שו"ת בית הלוי/א/מו

שו"ת בית הלוי א מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מו

יחקור באיסור נבלה על חלב אי הוי כולל או מוסיף:

א

התוס' ביבמות דף ל"ג כתבו דאפילו מאן דאית לי' כולל מ"מ בקל על חמור לא חל לכ"ע אבל מוסיף חל גם בקל על חמור והקשו התוס' מהא דאמרי' בכמה דוכתי התורה אמרה יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב ותירצו דיש חומר בנבלה מה שאין כן בחלב דחלב הותרה מכללה אצל חי' ונבילה לא הותרה ועוד דנבלה מטמאה וחזינן דס"ל להתוס' דנבלה על חלב הוי כולל ולא מוסיף דבמוסיף הא כתבו דחל גם בקל על חמור אמנם בזבחים דף ע' בתוס' ד"ה יבא כתבו וז"ל תימא למ"ד דאית ליה מוסיף למה לי קראי דנבלה חל על חלב הרי דס"ל דהוי מוסיף וכן בחולין דף ק"א אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר"מ מחייב ב' וחכ"א אינו חייב אלא א' ומודים בשל עולה ושל שור הנסקל דחייב ב' ומפרשינן שם הטעם דחכמים ס"ל דכולל אינו חל רק בחמור על קל ולא בשוין וכתבו התוס' בד"ה מאן וא"ת איסור מוסיף הוא מיגו דאיתוסף בו איסור לגבוה כשנתנבלה ותירצו דס"ל דגיד אסור לגבוה ולדבריהם נבלה על חלב שפיר הוי מוסיף וכבר התעורר על סתירת דבריהם בשעה"מ הלכות איסורי ביאה יעו"ש ולכאורה קשה לי על התוס' דחולין דהיאך שייך לקרותו איסור מוסיף והרי הא דאסורה כשנתנבלה לגבוה ליכא איסורא על גבוה רק האיסור על האדם שאסור לו להקריבה על המזבח וא"כ הרי ידוע מחלוקת רש"י ותוס' באיסור הנאה דדעת רש"י בחולין דף ק"א וביבמות דף ל"ד דאיסור הנאה הוי מוסיף והתוס' בחולין שם כתבו דלא הוי מוסיף רק חמור הרי דאע"ג דמתחילה לא היה חתיכה זו אסורה רק באכילה ומותר לו להדליק בה ולהשתמש בה ואח"כ נאסרה עליו להדליק בה מ"מ לא הוי מוסיף כיון דעל זה האדם בעצמו היה אסורה מקודם באכילה וס"ל דמוסיף לא הוי רק כשנתוספו באיסור השני עוד אנשים וא"כ גם בהך דנבלה על הגיד אמאי הוי מוסיף במה שנאסרה על האדם להקריבה דמה לי בין נתחדש בה איסור הקרבה לנתחדש בה איסור הדלקה וא"כ קשה דהתוס' בחולין דס"ל דנבלה על גיד הוי מוסיף ובאותו עמוד עצמו כתבו דאיסור הנאה לא הוי מוסיף רק חמור ומהא דאיתא בכריתות דף י"ד ה"ל נותר מיגו דאיתוסף בה איסור לגבוה איתוסף נמי להדיוט אין ראיה דמקרי מוסיף דהרי בכריתות שם נמי אמרינן אקדשי' מיגו דאיתוסף בה איסור הנאה כו' וכתבו התוס' בחולין שם דהאי איתוסף דקאמר אין הכוונה דהוי מוסיף רק ה"ק דאיתוסף בה חומרא וכמו כן נוכל לומר על הך דאיתוסף איסור לגבוה דקאמר:

והנראה דהתוס' ס"ל לחלק דלא דמי להנאה דהאיסור הוי על האדם ליהנות ממנו אבל הכא הרי מלבד דאסור לו להקריבה אסורה ג"כ להיות מונחת שם על המזבח וגם אם עלתה מעצמה מוכרח להורידה ומשום הכי הוי כמו שניתוספו בה אנשים וס"ל דמש"ה מקרי איסור מוסיף:

ב

ולכאורה היה נראה להשות המחלוקת בזה ולומר דכ"ע ס"ל דמחמת דזה דנאסרה לגבוה הוי מוסיף והא דכ' ביבמות דנבלה על חלב הוי רק כולל הוא דהא בחולין דף ל"ז יליף דמסוכנת שרי' מדאיצטריך קרא למכתב נבלה וע"ש דפריך על זה דלמא כתיב לנבלה דלא אתי' מכח מסוכנת וה"ד שעשאה גיסטרא ומשני התם נמי אי אפשר דלא הוי מסוכנת פורתא מקמי דלפסוק רובא ומהך סוגיא קשה לי על הפוסקים דס"ל דנקובת הושט הוי נבלה מחיים א"כ הא משכחת לה בניקב הושט וקודם שנעשה הנקב הוי בריאה גמורה] ואב"ע א"כ לכתוב קרא חלב נבלה וטרפה חלב חלב למה לי הרי דלתי' קמא ס"ל דלעולם לא משכחת לה נבלה אם לא תהיה מסוכנת מקודם ותי' הב' ס"ל דמשכחת לה כשעשאה גיסטרא ולתי' הראשון הרי אין לומר דהא דנבלה חל על חלב הוי משום דהוי מוסיף דנאסרה לגבוה דהרי גם קודם שנעשית נבלה נאסרה לגבוה דהא גם חולה פסול לקרבן כמבואר בבכורות דף מ"א ועי' ברמב"ם פ"א מה' איסורי מזבח בכ"מ שם דגם בחולה עובר על כל הלאוין שעובר על בעל מום ובמה שנעשית נבלה לא ניתוסף בה שום איסור לגבוה וא"כ הוי רק כולל דכולל גם הבשר ומש"ה הקשו התוס' שפיר דכיון דכ"ע ס"ל דכולל לא חל בקל על חמור אמאי חל נבלה על חלב לפי תי' הראשון של הגמרא דחולין והתוס' דחולין הקשו להיפוך דלתי' הב' של הגמרא דחולין דמשכחת לה נבלה דלא הוי מסוכנת מקודם וא"כ בשעשאה גיסטרא נאסרת לגבוה בעת שנעשית נבלה וא"כ תיקשה להך לישנא דהא הוי מוסיף ואמאי ס"ל לחכמים דנבלה לא חל על גיד דהרי מדפליגי חכמים על ר"מ בנבלה ומודים בעולה ושור הנסקל מוכרח דבנבלה לא משכחת לה כלל דלחכמים יהיה חייב ב' ואפי' כשעשאה גיסטרא וע"ז הקשו דלהך לישנא הא הוי מוסיף ותירצו דס"ל דגיד אסור לגבוה:

ג

אמנם עדיין דברי התוס' דחולין צ"ע לי דמאי הקשו דהוי מוסיף והרי בסתם נבלה הוי מסוכנת מקודם וגם כשעשאה גיסטרא נהי דלהאיבעית אימא לא הוי מסוכנת מקודם מ"מ הרי זהו ודאי דעכ"פ נעשית בע"מ מקמי דלפסוק רובא ועי' תוס' חולין דף כ"ח ד"ה אתא וא"כ בע"כ בכל נבלה גם מקודם שנעשה נבלה נאסרה עכ"פ לגבוה או משום מסוכנת או משום בע"מ וצריך לומר דס"ל להתוס' דחולין דאע"ג דבסיפרי דרשינן מקרא דלא תזבח גם מום עובר וחולה זקן ומזוהם וכמו שהובא בכ"מ בפרק א' מה' איסורי מזבח מ"מ ס"ל דאינו עובר עליהם רק על לאו דלא תזבח לחודא אבל על לאו דלא תקדיש ובל תקריב ובל תזרוק אינו עובר על חולה זקן ומזוהם וכשנתנבלה הרי עובר על כולם ומש"ה ס"ל דהוי מוסיף וא"כ הא י"ל דהתוס' דיבמות ס"ל כהרמב"ם בה' א"מ דמאחר שריבה הכתוב ממילא עובר על כל השמות הללו וכמש"כ הכ"מ שם ועיי' בחולין דף פ' ע"ב ברש"י שם דבכל הפסולין עובר על כל השמות הללו. ועיי' במנחות דף פ"ה גבי סולת שהתליעה בעי רבא הקדישן מהו שילקה עליהם משום בע"מ כיון דפסיל כבע"מ דמי או דלמא אין בע"מ אלא בבהמה ועכ"פ כל מה דפסול בבהמה ודאי דעובר על כל השמות הללו ומש"ה ס"ל להתוס' דהוי כולל:

ד

ולכאורה קשה לי על התוס' דחולין דס"ל דהוי מוסיף והוקשה להם אמאי ס"ל לרבנן דנבלה לא חל על גיד ותירצו דס"ל דגם גיד אסור לגבוה והרי בחולין שם מסיק ומודים בשל עולה ושל שור הנסקל דחייב שתים דה"ל כולל בחמור על קל ומש"ה מודים דחל וקשה לי דהרי בזבחים דף פ"ה דתנן העצמות והגידין מחוברין יעלו פירשו לא יעלו וקאמר שם רבה בדף פ"ו לא שנו הא דתני דלא יעלו אבל בהנאה אסורים אלא שפירשו לאחר זריקה דבעת הזריקה היו מחוברים וראוין למזבח וקבעתן זריקה למזבח וכשפירשו אח"כ הא ה"ל כקדשים פסולין ומש"ה אסורים בהנאה אבל פירשו לפני זריקה דבעת הזריקה לאו בני מזבח הוו אתאי זריקה ושריתינהו אפי' למעבד מנייהו קתא דסכינא ויליף לה שם בג"ש מאשם מה אשם עצמותיו מותרים אף עולה עצמותיו מותרים והרי שם לא איירי רק בגידים המותרים אבל בגיד הנשה דלמאן דס"ל דגיד אסור לגבוה אפי' מחובר לא יעלה כמבואר בחולין דף צ' א"כ הא לעולם הוי כפירש לפני זריקה כיון דבכל גווני אינו ראוי למזבח וא"כ לאחר זריקה צ"ל מותר לגמרי ואפי' למעבד קתא דסכינא דכמו דילפינן מג"ש מאשם דעצמותיו מותרים כמו כן נילף מאשם דגיד הנשה מותר דהרי באשם ודאי דהגיד מותר וכדמוכח בפסחים דף פ"ג דגיד הנשה של קדשים הנאכלים אינו נעשה נותר וא"צ שרפה והרי הא דעצמות אשם מותרים פרש"י בזבחים שם דידעינן זה דכיון דגם בשרו מותר באכילה ונותר הא לא שייך בעצמות וא"כ ה"ה בגיד פשיטא דמותר דג"כ אינו נעשה נותר כדאיתא בפסחים ואפי' לפי פי' התוס' בזבחים שם דהא דעצמות אשם מותרים ידעינן מקרא דכתיב לו יהיה ודאי דגם גיד הנשה מותר דהרי הך לו יהיה לא כתיבא בעצמות וקאי על כל הדברים שאינם ראוין לאכילה והא דאיתא בחולין דף צ' דלמ"ד ג"ה אסור לגבוה היה מכבדו לאמה ע"כ הוי רק מדרבנן וא"כ הא ידעינן מזה דגם בעולה לאחר זריקה פקע מיניה איסורא ולא משכחת לה גיד שאסור בעולה משום איסור עולה רק קודם זריקת הדם להך מ"ד דס"ל דגיד אסור לגבוה וא"כ אמאי אמר בחולין ומודים בשל עולה דחייב שתים דאפי' אם נאמר דקאי באכלו קודם זריקה מ"מ אין לו לחול דהרי מצינו חומר בגיד מבאיסור עולה דאיסור גיד לא יופקע לעולם ואיסור עולה הא יופקע ע"י זריקה מהגיד והרי אמרי' שם בחולין דחכמים היינו ר"י הגלילי ואמר שם דלריה"ג לא חל איסור טומאת הגוף דבכרת על טומאת בשר דהוי רק בלאו משום דמאן לימא לן דטומאת הגוף חמור דלמא טומאת בשר חמור דל"ל טהרה במקוה ודכוותי' נאמר מאן לימא לן דאיסור עולה חמור דלמא איסור גיד חמור דאין לו היתר וע"ש בזבחים דאמרינן על הך דרבה ופליגא דר"א דאר"א פירשו לפני זריקה מועלים בו לעולם לאחר זריקה לא נהנים ולא מועלים מדרבנן ולפי"ז הא מצינן לומר דרב דבחולין ס"ל כר"א אבל הרי התוס' בזבחים ד"ה ופליגא גורסים בדברי ר"א פירשו לפני זריקה מועלים בהם עד זריקה וא"כ כ"ע מודים דאחר זריקה מותרים ולפי"ז הא מוכרח ע"כ דס"ל בחולין דגיד מותר לגבוה והרי אפ"ה אמרינן דנבלה על גיד הוי רק כולל ולא מוסיף ומוכרח כמש' דגם קודם שנעשה נבלה נאסרה לגבוה:

ה

ואי דקשה דהא אע"ג דנאמר דקודם שנתנבלה נאסרה לגבוה משום חולה או משום בעל מום ולא הוי מוסיף מ"מ לכל הפחות זהו חשוב חומר בנבלה דאסור לגבוה וגיד מותר לגבוה ואמאי ס"ל לחכמים בחולין דנבלה לא חל על גיד והרי איסור כולל באיסור חמור אית להו מדמודים בשל עולה ושל שור הנסקל וא"כ ע"כ מוכרח דס"ל דגיד אסור לגבוה זו אינה קושיא דהא גם אי נאמר דס"ל גיד אסור לגבוה מ"מ אכתי תיקשה דמצינו חומר בנבלה משא"כ בגיד דנבלה מטמאה וגם לא הותרה מכללה אבל גיד הותר מכללו אצל עוף דהא בחולין דף צ"ב איבעי לן בעוף דיש לו כף ועגיל אם גידו אסור או לא ונשאר בתיקו ואם נאמר דמותר הא הוי גיד הותר מכללו בעוף ואפ"ה סבירא לי' לחכמים דלא חל נבלה על גיד וע"כ צ"ל הטעם משום דנגד זה מצינו חומר בגיד מבנבלה דחייב עליו גם בשאין בו כזית אם הוא שלם וכדתנן בחולין דף צ"ו אכלו ואין בו כזית חייב ואין להקשות דא"כ אמאי מודים חכמים בשל עולה ושור הנסקל דחייב שתים גם זה ניחא דהרי הך חומר של עולה דאסור בהנאה הוי על גיד זה עצמו דנאסר בהנאה אבל החומר שיש בגיד יותר מבעולה אינה בחתיכה זו דהרי גיד זה דאיירינן בו דיש בו כזית הא אינו חייב עליו משום גיד ג"כ רק ביש בו כזית ומש"ה ס"ל להני חכמים דזה חשיב חומרא דעולה יותר מחומרא של גיד וחשוב חמור על קל וס"ל דחל אבל בנבלה החומר דיש בנבלה שלא הותרה מכללה אצל עוף הא לא הוי ג"כ בגיד זה של בהמה דבו הא איכא איסור גיד ג"כ ורק דבעוף איכא חומר בנבלה יותר וא"כ הא חומרא כזו איכא גם כן בגיד יותר דבגיד קטן שאין בו כזית חייב וכן החומר דנבלה דמטמא ג"כ לא הוי על חתיכה זו דהא גיד של נבלה אינו מטמא משום נבלה וכדאיתא בר"פ העור והרוטב ולא ניתוסף בחתיכה זו דקיימינן בה שום חומר משום נבלה מש"ה הוי שוין דכה"ג הא יש חומר בגיד ג"כ והוי שוין ובשוין ס"ל לחכמים דלא חל ומש"ה נמי הא דנבלה אסור לגבוה לא חשוב חומר כיון דעל גיד זה לא נוסף שום חומר דגם קודם שנתנבלה היה אסור לגבוה משום חולה או בע"מ וכמש"כ:

ו

ומכאן צ"ע לי על פרש"י בביצה דף ז' על הא דתניא האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ביצים מן העצמות והגידים כו' טהור ופרש"י דס"ל אין בגידין בנותן טעם הרי דס"ל דלמ"ד יש בגידין בנו"ט יש בגיד טומאת נבלות וא"כ קשה דהרי הכא בחולין ס"ל לחכמים דיש בגידין בנו"ט והיה חייב עליו משום נבלה אי לאו דס"ל אין איסור חל על איסור ולפרש"י לדידהו יש בגיד טומאת נבלה וא"כ אמאי לא חל נבלה על גיד דהא הוי כולל ואיכא גם חומרא דנתוסף בה טומאה וכמו דעולה חל אמנם עיין בשער המלך בפרק ט"ו מהל' מאכלות אסורות שהביא דברי המאירי שחלק על פרש"י וכתב דגם למ"ד דסבר יש בגידין בנו"ט מ"מ אין בו טומאה משום נבלה ולדידיה ניחא אבל לרש"י קשה לכאורה:

ז

אמנם גם זה ניחא דהרי בחולין שם אמרינן מאן חכמים ריה"ג היא ולריה"ג לשיטתו ודאי דאין בגיד טומאת נבלה ואע"ג דס"ל יש בגידין בנו"ט דבפסחים דף כ"ג איתא יעשה לכל מלאכה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת גבוה יהיה מותר למלאכת הדיוט יהיה אסור ת"ל לכל מלאכה דברי ריה"ג רע"א שיכול למלאכת הדיוט יהיה טהור למלאכת גבוה יהיה טמא ת"ל לכל מלאכה וריה"ג לטומאה וטהרה לא צריך קרא ור"ע לאיסור והיתר לא צריך קרא ומפרשינן שם דריה"ג ס"ל כר' אבהו דלא תאכל משמעו גם הנאה וס"ל כשהותרה נבלה חלבה וגידה לא הותרה ומש"ה צריך קרא להתיר חלב בהנאה ופריך אשכחן חלב גיד מנ"ל דמותר בהנאה ומשני וכתב שם רש"י וז"ל חלבה וגידה לא הותרה דלא הוי בכלל בשר הלכך לא הוי במשמע תתננה ואכלה. וגבי נוגע בנבלתה נמי לאו חלב במשמע הלכך יעשה לכל מלאכה לא הוצרך לטהרו אלא להתירו מכלל איסור הנאה הרי דס"ל לריה"ג דאין בחלב שום טומאה מנבלה גם בלא שום קרא ואע"ג דיש בחלב בנו"ט והא לדידיה גם גיד אינו בכלל נבלה וכדאמר שם להדיא חלבה וגידה לא הותרה וגם הוא אין בו טומאה ואפילו אי ס"ל יש בגידין בנו"ט וכמו בחלב וגם רש"י מודה דלדידיה אין בגיד טומאה ורש"י לא כתב כן בביצה רק לדידן דקיי"ל כר"ע דהכל הוי בכלל נבלה ומצריך קרא לטהר חלב מטומאת נבלות ומש"ה אי הוי ס"ל יש בגידין בנו"ט הוי גם גיד בכלל נבלה כמו חלב ובגיד הא ליכא קרא לטהרו ושפיר מטמא ומש"ה כתב רש"י דס"ל אין בגידין בנו"ט וא"כ ודאי לא הוי בכלל נבלה אע"ג דחלב הוי בכלל אבל לריה"ג לא הוי בכלל נבלה אפילו אם יש בו בנו"ט:

אמנם התוס' בפסחים שם ד"ה ומה פירשו דלא כרש"י וכתבו דרק לענין הנאה ס"ל לריה"ג דחלב וגיד לא הוי בכלל היתר דנבלה דס"ל דלא קאי ההיתר דנבלה רק על מה דשרי בכשרה באכילה אבל בהך דטומאת נבלה גם הוא מודה דהוי בכלל וצריך קרא לטהר חלב מטומאת נבלה והא דאמרינן וריה"ג לטומאה וטהרה לא צריך קרא היינו דהך ריבוי' דלכל מלאכה לא צריך לטומאה וטהרה דגם אי הוה כתיב רק יעשה לכל מלאכה היינו יודעין דגם לגבוה יהיה טהור דבזה אין חילוק בין גבוה להדיוט [יעו"ש דזהו ביאור דבריהם] ולדידהו הא קשה דהרי מוכרח בחולין דס"ל לריה"ג דאין בגיד טומאה משום נבלה מדלא חל נבלה על גיד ואע"ג דס"ל יש בגידין בנו"ט ומוכרח ע"כ דהתוס' חולקים על פרש"י בביצה וס"ל כהמאירי וזה ברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף