שו"ת אהל יעקב/מה
|
< הקודם · הבא > |
לעיר פיסא יע"א בשנת המושי"ע לפ"ק
שטר שכתוב בו שמעון נתחייב לפרוע לראובן סך מאה דוקאדוס קודם מותו וחייב עצמו בשבועה חמורה ובגזרת נחש לקיי' מאמרו וכתב בו כל לשון של זכות ויפוי כח וכל לשון מסופק ידרש לזכות ראובן הנ"ל ועברו ימים ושנים ולא תבעו ראובן לשמעון וכעת שראה אותו מבזבז נכסיו ומתיירא לשמא לא ימצא לשמעון במה לפרוע ולקיים שבועתו ועכשיו בא ראובן ותובעו מכח שבועתו לומר דליכא זמן קצוב אלא קודם מית' סתם ורוא' אני בזבוז נכסים אני רוצה בפרעוני היום שמא תמות למחר ושמא לא ימצא לך בעת המיתה כלום ואם אין לי כח לגבות ממך מהיום לפחות יהיה כדי החוב מעוכב ביד ב"ד עד שעה א' קודם מיתה ותתקיים שבועתך ושמעון טוען לומר דכל עוד שהוא בחיים חייתו עדיין יש לו שהות וזמן לקיים שבועתו ובתוך הזמן אין לו לתובעו ולא לטעון טענת הבזבוז כי עליו מוטל ורמי להשלים שבועתו בעת הצורך ע"כ כללות דברי השטר וטענות בעלי הריב ואהיה שומר הטעמים ולא המלות:
תשובה לכאורה נראה שיכול הוא שמעון לאישתמוטי מיניה דראובן ולמימר ליה לאו כל כמינך דתבעת לי מקמי דמטא זימניה דשטרא דקודם מיתה הוא דמחיבנא לך וכל עוד נשמתי בי ובחיים חייתי עדין יש לי זמן לפרעון ונהי דלישנא דקודם מיתה לישנא דמשתמע מיניה תרי אנפי ואיכא לספוקי אי קודם מיתה סמוך או קודם מיתה מופלג משמע, אפילו הכי דידי עדיפא ומצינא למימר דקודם מיתה סמוך למיתה לא מופלג דכל היכא דאיכא לספוקי יד בעל השטר על התחתונה דהמוציא מחבירו עליו הראיה:
אבל כיון דהרבה מהפוסקים ס"ל היכא דכתיב בשטרא דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ויפה כחו של בעל השטר לא אמרינן ידו על התחתונה פשיטא דיכול הוא ראובן לומר דקודם מיתה פירושו זמן מופלג ולא סמוך דידו על העליונה הוי וכן הביאו הב"י בח"מ בשם רבינו ירוחם בנדון כנ"ד שהביאה בשם רבינו סעדיה וז"ל מה שכותבין בשטרות דלא כטופסי דשטרי' הצורך בזה לפי שטופס השטרות ונסחן לכתוב לשון שיד בעל השטר על התחתונה לפיכך כותבין ליפות כחו וכל לשון מסופק בשטר שיהא ידו על העליונה וכן כתבו הר"ן והנ"י בפרק חזקת הבתים וכן כתב הריב"ש בסי' שמ"ה ומכ"ש היכא שפירש בשטר שכל לשון מסופק ידרש לזכות בעל השטר דפשיטא שיכול הוא ראובן לומר דקודם מיתה משמע מופלג ולא סמוך:
ואף אי יהבינן רווחא לשמעון לו להרוויח לו בזמן ולפרושי קודם מיתה היינו שעה א' קודם מיתה הוי ויפוי כחו בשטר כמאן דליתיה דמי אפ"ה לא מצי לאישתמוטי מיניה דכיון דמיתה שכיחא חיישינו שמא ימות ואיכא לספוקי באותה שעה שקודם מיתה וכי היכי דאיכא לספו' בההיא שעתא הכי נמי איכא לספוקי בקודם מיתה סתם דליכא חילוק בין שאמר קודם מיתה סתם ובין שאמר שעה אחת קודם מיתה בפירוש דהרי איתא בשמעתתא דריש פ"ק דנדרים בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דמן ההיא שעתא הוי נזיר מידי דהוה כהן האומר לאשתו הרי זה גטך שעה א' קודם מיתה אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית הכי נמי לאלתר הוי נזיר רב אחא בר יעקב אמר כגון דנדר והוא בבית הקברות וכו' הרי לך בהדיא דהיכי דחיישינן למיתה בשעה א' קודם הכי נמי באומר קודם מיתה סתם חיישינן דהיינו לא אפשר מן העולם כו' ומדמינן לה לכהן האומר הרי זה גיטך וכו' שאסורה לאכול בתרומה מיד וא"כ בנ"ד איכא למימר דחל עליו חיוב שבועתו לפרוע לאלתר דאיכא לספוקי ולמיחש שמא ימות ומכ"ש לדעת יש מפרשים שמביא הרא"ש דנסבי לה בלשון קושיא ומן ההיא שעתא הוי נזיר דמיד חלה עליו נזירות מידי דהוה אתרומה דאסורה לאכול מיד ומאי בל תאחר איכא וגרסי שלא אמר רב אחא בר יעקב וכו' דפשיטא דבנ"ד נמי חלה עליו חיוב שבועתו לאלתר באומרו קודם מותי דומיא דלא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר וכו':
ואף אם נפרש דמההיא שעתא הוי נזיר דשמעתתין פירושא עליו לקבל נזירות ולא חלה לאלתר כמו שהוא דעת הר"ן והרא"ש בנ"ד נמי חיוב שבועתו חל עליו לעינן שיעשה באופן שלא יבוא עליו לידי חילול לעבור עליו דכל שעתא חישיינן למיתה ומיתה וכמו שכת' הר"ן הרי עלי למנות נזירות בעני' שלא יהיה חשש בדבר שאשלים נזירות קודם שאפטר וכו' וכן היא דעת הרא"ש ואינם חלוקים כי אם בטעמים דאלו לדעת הר"ן מטעם דאלו גבי כהן האומר לאשתו וכו' אי אכלה ולא מת בעלה לא עבדה איסורא אבל הכא לאלתר קים ליה בבל תאחר דכיון דהתנה ואמר לא אפטר מן העולם משמע דהכי קאמר הרי עלי למנות נזירות וכו' ואילו להרא"ש מטעם דלא מסתבר' שיהיה נזיר בלא קבלה דמשום חשש שמא ימות לא הוי כאלו קיבל עליו ויהיה אסור לשתות יין מיד אלא פירושו הוי נזיר מההיא שעתא ראוי לקבל עליו נזירות לאלתר כדי שלא יבא לבל תאחר ולדעת שניהם דלא מדמינן ליה לכהן האומר לאשה הרי זה גטך וכו' דאסורה לאכול בתרומה מיד לא לענין חשש מיתה אבל לא לענין דכי היכי דהתם אסורה לאכול מיד הכא נמי חיילא נזירות לאלתר וכן נראה שהיא דעת רש"י ז"ל שכתב וז"ל הכא נמי הוי נזיר דאי משהי ליה בבל תאחר דאמרינן דילמ' השתא מיית וכו' ואי ס"ל דפירו' הוי נזיר דשמעתתא היינו דחיילא עליה נזירות לאלתר דומיא דאסורה לאכול בתרומ' מידי היכי משכחת לה דקים ליה בבל תאחר והנה חיילא נזירו' לאלתר אלא עכ"ל דרש"י ס"ל דלא חיילא עליה נזירות לאלתר בלא קבלה ופירוש מההיא שעתא הוי נזיר עליו לקבל נזירות ואי משהי קים ליה בבל תאחר ולא מדמינן לה לאומר הרי זה גיטך דאסור' לאכול בתרומה מיד אלא לעני' חששא דמית' כנ"ל:
וזכינו בדין לדעת כולם בנ"ד שצריך שיעשה באופן שלא יבא לידי חילול שבועה וכן כתב הריב"ש בס' קצ"ח וז"ל נראה שזה שנשבע להזמין בתו לנישואין סתם וכו' חלה עליו שבועתו וישתדל להשלימה וכו' וחתם וב"ד כופין אותו ומביא ראיה משמעתתא דנזיר דלעיל ע"ש וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות נדרים ע"ש ואין לך דבר טוב שלא יבוא לידי חילול שבועה מהעיכוב שמעכבין כדי החוב ומכ"ש בהצטרף טענת הבזבוז שרואין אותו שמבזבז נכסיו דהיא טענה אלימתא היא דקרובה לודאי שלא תתקיי' שבועתו נוספת על חשש המיתה דשכיחא דאף במלוה לזמן קצוב דקי"ל לא ניתנ' מלו' לתבוע בתוך הזמן עכ"ז כשרואין שמבזבז נכסיו שומעי' לו לעכב כ"ש הכא דחייב עצמו קודם מיתה סתם ואף אם נפרש אותה שעה א' קודם מיתה אין חילוק כנ"ל וב"ד מעכבין הממון כדי שלא יבא לידי חילול שבועתו בזמן שלא ימצא בידו כלום לקיימה:
ולכאורה יש למערער לחלק בין אם אמר קודם מיתה סתם לאומר בפירוש שעה א' קודם מיתה דהא אשכחן בשטר חצי זכר שכותבין שעה אחת קודם מיתה ואין הפירעון אלא לאחר מיתה והוא טעות מפורסם דאף בשטר חצי זכר החיוב חל עלי' קודם מיתה אלמלא שהתנה ונתן הברירה ביד היורשים אם ירצו לתת לו בחוב שחייב עצמו אביהם לחתנו חלק חצי זכר דכל תנאי שבממון קיים:
ועוד דשטר חצי זכר אע"ג דאיכא פלוג' דרבוותא אי חשבינן ליה כחוב או כמכר או כמתנה או כירושה כבר נמנו רוב מנין ורוב בנין דחשיב כירושה ובעל חוב וכתובה גובין ממנו ועליהם פסק הלכה מוהרמא"י בהגהותיו באבן העזר סי' קח ובח"מ סי' רפ"א ולעולם שטר חצי זכר חשיב כירושה דמהאי טעמא אינו גובה ממשעבדי כמו שפסקו הפוסקים וזה פשוט והשתא דחשיב כירושה משום הכי לעני' חל עליו הקנין חל קודם מיתה ולענין הפרעון אינו אלא לאחר מיתה כיון דחשיב כירושה כנז"ל:
ואם כן בנ"ד חל עליו חיוב שבועה קודם ויעשה באופן שלא יבא לעבור עליה כנ"ל ואף אם נניח מה שלא יונח ולא יצויר שיש חילוק בין קודם מיתה לשעה א' קודם מיתה ואין הפירעון אלא לאחר מיתה דומיא דחצי זכר בכאן בנ"ד שכתוב קודם מותי ולא כתב שעה א' אין לנו אלא מה שכתוב וחתום ומקויים ואף אם יאמרו העדים שכך פירושה כלומר שפירוש קודם מותי הכתוב היינו שעה א' אין שומעין להם כיון שהם עוקרים עדותם ומה שהוא קוד' מיתה משוו ליה לאחר מיתה ואין שומעים להם דעדים החתומים על שטר כמי שנחקרה עדותן כיון שנתקיימה בב"ד או כתב ידם יוצא ממקום אחר וזה פשוט וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות עדות והיא משנה בפ"ב מכתובות עדים שאמרו אנוסים היינו וכו' אם כתב ידם יוצא ממקום אחר וכו':
ומכל צד זה ראובן יכול הוא לעכב הממון של שמעון ובפרט שבא בטענת הבזבוז ואין פקפוק בדבר כן נלע"ד הכותב וחותם בסדר חוקים ומשפטים כאשר צווני ה' אלדי ובשנת המושיע לפ"ק:
זעירא דמן חברייא ע"ה יעקב ששפורטש ס"ט