שו"ת אהל יעקב/מג

שו"ת אהל יעקב ‏ מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

על ענין הנ"ל מק"ק הילדסני יע"א

שאלה מג

לאב בחכמה ובתורה ובמצוות מגלה עמוקו' מני חשך מגיד חתומו' והנפ' בנפות אמיתיות לברר אוכל מתוך הפיסולת כל הימים התאוה תאוות דעת קדושים דברי אמת דבר קטן או גדול יקריבו אליו לחוות וחברות נוטות בהשכל מיוסדות וכל עדי עדין בכבוד ובגדול' לא דימוהו ומי מור' כמוהו כאשר שמע כבודו הולך מכנף הארץ עוקר הרים וטוחנן זה בזה כבן פרץ מן התורה יודע לטהר את השרץ גודר גדר ועומד בפרץ ה"ה אהובי המרומם ושמו וקרנו יתרומם הנשל הגדול בוצינא דנהורא אספקלריא המאירה ובהיכלו כלו כבוד שמו יאמר לו החכם הכולל כמוהר"ר יעקב ששפורטש נר"ו יאיר כאור בהיר וכעצם השמים לטוהר אכי"ר:

בהנתן לי פתשגן הכתב אמריו טהורות כספיר ויהלום ועל עתה באתי הלום הנה מה מאד ארכו לי הימים להשתעשע באילת אהבים ונפשי נכספה להראות עם רום הוד מעלת תפארתו אך אמרתי פן ואולי ניתקה אהבתו ממני וכהיום בראותי אהבתו אתי עמי כמאז ומקדם והיה לי למשיב נפש וכמים קרים על נפש עיפה ועל השאלה ותשובתו הרמתה מה לי לחוות דעה כאשר מעלתו בחריפותו ובקיאותו אך כדי שלא להשיב ריקם בקשתו באתי גם אנכי למלאות שאלתו וכבר אמרו רז"ל לא כל הנביאים בסגנון א' התנבאו:

על דבר שהעדים כתבו הצואה מדעתן כדי להפיג זה לזה לית דין צריך לפקפק בו שהשטר כחרס הנשבר כאילו אינו וכאשר האריך רום מעלתו בתשובתו הרמתה:

ואם כן שזכינו לדין שהשטר הוא כאילו אינו נכתב יכולין העדים להעיד בב"ד מה שצוותה ליתן לאחרים ואפילו סילוק אינם צריכים כאשר כתב הראב"ד והביאו הרא"ש בספ"ק דמכות גבי אילעי וטוביה קריביה דערבא וכו' וז"ל והראב"ד כתב שטענותיהם על עיסקי פירעון וכו' וא"ת ונהמניה לגבי לוה שלא פרע ולא נהמניה לגבי ערב דפלגינן דיבור' וכו' והראב"ד ז"ל כתב בתשובותיו שכל עדות שבטלה מקצתה מחמת פיסול קורבה בטלה כולה ולא פלגינן דיבורא דהא לא פליג בהו רחמנא דאמר מה שנים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה, אלמא לא פלגינן עדותן, והא דאמרינן קרוב אדם אצל עצמו ואין משים עצמו רשע ופלגינן דיבורא היינו דוקא כשמעיד על עצמו שאין זו עדות כלל אלא כמי שאינו דמי שאין אדם נקרא לעצמו פסול כדי שנאמר עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה וכו' הכי נמי כשהוא מעיד על עצמו ועל אחר בכלל אין אני קורא בו עדות שבטלה מקצתה וכו' לפי שאין עליו שם עד כלל עכ"ל וגם הרא"ש הביא ראיה לדבריו ואם כן אפי' העידו העדים בבית דין כל הצוואה וגם הגידו שצותה לאה ליתן להם איזה סך מעות הריני אומר מה שמגידים על עצמם הוי כאילו אינו שאדם קרוב אצל עצמו ופלגינן עדותן ומה שהעידו על מתנות אחרים עדותן כשרה כנ"ל ואין לבעל דין המתנגד להשיב שיש לחלק דהאי דפלגינן דיבורא ואדם קרוב אצל עצמו דוקא הוא כשאין משים עצמו רשע אבל גבי ממון לא אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ולא פלגינן דיבורא כהאי דאמרינן גבי פלוני רבע שורי דאד' קרוב אצל ממונו לא אמרינן ולא פלגינן דיבורא זה אינו כאשר כבר השיב הריב"ש בתשובה בסי' שס"ט וז"ל ועוד שאפילו לא היה משים עצמו רשע כגון שהיה מעיד על בר בינתור לדידי גזל או לדידי גנב מצטרף לפוסלו ופלגינן דיבורא משום דאדם קרוב אצל עצמו ולא שייך ביה עדות כלל והא דאמרינן שאין אדם קרוב אצל ממונו היינו במה שמעיד על שורו להרגו שאין לו הנאה על זה אבל במה שיש לו הנאה מעדותו ואפילו הנאת ממון לבד אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ופלגינן דיבורא כל היכא דאפשר כיון שבענין פסול האיש שאנו מאמינים אותו אינו נוגע בעדות והיינו מאי דאקשינן בפרק חזקת הבתים גבי תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר דאקשינן התם וליחלקו בתרי מינייהו ולידיינוה וקשיא להו לרבנן ז"ל והיכי מהני סילוק והא בעינן תחלתו וסופו בכשרות כדאיתא בפרק יש נוחלין וניחא להו דכיון דאינהו גופייהו בעלי דבר לאו עדים פסולים מיקרו דהא אינן בתורת עדות כלל והשתא בשעת סילוק הוא דהוי עדות ותחלתן בכשרות היא דאלמא כל שהוא נוגע בעדות אפילו בהנאת ממון לא שייך למקריה עדות כלל ואפילו עדות פסולה וא"כ פלגינן דיבורא וכו' עכ"ל לענינינו:

הרי שאין לחלק בין משים עצמו רשע אף לגבי ממון שמ"מ אמרי' פלגינן דיבורא ומה שמעידין על עצמן כאילו אינו ומה שמעידין על אחרים כשרים ועדותן קיימת:

ואם כן בנ"ד אפילו לא סילקו והעידו בב"ד פלגינן דיבורא ועדותן לאחרים כשר:

ועוד אפילו אם נחשיבנה לשטר גמור כיון שהעידו שחלוקים המקבלים וגם חלוק המתנה הוו תרי גופי ותרי עובדי והשטר כשר לאחרים הגם שכתב המרדכי בהגהת אשירי בפ"ק דחולין וז"ל מעשה בש"מ שחילק נכסיו לכמה בני אדם וחתמו העדים ושוב נמצא א' מן העדים היה א' ממקבלי המתנה וחלק מתנתו כתוב בשטר ופסל ר"י הלוי את השטר אפילו לשאר מקבלי המתנה וכו':

והנה לפום ריהטא משמע שבנ"ד ג"כ השטר פסול אפילו לאחרים אבל כד דייקנן נראה ברור שבנ"ד השטר כשר לאחרים אפילו כשלא יסלקו עצמ' כתב הרמב"ם וז"ל הכותב כל נכסיו לב' בני אדם בעדות א' וכו' וכתב הכסף משנה באריכו' לתרץ ההיא דירושלמי ובקיצור תוכן דבריו דתרי עובדי ותרי גופי פלגינן דיבורא וכו' ולפי שיטה זו פשוט הוא שאלו כתוב שדה פלוני נתנה לפלוני ושדה פלונית לפלוני שלאותו שהם כשרים לא מהניא מתנה שהרי ב' מעשים בשני גופים הם וכו' אח"כ מצאתי שכתב הרא"ש בסוף פ"ק דמכות ור"י הלוי כתב הלכה כרבי יוחנן וכו' עכ"ל:

הרי מוכח שגם ר"י הלוי ס"ל הא דעדים פסולים לזה ולזה כשהם קרובים דוקא בחדא עובד' כגו' כל נכסי לראובן ולשמעון אבל כשמחלק בתרי עובדי ותרי גופי פלגינן ולזה שהם כשרים השטר כשר וכן כתב הטור בסי' נ"ט שרבינו חננאל ורב אלפס ס"ל כן וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל וכן כתב הרמב"ם וכו' הרי שהרא"ש ס"ל ג"כ דבתרי עובדי ותרי גופי פלגינן דיבורא אפילו בשטר אחד וא"כ שרבינו יואל כתב בתשובה הנ"ל מוכיח שהשטר פסול אף לרחוקים היינו שהמתנה לכולם יחד בחדא עובדא דאז השטר פסול אף לרחוקים דחיישינן דילמא אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא שכן כתב בעצמו באותה תשובה הטעם אבל בתרי גופי ותרי עובדי הן תרי עדות ולמי שהם פסולים במקומו עומד ונחלוק העדות ולא אתו לאיחלופי בשטרות דעלמא דאדרבא דחזינן מהקרובים אינם לוקחים מתנתם הכתוב' בשטר אבל כשהמתנה ביחד ודאי הוא עדות א' על אותו הדבר ואם נחלוק המתנה וליתן החצי לרחוקים יאמרו שגם השני יקח חלקו ואתי לאיחלופי בשטרות דעלמא ומהאי טעמא כתב הרי"ק בסי' נ"א בחדא עובדא ותרי גופי השטר פסול אלא א"כ נסתלק אותו שהעדים פסולים לו מאותו ממון וא"כ כשהוא מסתל' הרי השט' כשר כמאז דהרי כשהוא אינו מסתלק השטר פסול מחמת דאתי לאיחלופי בשטרות דעלמא אבל לא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כאשר כתב מהרמא"י באותו סי':

ואם כן כשמסתלק אזי לא אתי לאיחלופי דאדרבא שרואין שהוא מסתלק משום שעדות הקרובים הם פסולים לו ומשום הכי אינו גובה ובזה נסתלקה תמיהת הרב בעל שפתי כהן על הרי"ק שהוא כתב שהטעם הוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואני לא סבירא לי כן דהטעם הוא כמו שכתבתי וא"כ בנ"ד שהם תרי עובדי בתרי גופי והשטר כשר ואין צריכים להסתלק וכו' ובודאי מה שכתב הדרת מעלת תפארתו שמהני סילוק אף אחר שנחקר' העדו' בשטר וזה פשוט לי כביעתא בכותחא ותחלתן וסופן בכשרו' קרינן בהו דאפילו למאי דאמר מתחילת ראייה בעינן היינו דוקא שהם פסולי' מחמת קורבא כאשר נרא' מדברי הראב"ד שביארתי למעלה אבל כשהוא מחמת פיסול ממון אזי כשמסתלק אז תחילתו וסופו בכשרות קרינן ביה דלא שייך גבי ממון פסול כנ"ל וגם משמעות הרמב"ן והנמוקי יוסף הביאו בפרק חזקת וז"ל תירץ הרמב"ן שלא נאמר תחלתו בפסלות אלא במי שהיה קרוב ונתרחק או פסול דגוף אחר שהרי זה מעיד לפי שהיה קרובו בשעת ראיה שהרי ממון אחרים הוא ולא שלו ולאחרים הוא מעיד כללו של דבר אין אדם מעיד לאותו שהיה פסול בשעת ראיה אבל היה פסול לזה בשעת ראיה מעיד באותו עדות לאחרים שהרי תחלתו כשר הוא אצלם וזה טעם מספיק למי שהיה יודע עדות לקרובו ונסתלק אותו קרוב מאותו ממון שהוא כשר עכ"ל הרמב"ן וכן סיים הנמ"י גם וז"ל ואם נסתלק ממנו לאחרים הוא המעיד דלא שייך גבי ממון למימר שהיה בו פיסול עדות שלעולם יש לממון בעלים הילכך כשנסתלק ממון לגבי אדם שהממון שלו כשר הוא לו וכן לגבי ממון לא שייך לומר ביה פסול עכ"ל:

הרי בפירוש כשנסתלק תחילה וסוף קרינן ביה ובנ"ד פשיטא כשמסתלקים תחילתן וסופן קרינן ביה וא"כ נראה לי אפילו היו המגידין בב"ד העדות ואח"כ סילקו פשיטא דמהני דמיד כשמסתלקין העדות שהגידו לאחרים כשר כנ"ל ומכח רוב פשיטות איני רוצה להאריך וגם השותפי' בקרקע הלא עדותו ג"כ נחקרה בב"ד ובשטר כי כשמסתלק עצמו מחוייב לסלק בב"ד שכמה פרטי דינים יש בו כנודע ולאו כ"ע דינא גמירי וגם בשטר שהרי היה לו שטר על חלקו אין לך חקיר' יותר מזה שאנן סהדי שהוא נוגע בדבר ויכול לסלק עצמו אף לאחר העירעור כידוע וכמה ראיות ברורות לדין זה דלית ביה פקפוק שהעדות כשרה:

ומכתבי קדש שלח אלי הרב המופלג כמוהר"ר שלמה נר"ו סמוך לי"ט דחג שבועות ע"כ לא באתי עד עתה להשיב ותשואות חן חן לו שהעלה זכרוני לפניו וזאת בקשתי באם שיהיה לו עוד איזה ענין בשאלות ותשובות שימחול רום מעלתו ותפארתו ויכתוב לי להודיע דעתי הקלושה וגם אני אעשה כזאת כמים הפנים לפנים ובזה אשים פקודתי עליו מאדון העולם יודע כל נעלם וממני אהוב כרע כל הימים הבא על החתום לכבוד אכסניאה של תורה היום יום ג' טו"ב סיון תל"ג לפ"ק פה ק"ק הילדיסני נאם מרדכי בן לא"א הרב הגדול כמוהר"ר מתתיה כהן צדק זצוק"ל:

ע"ג כתב תוקף אגרת לבעל התפארת לעמו עטרת גולת הכותרת הלא הוא אהובי החכם הכולל בוצינא דנהורא אספקלריא המאירה הנשר הגדול בעל כנפים כבוד מורנו ורבינו יעקב ששפורטש נר"ו יאיר כאור וכעצם השמים לטוהר אנס"ו ע"כ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף