שו"ת אהל יעקב/מא

שו"ת אהל יעקב ‏ מא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עוד לו על הענין הנז' חזר וכתב והשיב שלא מעין השאלה וכתבתי לו תוכחות

שאלה מא

בקופא דמחטא מעייל פילא ה"ה החכם הנעלה לשבח ותהילה כהר"ר יצחק נהר עליו תופיע נהרא נס"ו:

עיני יראו זרות ואזני ישמעו קול הברות ולבבי יבין באמירות בלתי טהורות סברות נגזרות ונחצבות מצור עז וקשה אשר מימיו מי מריבה בא בתשובה בלתי שלמה ללמד ולהורות עלה בדעתי להפסידה להעתירה או לטומנה בחורי עפר וכפיס שלא תראה עוד לפני כל יודע ספר ואך כדי שלא יאמר שתיקה כהודאה אמרתי לעבור עליה בפסיעה אחת להודיעו כי לא מחשבותי הטובים מחשבותיו ולא דרכי המכוונים דרכיו ולא לחלוק על דבריו שלא נודע לי מי אמרם היתה כוונתי כי לא באלה חלק יעקב גם לא להתפאר בתוך מטעי ישראל לומר כי מיעקב דרך כוכב הכותב נגד הוראתו כי אין בה תפארת אד"ם היושב על הכסא ואנכי לאד"ם שיחי לדרוש סמוכים בכל מקו' ובכל שער אשר שמה ישבו כסאות למשפט ואף אם ת"ל והודאה לשמו הגעת להורא' ובעיני נעשית שר ושופט לומר יורה יורה ידין ידין עדין לא יצא מוניטון שלך וטבעך בעולם אם לא מכאן ולהבא ועכ"ז בפעם הזאת ראיתיך קטיל קני באגמי כפי הנראה מתשובתך הבאה אלי בשבוע שעבר מאמשטרדם והוא במלכים יתקלס לומר דידיה נצח ולא ידעתי על מה ובמה יתפאר לומר שרבים הסכימו עמו למעשה כי כל יודע ספר יסבור הן להחמיר כפי מה שבא בשאלה הראשונה הן מדינא כפי מה שהמציא בתשובתו זאת ואין חכמה ואין תבונה במעניתו שהאריך קמחא טחינא טחין ומה שעליו היה מוטל הוא לדקדק ולהזהר בדבריו אלו האחרונים שיסכימו עם דבריו הראשונים המובאים בשאלה ובכתבו שיסכימו בשאלה ובכתבו זה כתב הנשתוון הנשתנה מסגנון אל סגנון ואין לו מציאות קיים ביען שבו פקד נוספות וחדשים השמיע באומרו שהיה שם קלא דלא פסיק שהיתה פלגשו ועוד שהוחזקה לכך מלבד היותה מיוחדת לו אינו נוהג בה מנהג הפקר ואם כן הוא לא היה צרי' השואל לשאול כי בא' מג' הנ"ל תחשב לפילגש מדינא לדעת המתירין אותה להדיוט ואפי' לדעת הרמב"ם דאסורה זונה בלתי מתהפכת היא לדברי הריב"ש שיסבור כך בדבריו במיחדה לו ומכ"ש בהוחזקה וצריכה המתנה מדינא אליבא דכולהו כמו שכתבתי בתשובה:

אבל זה המציאות שהמצאת בתשובתך זאת הוא הפך מה שבא בראשונה שמטעם היות' בביתו ובעד האומדנות וידים מוכיחות נסתפק לו אם בעד זה נחשיבנ' פילגש ולקיים שהבנים בניו ואם היה שם יחוד או חזקה או קלא דלא פסיק עם האומדנות למה הכחידם השואל ושם דבר בספק דיועילו לו להצריכה המתנ' אע"ג דאין הבנים בניו וגם מה כחם של בעלי ריבו לחלוק עליו כי במה יוכיחו ההפך אם בעד כפירת ראובן בבנים מה תועיל כפירתו לבסוף אחר הקול והחזקה והיחוד מלבד שאר האומדנות אם לא שנאמר שהכפירה היתה בתחיל' ובסוף ומצטרף עמה קול העם ברעה למזנה ונמצא שלקול זה יש לו בת קול והחזקה עצמה רעותא המצטרפת עם כפירתו וגם לא יחדה ולא שמר' מן ההפקר והאומדנות בעלמא רצו לדונם לפילגש שעל זה באה השאלה וא"כ הוא הרי הקול ושוברו עמו וחזקה שעמה רעותא והאומדנות אינם כדאים להחזיק לפילגש דאם א' מג' אלה לא ימצא בה ויצאה מתורת פילגש ולתורת מזנה באה ויספיקו האומדנות וידים מוכיחות להחמיר עליו עליה כמו שכתבתי:

ועל מה בא בנרו ובפשתנו להבעיר בעירת הקנטור והנצוח בבית מדרשו המתמלא בקיעים ורסיסי' ובסלע המחלוקת על ידי הכאה בפטיש בגמר מעש' הוציא כמה גיצין אשר נעשו למשואות בתשואות אשר במעט רוק המושב עליהם תרב' אשם ביען כי הדברים הראשוני' מסיני נאמרו כפי הנחת השואל והאחרונים היכן הם אם לא כפי ענין המתחדש אשר לא נזכר שם פועלו ועל כל פנים א' מהשאלות היא לשון שקר והנני מסדר לפניך שתיהן ותשוב' כל א' לפי הנחת' למען תדע כחך זה המתחדש להיכן הגיע השאלה הראשונה באה בסגנון זה:

שאלה משרתת ראובן פנויה נתעברה וילד' בעודה בביתו פעם אחת ושתים ואומרת שממנו נתעברה והוא מכחיש' על פניה ועכשיו תבעוה לינשא אם צריכה להמתי' ג' חדשים של הבחנה בין זרע לזרע או לא מי חשבינן לה כפילגש כיון שהיא בביתו וידים מוכיחות שממנו נתעברה וצריכה להמתין או חשיבא כמזנה ואת"ל דחשיבא כמזנה וה"ל כר' יוסי מי אמרינן דע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא משום דמזנה מתהפכת ומשמרת עצמה אבל בנ"ד דמוכח שלא שמרה עצמה מודה דצריכה להמתין או בכל ענין אמ' ר' יוסי למלתיה דמזנה אינ' צריכה להמתין ואי דמי נ"ד לההיא דהריב"ש סי' רי"ז עכ"ל ה' הראשונה ותשובת' בקיצור העולה מכללותה הוא זה:

תשובה דל מהכ' תור' פילגש ולא מבעי להרמב"ם וסיעתו דס"ל דפילגש אסורה להדיוט והבא על הפנויה לוקה משום לא תהיה קדשה אלא אפילו להראב"ד וסיעתו דס"ל דמותרת יחוד מיהא בעי ובנ"ד כפי מה שבא בשאלה לא הית' מיוחדת ויעיד על זה כפירתו בבנים דאם היתה מיוחדת לו לא היה מעיז פניו בב"ד במקום דלא מהניא ליה הידים מוכיחות בכי האי לא הוי ידים להוציא' מתורת מזנה ומכ"ש לקיים שהבנים בניו וכיון דנפקא לה מתורת פילגש באנו למחלוקת ר' יוסי ורבי יהודא וקי"ל כרב יוסי ואינה צריכה להמתין ומה שנסתפק השוא' אם בכל מזנה אמרה למילתה או אזיל בתר טעמא הוא שיקול דעות כדמשמע מדברי הריב"ש ז"ל ומ"מ לפי דבריו ז"ל היתה דנודע לנו שלא נתהפכה כגון ההיא דשנים שהחליפו נשותיהן שכל א' סבורה שהוא בעלה בודאי שלא נתהפכה וה"ה ליחדה לו דאף הרמב"ם מודה בזנות שאינ' מתהפכת וצריכה המתנה ומטעם עיבור לא יצאת מידי מזנה דאימא לא נתהפכה יפה וא"ת ניחוש לה א"כ באנו לפסוק הלכה כרבי יהודא ואנן כר' יוסי קי"ל ועוד דמיעוטא הוי שאינם מתהפכות ולא ניחוש לה בגזרו' אלא היכא דגזור גזור והראי' שהרי רבי יוסי אינו מכחיש מציאות המקריי דאיפשר שלא תתהפך יפה ואפ' הכי פסק בסתם מזנה שמתהפכ' משום דלא חייש למיעוטא והוי כמיעוטא דלא שכיח' דלא גזרו ביה, ועוד מי אמר דדברי רבי יוסי הם כנתינת טעם ולא מונח קיים והרי זה כטעות שלמה בלא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ולא נשלול בזה אלא היכא דנודע לנו שלא נתהפכ' ודאי כההוא דשנים שהחליפו וכו' או ביחדה בדברי הריב"ש והם דברי הרי"ף ועל כל פנים הרמב"ם כשיטת רבי' אמר':

ומיהו כיון דאיכא ידים מוכיחות דפילגשו היא אע"ג דלא הוי כיחדה ממש אם נרא' לחכמי המקום שהוא קרוב לודאי ורצו להחמיר להחשיבה כמזנה שאינ' מתהפכת וכדברי הריב"ש בדברי הרמב"ם כר' יוסי אי נמי להחשיבה למזנה ולפסוק הלכה כרבי יהוד' כדעת הרמ"ה והטור והרא"ש מטעם האומדנות לחומרא מי יאמר להם מה תעשה דדנין בקירוב מקו' ואין דנין בריחוק מקום זהו כפי השאלה הראשונה סגנון השאלה השנית שעליה בנה תשובתו היא זאת:

ראובן היתה לו משרתת פנויה שמפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחקו תשכב ויחדה לו ואינו נוהג בה מנהג הפקר נתעברה וילדה בביתו פעמים שלש ואומרת שממנו נתעברה והוא מכחישה וקלא דלא פסיק שהיא פלגשו וגם הוחזק' בכך עד היום מלבד שאר אומדנו' דמגדל וזן את בניה ומגעגעם כאשר ינהוג האדם עם בניו ועכשיו תבעוה לינשא אי חשבינן לה כפילגש או כמזנה וכו':

תשובתה בצדה תינוק דלא טיפש ולא חכים אשר לא ראה מאורות ההוראה מימיו לא ישאל ולא ינסה את אחרים הדומים לו בענין זה דפשוט כביעתא בכותחא וכנותן טעם לפגם ולאפרושי מאיסורא דתלמיד בפני רבו יכול להורותה דהוי פילגש גמורה בא' מג' דברים הנ"ל לדעת המתירים אותה להדיוט ולא יושם הדבר בספק אי חשיבא פילגש ולא את"ל שאינה פילגש ולא יחלוק על זה כי אם נעדר הידיעה אשר כונתו לקנטר ולהתראות בפני עם הארץ אם לא שנאמר שיש דברים בגו שעליהם סמך החולק לחלוק ואם צורבא מרבנן הוא צריך לשמוע אל דבריו או לראותם בכתב ומ"מ סגנון השאלה הראשונה יפול בו הספק ותשובתה כפי הנחתה אמנ' סגנון זה המובן מתשובתו זאת בהנחת א' מג' דברים הנ"ל ומכ"ש שלשתם יחד שאלה אין כאן תשובה אין כאן:

ואם כן איפה אשאלך והודיעני על מה אבידת הנייר והזמן באריכות מענית בתשובתך זאת ובמה חלקת עלי אם הם נושאים חלוקים הא' בא בצדדי הספק והשני בא בצדדי הוראה והאי כדאיתא והאי כדאיתיה ולא ידעתי מה היא הכוונה ולא על מה אדני תשובתך זו הוטבעו כחולק על דברי דאם באשר בא בדבריך אלה האחרונים גם אני אודך דמדינה הוי פילגש גמורה ואם אינו כן גם אתה תודה דלא הויא פילגש ומ"מ למעשה הסכמתי עמך ומדוע אלי ריבות בדברים אשר לא ניתנו ליכתב לבן גילו ומכ"ש לאיש אשר ישב על כסא ההוראה בהורמנא דרבנן קשישי קודם שהגעת למשנה ואתה יש לך ידיעה אמיתית שהיום כמו י"ח שנים שלמדת עמי בישיבה כבר היו לי יותר מט' שנים של הורא' והשתא דקשישנא הדרנא זוטרי בעיניך ולא חשת לכבודי המוטל עליך כי תנהוג שררה וכבוד בעצמך ובאחרים להחשיבם כמ"ו הרים הגבוהים המריצי דין ואותי החשבת כה"ר נמוך ושפל אשר ממנו חדל המור"ה לצדקה וזאת הגבהתי כי הה"ר חמד אלדים לשבתו זה סיני ותבו"ר וכרמ"ל לא זכו עדיין לינתן תורת ההוראה עליהם ואף אם נתתם אלי"ם ודיינים עליך וכיילת להו בקבא רבא לי בקבא זוטא אם בעד שלא קניתי אדון לעצמי הנה זאת היתה לי שלא אחלל כבוד תורה בעד אגורת כסף וכמה ברבורים וכמה הפצרות הפצירו בי גבירי מחניך הקדוש להיות עליהם לרב כאשר אתה יודע וע"י גבירי ק"ק אמשטרדם ואף אם היית בעוזרי לא גמרתי אל לבי ללכת ולא במקום אחר ואם הייתי רודף אחר השררה אפשר שלא תהיה בורחת ממני וחלילה לי כי לא לעולם חסן ודרוש נא מאותם הגלילות ותמצא כפלי כפלים ממה שאתה יודע בי ומי יקפיד על דבריך ומיעוט כבודך אף אם תאמר אלי מימיך מי מערה ואפרך אפר מקלה ואם כבדתני לא עברת על בל תוסיף ולא עשית מעשה בידים ואם הקילותני וזלזלת בכבודי עברת על בל תגרע מלבד שבוזי יקלו מעצמם כי בטלים הם לגבי אחרים בעלי ההוראה החולקים כבוד שעליהם נאמר כי מכבדי אכבד ולא יהיו נא דבריך אלה לפתותך ולהשיאך לחלוק לי כבוד כי אין לי חפץ בו אלא כדי שלא תענש על ידי דמשום הא איתמר שרי ליה לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה והרשב"א תמה ואמר מדוע לא אמרו חייב צורבא מרבנן וכו' כדי שלא יכשלו בעון חילול כבוד תורה וכסבור הייתי דלדידך לא הייתי צריך שכבר אתה יודע בהתחלת לימודך אם לא שנאמר עליך כלוי בן סיסי נבלת בהתנשא ולבעבור תדע כח אונאת דבריך הנני בא להשיב על פרטי תשובתך ועל כל פרט ופרט אודיע שגיאתך ואם נתכוונת בהם לשום דבר הנעלם ממני הריני מוסרם לשמים ועל זה נאמר ויראת מאלדיך:

וכבר אמרתי לך בכתבי שלא הייתי יודע שהדברים נוגעים אליך כאשר נשאלה אלי השאלה מאמשטרדם יע"א ע"י אהובנו החכם השלם כמוהר"ר יעקב בנבנשת נר"ו שאם הייתי יודע לא הייתי משיב עד שאראה כתב ידו ואחר שכתבת לי השאלה עצמה כאשר בתחילה קיימתי דברי ובכולם הייתי מזכה שטרך להחמיר דלא הפסדנו כולם בהמתנה באמת כי לא הסכמתי עמך לקיים שממנו נתעברה מהטעמים שהזכרתי ובפרט כי לנ"ד אינו מעלה ומוריד מאחר דבלאו הכי הצרכנוה המתנה. ולאחר מכן כתב לי הר' שלמה נר"ו וגם החכם השלם כמוהר"ר משה רפאל די אגילאר נר"ו חילה פני החכ' כהר"ר יעקב בנבנשת נר"ו הנ"ל שאם באולי בא יבא ממחניכם הקדוש שום כתב ושאלה מבעלי ריבך לידי שאשיב אחור ימיני מלהשיב עד יצא כנוגה צדקך לעשות מעשה ונעניתי להם מאחר שגם אני מסכים בהמתנה וגם בעבור כבודך שתתקיים הוראותו כי תמיד אהבת עולם אהבתיו וראה טוב כונתי כי אף אם הייתי חולק עליך לא היתה כל כך קפידא דלאו מאריה דאתרא את ואין בזה שום חכם שאסר אין חבירו יכול להתירו ואפילו יהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין ועכ"ז הסכמתי למעשה עמך ונעניתי למבקשים ממני לעשות רצונך במלתא דלא נפקא מינה כי אם חומרא יתרתא וגדר פריצת הערוה ורדיפת השלום ואתה השבת לי גמול ולא כמעשה ידי להראות קינטורך ולא זה הדבר אשר דיברתי אליך בלונדריס מפי כתבי על ענין פסק הס"ת אשר לא שמרת דרכי המוסר הקודמים לתור' ושמתי על לבי שלא אתעסק עמך בדבר הלכה כי אם בדריש' שלומך ושלום אחיך החכ' ונבון העניו כהר"ר משה נהר נר"ו ושלום הנילוים אליכם והכל לשמור האהב' התקועה ביני וביניכם ועד שהוצרכת לחלות פני ולומר דאין שבועה חלה על שבועה וגם על אמונת משיח ונביא שהיתה סיבה להליכתך לשם כפי הנראה כתבת לי קשות כמלמדני דרך ישרה עד שהוצרכתי לשלוח רסן לשוני כנגדך ולומר לך חיה באמונתך זאת וכאשר ראיתי כתב פיוסך בנו שומך לדרך אר' הקודש פעמיך נתפייסתי ולא נשאר בלבי עליך ועוד לא ראיתי מכתבו עד היום עיסקי פילגש בגבעת החרבות שחרדת לקראתי ויהי רצון של תעבור מעברה לעבר הנה"ר שמע בקולי איעצך שלא תוסיף דבר אלי עוד בדבר הזה ובפרט בהיות שכבר נעשה מעשה וכל מה שידובר בו לאחר מעשה ובזה ינוח לך ותחיה בשלום עמנו:

אחר הרהורי דברים אלו הנני בא על פרטי התשובה אחת אל אחת למצא חשבון כתב בתחלת דבריו וז"ל תחלת כל דבר מאד נפלאתי הפל"א ופל"א מ"ה זה האריך למעניתו בענין חילוק הדעו' שנמצאו באמתחו"ת הפוסקי"ם על ענין פילגש אם היא בקידושין וכתובה או בלא קידושין וכתובה דב"ר שאינ"ו מעל' ולא מורי"ד לענין נ"ד דכל שהיא מיוחדת לאיש בלא קידושין וכתובה נקראת פילגש בפי הפוסקים לענין זה אף שהיא אסורה לדע' הרמב"ם וסיעתיה והראי"ה הגמור"ה שמהרי"ק פוסק שפילגש מיוחדת לאיש צריכה להמתין ואיהו גופיה פסק שפילגש אסורה בסי' כ"ו עכ"ד:

דרוש תדרוש הנקודות הרבים על הכתב ותמצא כולו נדרש לגנאי ולא לשבח למה תשוב תתפלא בי הפלא ופלא ולא נאבדה חכמת חכמים ת"ל והפלא יטול בדברים היוצאים מהקש הטבעיי או הסדר הלימודיי לא על הדברים שהושבו כהלכ' לשואל שלא כעני' שאם נפל הספק לשואל אם הוא פילגש או זונה מוכרח הוא הנשאל להשיב על פסקו כפי הנראה לו ולומר דל מהכא תור' פילגש ולא מבעיא אי למאן דגריס פילגשים קידושין בלא כתובה אלא אפי' למאן דגריס בלא קידושין ובלא כתובה יחוד מיהא בעי ולא הארכתי מענית ואדרבא הייתי מקצר ועולה כיון שנמצא בספרי הפוסקים ואם הקיצור נחשב לך לארך אינו מן התימא שתחשוב הארך לקיצור וכולי האי ואולי יספיק וראה והבין אם החילוק ההוא מעלה ומוריד לנ"ד להסיר ממנה תורת פילגש ואעפ"י שנמצאו באמתחות הפוסקים מוכרח הייתי להביאם לסדר התשובה לך ועל המטמון שהמצאתי לך בהם לא נתתי לי תשואות חן כי לולי כח תשובתי לא היית נעתק לעת כזאת בתשובתך זאת לומר שהיתה מיוחדת לו וכפי הנאתך זאת הסכמת אל דברי:

והראיה הגמורה שרצית להוכיח ממנ' שמוהרי"ק קראה פילגש לענין המתנה אע"ג דס"ל דפילגש אסורה היא ראיה חסר' וסרת טעם ואדרבא ממנה נוכיח ההפך כי מי אמר לך שדעתו כדעת הרמב"ם אי משו' דכתב בסי' כ"ו ואפילו יחדה לו ואדרבא כופין אותו להוציא' מביתו לא אמר זה משום דאסורה בלאו דלא תהיה קדשה אלא משום נדה נגע בה והם דברי הרא"ש והביאם הטור בסי' עצמו אבל לענין היתר אפשר שיסבור כהראב"ד והראיה על זה שהרי השמיט מדברי הטור שכתב אבל אם בא עליה לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה והיא זונה האמורה בתורה ולא על חנם השמיטה אלא משום דס"ל דאין קדשה אלא המופקרת לכל וביחדה לו מותרת אלא משום נדה כופין אותו:

ומה שכתב הטור בסיום דבריו וכן כתב א"א הרא"ש בתשובה לא קאי אמאי שכתב לעיל שלוק' משום לא תהיה קדשה ומשום הכי כופין אותו דהא מלשון התשובה מוכח ההפך דמשום דבושה מלטבול נגע בה דאי ס"ל כהרמב"ם הוי ליה למימר מטעם איסור לאו דקדש' ועוד מדכתב שבני משפחתו יכולים למחות שפגם להם שתהיה פילגשו משמע אי לאו הכי ס"ל דמותרת אם היתה טובלת אבל מה שכתב וכן כתב א"א קאי לאף אם יחדה לו דכופין אותו להוציאה ואף מטעמא אחרינא דהיינו שבוש' מלטבול ויש ראיות ברורו' להוכיח שהרא"ש ס"ל כדעת המתירין כמו שיראה הרואה בתשובותיו בכלל פ"ב:

ומה שכתב המור' מקום בהגהות מהרמא"י דפילגש אסורה לדעת הרא"ש ג"כ הוא טעות מפורסם שטעה בדברי הטור כנ"ל:

ומאחר שמוהרי"ק הביא דברי הרא"ש במה שאמר וכן כופין א"כ מטעם נדה נגע בה ולא משום לאו דלא תהיה קדשה ואשמועינן דאינ' נחשבת אשת איש אפי' ע"י יחוד ואדרבא כופין אותו וכו' והיות זה אמת אוכיח אותו ביותר שהרי דברי הרא"ש הם דברי הרמב"ן שהביא הרי"ק בפי"א מהלכו' אישות וז"ל ועם היו' שהרמב"ן סובר שפילגש מותרת להדיוט כתב בסוף אותה תשובה לשואל ואתה במקומך תזהירם מן הפילגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרוצו ויבאו עליהן בנדותן ע"כ:

ומאחר שדברי מוהרי"ק הם דברי הרא"ש ודברי הרא"ש הם דברי הרמב"ן וכבר ידעת שהרמב"ן הוא מן המתירין וא"כ גם מוהרי"ק ס"ל כן ואפשר שהעלימו בפסקיו ולא כתב היתר מפורש מטעם זה וכפי זה גם מה שכתב בסעי' יג פילגש מיוחדת לאיש צריכה המתנה הוא לדעת המתירים פילגש להדיוט כי אמנם הרמב"ם מעולם אינו קורא לה אפי' שם פילגש בעלמא ואף אם היא מיוחדת כי אמנם הריב"ש יסבור כדבריו שזונה שאינה מתהפכת הוי כיון דיחדה וא"כ מאין לך שמוהרי"ק ס"ל דאסורה ואם מה שהשיב על דברי הרמב"ן נגד הרמב"ם בפ"א מהלכות אישות אינו ראיה כי על הטעמים שהביא להוכיח דפילגש מותרת להדיוט נגד סברת הרמב"ם אמר אי משום האי אין מכללה תשובה דאיכא למימר דהנך פילגשים היו אמה העבריה אחר יעוד אבל אפשר דס"ל כוותיה ולא מטעמיה ואזיל כפי שיטת הראב"ד וקצת הוכחה יש דלא השיב על השגת הראב"ד שם כאשר זה דרכו גם בפ"ד מהלכות מלכים כתב דמאחר שרבינו יסבור שהבא על הפנויה שלא לשם קידושין לוקה כמו שכתב שם א"כ ההדיוט אסור בפילגש ע"כ כלומר אבל לדעת הראב"ד וסיעתו דס"ל דאינו לוקה כי אם על המופקרת לכל היא מותרת להדיוט ובסי' כ"ו כתב כופין ולא לוקין ואיפשר שדעתו ג"כ כדעת המתרגם בכתוב זה דלא תהיה קדשה שהיא אזהרה לשפחה כדמתרגם לא תהיא אתתא מבנת ישראל לגבר עבד וכו' והבא על האשה שלא לשם אישות עובר בעשה דרחמנא אמר כי יקח איש אשה ובעלה והיתה לו לאשה כשירצה לבוא עליה לא יהיה אלא באישות וכדכתב שם הרב המגיד ומשום הכי כתב כופין כשאר עשה דכופין עליו ולא מלקין מכל זה נקטינן דדעתו להתיר ולא לאסור:

ואף אם נניח שהרי"ק בסי' כ"ו לא נחת אלא לומר דאין אשה נחשבת אשת איש אלא בקידושין ואליבא דכ"ע אבל בפילגש אם היא מותרת או אסורה לא נחת לה ולא ידעינן בהא כמאן ס"ל אין ראייתך ראיה גמורה להוכיח דמה שכתב בסי' י"ג פילגש מיוחדת לאיש צריכה להמתין אף לדברי הרמב"ם קראה פילגש ואף אם יסבור כדברי הריב"ש בדבריו זונה שאינה מתהפכת קרי לה ולא פילגש ומדיוק דבריו יכול לדייק ג"כ שכתב בסעיף הקוד' זונה אינה צריכה להמתין לפי שהיא מתהפכת וכו' והם דברי הרמב"ם עצמו אבל לא ממה שכתב אח"כ פילגש מיוחדת וכו' דההיא לדעת המתירים אותה להדיוט והם הריב"ש והר"ן שמהם מוצא דין ההמתנה לפילגש ודרוש נא דברי הר"ן בתשוב' בסי' ס"ח ותמצא דבריו בנויים על התר הפילגש המיוחדת ומשום הכי הצריכה המתנ' וגם הריב"ש כן ס"ל:

ולענין דינא כדאי הוא הריב"ש לסמוך עליו בדברי הרמב"ם באם יחדה לו ודברי מוהרי"ק במזנה יסבלו כן אבל מ"מ ראייתך אינה ראיה להוכיח דמוהרי"ק ס"ל דאסורה ואפילו הכי קראה פילגש:

ומעתה גם הנפקותא שהוצאת וז"ל הרי דגם לדעת הרמב"ם דס"ל שפילגש אסירה מן התורה דינא נמי הכי אינ' מתחייבת מן ראיתך אלא מדברי הריב"ש שיסבור כן בדבריו כיון שמיחדה אינה מתהפכת אבל בדברי מוהרי"ק בפילגש המיוחדת צריכה המתנ' איפשר משום דס"ל דבמיחדה מותרת לו והויא פילגש גמורה:

גם מה שכתבת שאין אנו הולכין בזה אחר האיסור וההיתר אלא אחר האומד אם דרכה של האשה להתהפך או לא דבריך אלה אינם מסכימים עם הקודמים כי עד עכשיו רצית לבוא מטעם פילגש ועכשיו מטעם מזנה, ואף בזה גם אני אודך אבל מאן מוכח דאינה מתהפכת אלא יחוד וכההיא דשנים שהחליפו וכו' דכל א' סבורה שהוא בעלה ואלמלא היחוד לא היה מוכיח הריב"ש שאף לדברי הרמב"ם צריכה המתנה ויפה כתבתי דלענין המתנה לכ"ע בעי יחוד וחזרתך עלי היא חזרה מעורכי המלחמה שרצית לקיים מחדש שהיתה מיוחדת לו ועל זה תמהת ואמרת וז"ל תמהני מראות איך כתב דאליבא דכ"ע יחוד למשכב מיהא בעינן וזה לא יחדה למשכב ע"כ:

באמת כי בתחלת תמיהתך הייתי סבור שרצית להוכיח ההפך ולריב ולהתוכח עמי עד שראיתי סוף דבריך הבאים בלשון שאלה אמרתי לא אתא אלא לאתפוגגא וז"ל אשאלך והודיעני מה טיבו של יחוד זה האם צריך שיאמר לפני עדים הריני מיחד האשה הזאת למשכב פשיטא דלא עכ"ד אודי לי מיהת דיחוד זה לא נזכר בשאלתך הראשונה ואח"כ אשיבך מילין וממוצא דבר תשכיל ותדע כי כל מה שכתבתי לך הוא עיקר וכל מה שאתה סובב והולך הוא לרוח משפטי אשר כאור יצא המכריחך לסבב סיבובים אלו:

תשובת בשאלתך היא לפי דעתי כי לכתחיל' בעת אסיפתה אליו יברר אם הוא לשם פילגש או למזנה כמו שעוד היום נוהגים בארצות ישמעאל (שאעפ"י שאין כותבין להם כתובה ולא שוחטים הכבש בעת השידוכין העומד להם במקום קידושין בדינינו שאינה נפטרת ממנו אלא בגט) אפילו הכי מבארים על מנת מה מאספה אליו כדי שיחזיק הבנים לבניו וגם כדי שינהוג בה כמנהג אדם עם פילגשו שיקפיד עליה ועל בניה ובזה הם מתרצים הרבה גדולים לתת בנותיהם לפילגשים לשרים ולמלכים ולפי דעתי גם זה היה נוהג בישראל כי לא היו מאספים אותם בסתם כי מי יסכים להם לכתחל' לעשו' זאת הן לדברי הרמב"ם הן לדברי הראב"ד כי במה יודע איפ' יחודא להיתר כמו שאבאר לקמן ומצאנו שהכתוב קורא' אשה דכתיב בפילגש בגבעה ויקם אשה וילך וכתיב ויאמר אבי הנערה אל חתנו ולא יקראה הכתוב כן על האסיפה אליו סתם אם לא שעל מנת כן כנסה אליו וזהו היחוד האמיתי הנקרא יחוד שמבאר בתחילת ביאתו שהיא לשם פילגש ולא לשם זונה ואך כאשר יפול הספק אם אספה אליו סתם או לא נוכיח הענין ע"י מעשיו המוכיחים במשך הימים אשר היא אצלו אם ע"י חזקה וקלא דלא פסיק עם האומדנות וידים מוכיחות ולא נצטרך להודאתו ולא להעדאת עדים דסגיא החזקה והפרסום אף אם לבסוף יכחישנה לא כל כמיניה במקום חזקה דאורייתא ובמקום קלא דלא פסיק כהלכתו וכל יחוד הנ"ל בדברי הפוסקי' לכתחיל' הוא שנודע לנו שמיחדה למשכב ע"י הודאתו בתחיל' ויש לו קצת הוכחה מדברי הטור שהביא מוהרי"ק ז"ל בסי' הנ"ל שכתב אין האשה נחשבת אשת איש וכו' ואפילו אם בא עליה בינו לבינה לשם אישות ואף אם יחדה לו וכו' ואיכא למידק מאי ואפי' אם יחדה דאי בלא עדים השתא בא עליה לשם אישו' בינו לבינה אמרת דאינה נחשבת אשתו יחדה למשכב בינו לבינה מבעיא אלא על כרחיך לומר דהכי קאמר ואפי' יחדה לו בפני עדים למשכב אינה נחשבת אשתו וכאשר לא נודע לנו בבירור או לאחר זמן ארוך תפול השכח' דנין עפ"י החזק' ושאר הדברים כנ"ל וזה מוכרח דאם לא כן מלקות בבא על הקדשה המזמנת עצמה לכל אליבא דהראב"ד ז"ל היכי משכחת לה והלא אפשר שיקח האדם קדשה המופקרת לכל להתעולל בה ימים או עשור ואחר תלך ושלחה מביתו ויתנצל לומר שהימים הראשונים הית' אצלו למיוחדת. ואם תשיבני שמתחילתו התרו בו שלא יתייחד עמה משום לאו דקדשה א"כ הרי אתה משיב לעצמך שצריך שיאמר למתרים שמיחד' לו והן הם עדיו דפילגשו היא ובמה שמאספה אליו הביתה אע"פי שאינו נוהג בה מנהג הפקר לא סגי להחשיב' פילגשו כי גם אשר עם הזונות יתענג בו מאספים אותם ומקפידי' עליהם שלא יזנו עם אחרים גם היא לפעמים אינה בוגדת בו וכמאמר הנביא אכן בגד האשה מרעה (דרך תימה) כי בגדתם בי בית ישראל אכן בהצטרפות מעשיו שנוהג עמה כאדם עם פילגשו ביחד לה בית וכלים ומגדל וזן את בניה אם ישנם לו ומכ"ש שמודה בהם אנו דנין בה דין פילגש לכל ענין וכמו שכתב הר"ן בתשובה ודברי הרא"ש בתשובה הנ"ל ודברי הרב ן' זמרא היו בענין כזה דוק ותשכח:

ובנידון דידן אם ראובן זה אספה אליו בסת' והוחזק במעשיו ומנהגיו עמה לפלגשו ולא נשמע ממנו בכל משך זה הזמן הפך זה עד עכשיו שכופר בבניה ומכחישה על פניה מה תועיל לו הכחשתו כי אין לך יחוד כהודאת פיו יותר מחזקה זו אבל אם ההכחשה הזאת היתה מתחילתה וכפר בבנה הראשון דפסיק ליה קלא קמא ועודנה בביתו על הכפירה ההיא מה תועיל חזק' היכא שהאיש קורא בשוקים וברחובות שהיא מזנה וכי זה הוא מנהג אדם עם פילגשו ומכ"ש אם יש אחרים המחזיקים את דבריו אין לך ביטול קול וחזק' יותר מזה ואין סומכי' עליה אלא היכא דליכא עירעור מתחילתו או בזמן משך החזקה או מסתמה כאשר לא קרא עליה ערעור ממנו ומזולתו שמזנה היא וא"כ צריך שיאמר שמיחדה למשכב או מתוך מעשיו שנוהג בה מנהג פילגש ולא יכחישנה בזמן שהוחזקה לכך:

והשתא מה שכתבת האם צריך שיאמר לפני עדי' הריני מייחדה אשה הזאת למשכב פשיטא דלאו מר בר רב אשי חתים עלה כי כבר הוכחתי שלכתחילה צריך ואם יפול הספק היכא שאין שם ערעור או דבר המבטל הקול והמעשה סומכין על החזקה ועל המעשים המוכיחים ובשאלתך ראשונה היתה דידי' מוכיחות שממנו נתעברה ועל זה נסתפק לי אי חשיבה כפילגש והיתה תשובתי דידים מוכיחות בכי האי לא הויין ידים דאיפשר דלא נתהפכה יפה ולא להחזיק הבנים לבניו:

עוד חזרת עלי במה שהבאתי דברי הרב ן' זמר' להוכיח דליכא פילגש כלל בזמן הזה במ"ש מכ"ש בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בעריות ומורים היתר בביאת השפחות ואומרים שכסף קניית' היא כסף קידושיה וכו' אמרת שהיא ראי' לסתור שאם הוא להם כהיתר היא הנותנ' שלא תתהפך וכו' וכן כתב בהדיא הריב"ש וכו' הרי דמהאי טעמא צריכה המתנה עכ"ד:

באמת כי הכחשתי מושכלי בך שאם אני אמרתי דלכ"ע היכא דאיכא יחוד בעי המתנה ואפי' הכי יסבור הריב"ש כן בדבריו דיחוד מפיק לה מחשש היפוך וחשיבא כההיא דשנים שהחליפו וכו' א"כ דברי הרב בן זמרא הם מסכימים לדברי הכל שיש שם הוראת היתר באותם שחושבי' שכסף קנייתה היא כסף קידושיה אינה מתהפכת ולא על זה הבאתי דבריו אלא להוכיח כי בזמן הזה אין כאן פילגש ואף בזמנים אחרים ס"ל דאסור וגירסתו כהרמב"ם שכך חתם בשאלה ומ"מ הגירסא הנכונה היא פילגשים בלא קידושין ובלא כתובה וקודם זה הוכיח דאף לדעת הגורסי' קידושי' בלא כתובה איסורא מיהת איכא:

איברא דנראה מאותה תשוב' דס"ל דאסורה מדרבנן בזמן הזה במיחדה לו ויש לי קצת עיון באותה תשובה שאין זה מקומו אבל מה שאמרתי ודרוש נא דברי מוהר"ר ן' זמרא הוא לומר לך דאין בזמן הזה תורת פילגש דאפילו במיחדה מחשיבה לזונה מדרבנן ואמרתי לך למה אתה מטריח עצמך לבוא מטעם פילגש כיון דמזנה עצמה היכא דאיכא ידים מוכיחו' דלא נתהפכ' ובמיוחדת נדון אותה להחמיר הן כר' יוסי הן כר' יהודא וכונתי היא שלא לקיים שהבנים בניו ושממנו נתעברה ולהשוות את המדה ולא נאמר לענין המתנה הרי הם בניו לקיים שממנו נתעבר' ולחשב' כפילגש ולענין יבום וחליצ' וירושה לא דחילוק זה יועיל ליודע ספר ולא להמון עם רב כמו שהודעתיך מלבד ג"כ שלא נבוא למכשול ערוה כמו שבא בתשובה שכתבתי וא"כ זה ראיה לסתור היא זו אחר הנחתך שהיתה מיוחדת והרי אתה מודה לדברי וכל דבריך אלה והנמשכים אחריהם הם כעין זה:

עוד תפסת לי שלא מדרך מוסרך על מה שכתבתי ועוד שהרי הוא כופר ואומר כמו שהפקירה לו עצמה כך הפקירה לאחרים ואמרת וז"ל בלשון קשה הן זאת לא צדקת אענך שלא מפיו אנו חיים לענין זה (הגם שלענין ירושה וחליצה מהניא הכחשתו) דהא קי"ל בשלהי קידושין מלקין על לא טובה השמועה הביאו הרמב"ם בפרק י' מהלכות סנהדרין ואם לענין מלקות חוששין לקלא דלא פסיק כ"ש לאפרושי מאיסורא עכ"ד נראה מדבריך אלה שהיה שם קלא דלא פסיק כהלכתו עד היום וא"כ הוא לא היית צריך להוכיח מטעם מלקות כי מי אמר לך הפך זה ובשאלתך הראשונה לא נזכר זה:

ואף גם זאת לא אחשוך פי מלדקדק בדבריך שעד עכשיו היית מוכיח מטעם יחוד ועכשיו מטעם הקול ותיפוק ליה משום יחוד ואם כונתך לומר ואף אם לא היה שם יחוד כדאי הוא הקול דלא פסיק להצריכה המתנה ומכ"ש בהצטרפות שניהם א"כ איך תאמר הן זאת לא צדקת אענך שאם תסלק היחוד והקול שעליהם נסמכת ותניח מה שבא בשאלה הראשונה אזי יצדק מאמרי עליך הן זאת לא צדקת אענך וראה אם אכפי עליך לא יכבד במה שאתה מעלים עיניך מדברי כדי להוכיח קינטורך הודיעני האי ועוד שהרי הוא כופר ואומר וכו' אהיכא קאי דהא אינו התחלת דיבור אלא מוסב לענין ראשון הקודם לו ולמה הכחדת תחת לשונך שתחילת דיבורי זה היה להוכיח שאין כאן תור' פילגש וכך אמרתי כד מעיינינן ביה שפיר משכחנ' דעדיין תורת מזנה עליו אפילו אליבא דהראב"ד והרמב"ן חדא דהא לא יחדה למשכב ועוד שהרי הוא כופר וכו' ואתה העלמת העיקר ואחזת המצטרף אליו בלשון ועוד הנוסף על הנחת שלא היה שם יחוד כי לא כל מה שיצדק בהרכבה יצדק בהפרדה היש הוכחא על כוונתך הטובה היא אם רעה או אם דבריך צודקים או בלתי צודקים יותר מזה ועדיין אני מסופק אם הקול הזה שאתה אומר עם כפירתו אם היתה מתחילת לידת הבן כמו שאמרתי ואם היה מכריז בעיר ההיפך מה קלא דלא פסיק יש כהלכתו:

ועוד אם אומר דהקול גרידא אף אם היה שותק אם מעשיו מעידים ההיפך שהיה נוהג בה כזונה ולא כאדם עם פילגשו אין לך אמתלאה לבטל הקול יותר מזו דאי אף במיחדה אי לאו הריב"ש הוה אמינא להרמב"ם אינה צריכה להמתין א"כ הבו דלא לוסיף עלה ולא סגיא בקול גרידא אך אם אין מעשים מוכיחים ההפך ומכ"ש אם הם מוכיחים ההפך אבל קלא דלא פסיק שהיא פילגשו והמעשים המוכיחים והאומדנות המחזיקים את הקול כדאי הוא לאפרושי מאיסורא עליה ולהחשיבה כפילגש ואם רצונך לומר שהיה שם קלא עם ידים מוכיחות ומעשה המוכיח לבטל כפירתו דהוי כעדי כיעור וקלא דלא פסיק צדקת אענך אבל לאסרה מטעם הקול ולהחזיק' כפילגש לאסרה על אחרים אין נרא' לי דלא תהיה זאת חמורה מאשת איש דלא נאסרה על הבועל אם לא בעדי כיעור וקלא דלא פסיק:

ואם רצית להחמיר לא אעכב לא אמחה על ידך דכל שאתה בא לאסרה על אחרים מטעם הקול הוא חומרא ולא מדינא דהא חזינן ברבינו ירוחם והביאה הב"י משמו בסי' י"ג וז"ל אשה המתגרשת מחמת קול שיצא עליה דנתקדשה דמותרת לינשא מיד ואינה צריכה להמתין דמספיקא לא נחזיקנה לפילגש אם לא שיצטרפו האומדנות וידים מוכיחות:

גם מה שבאת מטעם דמלקין על לא טובה השמועה כ"ש לאפרושי מאיסורא אין זה מוכרח דהא אשכחן דמלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ולדברי התוספות דתרווייהו בפנויה קמיירי והכי משמע ליה אין אוסרין את הפנויה על הכהן משום יחוד ולפי דבריך היה לנו לאסרה מק"ו דמלקין ומה שאמרו מלקין על לא טוב' השמוע' ומכ"ש לאפרושי מאיסורא אינו כמו שחשבת דשם לאפרושי מאיסורא חדא הוא דהתם מיירי בלאפרושי מאיסור' לנטען עצמו שלא ידור עמה בחצרה שלא יבא לידי עברה שלבו גס בה כבר והיא הראיה שהבאת מדברי הרמב"ם בנטען על הערוה ויצא עליה שם רע לאסרו שלא ידור וכו' לאפרושי מאיסורא ובה מיירי תשובת מעשה חייא בסי' כ"ג ולא יאמר זה הרמב"ם בנטען על הפנויה ויצא עליה שם רע לאסרו שלא ידור וכו' ומכ"ש לאוסרו על זולתו דלדידיה זונה הוייא:

ועוד תמה על עצמך בדבריך שאתה בא להחזיקה לפילגש ולאסרה מטעם הקול ועדיין לא נודע אם היא אסורה או לאו כלומר אם צריכה להמתין או לאו ואתה מחשיבה לאסורה ועומדת כאלו בריא לך שהיא אסורה וצרי' להפריש והיה לך לומר להפריש מספק איסורה כי הערוה אסורה ועומדת כבר ולפיכך מטעם קול באנו להפרישו אבל זאת עדיין לא נתברר שהיא אסורה אלא מטעם קול והוא ספק וא"כ אין פירוש לאפרושי מאיסורא א' וק"ל:

גם על מה שכתבתי דכשם שהפקירה לו עצמה כך הפקירה לאחרים אמרת וז"ל לא דק ודברים אלו כתבם הרמב"ם בפרק ג' מהלכות יבום וחליצה וע"כ לא קאמר הרמב"ם אלא להחמיר שלא לפוטרה מן החליצה אבל לאפרושי מאיסורא מי קאמר תדע דהא איהו גופיה כתב בפרק ב' מהלכות איסורי ביאה מי שנטען על הערוה וכו' הרי דבקול רינון בעלמא מיחש חיישינן לה לדעת הרב ואפילו הראב"ד שהשיג עליו באמרו דאם אמרו בחמותו דגייסא ביה וכו' יודה בנ"ד דהאי טעמא שייכא נמי הכא וכ"ש היכא דאיכא כמה אומדנות מוכיחות בבירור שממנו נתעברה והיא מיוחדת לו שנידונית כפילגש עכ"ד:

מה שאמרת דבקול רינון בעלמא מיחש חיישינן לה לדעת הרב היינו לאפרושי מאיסורא של ערוה אבל לא להחזיקה לפילגש ע"י רינון בעלמא ואפילו בקלא דלא פסיק היכא שמעשיו מוכיחים ההפך:

ומה שאמרת דלא דקדקתי בדברי הרמב"ם מי יתן והיית מדקדק בדבריו בלתי טעות כמו שאני מדקדק בדבריו הלא תדע שלא במקום א' ולא בשני מקומו' אמר זה הרמב"ם בפנויה אומרת לממזר נבעלתי אפי' מודה הרי זה ספק ממזר כשם שזינתה עם זה שהודה לה כך זינתה עם אחר וכן היו העם מרננים אחריה והיא ארוסה עם ארוסה ועם אנשים אחרים אעפ"י שבא עליה ארוסה בבית חמיה הרי זה ספק ממזר כשם שהפקירה עצמה לארוסה הפקירה לאחרים כמו שתראה בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה ופסק לחומרא אפילו היכא דמודה הארוס שבא עליה כיון דדימה מאחרים מטעם כשם שהפקירה וכו' ובנבעלת לממזר אפילו היכא דמודה מטעם כשם שהפקירה עצמה וכו' הקיל בו לשוייה ספק ממזר דמן התורה מותר לבוא בקהל אם לא מטעם מעלת היוחסין שאסרוהו חז"ל וגם אסרוהו בממזרת ודאית הרי לך שטעם כשם שהפקירה עצמה וכו' מהניא אפילו להוציאו מידי ממזר ודאי אף במודה שלא נבעלה והשתא בנ"ד לא מבעיא לענין ירושה וחליצה אם היה כופר מהניא לתלות ולומר כשם שהפקירה עצמה לו וכו' אלא אפילו להחשיבה פילגש איכא למימר נמי כשם שהפקירה עצמה וכו' דאם לא כן כל א' מהזונות המופקרות ואף אם הם משרתות בבית הבעלים ויוצאים ובאים ומנאפים עם אחרים ויחללו שם אדוניהם העשיר להתכבד בו ולהטפל בבניהם היכא דאיכא למיתילי באחרים ובעד דבריה ושירותה בבית נחשבנה לפילגשו ולקיים שהבנים בניו ח"ו אם לא ע"י יחוד או ע"י פרסום או בקול המוחזק עם ידים מוכיחות ומכ"ש אם הוחזק כנ"ל וא"כ דברי הרמב"ם הם אף לענין זה ולא נקיל בו היכא דכופר ואין א' מדברים הנ"ל שיעמדו כנגד כפירתו של עכשיו והראיה שהבאת ממי שנטען על הערוה וכו' פתחת בפנויה וסיימת בערוה וכבר אמרתי לך החילוק לעיל:

ומה שאמרת דאפילו הראב"ד שהשיג עליו דאם אמרו בחמותו דגייסא ביה וכו' יודה בנ"ד דהאי טעמא שייכא הכא רצונך לומר דגייסא ביה ג"כ ומה יועיל אם הוא אינו גס בה והתם בחמותו הוא גס בה והיא ג"כ ומטעם זה אסרו עליו שלא ידור וכו' שאם לא כן לא היו צריכים לאסור עליו ולהפרישו ואם בריא לך שהיתה אהבה מצויה בניהם ונוהג עמה כאדם עם פילגשו ובפרט אם כפירתו לא נשמעה בלתי היום ומכ"ש אם הוא כאשר חתמת בדבריך לא היית צריך לכל אלה וא"כ מה שכתבתי כשם שהפקירה עצמה לו כך הפקירה לאחרים שייכא אף בנ"ד וכמו שאוכיח לקמן עוד בדברי הרא"ש:

עוד כתבת וז"ל זאת ועוד אחרת דהא כתב שם הרב המגיד בדין פנויה שנתעברה שיש לחלק בין אם היא חשודה ממנו בלבד או חשודה גם מאחרים דהא משנה שלמה שנינו כהן שבא על בת ישראל וילדה תאכל בתרומה וכו' ואיכא בגמ' תרי לישני בלישנא קמא דוקא דלא דימא מעלמא וללישנא בתרא אע"ג דדימא מעלמא הרי דאליבא דכ"ע היכא דדימא מיניה ולא דימא מאחרי' בתר דידיה שדינן ליה עכ"ל:

זאת לא זאת וזאת קשה מן הראשונה שלפניה וקלה מחברתה שלאחריה בתחילה הודיעני ואדעה על מה הכבדת משא ספרי הפוסקים עליך מה כונתך בזה להוכיח שהבנים בניו פשיטא דלא כיון שהוא כופר ואף דלא דימא מעלמא וכמו שאתה עצמך מחלק בדברי הרב ן' זמרא ולומר דמיירי דאינו מכחישה ואם כונתך לומר כיון דלענין ירושה היכא דמוד' שדינ' ליה בתר דידיה לאפרושי מאיסורא אע"ג דכופר נחזיקנ' לפילגשו להצריכה המתנה מאין לקחה אם לא היה שם א' מהדברים לא על פיה אנו חיים ואם היה שם א' מהדברים לא היתה צריך לדברי הרב המגיד להוכיח דשדינן ליה בתר דידיה והגע עצמך שמודה שנתעברה ממנו בזנות וליכא הוכחה שהיה נוהג בה כפילגש אלא כזונה שלא היה מקפיד עליה כלל אף אם הבן בנו לענין ירוש' ולחלוץ מספק כדברי הרמב"ם לא בעבור זה יצאת מכלל זונה ואם בשביל עיבורה הן שיהיה מראובן זה או זולתו אימא שמא לא נתהפכה יפה אח"כ באת בדברים המבטלי' כל מה שאמרת וז"ל ובנ"ד שהאשה משרתת בביתו ומיוחד נרא' דאפילו לאביי אע"ג דדימא מעלמא בתר דידי' שדינ' ליה וכן כתב בהדיא הרב ן' זמרא בסי' ק"ך בענין כיוצא בזה וז"ל דכיון שהיתה משרתת בביתו אמרינן כאן נמצאו וכאן היו ואפילו אי הוה ידעינן בודאי שנבעלה מאחר רוב בעילו' אצל בע"ה וכן העלה מדברי הרא"ש בתשובותיו כלל פ"ט ע"ש שהאריך עכ"ד:

אם בנ"ד היתה מיוחדת לו כמו שאתה אומר למה הוצרכת לדברי הרב המגיד להוכיח דשדינן ליה בתר דידיה וכי לכך היתה הכונה ומכ"ש דאין להם מקום בכאן דהיכא דמכחישה ואם לא היה שם יחוד אין חשין להודאתו אלא ללישנא בתרא כדברי הרב המגיד המחלק בין דימא מאחרים לדלא דימא וגם לדברי הרא"ש שתמה על הרמב"ם דוקא בדלא דימא כלישנא קמא פוטר מן החליצ' בהודאתו אבל היכא דאינה מוד' אפילו היתה מיוחדת לו לפילגש והיא טוענת בריא והוא מכחישה לא שדינן ליה בתר דידיה ליורשה וכ"ש לפטרה מן החליצ' וכן כתב הנימוקי יוסף בשם הרשב"א סוף פרק כ"ג והביא הב"י בסי' קנ"ו וז"ל פנוי' שילדה ואמרה מפלוני הוא אעפ"י שנאמנת עליו להכשירו אינה נאמנת עליו לירושה ואפיל' כפילגש המיוחדת לו אינה נאמנת עליו ע"כ וההיא דהרא"ש שאמרת מיירי במודה ומייחדה ולא דיימא וההיא דהרב ן' זמרא באינו מכחישה והיה שם פרסום וחזקה דעליה אמרינן שם נמצאו ושם היו מלבד שאר האומדנות כאשר תראה שם ומשום הכי חשבינן לה כאשת איש דאמרינן רוב בעילות אצל בע"ה ובנ"ד לא משכחת לה לומר שדינן ליה בתר דידיה הן מצד העדר היחוד והקול עם שאר האומדנות כמו שבא בשאלה הא' ולמה לא נאמר כשם שהפקירה עצמה וכו' אליבא דכולהו:

עוד אמרת וז"ל ובזה נחה שקטה התמיהה הגדולה שעשה בכתבו ברוב דברים לא יועילו דרבנן דברים הדברים לא דרשי ביה וזה על מה שאמרתי וכי בריא לכ"ת שלא תמיר אותו בבן זוגא או אם סגר בעדה בריחי ברזל ושכחת מקרא מלא ותזנה עליו פלגשו ואמרת דהא קמן אפי' נחשדה מאחרים ולא עוד אלא אף אי ידעינן בבירור שנבעלה מאחר בתר דידיה שדינן ליה עכ"ד:

לא ידעתי במה נסתלקה התמיהא שתמהתי לומר וכי בריא לך שלא תמיר אותו בבן זוגו וכו' האם בעד דברי הרב המגיד והרא"ש והרב ן' זמרא דמיירי במיוחדת ומוחזקת והיא מודה שלא היה אחד מכל אלה כפי השאלה ראשונה וראה אם דברי אלה הם דברים אשר לא יועילו לשואל בסתם והדר במפרש שהיה שם יחוד וחזקה ואף אם לא ואף אם היו שם לענין ירושה וחליצה לא סגי כיון דכופר ולא שדינן ליה בתר דידיה ומ"מ הראיות שהבאת לא שייכי לנ"ד הן לירושה וחליצה הן לחשבה כפלגש וכולם דברים בטלין טפלין חסרין תבלין מלח מנהון חסר ואולם אנכי דורש מלאכות דבתורה כתיבי ולא דברים הדברים כי דברי אלה מצאתים באותה תשובה של הרא"ש דאף בהודאת פיו הוה בעי לחלוקי מן הירושה ולחייבו בחליצה בשביל שלא היה בבית המיל' ובשביל שנתרחק מלהתאבל כשחל' הנער (אע"ג דנתן אמתלאה להם בשביל כיסופא) אי לאו שבא עליה מטעם יחוד המצטרפת עם הודא' פיו וטעמ' משום דמוקי ההיא דפרק יש נוחלין דתנן האומר זה בני נאמן בבא ממ"ה ואמר על אחד שבא עימו שהוא בנו וכו' דנאמן במגו דאי בעי יהיב ליה נכסיה מתנה ולר' יהודא אפילו בנכסים שנפלו גוסס מגזרת הכתוב יכיר יכירנו לאחרים ולענין יבום הואיל ובידו לפוטרה בגט אבל בנדון דידיה אפי' במיגו לא מהימן דאיהו גופיה לא ידע בודאי שהוא בנו שהרי לא היתה יושבה עמו בבית האסורים משעת ביאה שבא עליה עד שילדה ולא דמי לאשת איש דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל אבל בביא' זונות איכא למימר כמו שהוא בא עליה בזנות גם אחרים באו עליה עכ"ד הרא"ש תראם ותשקול מטרופסך על דברים הדברים ובקש מחילה ממנו ואלמלא שהוכיח מיחודה המצטר' עם הודאת פיו ובירור הענין על יד העדאת עדים דלא דימא מאחרים לא היה חושש לה דלא היתה חבושה עמו בבית האסורים וכו' ומעכשיו דבריך שכתבת אחר זה בעד הרגשתך בחילוקים הללו אין צריך להשיב עליה' דכלהו בחדא מחתא מחתינן להו ביען שאמרת וז"ל ואע"ג דהתם מיירי הרב ן' זמרא באינו מודה אבל אינו מכחישה היינו לאפקועי ירושה מן היורשים אבל לאפרושי מאיסורא לא שנא כיון שהיא מוחזקת מכמה שנים שהוא פילגשו ודנין עפ"י החזקה עכ"ד:

באמת כאשר אני עולה ויורד בכל הראיות שאתה מביא נפקותא היא ענין אחר שאינו מתחייב מהם כי עד עכשיו היית מוכיח דשדינן לבני בתר דידיה ומשם רצית לומר דפילגשו הוייא ואח"כ עשית חילוק בין אם היה מודה לכופר ואמרת ידעת עצמך דלאפרושי מאיסורא לא שנא כיון שהיתה שם חזקה ומאן דכר שמיה של חזקה ואם היתה שם הוי לו כמו רובא דאוריתא ועדיפ' מינה לדעת הפוסקים ואם היתה באופן שלא תזיק כפירתו ואין עמה ריעותא הרי זו פילגש גמורה אע"ג דלענין ירוש' לא מהניא ולא לחליצה היכא דכופר ודברי הרב ן' זמרא יוכיחו ואין אנו צריכין לכל הראיות שהבאת להוכיח דדנין עפ"י החזקות ולא מההיא דהוחזקה נדה בשכנותיה וכו' כיון שאתה חותם בסוף דבריך שזאת האשה שהוחזקה פילגש מכמה שנים ויש מעשה האמור המעיד עליה האמור המעיד עליה שהרי היא יולדת בביתו ומגדלת בניה והוא זנן ומפרנסן בכל מיני תכשיטין באהבה רבה ובחבה יתרה וא"כ הוא לא היית צריך לדון מק"ו לומר וז"ל ק"ו ובן בנו של ק"ו שחוששין לחזקה זו להפרישה מאיסורא אלא לומר דהיא פלגש גמורה ולא היית צריך ראיה על זה המטילים ספק בחזקת ידיעתך והוראתך ומכ"ש בשאלה הראשונה שלא הוזכר זה:

עוד כתבת על מה שכתבתי שלא מפיה אנו חיין ואינה נאמנת אמרת וז"ל גם בזה שכחת העיקר והוא הכלל המסור בידינו בכל מקום שוייא אנפשה חתיכא דאיסורא והיא נאמנת לגבי דידה אבל לא לגבי אחרים ודמיא להא דשנינו האשה שאמרה לאיש קידשתני וכו' ולמה שכחת הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה פנויה שנתעברה וילדה עכ"ד איך אפשר שאשכח מה שאתה זוכר אבל לא הסכלתי הבנתו משום דלא דמיא אפילו כאוכלא לדנא כי מה חתיכא דאיסורא דשוי' אנפשיה בדבריה אדרב' שויא אנפשה חתיכה דהיתרא דניחא לה לומר פילגש כדי שיקפצו עליה לוקחים מלומר זונה שלא תמצא מי שינהג בה אפילו מנה' פילגש כמו שהיתה בתחילה והרי אתה קורא לחתיכה דהיתרא חתיכא דאיסורא ולא ביש לי על האי אלא שמא תקרא לאיסורא היתרא כדאמרו בירושלמי אם לא שנאמר להחמיר אמרת כן וראה הראיה שהבאת מהאומרת קדשתני דהתם אסרה נפש' אכולי עלמא ומשום הכי נאמנת לאסור עצמה בקרובותיו אבל בנ"ד אי ניחא לה באמר' שהיא פילגש למה תהיה נאמנת להחזיק' לפילגש ולהצריכה המתנ' גם ההיא דפנויה שנתעברה וילדה שחוששין לדבריה ויהיה הבן אסור בקרובות אותו פלוני מספק סברא נכונה היא להחמיר עליו בספק כדכתב הרב המגיד אבל על עצמה אינה נאמנת לאסור קרוביו ומאי שוייא נפשה חתיכא דאיסורא שייך הכא:

ומתוך דבריך אלה ומטעם זה אתה בא להוכיח דצריכה המתנה אעפ"י שלא היה שם יחוד ולא א' מהדברים הנ"ל אלא משום דשוייא נפשה חתיכא דאיסורא ודברים אלו אסור לשמעם וכ"ש לאמרם ואם הוא שרצית לומר דרך גוזמא להחמיר אין אני מעכב על ידך אם היו ידים מוכיחות כנ"ל ומכ"ש אם הוא נוהג בה כאדם עם פלגשו דמדינא צריכה להמתין:

עוד כתבת על מה שאמרתי ואם אתה מחשיב את הקול או את האומדנות אשתו חולצת ולא מתיבם וזה שלא כפי הדין אמרת וז"ל ובאמת שאין זה במשמעות דברי כי אני מחזיק את הקול לעני' אפרושי מאיסורא כמו שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם ובדין הנטען מן הערוה עכ"ד.

השומע דבריך אלה יסבור שכבר באו אלי בשאלה הראשונ' ועל זה אמרת שאין זה במשמעו' דבריך ולא ידע שכל מה שדיברת בתשובה זאת הוא ענין חדש ומציאות הפך מה שבא בשאלה הראשונה שע"י הקול או האומדנות רצית להוכיח שממנו נתעברה ושהבנים בניו ועל זה כתבתי לך ואמרתי בזה הלשון ועוד אני תמה מכ"ת שאתה מקיים בכל תוקף שמראובן נתעברה ושהבנים בניו פעם באומדנא דמוכח ופעם בכ"ע סהדי מי יוכל להעיד זה, ומי יכול לעמוד עליו ומאי היא האומדנות המחזקת הבנים לבניו היכא שכופר בהם האם שניהם לבדם היו בבית האסורים דמוכחא מילתא שממנו נתעברה ואם אתה מחשיב את הקול או את האומדנות ההוא לפחות כהודאת פיו אשתו חולצת ולא מתיבמת ע"כ היו דברי שכתבתי לך והתבונן בהם אם היו מעין מה שבא בשאלתך ועכשיו אתה אומר שאין זה במשמעות דבריך אהיכא קאי על דברי תשובתך אלה הם חדשי' מקרוב באו ואף גם זאת לא כיוונת אל אמיתות הדין כי מה שאמרת כי אתה מחזיק את הקול לענין אפרושי מאיסורא כבר אמרתי דלא סגי בקול היכא דמעשיו מוכיחים ההפך ומכ"ש בקול קורא מתחיל' שבחזק' זונה היא לו והוי קול ושוברו עמו אך אם היה הדבר סתום ביד עכשיו שכופר לאו כל כמיניה כיון שיש שם קלא דלא פסיק ומעשיו אינם מוכיחים ההיפך והראיה שהבאת ממי שנטען על הערו' כבר השבתי עליה לעיל גם מה שאמרתי לך על זה הענין בכתבי בזה הלשון ואם תשיב לי ולבדותי שאני המתנה מיבום דלענין המתנ' סגי האומדנו' לחשב' כפילגש אבל לא לפטור מן היבום או לחלוץ נפקא מינה חורבא להמון עם רב ויאמרו מאי שנא וכו' ואמרתי טוב לך לבוא מטעם מזנה ולהחמיר ולהשוות מדותיך ובו' אמרת בתשובתך זו דכבר הוכחנו מהש"ס ומדברי הרמב"ם דמשגיחי' בבת קול לאפרושי מאיסורא ואין משגיחין בבת קול להוציא לעז באשת איש על בניה עכ"ד:

דברים אלו אמיתיים הם לאפרושי מאיסורא ודאי לכל לא בעד הקול נחזקנה לאסורא אם לא שיש הוכחה מחזקת את הקול שאין שוברו עמה ע"י הכרזתו בשוקים וברחובות שלשם זונה היא אצלו והבנים אינם בניו כנ"ל וג"כ שעד עכשיו שתבעוה לינשא לא יצתה מפתח ביתה ולא מחזקת פילגש כמו שאמרתי אבל אם סופה היה שלא מעין אמצעיתה אבדה חזקתה וחזרה לתחלתה שהיא זונה ולא נשארה בחזקת שאינה מתהפכת דכמו שאינה מתהפכת לפעמים כשהיתה פילגש כך מתהפכת כאשר היא זונה והכל הולך אחר החיתום אם עדיין בחזקתה והדברים פשוטים כמו שאמרתי:

אחר הדברים האלה באת להצריכה המתנה מדינא מטעם מזנה וז"ל ומעתה זיל לאידך גיסא (ונניח מה שאינו) דהיא זונה מעלמא אוכיחך ואערכה לעיניך דאפילו הכי צריכה להמתין וזה שלא ימנע מחלוק' או אזלינן בתר טעמא דמתהפכת אליבא דר' יוסי או בסת' אמרינן שכל שנבעלה שלא בדרך אישות אלא בדרך זנות אינה צריכה המתנה א"ת הראשונה הרי במשוחררת זאת לא שייכא האי טעמא דכ"ע סהדי שאינה משמרת עצמה ואדרבא ניחא לה שתתעבר כיון שרבה מגדל בניה וזנה ומפרנסן למה תתהפך והניסיון מוכיח דהא חזינן דילדה כמה זימני וא"ת השניה א"כ פילגש שהיא בדרך זנות ובאיסור כמו שהוכחנו תנש' מיד ואנן חזינן כמה רבוואתא ומוהרי"ק שמימיו אנו שותים מכללם שהצריכוה המתנה ואין שום חולק בכל הפוסקים על דבריהם ומי הוא זה ערב על ליבו להקל במקו' שאמרו להחמיר עכ"ד:

רואה אני כי הב' צדדים שהבאת הם מצד א' ולא חוזרים דברי והוא דר' יוסי בסתם זונה אמר' ולא אזיל בתר טעמא אלא כל שנבעלה דרך זנות ולא דרך פילגש אינה צריכה המתנה ועיבורה ולידתה אינו מוכח דשמא לא נתהפכה יפה ואם היה שם יחוד או מעשה המוכיח כאדם עם פילגשו אז פילגש גמורה הוי ולא זונה וכל רבוואתא כך דעתם דאפילו הרמב"ם מודה בזנות שאינם מתהפכות דהיינו כשייחדה לו דוקא ומוהרי"ק כתב פילגש המיוחדת לאיש ואתה כדי לעשות הב' צדדים נתחכמת לומר שלא נבעלה בדרך אישות אלא בדרך זנות זהו סתם ואינו כן כי מאן דכר שמיה של אישות אלא כל שלא נבעלה לשם פילגש ע"י יחוד או בזנות שאינו מתהפך בודאי אמרי' רבי יוסי למלתיה דחשיבה זונה ולא סגי בעיבורה ולידתה זהו תוכן ההלכה בלי להג הרבה ויגיעת בשר וחזור על הב' צדדים ותמצאם חוזרים לצד א' ואני אף לפי דברי השאלה הראשונה לא עכבתי להקל אלא להחמיר מטעם מזנה עצמה:

והראיה שהבאת להוכיח דרבי יוסי אזיל בתר טעמא הוא מה שכתבו התוספות בפ"ד אחין בד"א חוץ מגיורת ושפחה וז"ל א"כ אפילו כר' יוסי והכי אמר לפיכך גר וגיורת צריכים להמתין אם יודע שנבעל' ולא נתהפכה ואמרת ז"ל הרי בהדיא דהיכא דידוע שנבעל' ולא נתהפכה דהיינו עפ"י אומדנות וידים מוכיחות כיון שילדה כמה זימני בכי האי גוונא אפילו רבי יוסי מוד' דאסור והוא ממש כעין מה שכת' הריב"ש וז"ל דכיון שהדב' ברור שאינה משמרת עצמה עכ"ד אתה רוצה לתלות בוקי סריקי בהריב"ש והתוספו' דהריב"ש מיירי במיוחד' ומעשיו לא יוכיחו ההיפך כנראה מהודאתו בבנים ואז ברור שאינ' מתהפכת ולא מעיבורה ולידתה:

גם מי אמר לך שהתוספות במאמרם אם יודע שנבעלה ולא נתהפכה הוא ע"י עיבורא דהא התם לא בהכי משתעי דוקא כדבריך אלא ע"י שאינם נוהגים כאדם עם פילגשו או כאדם עם אשתו ולפירוש ר"י דאמר ועוד יש לחלק דלא מנטרה נפשה כלל כשמתגיירת נראה דבנשואה דוקא מיירי ואז לא מנטרה נפשה:

ואף אם נאמ' שהתוספות מחלקי בדברי רבי יוסי שאמרת אין משם ראיה ואדרבא משם נוכיח הפך דבריך לענין דינא ובחיי העבודה אני נשבע כי בתחילת תשובתי לך בימים שעברו בא לידי דיבור זה ואמרתי אפשר שממנו יקח ראיה החולק על דברי אבל לא חשדתיך בכך לפי שהיא דרך הקנטרנין ולא דרך אוהבי האמת ביען שהתוספות לא נחתו לפסוק לדינא אלא לאוקומי מילתא כי היכי דלא תקשי אדשמואל דפסיק ותני חוץ מן הגיורת ובפרק החולץ משמע איפכא אבל לענין דינא לא ס"ל הכי אלא כתירוצא קמא דמוקי ליה אלא כתירוצא קמא דמוקי ההיא דגר וגיורת כר' יהודא וכן פסק הב"י בדברי הרמב"ם בפרק י"א מהלכות גירושין וז"ל שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגירה ממתינין צ' יום ואפילו גר ואשתו וכו' כתב הב"י בסי' יג על דברי הר' המגיד שפירש דברי רבינו בנשואות ואליבא דר' יוסי ויש לתמוה שאם היה זה דעת הרמב"ם הוה ליה לכתוב דין שפחה וגיורת כשאינם נשואות ויפסוק הלכ' כר' יוסי דאינן צריכות להמתין ולכ' נראה שאפש' לומר דאע"ג דפסק הרמב"ם כרבי יוסי באנוסה ומפותה מ"מ בגיורת ומשוחררת לא פסק כותיה אלא כר' יהודה דאמר צריכות להמתין וטעמיה מדתניא בפרק החולץ וגיורת צריכה להמתין ג' חודשים והיא כפשטא כר' יהודה אתיא:

הרי לך דלדעת הב"י שהרמב"ם פסק כר' יהוד' דמוקי ההיא דפ' החולץ כותיה ולדברי הרב המגיד דס"ל דהרמב"ם פסק כר' יוסי וההיא דפרק החול' בנשואות מיירי וכפירוש ר"י שמביא התוספות וא"כ הוא אף אם נודה שהתוספות מחלק בדברי ר' יוסי בין מתהפכת לשלא מתהפכת פסק הלכה אינו אלא כתירוצא קמא או כתירוצא בתרא ולא כמציעתא דבעי לאוקומי אפילו אליבא דר' יוסי:

ומכאן יש להוכיח דדעת רי"ק בדברי ר' יוסי דבכל מזנה אמרה למלתיה כיון דתמה על הרב מגיד דאוקמה כר' יוסי וניחא ליה לאוקמה כר' יהודא כתירוצא קמא ולא כאי נמי שממנו הבאת ראיה וחזור ותרא' דברי הרב המגיד ודברי הרי"ף במקומם ותמצא אם ר' יוסי בכל זנות אמרה למלתיה ולא מפיק אלא זנות שאינו מתהפך וכההיא דשנים שהחליפו נשותיהן או ביחדה וכדומה לה כמו שאמרתי:

כל מה שכתבתי הוא המוכרח לשלול דעתך אבל יש לי ראיות לחייב שר' יוסי בכל מזנה אמרה למלתיה מלבד הנ"ל בפעם אחרת תראה בע"ה:

מה שכתבת וז"ל הרי סברת רבותינו בעל התוספות שלנו בעמקה של הלכה והכריח כדעתם שלא התיר ר' יוסי בכל זונה דעלמא דוקא באותן ששייך בהו טעמא דמתהפכ' עכ"ד אינו מוכרח כי לא אתא אלא לאוקומי כי היכי דלא תיקשי אדשמואל ולא לפסוק הלכה ואדרבא מדלא פסק הב"י בדברי הרמב"ם כר' יוסי משמע דאית ליה בכל זנות אמרה למלתיה ומכ"ש לדברי הרב המגיד:

ועל מה שאמרת אין להקשות דא"כ לפלוג וליתני בדידה בד"א בסתם זונה אבל כל שידוע שלא נתהפכה אפי' רבי יוסי מודה ותירצת דכיון שגלה לנו הש"ס הטעם בדברי רבי יוסי ממילא משמע עכ"ד לא תירצת כלום לדברי הב"י בדברי הרמב"ם דא"כ הוה ליה לאוקומא כר' יוסי וכהרב המגיד וכר"י דמחלקים בין נשואות לבלתי נשואות כיון דרבי יוסי אזיל בתר טעמא וממילא פלוג בין נשואות שאינם מתהפכות לגיורת שאינה נשואה דסתמה מתהפכת אלא עכ"ל דזיל בתר טעמא בסתם זונה אלא היכא דנודע לנו ע"י נישואים או יחוד ואף לדברי הרמב"ם דודאי אינה מתהפכת ועיבורה לא ניחוש לה להוציאה מידי מזנ' דשמא לא נתהפכה יפה:

ומה שאמרת ומעתה זכינו לדין דאליבא דכול' תנאי וכולהו אמוראי אשה זו צריכה המתנ' אם הוא כדבריך אלה האחרונים שהיה שם יחוד או קלא דלא פסיק וידים המוכיחות שהיה נוהג בה כאדם עם פילגשו ומכ"ש אם הוחזק לכך עד היום בלי ריעותא שהולך הדבר ומתחזק בלי ערעור לזמן ארוך זכית בדין:

אמת כי איתרעא חזקת השואל והמשיב על דבר שאינו צריך לפנים ולא לפני לפנים ואם אין בה א' מכל אלה וכמו שבא בשאלה הראשונה אין בה תורת פילגש ויש בה תורת מזנה ולהחמיר דנין בה כמו שאמרתי ולא משום דס"ל כוותיך דעיבורה מפיק לה מידי מזנה אלא דיש כאן קול וידים מוכיחות ויספיקו לחשבה כזנו' שאינה מתהפכת ועל זה נאמר וכל המחמיר תבוא עלי' ברכה:

והאמת יורה דרכו ואל אמת ינחה בדרך אמת למי שסכל הבנתו וירנו נפלאות מתורתו על שהקשה לדבר ולומר ז"ך בלי שמרים לטבת שנת ה' במשפט יבא לפ"ק המגדיל שימושה יותר מלימודה התם עומד ומשמש וכאן עומד ומשמש המתעמל בעמלה של תורה ותאב לדברי חז"ל המפוצצים סלע כפטיש:

ע"ה הצעיר יעקב ששפורטאש ס"ט

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף