהוא בעד דבר שמחוייב לעשותו בחנם מ"מ אם כבר זכה בחיוב הי' צריך לשלם לו ורק דהאשה תוכל לומר שלא נתחייבה מעולם כי משטה היתה אבל בנתן לידו דכבר זכה בו הבעל בעד שכירות שוב אינו חוזר הגם שהי' בע"כ. וא"כ מש"ה גם המ"מ לא מהני ושפיר פסק הרשב"א ז"ל דלא מהני מ"מ וא"כ ה"נ בנ"ד כיון שזכה השליש בעבורו וכנ"ל בשם המרדכי שוב לא מהני המ"מ בעד מה שזכה לו בעד שכירותו והמעות מחויב השליש לתת להבעל ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף