שו"ת בית הלוי/א/כט
|
< הקודם · הבא > |
בנדה דף ל"ז תני דלידה אינו סותר בזיבה ונחלקו אביי ורבא דאביי אמר אינו סותר ואינו עולה ורבא אמר דעולה אמר אביי מנא אמינא לה דתני' כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נידתה אינם ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן כך ימי לידתה שאין ראוין לזיבה אין ספירת שבעה עולה מהן ורבא הא מני ר' אליעזר הוא דאמר מסתר נמי סתרה פי' דר"א דס"ל דזב שראה באונס אינו מצטרף אף בראי' שלישית ואפ"ה סותר מניינו אם ראה רביעית באונס וס"ל דגם דבר שאינו גורם סותר ע"כ ס"ל דימי לידה אף שאינם ראוים לזיבה מ"מ סתרי אבל לרבנן דס"ל דבר שאינו גורם אינו סותר ולדידהו לידה אינו סותר ה"ה דעולה. שוב פריך שם על הברייתא דלמדה לידה מנדה וכי דנין אפשר משאי אפשר דספירת זיבה לא שייך כלל בימי נדה דלעולם לא הויא זבה תוך ימי נדתה ומשני ר"א היא דאמר דנין אפשר משאי אפשר ר"פ אמר בע"כ הקישן הכתוב וכ' התוס' בד"ה אביי דע"כ ס"ל לר"פ כאביי דאינו עולה דאי ס"ל כרבא דלרבנן עולה ג"כ א"כ מוקים הך ברייתא ע"כ כר"א וא"כ למה דחק לאוקמא בהך קושיא דכי דנין אפשר משאי אפשר ככ"ע כיון דבלא"ה הוי רק כר"א ומוכרח דס"ל כאביי ומצי אתיא ככ"ע ולכאורה יפלא דהא בדף ל"ה מייתינן פלוגתא דרבנן ור"א דרבנן דרשי. להפסוק והזב את זובו לזכר ולנקבה דבשני ראיות אינו מטמא באונס כזכר ובשלישית דמי לנקבה ואין בודקין אותו ור"א דרש אתין והוי בשלשה ראיות כזכר דלא מהני אונס וברביעית הוי כנקבה ואין בודקין אותו ובדף ל"ז בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר כו' או דלמא דבר הגורם סותר והאי לאו גורם הוא א"ל אביי אונס בזיבה יוכיח שאינו גורם וסותר א"ל לאיי האי נמי גורם הוא דבשלישית אין בודקין אותו ולר"א דאמר בשלישית נמי בודקין אותו ה"נ דלא סתר ת"ש רא"א בשלישית בודקין אותו ברביעית אין בודקין אותו מאי לאו לסתירה ודחי לא לטמויי להאי טיפה במשא ת"ש בשלישית רא"א בודקין אותו ברביעית אין בודקין לקרבן אמרתי ולא לסתירה פי' דסותר אף באונס ומסיק דלר"א הפשוט דאינו גורם ג"כ סותר לרבנן מאי ומסיק שם אמר אביי נקטינן אין קושי סותר בזיבה ואי משכחת תנא דאמר סותר ר"א היא וכ' התוס' דמכאן משמע דקיי"ל כמאן דלא דריש אתין אם לא שנפרש ורבנן אתים לא דרשי היינו להך דרשה אך משמע דלא דרשי כלל וא"כ הא חזינן דס"ל להתוספות דכל מאן דדריש אתים ס"ל קושי סותר כיון דלדידי' גם בשלישית בודקין אותו א"כ ס"ל דאינו גורם סותר א"כ בע"כ הא דקאמר רבא הא מני ר"א היא ע"כ הוי לאו דוקא וה"ה דמצי אתי' ככל תנאי דס"ל דדרשי אתין רק תפס לי' ר"א כיון דאיירי להדי' בהך דינא וא"כ הא שפיר דחק ר"פ לאוקמא הברייתא ככל הני תנאי ועוד דהא גם ר"ע דרש אתין וכדאיתא בב"ק דף מ"א ואיהו הא חולק על ר"א במנחות דף פ"ב וס"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר ומש"ה דחק ר"פ שפיר ולכאורה ההכרח לומר דהני ב' דיבורי התוס' חולקים וס"ל דגם הני דדרשי אתין מ"מ מצי ס"ל דאינו גורם אינו סותר ונאמר דרק להך דרשה לא דרשי לי' ובודאי דחוק דהתוס' יסתרו א"ע בשני דיבורים זה אחר זה תוך כדי דיבור והנראה דס"ל להתוס' דהא גם הני תנאי דס"ל דדרשי אתים ולדידהו מוכרח דגם בשלישית בודקין אותו מ"מ הא לדידהו אין הכרח כלל דס"ל דגם אינו גורם סותר דהא י"ל דס"ל דבאמת אינו סותר ע"י ראיות אונס ויסברו דגם ברביעית בודקין אותו לענין סתירה ורק לר"א מוכח כן דס"ל דבשלישית בודקין אותו ואפ"ה קאמר בברייתא דלקרבן אמרתי ולא בסתירה דס"ל דברביעית אין בודקין אותו מוכרח דאינו גורם סותר ומש"ה הקשו התוס' שפיר כיון דבע"כ מוכרח לאוקמא כר"א למה דחק ר"פ והא דהוכיחו התוס' מאביי דס"ל להלכה דלא דרש אתים הוא משום דלא ניחא להתוס' לומר דאביי יסבור ג"כ דאונס אינו סותר ברביעית מדפריך בפשיטות לרבא הרי אונס דאינו גורם וסותר הרי דס"ל דסותר דאע"ג דבע"כ הדר בו אביי מהא דהוי ס"ל דאינו גורם סותר מכל מקום בעיקר הדין דס"ל דאונס סותר אין הכרח לומר דהדר בו ומשמע דס"ל דאונס הוי גורם וס"ל דבשלישית אין בודקין אותו והנה עיין בתוס' בכורות דף ו' ד"ה ור"ש שהביאו ג"כ לדברי אביי וכ' דמכאן מוכח דקיי"ל דלא דרשינן אתין ושוב כתבו דאין זה ראי' ע"כ דא"כ למה אמר אביי דאי משכחת תנא דאמר סותר ר"א היא והא איכא כמה תנאי דדרשי אתין ולכאורה מאי ראי' היא זו דהא מוכרח לומר ר"א היא דהא באידך תנאי דדרשי אתים לא מצינו כלל היאך ס"ל באונס אם סותר ודלמא ס"ל דאינו סותר כלל ומוכרח לומר ר"א היא אבל אביי דאמר להדי' דסותר וס"ל דאינו גורם אינו סותר ע"כ ס"ל דאונס הוי גורם ומוכח דלא דריש אתים וצ"ל דכוונת התוס' דבכורות די"ל דאביי ג"כ ס"ל אינו סותר והדר בו מכולא מילתא והתוס' דכאן ס"ל דדוחק לומר כן:
גם י"ל בדעת התוס' דלעיל דף ל"ה דרשינן מקרא דוהזב את זובו לזכר ולנקבה דהוקש לנקבה לרבנן בראי' שלישית ולר"א בראי' רביעית וע"ש במהרש"א על תוס' ד"ה אף דהך דרשה כ"ע ס"ל ואפילו מאן דדריש עוד דרשה בהך תיבה דלנקבה מ"מ תרתי שמעת מני' יעו"ש וא"כ אם נאמר כן דכ"ע ס"ל הך היקשא הא לכאורה אין מקום לומר דהני תנאי דדרשי אתין ס"ל דאונס אינו סותר דא"כ למאי הוקש לנקבה לראי' רביעית וצריך לומר דיש לומר דהני תנאי דרשי ליה דההיקש לא הוי רק לטמויי לההיא טיפה במשא דקמ"ל דברביעית הוי זוב ומטמאה במשא ככל דין זוב אע"ג דהוי באונס אבל אינו סותר אכן הא לעיל דף ל"ד איבעי לי' לרבא ראי' ראשונה של מצורע אי מטמא במשא מקום זיבה מעיין הוא או לא ואי נאמר דהוי מעיין א"כ הא לא צריך קרא לומר דגם באונס מטמא במשא כיון דהוי מעיין הא לא גרע מרוקו וע"כ בא ההיקש לומר דברביעית סותר באונס ורק אי נאמר דלא הוי מעיין שפיר י"ל דבא ההיקש לנקיבה לומר דגם באונס יש לו דין זוב לטמא במשא והנה אביי פשט לי' לרבא מהא דוהזב את זובו לזכר ודרשינן לרבות מצורע למעינותיו ואיתקש מצורע לזב גמור דמה זב גמור מטמא במשא גם ראי' ראשונה של מצורע מטמא במשא והקשו התוס' דהא לעיל דרש נמי ב"ה להך לזכר לרבות מצורע למעינותיו ונפק לי' מיני' דדם טהרה של מצורעת יש לו דין מעיין ומטמא כרוקה, ומנ"ל הא איצטריך לכדאביי וראיתי בשו"ת רע"א זללה"ה זיע"א שכתב דהא גם אי נדרוש כב"ה מ"מ הא דרשה דאביי ממילא מוכח מיני' ובאמת פשט לי' אביי דהוי מעיין דמנ"ל לב"ה דבא לדם טהרה דלמא בא רק לטמא ראי' ראשונה של מצורע ומוכח דהוי מעיין ולא צריך קרא ואייתור לדם טהרה של מצורעת וא"כ לאביי מוכח דהוי מעיין ובע"כ בא ההיקש דלנקבה לומר דסותר באונס ואפ"ה ס"ל דאינו גורם אינו סותר ומוכרח דס"ל דאונס גורם וע"כ אין בודקין בשלישית ושפיר הוכיחו דלא דריש אתין והא דכתבו התוס' דלמה דחק ר"פ כיון דבלא"ה הוי רק כר"א הוא משום דלשארי תנאי דדרשי אתין הא י"ל דס"ל דלא הוי מעיין ובאמת לא יסברו הך דב"ה דמטמאין דם טהרה של מצורעת דהא בעדיות פ"ה ר' יהודה הוא דהעיד להך פלוגתא דב"ש וב"ה בדם טהרה של מצורעת ושארי תנאי אפשר דס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בזה דהא בלא"ה מצינו תנאי דחולקים על ר"י בזה דהא בדף ל"ה מפרשינן טעמא דב"ה מלזכר וב"ש מוקים לזכר כל שהוא זכר בין גדול ובין קטן וב"ה נפקא לי' קטן מקרא אחרינא והרי בדף ל"ב דרש ר' ישמעאל בנו של ריב"ב זכר כב"ש דבא לרבות קטן שמטמא בזיבה וע"כ דס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה וכמו כן י"ל לכל הני תנאי דדרשי אתין וא"כ לא מצינו תנא דיסבור דאונס אינו גורם וסותר רק ר"א ולמה דחק לי' ר"פ אבל על אביי א"א לומר דס"ל כן דודאי לא יחלוק אביי על הך סתם משנה דכאן דסתמה הך פלוגתא דב"ש וב"ה וגם דהא תנן כן בעדיות ובודאי דהלכה כן ומוכרח דס"ל דלא דרשינן אתים אמנם הרי במנחות דף י"א בתוס' ד"ה ור"ש כתבו התוס' בחד תירוצא דר' יהודה דריש אתין וגם הא ר' יהודה הוא דאמר בעדיות להך פלוגתא דב"ש וב"ה וא"כ הא חזינן דר"י וא"כ דהוי מעיין ומוכרח דאונס סותר וכיון דדרש אתין הא לא הוי גורם וא"כ הא שפיר מצי לאוקמא הך ברייתא גם כר"י והא י"ל דמשום הכי דחק לי' ר"פ ומאי הקשו התוס' וצ"ל דהתוספות אזלי כאן לתי' הב' של התוס' דמנחות דגם ר"י אפשר לא דריש אתים אכן בלא"ה ניחא דהרי במנחות דף פ"ב דנפקא לי' לר"א דפסח אינו בא ממעשר מפסח מצרים א"ל ר"ע וכי דנין אפשר משאי אפשר ופריך בגמ' ור"ע פסח דאינו בא ממעשר מנ"ל ומשני דנפק לי' מהיקש דחטאת וחטאת גופה מדכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ולא משל מעשר וכתבנו בסי' כ"ה דהך דרשה דר"י לא אתי' רק למ"ד דמע"ש הוי ממון גבוה אבל למ"ד דהוי ממון הדיוט שפיר הוי אשר לו וא"כ ר"י הא ס"ל בכמה דוכתי דהוי ממון הדיוט ולדידי' הא דפסח אינו בא ממעשר ע"כ הוי מהך דרשה דר"א וס"ל דדנין אפשר משאי אפשר ושוב קשה למה דחק ר"פ בזה והוכיחו התו' שפיר אמנם בסי' כ"ה כתבתי עוד לימודים דאינו בא ממעשר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |