שו"ת בית הלוי/א/מא

שו"ת בית הלוי א מא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מא

יחקור היכא דאכל אם יכול אח"כ להתענות תענית שעות או לא:

א

הרמב"ם כתב בפרק א' מה' תענית הי"ג וז"ל מתענה אדם לשעות והוא שלא יאכל כלום שאר היום כיצד הרי שהי' טרוד כו' ולא אכל עד חצות ונמלך להתענות בשעות שנשארו מהיום הרי זה מתענה אותן שעות ומתפלל בהם ענינו שהרי קיבל עליו תענית קודם שעות התענית וכן אם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות שאר היום ה"ז תענית שעות הרי דס"ל דגם באכל מקודם יכול להתענות תענית שעות והראב"ד השיג עליו בזה יעו"ש במ"מ ובלח"מ ולכאורה קשה לי על הרמב"ם מהא דבנזיר דף ב' איתא האומר אהא הרי זה נזיר ופריך ודלמא אהא בתענית קאמר אמר שמואל כשהי' נזיר עובר לפניו ופריך לימא קסבר שמואל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים וכתבו שם התוס' בד"ה לימא וז"ל פי' דאי הויין ידים אפי' אין נזיר עובר לפניו נמי דיד מיהא הוי דטפי משמע נזירות דראוי לחול לאלתר אפי' שתה יין עד עתה מעל קבלת תענית דאם אכל כבר לא יוכל להתענות עד למחר עכ"ד וא"כ להרמב"ם דגם באכל ושתה יכול להתענות תענית שעות הא תיקשה היאך מוכיח דשמואל ס"ל לא הויין ידים דאפי' אם נאמר דהויין ידים לא מהני בלא נזיר עובר לפניו דהא לא הוי יד כלל כיון דגם תענית יוכל להתחיל תיכף ומיד כמו נזירות וצ"ע על המפרשים שלא דברו כלל מהך סוגי' להרמב"ם:

ב

ולכאורה קשה על התוס' דנזיר דלמה דחקו לומר דבתעני' אי אפשר לחול מיד באכל מקודם והא גם בלא אכל מקודם הא אי אפשר לו לקבל תענית על היום שיחול תיכף דהא בתענית דף י"ב קאמר שמואל כל תענית שלא קבלו עליו מבע"י לא שמיה תענית ואי יתיב דמי' למפוחא מלי' זיקא וא"כ גם בלא אכל אי אפשר לו לקבלו על היום רק על למחר ומש"ה הוי יד לנזירות דאין לומר דהא דבעי קבלה מבעו"י היינו דיהי' נקרא תענית ויתפלל ענינו אבל הא מ"מ אם קיבל עליו בו ביום לא גריע מנדר וצריך להתענות משום נדר זה אינו דמשום נדר הא גם באכל מקודם יכול לקבל שלא לאכול עוד וע"כ צ"ל כיון דלא הוי תענית אין לנו להסתפק בזה ולומר שקיבל על עצמו נדר וא"כ הא גם בלא אכל ניחא רק זה י"ל דהתוס' דנזיר אזלי בשיטתו של הרמב"ן שהביא הרא"ש במס' תענית פ"א סי' י"ב דמתענין לשעות אפי' בלא קיבל עליו מאתמול דכיון דהקבלה הוי קודם שעות של התענית הוי כקיבל עליו מאתמול ומהני ומש"ה בלא אכל לא הוי יד כלל די"ל דכוונתו על תענית שעות והוכרחו לומר באם אכל שלא יוכל לקבל אפי' תענית שעות. אבל לפי דעת הרא"ש שם וכ"ה דעת התוס' במס' ע"ג דף ל"ד בד"ה מתענין דגם תענית שעות צריך לקבל מאתמול ניחא הסוגי' דנזיר בפשיטות יותר אבל עכ"פ על הרמב"ם דס"ל דגם באכל מקודם יכול להתענות וגם הא ס"ל דלא בעי קבלה מאתמול בתענית שעות קשה אמאי חשיבא יד לנזירות:

ג

והנראה לישב גם להרמב"ם ואדרב' להרמב"ם אתי' הך סוגי' מיושבת יותר בפשיטות דהנה הגמר' פריך ודלמא אהא בתענית ומשני שמואל כשנזיר עובר לפניו ופריך לימא קסבר שמואל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים ומשמע לכאורה דהתחלת הקושי' של המקשה דדלמא אהא בתענית הוי רק אליבא דמ"ד דלא הויין ידים ועיין בקידושין דף ה' דמובא שם ג"כ הך סוגיי' וכתב שם בחידושי הריטב"א מדלא קאמר בתחילה לימא תהוי תיובתא דרבא דס"ל דלא הויין ידים מוכח דהקושי' דלמא אהא בתענית הוי גם לאביי דס"ל הויין ידים וע"ש במה שדחק למה בתחילה פריך ודלמא אהא בתענית ואח"כ כשמשני שמואל בנזיר עובר פריך להיפך לימא קסבר שמואל לא הויין ידים אבל להרמב"ם יהי' ניחא בפשיטות דהנה במס' תענית דף י"ב איתא אימתי מקבלו רב אמר במנחה ושמואל אמר בתפלת המנחה ונחלקו הראשונים בזה אי הלכה כרב או כשמואל והרמב"ם כתב בפ"א מה' תענית הלכה יו"ד כיצד מקבלו כשיתפלל תפלת מנחה אומר אחר התפלה מחר אהא בתענית וכתב המ"מ דפוסק כשמואל ובקצת ספרי רבינו מצאתי כשיתפלל תפלת מנחה או אחר תפלה ונראה פירושו קודם שיעקור רגליו עכ"ל ולכאורה קשה מזה לדעת הרמב"ן דתענית שעות א"צ לקבלו מאתמול והסביר הרא"ש סברתו דלא דמי לתענית שלם דכל היום חשוב תענית ומש"ה צריך לקבלו מבעו"י קודם חלות התענית עליו אבל בתענית שעות כיון שמקבלו קודם שעות של התענית מהני והרי זה ניחא לרב דלא מצריך רק שיקבלו קודם יום התענית אבל אליבא דשמואל דס"ל דאפי' קיבל מאתמול לא מהני אם אינו בתפלה וכן כתב בחידושי ריטב"א במס' תענית דלשמואל אם לא קיבלו בתפלה דמי למפוחא מלי' זיקא יעו"ש א"כ הא גם בתענית שעות הרי גם אם נאמר סברתו של הרמב"ן דקודם שעות התענית חשיבא כאתמול מ"מ הא לא הוי תוך התפלה והיאך מקבל באמצע היום ולכאורה נראה דהרמב"ן ס"ל דהלכה כרב אבל להרמב"ם דפוסק כשמואל הא קשה היאך מקבל תענית שעות באמצע היום שוב מצאתי בחידושי הריטב"א בתענית שכתב וז"ל מיהו לפי מה דקיי"ל כשמואל כו' ה"ה לתענית שעות צריך קבלה בתפלה קודם שיאמר ענינו לפיכך אם נמלך להתענות משחשכה מקבל בתפלת ערבית כו' ואם קיבל אחר ערבית מקבלה בשחרית כו' מתפלל מנחת נדבה ומקבלו ובמנחה שני' אומר ענינו ושוב הביא דברי הרמב"ם והקשה עליו במה דלא בירר בדבריו גבי תענית שעות דצריך לקבלו בתפלה ושמא סובר דלתענית יום גמור בעי קבלה בתפלה כשמואל אבל בתענית שעות מקבלו אפי' בשוק כרב א"נ קיצר דבריו וסמך על מה שפי' כבר דבעי קבלה בתפלה וממנו אנו למדין כאן הרי דנסתפק הריטב"א בדעת הרמב"ם אם גם בתענית שעות צריך לקבלו בתפלה לשמואל:

ד

וא"כ ללשון שני של הריטב"א דבעי קבלה בתפלה הא ניחא היטב דהא ע"כ איירי בנזיר באומר אהא שלא באמצע התפל' דאי איירי באומרו בתוך התפלה קודם שעקר רגליו א"כ הא ודאי לתענית נתכוין ואין מקום כלל לומר דכוונתו לנזירות ואפי' בנזיר עובר לפניו דמה לו להפסיק באמצע תפלתו לנזירות ובע"כ איירי שלא בתוך התפלה וא"כ הא לא הוי קבלה אפי' על תענית שעות דע"י קבלה זו הא אינו חל התענית עתה ואם נפרשו על תענית נצטרך לומר דמקבל עליו עתה נדר להתענות ובאמת יקבל עליו תוך איזה תפלה קודם שיחול עליו התענית ומש"ה הוי שפיר יד לנזירות וכמש"כ התוס' דאהא משמעו שיחול מיד וא"כ ניחא ג"כ מה שהקשינו לעיל על הסוגי' דבתחילה פריך ודלמא אהא בתענית והוי הקושי' גם אם נאמר דידים שאינם מוכיחות הויין ידים מ"מ הכא הא לא הוי יד כלל דגם תענית יכול לחול עליו מיד ואפי' באכל ושתה עד עתה וכדעת הרמב"ם ומשני שמואל כשנזיר עובר לפניו ולשמואל לשיטתו דס"ל דתענית בעי קבלה בתפלה דוקא הא הוי יד שפיר ואפי' בלא אכל עד עתה א"א לחול תענית מיד ולדידיה הא הוי יד וע"ז פריך לימא קסבר שמואל ידים שאינם מוכיחות לא הוין ידים דלדידי' הא הוי יד שפיר ואפ"ה מתרץ דוקא כשנזיר עובר לפניו:

ה

אמנם לפי לשון ראשון של הריטב"א דבתענית שעות לכ"ע לא בעי קבלה בתפלה הדר קשה על הרמב"ם דאמאי הוי הכא יד כלל שוב מצאתי בתשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' ד' שהובא שם סוגי' זו דנזיר וז"ל לימא קסבר שמואל כו' דנהי דלא הוי ידים מוכיחות מ"מ יד לנזירות מיהא הוי דטפי משמעותא לשון נזירות מלשון תענית דאהא משמע דקאי אגופו לשנותו לשם חדש והיינו שיהי' נקרא נזיר אבל היושב בתענית אין שמו משתנה וכ"כ הריטב"א בקידושין דף ה' וא"כ הא י"ל דגם הרמב"ם מפרש כן וניחא גם לדידי':

ו

והנה על הא דפריך הגמר' לימא קסבר שמואל ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים ומשני אמרי לא כו' וכן הוא גירסת המפרש שם דהגמר' משני דלעולם קסבר הויין ידים רק הכא לא חשיבא אפי' יד שאינו מוכיח דלא ס"ל סברתו של המקשה דעכ"פ יד הוי והתוס' גורסין אמרי אין כו' דמסכים לסברתו של המקשה דשמואל ס"ל לא הויין ידים דלמ"ד הויין ידים לא בעי נזיר עובר לפניו דהוי יד או משום סברת התוס' הנ"ל או משום סברתו של הרא"ש הנ"ל והנה אח"כ פריך על הא דתנן במשנה אהא נאה ה"ז נזיר ודלמא אנאה לפניו במצות ומשני שמואל שהי' תפוס בשערו והנה לפי סברת התוס' דמש"ה הוי אהא יד לנזירות יותר מן תענית משום דאהא משמע שיחול מיד א"כ באהא נאה פריך הגמר' דלכ"ע דדלמא אנאה לפניו במצות דהא לא הוי יד כלל דהא מיד יכול להתנאות לפניו במצות ויקיימם דבכל רגע יש על האדם איזה מצוה לקיים ותלמוד תורה בכל עת ובכל זמן ולכ"ע מוכרח לומר דאיירי בהי' תפוס בשערו אבל לפירושו של הרא"ש דמש"ה הוי ס"ל דאהא הוי יד לנזירות משום דמשמע דישתנה גופו לאיזה דבר יש להסתפק באהא נאה ולא הי' תפוס בשערו אם לפי הס"ד הוי ג"כ יד דג"כ משמע שישתנה גופו ולפי הגירסא דגורסין אמרי אין דשמואל ס"ל לא הויין ידים אבל למ"ד הויין ידים לא בעינן באהא שיהי' נזיר עובר לפניו משום הך סברא דמשמע שישתנה גופו וכמו כן באהא נאה לא בעינן לפי"ז שיהיה תפוס בשערו או אפשר יש לחלק דרק באומר אהא ולא קאמר מה יהיה משמע שמקבל שישתנה גופו אבל באומר אהא נאה הרי קאמר מה יהיה לא שייך סברא זו ולכ"ע לא הוי יד כלל:

ז

והנה אם נאמר כסברא הראשונה דאהא נאה הוי כמו אהא ולמ"ד הויין ידים לא בעינן לא נזיר עובר לפניו ולא שיהיה תפוס בשערו קשה לי דבמשנה שם תנן האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נאה נזיר וכתבו שם התוס' בד"ה ודלמא דמש"ה פלגינהו המשנה לתרי בבי אע"ג דתרוייהו הוו ידות משום דמתוקמא בב' אופנים דבאומר אהא נאה דהוי דיבור שלם לא מהני מה שנזיר עובר לפניו דגם בכה"ג נוכל לפרש אנאה לפניו במצות ומוכרח להיות בהיה תפוס בשערו ובאומר אהא גרידא לא מהני תפוס בשערו דנוכל לפרשו עדיין אהא בתענית אם לא כשהיה נזיר עובר לפניו וא"כ הרי זה ניחא למ"ד לא הויין ידים אבל למ"ד הויין ידים ולדידיה לא בעינן כלל נזיר עובר לפניו הא תיקשה עליו למה פלגינהו המשנה לתרי בבי ובשלמא לפי סברת התוס' דמש"ה הוי אהא יד דמשמע שיחול מיד ניחא דלמ"ד הויין ידים באהא גרידא מהני אבל באהא נאה לא הוי יד כלל דמיד יכול להתנאות במצות ובעינן תפוס בשערו אבל להרא"ש קשה וצ"ל לכאורה להרא"ש דגורס כגירסת המפרש אמרי לא ומסיק דגם למ"ד הויין ידים הכא לא הוי יד כלל אבל להגירסא של התוס' קשה:

ח

אמנם גם זה ניחא דאפי' אם נאמר דלמ"ד הויין ידים מהני אהא גרידא וכן אהא נאה גרידא מ"מ שפיר פלגינהו לתרי בבי לפי סברתן של התוס' דבאהא נאה דהוי דיבור שלם מה שא' עובר לפניו אינו מוכיח כלל ובחצי דיבור הוי הוכחה א"כ כשאומר אהא אפי' למ"ד דהויין ידים דהוי נזיר מ"מ אם יושב בתענית עובר לפניו שוב גם לדידיה לא הוי נזיר דשוב לא הוי יד כיון דאיכא הוכחה להיפוך ג"כ דכוונתו על תענית אבל באומר אהא נאה דהוי דיבור שלם גם אם יושב בתענית עובר לפניו מהני להיות נזיר ומש"ה פלגינהו לתרי בבי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף