שו"ת בית הלוי/א/מב
|
< הקודם · הבא > |
כתב הרשב"א בחידושיו לר"ה דף י"ו דהא דכשחל ר"ה בשבת אין תוקעין וליכא משום בל תגרע משום דכה"ג יוכלו חכמים לתקן לצורך והטורי אבן כתב על זה דהך לאו ליכא רק במתחיל המצוה ואינו גומרה ולא בלא התחיל כלל דאל"כ למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו המבטל מ"ע ילקה א"ו דלשון גירעון לא שייך רק במתחיל ואינו גומר ולפי הקדמתו זאת הוכיח עוד בסוף ר"ה דגם בהתחיל ולא גמר ליכא הך לאו רק אם אותו המקצת שלא גמר אינו מעכב וכמו מתן ד' שנתנן מתן א' אבל אם הנשאר מעכב ג"כ ליכא הך לאו וראייתו מהא דאמרינן בסוכה דף ל"א לא מצא אתרוג לא יביא פריש משום דנפק מניה חורבא ותיפוק ליה דאם לא יטול כלל הא ליכא הך לאו ואם יטול השלשה מינים וחסר לו האתרוג הא עובר על לאו זה ומוכרח דכיון דמעכב ליכא ג"כ הלאו ולבסוף נשאר בקושיא מהא דאיתא בספרי מנין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ת"ל לא תוסיפו ומנין שאין פוחתין מהן ת"ל לא תגרעו ובשלמא מציצית ל"ק די"ל דהספרי ס"ל דהם ארבע מצות ואין מעכבין זה את זה אבל מהא דאמר דבלולב איכא הך לאו הא מוכח דגם היכא דמעכב ג"כ איכא ונשאר בקושיא והנה לכאורה נראה דמכאן נסתייעו דברי הרשב"א לגמרי דגם בלא התחיל כלל עובר דלפי מה דמבואר דבלולב איכא בל תגרע וא"כ הא נשארה קושית הט"א דלמה אמר בסוכה הטעם משום דנפק מניה חורבא תיפוק ליה דיעבור על הלאו ומוכרח כהרשב"א דגם בלא מתחיל כלל איכא הלאו וא"כ הא אינו מפסיד כלל במה דנוטל הג' מינים שיש לו לזכר בעלמא ורק משום חורבא אסרו:
אמנם באמת אין מזה ראיה להרשב"א דאע"ג דזה מוכח מהספרי דלא כהטו"א וגם היכא דמעכבין איכא הלאו מ"מ י"ל דזהו רק בהתחיל אבל אם לא התחיל כלל ליכא והא דהוצרך לומר טעם דחורבא הנראה פשוט לחלק דהא במנחות דף כ"ז איתא ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה ואמרינן שם לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין וכתבו שם התוס' לפרש בשם בה"ג דביש לו אפי' נוטלן זה אחר זה יצא ובאין לו מעכבין וא"כ באין לו רק שלשה מינים ונטלם הא הוי כלא התחיל כלל דהרי אם יזדמן לו אח"כ מין הרביעי יצטרך לחזור וליטול השלשה מינים עוד פעם אחר והנטילה הראשונה אינו עולה לו מהמצוה כלל והוי כלא התחיל כלל אבל ביש לו ד' מינים לפניו ונטל רק השלשה הוי התחיל במצוה ולא גמרה דאם יטול הרביעי אח"כ יצא ועולה לו הנטילה הראשונה למצוה דא"צ לחזור וליטלם וא"כ הא שפיר נוכל לומר דבלא התחיל כלל ליכא הך לאו ומ"מ לא קשה מהסיפרי על הא דסוכה דבסוכה הא איירי באין לו אתרוג והוי כלא התחיל ואינו מפסיד כלל בנטילת המינים שיש לו ומש"ה צריך לטעם דחורבא והספרי איירי בשיש הכל לפניו ואינו נוטל רק שלשה ומש"ה איכא הך לאו וצ"ע על הט"א דמדמה הך דסוכה להא דהספרי:
אמנם מהא דאמר בספרי דבציצית איכא הך לאו לכאורה מוכרח כהרשב"א דלא מבעי למ"ד דהם ארבע מצות א"כ כשמטיל רק ג' ציצית הא הוי לא התחיל כלל הרביעי וה"ז דומה ללובש שני בגדים של ארבע כנפות בא' הטיל ציצית ובא' לא הטיל [ודברי הטו"א שכתב דלהך מ"ד הוי כלא התחיל ולא גמרה בדבר שאינו מעכב אינו מובן לי] אלא אפי' למ"ד דהם מצוה אחת ולדידיה הא הוי התחיל ולא גמר מ"מ הרי להך מ"ד מעכבין זה את זה וכשמטיל הרביעית מתחלת המצוה ומה שהיה עליו השלשה ציצית מקודם הא לא נחשב למצוה כלל ודומה לנוטל ג' מינים שבלולב ואין לו הרביעי לפניו ומדחזינן דגם בכה"ג קאמר הספרי דאיכא בל תגרע א"כ הדר קשה למה אמר בסוכה טעם דחורבא ומוכרח דגם בלא יטול כלל איכא הך לאו וכהרשב"א אמנם גם מזה אין ראיה להרשב"א דהא י"ל דהא דקאמר בספרי ומנין שאין פוחתין מהן אין הכוונה שעשה רק ג' ציצית רק הכוונה דהטיל רק לבן ולא תכלת ושניהם הא הוי מצוה אחת וכמש"כ הרמב"ם במנין המצות מצוה י"ד ואינם מעכבין זה את זה וכשנותן לבן ואינו מטיל תכלת הוי התחיל ולא גמר אבל בלא התחיל י"ל דליכא הך לאו ואין להקשות דא"כ מי שיש לו רק מין א' וכגון לדידן דאין לנו תכלת אמאי מותר ללבוש בגד בת ד' כנפות ולהטיל בו לבן הא עובר על הלאו יש לומר דשרי משום עשה דוחה ל"ת:
אמנם לדעת ר"ת שהביאו התוס' במנחות דף כ"ז וכ"כ בסוכה דף ל"ג בד"ה שתהא דבלולב גם ביש לו כל הד' מינים צריך ליטול דוקא ביחד ואינו יוצא בנטלן זה אחר זה וכן לדעת הרמב"ן שהביא הר"ן בפרק לולב הגזול דאפי' באין לו ונטל רק ג' מינים ואח"כ נזדמן לו הרביעי ונטל ויצא וא"צ לחזור וליטול הג' מינים ולדידהו הא נסתר החילוק שכתבנו בין יש לו לאין לו הא שפיר מוכח מדאמר בספרי דבלולב איכא בל תגרע ובסוכה קאמר הטעם דחורבא כהרשב"א דגם בלא נטל כלל איכא הך לאו:
ומה שהקשה הטו"א עליו דא"כ למ"ד לשאב"מ לוקין עליו ילקה המבטל מ"ע יש לומר דלעולם נאמר כהטו"א דלשון גירעון אינו נופל רק כשמתחיל ולא גמרה ומ"מ גם בלא התחיל כלל איכא הך לאו ולא מפשטיה דקרא רק אתי מק"ו דכ"ש בלא התחיל כלל ומש"ה אינו לוקה עליו דאין עונשין מן הדין ומ"מ עובר עליו ושפיר הוצרך בסוכה לטעם דחורבא גם י"ל לפי מ"ש בפרש"י בחומש פרשה משפטים על פסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מ"ע באזהרה שכל שמירה בתורה אזהרה היא במקום לאו וכתב שם הרמב"ן דצריך לומר לפי"ז דהוי לאו שבכללות דאל"כ יהיה לוקה על ביטול מ"ע וכמו כן נאמר על הך דלא תגרעו ואע"ג דבר"ה דף כ"ח מבואר להדיא דעל בל תוסיף לוקין ולא הוי לאו שבכללות מ"מ הא י"ל דבל תגרע הוי לאו שבכללות והחילוק שביניהם קל להבין ועיין עוד בפרש"י על החומש בפרשה ראה על פסוק את כל הדברים כו' תשמרו לעשות:
מה שכתב בספר חיי אדם ה' תפלה דין מחודש דאם לא אמר המלך הקדוש בערבית לילה הראשונה של ר"ה דאין מחזירין אותו וכמו ביעלה ויבא בר"ח דאין מקדשין החודש בלילה דע דסברא זו לא שייך אלא בהתפלל תפלה של חול לגמרי אבל בהתפלל של ר"ה ולא אמר המלך הקדוש ודאי דחוזר דלא שייך סברא זו דא"כ היה לו להתפלל של חול ועי' ברבינו יונה סוף פ' תפלת השחר נזכר שם סברא זו והוא כתב שם בלא הזכיר של ר"ה י"א דאין מחזירין דאין מקדשין כו' וגם שם הוי מחלוקת יעו"ש והח"א סתם הדברים ואם הוא מסופק אם אמר המלך הקדוש או לא הנראה דאם זכור שהתחיל ובכן תן שוב א"צ לחזור דהרי בסיום של ברכה זו הוי קדוש אתה כו' נקדש בצדקה ברוך כו' והרי אחרי תיבות הללו לא הורגל כלל לומר האל הקדוש ואין מקום להסתפק יותר משמא אמר חונן הדעת או מברך השנים והא דאיתא בשו"ע סי' תקפ"ב דבספק חוזר י"ל דקאי על עי"ת או בר"ה ויוה"כ והספק אם אמר גם ובכן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |