שו"ת בנין עולם/יורה דעה/נד
|
< הקודם · הבא > |
- תשובה נד
[1]ה' משמים יתן חסד ליעקב ויאיר למאיר עיני חכמים ה"ה כבוד ידיד בית ישראל וידי"נ הרב הגאון הגדול החסיד המפורס' מוה' יעקב מאיר נ"י מק"ק יאלאווקא:
יקרת נועם אמריו ודברות קדשו האירו עיני ע"ד הס"ת אשר ה' אחרונה שבשם הוי"ה הי' הרגל דבוק לגג עד שנראה כעין ת' וניכר שנדבק אחר הכתיבה וגררו בסכין והחזירוהו לצורתו שלדעת הרא"ש שפסק כוותי' בשו"ע הוי חק תוכות ופלפל מעכ"ת ברוב חכמה בחריפות ובקיאות להכשיר ע"י שימשוך שוב הרגל למעלה בדיו ויוכשר עי"ז והאריך להביא ראיות להשיג על הגאון רמ"ע מפאנו בתשובה שכ' חציו בדיו וחציו בסכין מנין לנו להכשיר והביא מעכת"ה סמיכות לדבריו מדין סוכה שתחת האילן בסכך כשר שעירבן עם סכך פסול וחבטן ומדין הולכה שלא ברגל ברמב"ם (פ"א מה' פסולי המוקדשים) ועוד ראיות אשר יתבארו בדברינו בס"ד בקצרה הנה הגם כי ידעתי את מעכת"ה כי מי כמוהו מורה קולע אל השערה לו העוז והגבורה לשפוט מישרים בתורה אך בדבר הזה לבבי לא כן ידמה כי לענ"ד נראה להצדיק את הצדיק דמעיקרא הרמ"ע בתשובה והוא כי עיקר היסוד שבנה עלי' מעכת"ה שנכשר הה"א ע"י מעט תוספת דיו שמוסיף בהמשכת הרגל למעלה ולא כן אנכי עמדי כי נ"ל להוכיח שאם הי' נעשה הה"א בצורה זו 
היינו שהעמיד רגל השמאלי למעלה ואינו מסתיים בשוה עם רגל הימיני הוא פסול ומנא אמינא לה מהא דאיתא בפ' הבונה (קג ב) וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב כו' ההי"ן חתי"ן כו' ופי' המפרשים דהיינו שלא יגעו הרגל בגג ויהי' צורת ח ואם הי' כשר בציור הנ"ל יוכל להיות כשיגע בגג בצורת ף פשוט' דהא ודאי פ' פשוט' אע"ג שכ' הב"י בא"ח (סי' לו) בשם הר"י אכסדרני שצריך שיהי' רגל הימני ארוך כפלים כשל הגג אינו אלא למצוה מן המובחר וכשר ג"כ אם אינו אלא מעט ארוך יותר מן הגג כמ"ש בד"מ שם ומגופי' מוכח דרגל ה' השמאלי צריך להיות מסתיים בשוה עם רגל הימני וכמ"ש מדשוה עם ח כשנוגע בגג ודמות ח ודאי דאינו שוה עם פ' פשוטה וכיון שמצינו בש"ס שאות ח ואות ה מסתיים הרגל בשוה מנין לנו להכשיר גם כשאינו שוה שמא כך נתנו מסיני וכל שמשנה אין צורת האות עליו ואע"פ שהמ"א בא"ח (סי' לב ס"ק לג) כתב ה שלא נכתב רגל שמאלי בסוף הגג רק באמצעו כזה 
כשר וכן הסכים עמו בתשוב' נוב"י ע"ש מ"מ יש לחלק דשם אין משמעות בש"ס להיפוך משא"כ באם רגל ימיני ארוך יותר דמשמעות הש"ס אינו כן וכמ"ש:
וגם לענ"ד יש לפקפק ג"כ בדברי המ"א והנוב"י שנראה ג"כ דצריך הרגל לעמוד בשוה נגד קצה השני של גג הה"א מהא דקאמר שם שלא יעשה ההי"ן חתי"ן ולפי דבריהם גם אם נגע בגג אין בו צורת ח דבח' ודאי דצריך שיעמוד הרגל בסוף הגג מנא אמינא לה מהא דאיתא שם (קד ב) נטל גגו של ח' ועשאו ב' זיינין ואם הי' צורת ח' כזה 
הי' בצורת ז' וד' ולא ב' זיינין ומנין לנו לשנות ממה שמצינו ציורם בש"ס ותמיהני על הגאון נוב"י שכ' שכל מה שנזכר בש"ס בצורת האותיות אין זה לעיכובא כלל מנין לו זה שאינו מעכב ומצאתי בתשו' ראב"ח (סי' ע"ח שאלה א') לענין אות ק שנוגע הרגל בגג הביא שם דברי הש"ס דפ' הבונה שאמרו שם מ"ט תלי' כרעי' דקוף כו' ולמד משם לפסול אם נגע בגג וכ' שם שכל מה שאמרו בגמרא שם לדרשא בציור האותיות הכל הוא לעיכובא וכל המשנה צורת האותיות ממשפטם פסול הרי שכ' בפי' שלא כדברי הגאון נוב"י:
ומ"ש הגאון נוב"י ראי' מכתב ספרדי שקורין וועליש שאינם בצורת האותיות שכ' הב"י אין משם ראי' כלל כיון שלא נזכר ציורם בש"ס משא"כ במה שנזכר ציורם בש"ס נראה דפסול ולא נעלם ממני שיש לדחות שמתשו' ראב"ח שכתבתי אין ראי' כ"כ לנ"ד דשאני גבי קו"ף דנזכר קפידא זאת של תליית רגל הקו"ף בש"ס כמ"ש מ"ט תליא רגלא כו' משא"כ ברגל הה"א לא נזכר טעם למה יצטרך לסיים בשוה רק שמוכח ממילא מלשון הש"ס שציורו כך אבל באמת אין זה דיחוי שאף שלא נזכר טעם בציורי האותיות בש"ס אין לנו לשנות מדעתינו בשום דבר כי מי יודע לדרוש סתרי אותיות כר"ע וחבריו ומי יודע כמה אלפים טעמים יש בכל קוץ וקוץ ובכל ציור של כל אות מה שלא נזכר בש"ס כידוע שהעלימו הדברים ליודעי חן עוד יש ראי' לענ"ד שיש קפידא בתליית רגל הה"א שלא יהי' גבוה מנגד כלות רגל הימיני ממ"ש בפ' הקומץ רבה (כט ב) מפני מה נברא העולם בה' מפני שדומה לאכסדרה וכל הרוצה לצאת יצא ופרש"י שם שפתוח מתחתיו ואמרו שם מ"ט תליא כרעי' דה"א דאי הדר בי' בתשובה מעייל לי' ופרש"י דעייל לי' בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגבו ופריך שם וליהדר ולעייל בהך ומשני לא מסתעיא מילתא יעו"ש בפרש"י הרי מוכח דהקפידו שלא יהא פתח אחר בה"א כי אם מה שבין הרגל לגג משא"כ אם הוא בציור כזה 
הרי הוא פתוח מן הצד בסמוך לו ליציאתו למטה ולא שייך כאן תי' הש"ס לא מסתעיא מילתא כיון שאינו נכנס בדרך יציאתו ואין להביא ראי' להיפוך ממ"ש שם בפ' הקומץ ניקב תוכו של ה"א כשר לפי פי' ראשון של רש"י שם דהיינו רגל הפנימי של ה"י ונשתייר כ"ש וא"כ מה שנשאר למטה ודאי דאינו בחשבון והוה כמאן דליתי' ולא נחשב רק מה שנשאר למעלה וא"כ הרי צורתו כך 
דבהא ודאי מודינא דאם הוא קצת קצר דכשר דהא ודאי דא"א לצמצם שיהי' בשוה ממש ועיקר הדבר תלוי בהיכר תינוק ולפי ראות העין שיהי' דומה שמסתיים בשוה וא"כ מיירי כאן בנקב קטן שניקב סמוך לקצה התחתון משא"כ במה דמשמע מ מדברי מעכת"ה דאפי' הי' ה' שבשם אחר המחיקה ארוך קצת וא"כ במה שימשוך ע"י יו למעלה הוא ממש בציור כזה 
כמש"ל והי' נלע"ד דהכל תלוי בציור עובי קולמוס כל שלא נשתייר כ"כ למטה בסיום הרגל הוא נחשב כאלו מסתיים בשוה דכל שיעור האותיות הכל נמדדים בשיעור עובי הקולמוס כמ"ש הב"י בציור האותיות בא"ח (סי' לו) בשם הר"י אכסדני ובזה נדחה ג"כ מ"ש מעכ"ת להתיר אח"כ למחוק ממה שנשאר מן הרגל ולמטה ודימה זה להטיל ציצית למוטלת וחשש מחיקה אין כאן דאינו מוחק אות שלם והוה ח"ש דלא חזי לאיצטרופי[*] דלפי מ"ש דעיקר הרגל הוא מה שעומד למטה ואין העליון נחשב כלל א"כ הוה מוחק כל הרגל של שם:
[הג"ה ובעיקר דין זה דח"ש שאסור מה"ת היכא דלא חזי לאיצטרופי שכתב מעכת"ה בפשיטות דמותר ובאמת חשבתי כן גם אני מדעתי ואח"ז מצאתי כן בתשו' נוב"י שכ' ג"כ שאם אכל ח"ש חמץ בסוף יום שביעי של פסח שאין שהות עוד להשלים לכשיעור וכן באוכל ח"ש ביוה"כ סמוך לערב דאין אסור מן התורה ועתה ראיתי שיש בזה מקום עיון ואין זה ברור דכיון דלא מצינו כן מפורש בש"ס אין לחדש קולא מדעתינו ואע"ג דבש"ס פ' יוה"כ (עד א) נקט טעמא דר' יוחנן דס"ל ח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי יעו"ש בתוס' שכ' שם דאע"ג דילפינן לה מקרא דכל חלב נקט ה"ט כדי להוכיח דקרא דכל חלב דרשה גמורא הי' וא"כ כיון דבאמת ילפינן לה מקרא לית לן למידרש טעמא דקרא די"ל כיון דברוב פעמים ח"ש חזי לאצטרופי דמטעם זה אסרה תורה ח"ש שוב לא חילקה התורה בזה ואסור לעולם דהא אנן לא קיי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא בפ' המקבל גבי לא תחבול בגד אלמנה דמתיר אם היא עשירה אם לא היכא שמפורש בתורה הטעם דאז מותר היכא דלא שייך הטעם כדמוכח בפ"ב דסנהדרין גבי לא ירבה לו נשים דרבנן דלא דרשי טעמא דקרא ס"ל דשם דהזכיר הטעם משום לא יסור וגו' מותר באין מסירות לבו וכן בסוף האומר בקדושין (סח ב) בקרא דלא תתחתן בם ע"ש ולפי מאי דקיי"ל שני הכתובים הבאים כאחד אין מלמדים מוכח דבכל התורה כולה לא אזלינן בתר טעמא ואפי' היכא דליכא טעמא אסור וא"כ יש מזה ראי' קצת דבכל דבר אסור ח"ש אפי' היכא דלא שייך הטעם דחזי לאצטרופי וקצת משמע כן לענ"ד מדברי התוס' פ"ג דשבועות (כב ב) ד"ה אהיתירא משתבע על מ"ש בש"ס שבועה שלא אוכל נבילות כו' דמפרש דמשכחת לה בח"ש וכ' ע"ז ואפי' לר"י דס"ל ח"ש אסור מן התור' כו' ע"ש שנדחקו בזה ואם נאמ' דהיכא דלא חזי לאצטרופי אינו אסור מן התורה א"כ משכחת לה כגון שהי' שבע שאם אכל יותר עד כשיעור הי' קץ באכילתו והוא אכילה גסה דלאו שמה אכיל' ובח"ש הראשון עדיין אינו שבע כ"כ אע"כ דלר"י ח"ש לעולם אסור כמ"ש ובר מן דין נלע"ד אפי' אם נאמר דאין בו איסור מן התורה מ"מ מדרבנן יש לאסור דהא קיי"ל בכל מלאכת שבת דשנים שעשאוהו פטורים וקיי"ל בהוצאות שבת זה עוקר וזה מניח דפטורים ואפ"ה אסור מדרבנן אפי' בהנח' דלא שייך בי' חזי לאצטרופי כדמוכח במשנה קמייתא דשבת העני עומד בחוץ כו' והא דשם אפי' בעקירה אין בו איסור דאוריית' מצד ח"ש וכמ"ש רש"י שם שם במשנה דמ"ש פטורים היינו מן התור' אבל חכמים אסרוהו י"ל דש"ה דגלי קרא דשנים שעשאוהו כו' כדאית' בפרק המצניע ושם בריש מכילתין וע"כ מאיסור תורה הוא דגלי קרא לפטור ולא מחיוב קרבן וסקילה דזה ידעינן ממילא דלא גרע מכל ח"ש דאין בו עונש רק איסורא בעלמא וכתבתי במ"א מזה באריכות. ובהא דאית' בריש פ' אלו עוברין (מב ב) גבי תערובות חמץ דיליף ר"א דחייב מלקות מקרא דכל מחמצת וגו' אע"ג דאנן ילפינן ח"ש מקרא דכל חלב ואין בו חיוב מלקות וכתבתי מזה במ"א דה"ט דע"כ צ"ל דכל מרבי גבי חמץ לחיוב מלקות[2] דאי לאיסור בלא"ה ידעינן מכל חלב דח"ש אסור מן התורה דביטול לא שייך בי' דהא הוי מין בשאינו מינו אע"כ דאתי כאן קרא יתיר' לחיוב מלקות והנה שם אינו ראוי להצטרף דהא אין בו כזית בכא"פ ואם נאמר דהיכא דלא חזי לאצטרופי אין בו איסור תורה א"כ שפיר איצטריך קרא דכל מחמצת לאסור כאן אפי' לא חזי לאצטרופי וא"כ מנלי' דאתי לידי חיוב מלקות אע"כ כמ"ש ודוחק לומר דגם בתערובות חזי לאצטרופי עמו חמץ אחר דשכר המדי וכל מידי דשתי' אינם ראוים להצטרף לאכילת חמץ דהא אוכל ושותה אין מצטרפים כמ"ש בפרק יוה"כ ועיין פ"ג דשבועות (כט א) דאמר רבה שבוע' שלא אוכל תאנים וענבים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים ואכל תאנים והפריש קרבן ואח"כ אכל ענבים לחודייהו הוה להו ענבים ח"ש ואח"ש לא מחייב קרבן מוכח דעכ"פ איסור תורה יש בו רק דאינו חייב קרבן ושם לא שייך חזי לאצטרופי לא לחיוב קרבן ולא לחיוב מלקות כיון דאכל ענבים תחיל' ואח"כ אפי' אם יאכל תאנים אין בו חיוב מלקות ולא קרבן דהא שבועתו הי' שלא יאכל תאנים וענבים משמע דוקא בסדר זה תאנים תחיל' ואח"כ ענבים ועש"ך יו"ד (סי' רלח ס"ק יב) שכ' דבנשבע שלא יאכלנה כולה אין שום איסור במקצת ממנה אפי' מצד ח"ש דהוי כמו פי' שלא יאכל כזית ולא דמי לנשבע סתם וחלק שם על הטור והמחבר ומ"מ הב"ח שם כ' דגם בכה"ג אסור מצד ח"ש ונרא' ג"כ מביאורי רבינו הגדול הגר"א מווילנא ז"ל שם שמסכים לזה ומהש"ס הנ"ל מוכח כדעתם מדקאמר דענבים הוי ח"ש ואין בו קרבן משמע אבל איסור יש בו וכמ"ש וא"כ צ"ל שמ"ש הטור והמחבר (שם סעיף טו) בנשבע שיאכלנה ונשרף מקצתה דא"צ לאכול אף דהוי ח"ש ועש"ך שם דיש לחלק בין ל"ת לעשה דנשבע שיאכלנה וא"כ מוכח ג"כ מדברי הש"ך דגם היכא דלא חזי לאצטרופי יש בו איסור מצד ח"ש דאל"כ לא הי' מקשה הש"ך שם על המחבר מהא דנשבע שיאכלנה ונשרף מקצתה יעו"ש ונמצא מבואר ממ"ש דין חדש דבנשבע שלא יאכל תאנים וענבים אסור לו לאכול ענבים מצד איסור ח"ש וכן תאנים לחודייהו אף שכונת שבועתו הי' שלא לאכול שניהם ביחד ודלא כמ"ש הש"ך שם וכן יראה מדברי ביאורי הגר"א (שם ס"ק א) ממ"ש דלא כהר"ן (ועיין בתשוב' הגאון ר"ע איגר בדין מי שנשבע שלא יהי' ש"ץ ונאמן שפלפל שם אם מותר לו להיות נאמן לבד וחקר שם בפלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן אם משמע שניהם כאחד או אחד בפ"ע) ולפי מ"ש אפי' אם הי' כונתו לשני הדברים יחד אסור לו אפי' באחת מהם מצד ח"ש דאסור מן התורה:
ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דשבועה ונדר שהאיסור בא ע"י עצמו לא שייך ח"ש אסור מן התור' מהא דאית' פ' הי' קורא (יד א) בעי מיני' אשיאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי השרוי בתענית מהו שיטעום אכילה ושתי' קביל עלי' והא ליכא א"ד הנאה קביל עלי' והא איכא א"ל טועם ואין בכך כלום תנ"ה כו' ר' אמי ור' אסי טעמי עד רביעתא ואם נאמר דאסור בו ח"ש א"כ אפי' אם כונתו הי' לאכילה ושתי' ג"כ אסור בטעימה מצד ח"ש[*] אבל אין משם ראי' כלל לפמ"ש התוס' שם ד"ה טועם פי' ר"ח שחוזר ופולט דלא חשיב הנאה מן הטעימה כו' ומש"ה הפולט א"צ ברכה שאינו נהנה הרי דאין זה בגדר ח"ש כלל דלא חשיב אפי' מקצת הנאה דאל"כ למה א"צ ברכה דהא ברכה ראשונ' א"צ שיעור וא"כ צ"ל דמ"ש ר' אמי ור' אסי טעמי עד רביעתא משמע אבל ביותר מרביעית אסור צ"ל דעכ"פ ביותר מרביעית אסור מדרבנן ומ"ש הש"ס שם דהנאה איכא כו' צ"ל דה"פ אכיל' קביל עלי' ר"ל הנאה של אכילה וכל שאינו דרך אכיל' לא מיקרי הנא' לגבי נדר ולא לגבי ברכה ואם כן אדרבא משמע משם איפכא דגם בנדר שייך ח"ש דאל"כ למה דקאמר טעמי עד רביעתא לא הוצרך הר"ח לפרש דמיירי בפולט דהא אפי' בולע אין בכך כלום דאפי' קיבל עליו הנא' של אכילה אין כאן איסור דסתם שתי' הוא ברביעית וסתם אכילה בכזית ומה דקאמר עד רביעתא אינו עד בכלל ואף שיש לדחות דבאמת ר' אמי ור' אסי פשטו לי' דהנא' קביל עלי' ובולע מיקרי הנא' ורק דפולט לא חשיב הנא' אבל לא משמע כן מלשון הש"ס דממ"ש לו טועם ואין בכך כלום משמע דפשט לי' מה דבעי מיני' אי אכילה קביל עלי' או הנא' משמע דפשט לי' לקולא דאכיל' קביל עלי' וא"כ מנין לו לר"ח ז"ל לפרש דמיירי בפולט אע"כ כמ"ש אמנם לפי מ"ש הרא"ש שם דמ"ש טעמי עד רביעתא היינו שאפי' שיעור רביעית מותר רק דיותר מרביעית אסור לטעום וכן בש"ע א"ח (סי' תקסז) א"כ אין ענין הסוגי' שם בח"ש ואם כן אין ראי' דשפיר הוצרך הר"ח לפרש דמיירי בפולט אך צ"ע דהא קיי"ל כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים וא"כ כאן דקאמר דטעמי עד רביעתא מנלן להם לפרש דעד ועד בכלל וצ"ע וגם אין להוכיח מהא דטעמי עד רביעתא ואם כן ברביעית יש איסור מצד נדרו ואם נאמר דבנדר אסור ח"ש אם כן אפי' בפחות מרביעית יהא אסור די"ל כמ"ש לעיל דגם ביותר מרביעית כל שפולט אין זה בגדר אכיל' או הנא' רק לחומרא בעלמא אסרו ביותר מרביעית. ובזה א"ש גם כן מה שהקשיתי למה פי' לקולא עד ועד בכלל דאין זה בגדר מ"ש כל שיעורי חכמים להחמיר דגם ביותר מרביעית אין זה רק חומרא בעלמא וכן משמע שם מדחילק בין תענית לברכה דבברכה אפי' ביותר מרביעית ס"ל דא"צ ברכה ולכאורה הוא תמוה דהא בש"ס מדמה לה תענית לברכה ולפי מ"ש א"ש דאין זה רק חומרא ולכן בברכה ודאי דאין לברך דהוה ברכה שא"צ:
[הג"ה מבן המחבר עי' בפרמ"ג ליו"ד משבצו' זהב (סי' צח ס"ק ב) ובפרמ"ג לא"ח באשל אברהם (סי' תקס"ז ס"ק א) ועי' ילקוט שמואל (א יד) ע"פ ויפדו העם את יהונתן וגו' ובאמת צ"ע לפי מה שמדמה הילקוט שם הך טעימ' דיהונתן להא דהשרוי בתענית טועם כו' ומטעמת א"צ ברכה והתם כתיב ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט הדבש וגו' ואין לך הנאה גדול' מזו ואיך מותר בלא ברכה ולפ"ד אאמ"ו הגאון נ"י א"ש:]
ויש לי בזה מקום עיון בדברי הב"י בטור א"ח (סי' רי) שהביא שיטת הרמב"ם והרי"ף שהם מחלקים בין ברכ' לתענית דלענין ברכה אפי' בבולע כל שהוא פחות מרביעית אינו מברך וא"כ צ"ל דס"ל דבברכה כיון דכונתו שלא לאכיל' רק לטעום התבשיל אין זה בגדר אכיל' והנא' אם כן למה בתענית כ' דוקא בטועם ופולט ובש"ס משמע דמדמה תענית לברכה וע"ק כיון דס"ל דאם כונתו שלא לאכיל' אפי' בבולע א"צ ברכה דלא מיקרי אכיל' והנא' א"כ למה ביותר מרביעית צריך ברכה ועי' בכ"מ (פ"א מה' ברכות) שדחק ליישב קושי' זאת והוא מדכתיב ואכלת ושבעת וברכת בעינן כונה לאכיל' וביותר מרביעית יש כאן כונה לאכיל' ולכן גם בברכה ראשונ' יש חילוק בזה בין פחות מרביעית ליותר מרביעית והם דברים דחוקים מאד ואין לזה שורש כלל ומנין לו להרמב"ם לחלק בזה ולולי דבריו הקדושים הי' נ"ל דגם הרמב"ם והרי"ף ס"ל לחלק בברכה בין בולע לפולט והא דלא כ' כן בה' ברכות סמך על מ"ש בה' תענית דדוקא שיפלוט ומשום דדין זה מקורו מדברי ר"ח שהי' מהגאונים והוא כתב זה לענין תענית כתבו הרי"ף והרמב"ם ג"כ שם ובאמת אין שום חילוק כלל בין ברכ' לתענית וכל שבולע אין זה בגדר טעימה אלא אכיל' ממש כיון שיש לו הנאת מעים ואין סבר' לחלק בין מכוין לאכיל' למכוין לטעימ' ועי' בביאורי רבינו הגדול הגר"א מווילנא בא"ח (סי' תקס"ז) שהביא בשם הרשב"א דלכך אסור ביותר מרביעית משום דעי"ז לוגמיו מלאים ויש לחוש שיבלע מעט ומזה ראי' למ"ש דגם ביותר מרביעית אינו מברך וי"ל דמ"ש הרמב"ם בברכה עד רביעית הוא ג"כ מצד חומרא דחיישינן שמא יבלע וא"כ הי' צריך ברכ' דהא נהנה בגרונו ומעיו וא"כ בפחות מרביעית אין זה ענין כלל להא דח"ש כנ"ל ודוק:
עוד נ"ל להביא ראי' דגם היכא דלא חזי לאצטרופי אסור בח"ש מהא דאית' בפ' יוה"כ (פא ב) שתה ציר כו' מתני' דלא כרבי כו' דרש רב גידל כו' אין הלכ' כרבי לשנה נפקו כ"ע מזגו ושתו חלא שמע רב גידל ואיקפד אימר דאמרי אנא דיעבד לכתחיל' מי אמרי אימר דאמרי חי מזוג מי אמרי כו' יעו"ש והנה הא ודאי קיי"ל דאפי' טובא בחומץ חי פטור וכמו דמוכח מדברי הרמב"ם) פ"ב מה' שביתות עשור ה"ה) וכן בש"ע א"ח (סי' תריב) דסתם וכתב דחומץ חי פטור משמע אפי' טובא וא"כ קשה למה אסור לכתחיל' בפורתא והא לא שייך חזי לאצטרופי דהא אפי' בטובא אין בו חיוב ואם כן עכ"פ בפחות מרביעית הי' מותר אפי' לכתחיל' אע"כ דבכל גונא אסור ח"ש ומ"מ יש לדחות דש"ה דבטובא יש בו איסור מדרבנן עכ"פ ולכן גם בפורתא אסור מדרבנן מצד ח"ש כמו בכל איסורי דרבנן דאסור גם בח"ש דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון ומ"מ צ"ע שם במה שנרא' מסתימת דברי הרמב"ם והש"ע דאפי' בטובא אין בו חיוב דלא משמע הכי לכאור' מדברי הש"ס דהא מדקאמר אימור דאמרי אנא דיעבד כו' ואח"כ אמר אימור דאמרי אנא פורתא כו' מוכח דבטובא אפי' בדיעבד יש בו חיוב ואפי' בחי שוב ראיתי שבט"ז הרגיש בזה וכ' שם באמת דבשיעור הרבה מאוד חייב מצד הרבוי שבו ומדמה לי' להא דנטל"פ ביו"ד (סי' קב) ומ"מ הרמב"ם ז"ל שדרכו לכתוב ג"כ הדברים שאינם נוהגים צ"ע למה לא הזכיר מזה:
ועי' בבעל המאור פ"ק דסוכה בסוגי' דסוכה שתחת האילן שכ' באם קדם האילן לסוכה כיון שבתחיל' נותן מעט סכך כשר שעדיין חמתה מרובה מצילתה ומצטרף סכך פסול שוב אינו מועיל מה שישלים סכך כשר לכשיעור ולכאור' צ"ע דהא מוכח מדברי רבא בזבחים דאמרינן חוזר הפיגול וניער ואין לומר דהתם לחומרא אמרינן הכי דהא התם מיירי לענין חיוב כרת מחמת פיגול וגם דמביא קרבן בשוגג אלא ודאי דלאו משום ספיקא הוא אלא מדינא ועיין ברא"ש פ' ג"ה באריכות בדין ביטול איסורים שהוכיח שם מסוגי' זו דאמרינן בכל האיסורים חוזר וניער וכן בסוגי' שם דרב המנונא הביא ראי' מהא דחצי ביצה אוכל שני כו' דהתם הוא לקולא ואפשר שסברת בעל המאור הוא דכאן גבי סוכה שאני דכיון שקודם שהשלים סכך כשר לכשיעור כבר נפסל סכך הכשר הראשון ושוב לא חזי ג"כ לאצטרופי דהוי תעשה ולא מן העשוי ואם כן יש ללמוד מזה ג"כ בנ"ד אם הי' מושך ע"י דיו היוד למעלה ומצטרף עם הנשאר בפסול ע"י חק תוכות שוב אינו מועיל אפי' אם אח"כ יגרור אותו מעט הנשאר ממטה למעל' שהרי בעת שנצטרף עם מעט הנשאר נפסל גם כן מעט שהמשיך למעל' ע"י דיו ונקרא עליו שם פסול ואפי' אם אח"כ יגרור המעט הנשאר למטה במה יתכשר שהרי גם העליון נפסל כמו הא דסכך כשר שעירבו עם סכך פסול לשיטת בעה"מ אבל לשיטת שאר פוסקים כשר בכה"ג ולפי שיטת בעה"מ הי' נרא' בנ"ד אם עשה ה' אחרונ' של השם בדמות ח' לא מהני שום תקנה אפי' אם יגרור הרגל ממטה למעל' דהא מכיון שנעש' ח' נפסל כל השם והרי זה דומה להא דסכך כשר שעירבם עם סכך פסול ואם כן מה בכך שיתקן אח"כ ויעשה ממנו ה' בכתיב' כיון שכבר נפסלו ג' אותיות הראשונים אבל דעת הפוסקים אינו כן בכ"מ וצ"ע בזה: ע"כ הג"ה]
ומה שדימה מעכ"ת דין זה להא דסוכה בסכך כשר שחבטן עם סכך פסול לא ידעתי הדמיון דהא שם ע"כ מיירי דלא הי' בסכך פסול כשיעור סכך שיהי' צילת' מרובה מחמתה ממנו לבד וגם הסכך כשר הי' מרובה יותר מן הפסול והתם טעמא אחרינא כמו איסור בהיתר דבטל ברוב וקודם יו"ט שעדיין כולו היתר מותר לבטל לכ"ע לכתחיל' כמ"ש הב"ח ומ"א (סי' תרכו) יעו"ש משא"כ בנ"ד כיון שאין שיעור לרגל השמאלי שאפי' בשיעור י' די א"כ במה שנשאר הרגל אחר המחיקה נשאר שיעור שלם כדי לפסול וגם המעט שמשך אח"כ למעל' ע"י כתיבה אינו מרובה יותר מהרגל שנשאר בפסול וא"כ לא שייך כאן ביטול כלל גם מ"ש כבודו הגאון נ"י מענין הולכה שלא ברגל ומקצתה ברגל הוא כשר בקרבנות ועיין מעכ"ת במשנה למלך (פ"א מה' פסוהמ"ק ה"ב) שהאריך בזה ומסקנתו לפסול מקצתו ברגל ומקצתו שלא ברגל יעו"ש ואם כן יש מכאן ראי' להיפוך ואפשר שזהו כונת הרמ"ע מפאנו מ"ש שם מקצתו ע"י דיו ומקצתו ע"י סכין מנין לנו להכשיר ר"ל שיש להסתפק בזה כעין הספק שיש להסתפק בהולכה שלא ברגל כמ"ש ואם כן ספיקא לחומרא כמו שיתבאר לפנינו בס"ד דכאן יש להחמיר מספק:
גם מ"ש מעכ"ת דמותר למחוק אח"כ למטה מצד ח"ש משום דלא חזי לאצטרופי גם בזה דבריו צ"ע ממנ"פ אם נאמר דבזה המעט שמשך למעל' ע"י דיו נכשר בזה ואין מן הצורך להצטרף עמו מה שנשאר למטה או אם נאמר דמצטרף גם המעט שנשאר למטה מטעם ביטול כמש"ל א"כ כיון שעי"ז נעש' השם בהכשר מדוע יהי' מותר למוחקו הרי בודאי חזי לאצטרופי שימחוק כל השם וגם לא ידעתי מה צורך בזה למחיק' מאחר שנכשר וגם אותו המעט חזר להכשירו:
ומ"ש מעכת"ה להביא ראי' מדברי הר"י אכסדרני הובא בב"י בטור יו"ד (סי' רעו) דאיסור מחיקת הרגל הוא משום דמקלקל האות ועושיהו שיהי' ד' משמע הא לאו הכי מותר ועוד שהרי כ' שהמוחק מקצת האות עד שהוציא' מתמונתה כו' לענ"ד אין זה ראי' דשם מיירי לענין מלקות משום מוחק את השם כמ"ש בפי' שם וחייב משום מחיק' ואחר שנתחייב כו' והא ודאי לענין חיוב מלקות צריך שיעור ומביא זה שם לרווחא דמילתא בנ"ד דלא נגע הרגל בגג היטב עד שהי' נרא' כה' דאין תקנה דאם הי' מוחקו הי' חייב אבל באמת מודה דגם בח"ש אסור ואדרבא נלע"ד דמשם יש ראי' להיפוך דאפי' מקצת הרגל יש איסור למוחקו דאל"כ למה כ' שם דאין לו תקנה הרי יכול לתקן באופן זה דהיינו שימחוק מקצת הרגל לצד מעל' וזה מותר ממנ"פ דאם הוא ה א"כ מותר למחוק דאין זה אות מן השם ואם הוא ה' א"כ במה שימחוק מקצת הרגל לא יבטל בזה צורת האות אחר שכבר נשאר צורת ה' בלעדו ולפ"ד מעכ"ת הוכשר אות ה' על ידי הנקודה העליונ' אף שעומדת מרחוק ואינ' מסתיימת בשוה עם רגל הימיני א"ו דאסור לנגוע באות אחד מן השם אפי' בקציהו וכן מצאתי מפורש בתשו' מ"ע שם (סי' לו) וז"ל ולא די שקלקלו כו' שהרי כשהם חוזרים וגוררים אותו שיעור הנשאר אחר שנכתב ההוא כרעא דתלי הרי המה גוררים חלק מתמונת הה"א אחר שכבר נתקדש השם בה כיון שהשיור לא הי' מפסיד צורתה והרי זה ח"ש דאסור מן התור' בגריר' כלל כו' יעו"ש הרי שכ' בפירוש שאפי' לא נתבטל על ידי המחיק' צורתה שייך בו ג"כ איסור מחיק' מטעם ח"ש דאסור מה"ת ובר מן דין נ"ל כיון דבאמת במחק אות אחד מן השם חייב מלקות ומיקרי שיעור שלם כמ"ש במס' סופרים (פ"ה ה"ו) דמוחק אות אחת מן השם עובר בל"ת וכ"פ הרמב"ם (פ"ו מה' יסודי התורה) והיינו דילפינן לה מקרא דואבדתם את שמם לא תעשון כן וגו' כל שמוחק אות א' ועי"ז נתבטל השם דאינו שלם מקרי אבוד וכמו מהרס אבנים מן המזבח אף שנשאר הרבה אבנים מחוברים דחייב וא"כ לפי מה שהוכחנו למעלה שעיקר ציור אות ה' הוא שיהי' רגל הפנימי סמוך בסיום הרגל הימיני כל שמוחק למטה הרי מבטל צורת הה' ומקרי מוחק אות אחד מן השם ומאבד השם הקדוש ועובר בל"ת ואין כאן ח"ש אלא שיעור שלם של איסור:
ומדברי הגאון הרמ"ע בתשוב' שם גם כן מוכח כמ"ש דרגל הה"א צריך שיסתיים בשוה עם רגל הימיני ממ"ש שם על המתחכמים לגרור תחיל' הקצה התחתון ולכתוב כרעא דתלי קודם שיגמרו גרירת הקצה העליון שכ' שזה ג"כ הוה חק תוכות כמשמעו שהתוך הראשון ששיירו תחי' בכתיבתם ההוא כרעא דתלי לא הי' תוך של ה"א כיון שהדל"ת מן הה"א אינה כהלכת' ועכשיו ע"י גרירה נעשה תוך של ה"א והרי תמונת האות נגמרת ע"י סכין מה תאמר שאחר הגריר' יגביהו מעט אותו כרעא דתלי ויבא גמר הצור' ע"י קולמוס הרי אתה אומר שהתוך הזה משוייר חציו בקולמס וחציו בסכין ומי התירו לנו עכ"ל וע"כ כונתו שכיון שצריך להיות היוד של הה"א בתוך הד' אם כן נעשה חצי התחתון של התוך סמוך למטה ע"י גרירת הסכין ור"ל שחצי רגל התחתון עומד במקום פסול שנעשה תוך שלו ע"י גריר' וחצי העליון של רגל הפנימי עומד במקום כשר בתוך שלו שנעש' ע"י קולמוס במה שהמשיכו עוד למעלה ואם נאמר שדי בנקודה העליונ' שהוסיפו שא"צ להסתיים עד סוף רגל הימיני ואם כן כל רגל הפנימי נעש' ע"י קולמוס ועומד במקום כשר' ומה בכך שחציו התחתון הוא פסול הרי הוא כמאן דליתיו אע"כ דס"ל שצריך להסתיים עד סמוך למטה בשוה עם רגל הימיני ואם כן צריך הוא לאצטרופי לחלק העליון והוי חציו ע"י סכין וחציו ע"י קולמס. ואף שהוא כתב בלשונו ומי התירו לנו נלע"ד שאין כונתו שנסתפק בדין וע"ז השיג מעכ"ת עליו דעל המחמיר בדרבנן עליו הראי' כדמוכח בפ"ד דמס' ידים ולענ"ד כונתו דודאי אסור וע"ז אומר ומי התירו לנו ור"ל כיון דקיי"ל שצריך כתיבה ולא על ידי חק תוכות אם כן כל שבמקצת האות נכתב שלא בכשרות הרי הוא כאלו לא כתוב דמי ואין צורתו עליו ואדרבא נלע"ד דגרע יותר מאלו לא נכתב כלל דכן קיי"ל בכל מקום כמו בגיטין דאם לא כתב שם אביו או אביה כשר ואם שינה פסול לרוב הפוסקים ועיין בפ"ק דגיטין (ד א) מודה ר"א במזויף מתוכו שהוא פסול ונלע"ד להביא ראי' דמקצת האות שנכתב שלא בכשרות פסול מהא דאי' בפ"ד דזבחים (לו ב) כל הניתנים על מזבח הפנימי שאם חיסר אחד מן המתנות כאלו לא כיפר לפיכך אם נתן כולם כתיקנם ואח' שלא כתיקנם פסול ואין בו כרת הרי אף דהוא חצי מתיר אם עשאו שלא בהכשר פסול וכמו כן בכתיבת ס"ת ומכ"ש לפי מ"ש אין צורך במה שנכתב למעל' ע"י דיו שעיקר הכשירו בחצי התחתון ודי בזה אם כן אם נעש' בפסול הרי כאלו כולו נעשה בפסול ומגופו מוכח ג"כ דחציו בפסול פסול דהא לכ"ע אע"פ שהד' של הה' נכתב בהכשר אם הי' שבתוכו נעש' ע"י חק תוכות הוא פסול ואין לומר דכ"ז שלא נגמר היוד עדיין אין שם ה' עליו ואם כן הוי כאלו כל האות נעשה בפסול דהא אות ה' נעשה ע"י ד' ו' והוה דומי' דד' מתנות של חטאת הפנימיים שא' מהם מעכב וכל שלא השלים הרי הוא כאלו לא כיפר כלל וכלא הי' כלל דמי וכן כאן כאלו לא נכתב כלל דמי:
עוד נלע"ד להביא ראי' לאיסור דהא ילפינן חק תוכות דפסול מהא דכתיב וכתבתם וכתב ולא וחקק ומוכתבתם ילפינן ג"כ שיהא כתיב' תמה ואם כן צריך להיות כל האות ע"י הכשר בקולמוס ואם הי' חציו ע"י סכין וחציו על ידי דיו אין זה כתיב' תמה. ובזה נדחה הראי' שהביא רום מעכ"ת מהולכה שלא ברגל ומקצת' ברגל אפי' אם נאמר דכשר לשיטת הרמב"ם כמו שנסתפק הגאון בעל מל"מ דש"ה דאין שיעור להולכה משא"כ בנ"ד שאם לא נגמר צורת האות בכשרותו אין שם אות עליו כמ"ש למעל' דהא מה שנשאר למטה צריך לאצטרופי למה שלמעל' כמש"ל ובזה נדחה נמי הראי' שהביא מעכת"ה מפ"ג דזבחים לא א) מחצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו דאמר רבא ויקץ כישן הפיגול דהתם יש שיעור כזית בפיגול משא"כ כאן כדכתיבנא ולכאור' יש להביא ראי' דמקצ' ע"י דיו ומקצ' על ידי סכין כשר ממ"ש בתה"ד (סי' רכח) דהיכא שצריך להוסיף בתיקון האו' ע"י דיו דלא מקרי חק תוכות וכ"כ הב"י בטור א"ח (סי' לב ובטור אה"ע סי' קכה) והתה"ד שם הביא ראי' לדבריו מדברי הרא"ש גבי כתיבת ס"ת יעו"ש אך נרא' דש"ה דשם מיירי בטעה וכ' ע במקום ב ושם חקק ומחק הרצוע' השמאלית ונשאר כמו ב כפופה וצריך למשוך למעל' ולעשות ב לא מיקרי חק תוכות דשם הרי כל האות נעשה על ידי כתיב' שהרי תחיל' ציור הב כפופה נעשה בהכשר ע"י כתיב' ואח"כ נעשה שם רצועה ועשאו כדמות ע ומחק הו' שבו אין זה בגדר חק תוכות כיון שע"י החקיקה עדיין אין שם ב עליו עד שימשכנו בגגו למעל' והרי נעשה כל האות ע"י כתיבה משא"כ בנ"ד שעדיין נשאר קצת הרגל התחתון שנעש' ע"י חק תוכות והוא צריך להצטרף עם מה שלמעלה על ידי כתיבה כמ"ש אם כן לא נכתב כולו בכשרות ואין זה כתיבה תמה כמ"ש:
שוב אחרי כותבי זאת מצאתי להרב בעל פר"ח בחי' לה' גיטין (סי' קכה ס"ק ה) שכתב שם להשיג על הב"י בדין זה ודעתו לפסול גם בגיטין אם נכתב מקצתו ע"י חקיקה ומקצתו נגמר ע"י דיו ואפי' הרב נגמר בכשרות ומיעוטו בגרירה פסל התם אך מה שהקשה שם דברי הב"י אהדדי מהא דכתב בא"ח סי' לב) בדין רי"ש שעשאה כעין ד' דלא סגי בגרירת הירך או הגג לבד מאחר שנעשה כולו בפסול ולמה אסר הרי בגרירת מקצתה סגי כיון שנגמר בהכשר יעו"ש לפי מ"ש א"ש דנעש' כולו בכשרות שהכל הי' בכתיב' משא"כ התם ברי"ש שעשאה כעין ד' נעשה כל האות בפסול ולכן אף שיגרור הירך לא מהני. ומה שהביא שם ראי' לאיסור ממ"ש הרד"ך בתשוב' מהא דאיתא בגיטין פ"ב אומר הי' ר"ח אפי' מצאו באשפה כו' דמותבינן עלה מהא דקתני בבריית' כשהוא כותבו כו' כאלו כותבו כו' משמע דלא קאי על החתימה דהי' לו לומר כשהוא חותמו כו' אבל עכשיו דמשני כשהוא חותמו לשמה כאלו כתבו לשמה א"ש דאגב דהוצרך למנקט כאלו כותבו נקט נמי הך לישנא כשהוא כותבו וגם הפר"ח בעצמו יישב שם הקושי' באופן אחר עכ"פ אנו רואים דאפי' בכה"ג לאו מילתא דפשיטא היא להתיר דהרי הרד"ך בתשוב' והפר"ח ומהר"מ אלשקר בתשוב' החמירו לאסור בפשיטו' ועיין בספר גט פשוט באריכות:
גם מ"ש רומעכ"ת דמוחק ע"מ לתקן שרי בשעת הדחק מהא דכ' הר"י אכסדרני הביאו הב"י) בטור יו"ד סי' רעו) דאסור למחוק משום דאפשר לגנוז היריע' וחלק שם בין הא דאבני מזבח ששקצום אנשי יון דלא אפשר בלא מזבח ומזבח במ"א א"א לבנות יעו"ש לענ"ד בלא"ה לא דמי דאפי' לא הי' אפשר ע"י גניזת היריע' והיינו שברוב היריעות הי' כן כעין זה שהי' צריך למחוק את השמות כדי לתקן ג"כ ל"ד להא דמזבח דשם א"א במזבח אחר משא"כ כאן אפשר בס"ת אחרת ואפי' ליכא ס"ת אחרת בעיר י"ל דל"ד דשם מזבח חיובו מדאוריית' ודבר הצריך לכל ישראל משא"כ בס"ת דלקריא' קאי וקריאת התור' עצמה דרבנן (ואפי' בפרשת זכור דאין חיוב לקרות בס"ת כשרה דוקא וכמ"ש מעכ"ת בתשובתו השני' וזה ברור) וי"ל ג"כ דמוחק את השם ע"מ לתקן אסור מדרבנן דגזרינן אטו שלא ע"מ לתקן ובהא דמזבח לא העמידו דבריהם משום דא"א בלא"ה משא"כ בס"ת דאפשר בס"ת אחרת וגם היכא דליכא ס"ת אפשר דמוטב שלא לקרות כלל דלא דחינן איסורא דרבנן מקמי איסורא דרבנן ושב וא"ת עדיף ואע"ג דמבואר במס' סופרים דאם נטף דיו על השם מותר לסלקו ש"ה דנתבטל צורת השם עי"ז משא"כ בנ"ד דכל שנעש' ה' אף שנעשה ע"י חק תוכות צורת השם עליו ולא גרע מהי' כתוב על ידות הכלים דתני' בבריית' יגוד ויגנזנו אע"ג דלא נעשה בקדושה כמ"ש שם בתשו' מ"ע וכן ממה דתני' הי' שם כתוב על בשרו כו' במס' שבת פ' כל כתבי אמנם לענ"ד מ"ש הרמ"ע בפשיטות לאו מילתא פסיקא הוא כי לדעת כמה פוסקים אין בו איסור מחיקת השם וכמ"ש בבדה"ב שם בשם התשבץ בתשוב' דשם שלא נכתב מדעת ושלא בכונת קדושה לא נתקדש ומותר למוחקו וכ"כ בשם הסמ"ק אך יש לחלק בין אם נכתב שלא מדעת ובין אם נתקלקל השם בכתיבתו וראי' לזה ממ"ש הר"י אכסדרני שם בשם הרמב"ם בתשוב' על יריע' שנתקלקל בה השם דגונזין אותה יעו"ש ועכ"פ מבואר אלה דאפי' אם מוחק כדי לתקן יש בו איסור דרבנן דאל"כ הרי יש לו תקנה ולפ"ז מ"ש הרמב"ם (פ"א מה' בית הבחיר' ה' יז) וכן הנותץ אבן אחת כו' דרך השחתה לוקה כו' היינו דוקא לענין מלקות אבל אסור עכ"פ מדרבנן אפי' שלא בדרך השחתה ואם כן מ"ש הכ"מ שם שאם נותץ כדי לתקן ודאי שרי אין זה ודאי רק דבמזבח מותר משום דלא אפשר בלא"ה וכמ"ש:
ומה שהקש' מעכ"ת על הש"ע (סי' לב סעיף טז) באות ך פשוטה שהי' מגיע לסוף הקלף דהא הי' תחיל' מוקף גויל קודם שהגיע לסוף ה ואם כן כבר נכתב בכשרות וכ' מעכ"ת שדוחק לחלק בין סילק ידו ללא סילק לענ"ד ברור הוא שזהו החילוק וסברא גדול' הוא שכל שלא סילק ידו עדיין לא נקרא עליו שם אות כלל וקצת דמיון לזה מהא דפ' ר"א דמילה (קלז ב) המל כ"ז שלא פירש מן המילה חוזר בין על ציצין המעכבים את המיל' בין על ציצין שאין מעכבים את המיל' פירש על ציצין המעכבים חוזר כו' וכן מהא דאית' במס' תרומות (פ"ה משנה ד) סאה תרומה שנפל' למאה חולין הגביה' ונפלה אחרת כו' הרי זו מותרת כו' ואח"כ קתני לא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת ה"ז אסור' ועיין פר"ח ביו"ד (סי' צט ס"ק כא) דאם ידע בה אע"פ שלא הגביה מותרת וכן בתוספתא תניא סאה ערלה שנפלה למאתים ידע בה ואח"כ נפל' אחרת הרי זו מותרת כו' הרי הכל תלוי בידיע' והטעם שכבר נקרא עלי' שם היתר והכא נמי אם סילק ידו כבר היא מוקפת גויל ונקרא עלי' שם כשרות משא"כ בלא סילק ידו וכן מפורש בתשו' מ"ע שם וז"ל ולדידן לא מיקרי צורה נגמרת עד שיהא גויל מקיף אותה מכל צד אחר שהגביה ידו וקולמסו מעל הקלף כו' יעו"ש כנ"ל ברור כונת הב"י אמנם מ"ש מעכ"ת דהב"י מיירי שהך' הי' מצומצם בהכשירו ואם כן לא הי' מוקף גויל מתחיל' נראה בעיני דוחק גדול שיסתום הב"י בזה ולא יפרש[*] וגם אין סברא בזה לומר דמיירי בכה"ג דהא א"א לצמצם ואם כן שמא אינו כהכשרו ועוד כבר הוכחנו למעל' שלדינא א"צ שיהא רגל הך' ארוך כשיעור כופל וכמ"ש בד"מ:
[א"ה עיין מג"א סי' לב ס"ק כז שכ' וז"ל ונ"ל דה"ה אם רגל הך' מגיע לסוף בלי היקף קלף רשאי לגרר קצת דלא גרע מנדבק אות לאות וכ"מ בב"י עכ"ל מבואר מזה ע"כ דהך' הוא יותר מכשיעור וכדברי אאמ"ו הגאון נ"י:]
אמנם לכאורה הי' עולה על דעתי שיש תקנה לס"ת זו כשנשאר ריוח גדול בין הי' הפנימי לגג הה' עד שימשוך ע"י דיו למעלה שיהי' רוב נגד הרגל הנעשה ע"י חק תוכות וישאר עוד ריוח מועט בין הרגל לגג מטעם ביטול ברוב שכיון שנעשה עצם וגולם אחד כל הרגל הרי הוא מעורב ואף שניכר קצה התחתון לבד מ"מ מכיון שנתחבר ונעשה אחד עם הנקודה העליונה הנעשה ע"י דיו אפשר דבטל ואע"ג דאינו מעורב ממש דהרי הוא עומד בפ"ע למעלה מ"מ כיון שנעשה גולם אחד הרי הוא כמעורב ויש סתירה לזה בפ"ד דמס' תרומות ומייתי לה בפ"ק דביצה (ג ב) ובמס' זבחים (עג א) ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עיגול וא"י באיזה עיגול דרסה כו' ר"א אומר רואים את העליונות כאלו הם פרודות והתחתונות מעלות את העליונות ר' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורים והשולים מותרים כו' הרי דלר"י דפליג על ר"א אין התחתונים נכנסים בספק דימוע אע"ג דדרסה ע"ג ונעשה גולם וחתיכה אחת עם התחתונות אך יש לחלק דש"ה דלא שייך ביטול ברוב להיות המועט נחשב ע"פ הרוב דהא הפומין אינם רוב נגד השולים משא"כ בנ"ד שהרוב הוא בכתיבה וכיון שנעשה גולם אחד עם המיעוט בטל שמו ממנו ונקרא ע"ש הרוב (ועפ"ז נדחה נמי מ"ש מעכ"ת דיש להכשיר ע"י מעט דיו שהמשיך למעלה ודימה אותו להא דסכך פסול שחבטם עם סכך כשר דהא בכה"ג דהפסול עומד בפ"ע ואינו מעכב לא שייך בו ביטול כמ"ש מהא דליטרא קציעות ולא דמי לסכך דשם הוא מעורב ממש ואינו ניכר ושייך בו ביטול) וצ"ע בזה ואין לדמות זה להא דאיתא במס' חלה ומבואר ביו"ד סי' שכו בשתי עיסות שאין בכל אחת שיעור חלה ונשכו זה בזה שמצטרפים והיינו שנעשו עיסה אחת דש"ה דכל א' היא ממין החייב בחלה משא"כ בנ"ד שהקוץ התחתון שם פסול עליו שנעשה ע"י חק תוכות:
ויש להסתפק לענ"ד אם יש תקנה בנ"ד באופן זה היינו שיעשה י' אחד למעלה ע"י כתיבה ולא יגע ברגל התחתון הנשאר ע"י חק תוכות ואח"כ ימחוק הרגל התחתון ואז ימשוך בדיו מיו"ד העליון עד למטה שלכאורה הי' נראה דבמה שכותב יו"ד עליונה למעלה מן הרגל הנשאר הי' ג"כ בכלל מוחק את השם דהא עי"ז מבטל צורת הה' שיש בו ב' יודי"ן ואין זה צורתו ואין חילוק בין מבטל השם ע"י מחיקה או שמבטלו ע"י דבר אחר או אפשר דאין זה בכלל ביטול השם דאע"ג דיש בו ב' יודי"ן עדיין צורת אות ה' עליו ולא שייך כאן לומר כל יתר כנטול דמי גם השני עמו אך לפי מ"ש למעלה דהיו"ד צריך שיהי' למטה א"כ במה שימחוק רגל התחתון הנשאר בזה יבטל צורת האות והוה בכלל מוחק את השם אמנם הא ודאי נלע"ד בשם הוי"ה אם מושך בדיו לנגוע היו"ד בגג דהוי בכלל מוחק את השם דהא עי"ז מאבד ממש שם הקדוש והכ' אומר ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגו' ומה לי אם מאבד ע"י מחיקה וגרירה או ע"י ביטול שמשנה אותו לאות אחר וחייב משום מוחק את ה':
גם מ"ש רומעכ"ת דלא ברירא לי' מילתא לענין מצות כתיבת ס"ת אם אות א מעכב מדאורייתא דשאני תפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם והביא מעכ"ת ראי' מהא דאיתא במס' נזיר (נב א) דרובו ככולו מדאורייתא לענ"ד ל"ד לכאן דבכתיבת ס"ת לא שייך רוב דא"כ אם יכתוב רוב הס"ת וישמיט המיעוט ג"כ יהי' יוצא בזה ידי המצוה וזה ודאי אינו דעיקר מצות כתיבת ס"ת בשביל המצות ללמוד וללמד וכמ"ש הרא"ש בה' ס"ת ול"ד לנזיר דכל שגילח הרוב קיים מצות גילוח וא"כ אפי' אות אחת י"ל דמעכב דגם בזה תולים כמה פרטי דינים ואפי' בקוצו של אות כבר אמרו דר"ע הי' דורש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות והרי בפ"ק דב"ב (יג א') בשמונה פסוקים אחרונים שבתורה קאמר שם ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת ומשה אומר לקוח את ס"ת הזה כו' הרי דאין נקרא ספר תורה כל שחסר ממנה אות אחת וא"כ גם מ"ש כתבו לכם את השירה הזאת וגו' ג"כ אם חסר אות אחת לא נקרא השירה הזאת ובזה נדחה השגת מעכת"ה על הרשב"א שהביא ראי' דבס"ת מעכב אות אחת מהא דפרכינן גבי תפילין ומזוזות פשיטא דהא הוצרך לאשמועינן אע"ג דבס"ת אינו מעכב ותי' מעכת"ה דכיון דכבר השמיענו דב' פרשיות מעכבות זו את זו וע"כ מטעם וכתבתם א"כ ממילא ידעינן דאפי' אות אחת מעכב ולפי מ"ש הוכחת הרשב"א קמה כמו נד דהא עיכוב הפרשיות גם בס"ת מעכב אם הי' משמיט ענין שלום וא"כ מרישא לא שמעינן דאות אחת לא מעכב דדילמא דווקא פרשה שלימה דגם בס"ת מעכב מעכב בתפילין ומזוזה משא"כ באות אחת דאין מעכב בס"ת ובמתני' לא נזכר ברישא הטעם דמעכב משום דכתיב וכתבתם וא"כ מנא ידעינן מרישא דאות אחת מעכב אע"כ דגם בס"ת אין חילוק בין אם חסר ענין שלם לחסר אות אחת מטעם דתורה חתומה נתנה או מטעם שכ' מעכת"ה דכתיב ולמדה את בני ישראל שצריך ללמוד כולה ואדרבא ברישא דאשמועינן דג' פרשיות מעכבין הוא יותר רבותא דבתומ"ז הכתיבה אינו מטעם לימוד רק גזירת הכ' הוא לזכור המצות והוה אמינא בחדא פרשה סגי ולהכי לא פריך שם פשיטא וכמ"ש הרשב"א שם בתשובה יעו"ש ולענ"ד מ"ש רש"י הטעם דכתיב וכתבתם הוא משום דקשי' לי' דילמא אתי לאשמועינן דהוה אמינא דבתומ"ז אין אות אחת מעכב כיון דאין הכתיבה מטעם לימוד לזה הוצרך לפרש דהקושי' הוא משום דכתיב וכתבתם וגם ראיית הרשב"א נכונה היא מהא דתנן אין בין תפילין ומזוזות כו' דאם הי' בס"ת עיכוב אות אחת רק מדרבנן הי' כמה חילוקים ביניהם לענין ספק דרבנן וכדומה וכן משמע פשט ש"ס פ"ק דב"ב מ"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת כו' וכמ"ש ויעי' מעכת"ה בפרמ"ג לא"ח (סי' ל"ב במשבצות ס"ק ח') שכ' ג"כ בשם הב"ח דגם בס"ת בעינן כתיבה תמה מהלכה למשה מסיני והוא עצמו כ' שם דילפינן לה מתפילין יעו"ש עוד נלע"ד ראי' דאות אחת מעכב בס"ת מדאורייתא מהא דאיתא בש"ס דאפי' הגיה אות אחת בס"ת קיים מ"ע של כתיבת ס"ת ואם נאמר דמדאורייתא אות אחת אינו מעכב א"כ הרי כתובה היא והיאך קיים מ"ע דאורייתא והרי לא קיים אלא מצוה דרבנן אלא ודאי דמעכב מן התורה וכמ"ש הנלעד"כ ידידו עוז קשור באהבתו אהבת תמים יצחק אייזק באאמ"ו הרב מוהר"י נ"י:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |