שו"ת אהל יעקב/טז

שו"ת אהל יעקב ‏ טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

לנגיד הנעלה כה"ר בנימין הכהן נר"ו בעיר סאלי יע"א שאלה טז

עצומות הריב ומצה הוגשו אלי בכתב חכמי העיר סאלי יע"א והטיב חרה לי כי על ימי"ן פרחה יקומו לדחותו ממחיצתם ורגליו שלחו מבית תפלתם ויסולו עליו ארחות אידם בידם הכותבת בהסכמות שהסכימו מקודם לכן, אשר אתה היית ראש אליהם ובעצתך תנחם וקבלתם כולכם כאיש א' חברים לקיים בכל תוקף שלא מדעתו ורצוני כי כשנעשו הייתי קורא תגר ולא רציתי לחתום ולהסכים עמכם, ביודעי את העתיד להיות ואין רוב הקהל יכולים לעמוד בהם, ועל כל פנים יבואו לידי מחלוק' וכל עוד שהייתי שם בבית הכנסת לא נקראו בפומבי ולא הסכמתי להניח לקרותם, ואתה חתמת במקום שלא היה לך לחתום ולבסוף נפלת בידם דידעת באשר רצית לתת כתף סוררת לסלק מעליך עול הפרנסים שהעמדת עליך היו בעוכריך והחשיבוך מדלת עם הארץ ומדרגא לדרגא וממעלה למעלה הורידוך וזלזלו בכבודך והפכו למשחית הודך, ומתוך פסקי החכמים יצ"ו הבנתי כי היה זה בעבור שרצית אתה וה"ר אברהם הכהן בן אחיך יצ"ו לסלק עצמכ' לצד א' לעשות קהל בפני עצמו עם קצת מהמושבעי' ועומדים עמכם נגד ההסכמ' ושלחו לך כתב הפרנסים להשיב על מה שכתבו, וה"ר אברהם הנז' לקחה מיד השולחים וקרעה לכמה קרעים, ותכף הסכימו לשלא לחלוק לך כבוד הנהוג והיית אתה וכל בני ביתיך בנזוף ח"ו מהם ולא הספיק להם עד שהעבירו קול גביני כרוז ושמתוהו לבן אחיך יצ"ו בשיפודי דשמתיה ברק למרוז, וכשמעו את הקול ה"ר אברהם הנז' הפכו עליהם בלשון אדרבא ובפירוש פירש את השם של כל א' מהפרנסים ורצית לעמוד על דעתי אם נידויים של פרנסים נדוי או אם אדרבא של בן אחיך עדיפא:

והן אמת כי בהיותי בלונדריס קיבלתי כתבך הראשון ולא הגדת לי באריכות המעשה שהיה וגם בעת צאתי בורח מיד ה' הויה קבלתי מכתבך ולא לקחתי ממנו כי אם ריש מילין כי סמכת על מה שנכתב באריכות לאמשטרדם ליד הר' אברהם די סויזה עם פסק חכמי סאלי יע"א ולא בא לידי עד השבוע הזה לאחר שהראה אותו לחכמי אמשטרדם ביקש דעתם והם דרך כלל הניחו ומסרו הדברים ביד ב"ד של מחניכם הקדוש ואין זו הפקת רצונך כי רצית לעמוד דעתי בפרטו' וגם החכמים יצ"ו ידעתי דעתם נוחה כדעתי ואינם מסתפקים במסרי הדברים דרך כלל בידיהם ובמאמרם כי רוצים לשמוע דבר מפי ובהאי אמידנא בעינייהו וענותנותם תרבני וגם אנכי לא יצאתי מכללם אחר גלות דעתי וסדרי הדברי' של הפוסקי' לפניהם והם יבחרו האמת ויקבלוהו ממי שאמרו ואף אם טרדות הזמן אפפו עלי ולא אוכל ספורות מהגרו' והטלטול וכמה הרפתקי דעדו עלי לא עמדו לנגד אהבתך והחוב המוטל עלי להשיב ולחפש עד מקו' שידי מגעת לשלא ידבק בידך וביד בני ביתך מאומה מין החרם ונדוי והחכמי' יצ"ו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלים אותו בלבם ודעתם לכוף את הפרנסים להתירו ולבטל הסכמתם שיד כולם שוה כאשר אבאר ויען כי דברים אלו פוגמים בנפש זולת כליית עצים אבנים לפיכך צריכים להרחיקו מודאו ומספקו לשים אל המדבר הנגע דברי רז"ל פניהם לשלא ללכת כפעם בפעם לקראת נחשי"ם והחכמים הנז' ירימו מכשול ואבן נגף מדרך עמי:

מעשה שהיה כך היה ביום ו' בשבת כתבו הפרנסי' של ק"ק ספרדים שבעיר סאלי יע"א כתב א' להר' בנימין הכהן שהיה מבני קהלם יצ"ו ושלחו אותה ביד קצת יחידי מקהלם והחכם עמהם והביאו את הכתב לה"ר בנימין הנז' ואמר להם הניחוה כאן עד שיבא אברהם בן אחי יצ"ו ויקראנה ויערכנה לי ואשיב אתכם דבר והשיבו השלוחים כי אין להם רשות מאת משלחיהם להניחה לפי שאין להם טופס' אמרו לו זאת נעשה נכתוב ממנה תופס וניתן לך או התורף או את הטופס וכן עשו השיליחים הלכו וחזרו ונתנו כתב להרב בנימין הנז' ועודם מדברי' עמו והנה בן אחיו אברהם הנז' נכנס ובשמעו דבריהם אמר להם בבקשה מכם שאו כתבכם להחזירה לבעלים כי כמשא כבד עלי להשיב אתכם דבר כי אתם והפרנסים אחים ובמעט דברים שיהיו בינינו יגדל הענין וירבה הריב הזה האחרון מן הראשון ויתכן שאם היה שליחות הכתב הזה ע"י אחרים שאינם נוגעי' בדב' אפשר שהייתי לוקח הכתב מידם ואשיב להם דבר כלבבם כי ידעתי נאמנה יעידון יגידון האמת בעת שיגדל הריב לעמוד בדין ולא יגרעו ולא יוסיפו דבר שדברתי בפניהם ואתם לא כן לבבכם עמי ואתם נוגעים בדבר ולכן מוטב הוא שישארו הדברים סתומים וחתומים וכה אמר להם אביהם הנזכר פעמים שלש כדברים האלה ולא שמעו ויחלו וידמו לעצתו אולי ינחם ושב ורפא לי לקרא אותם ואדרבא נהפוך הוא כי עלה כעסו בו וריחו נמר וענה ואמר לא שמעתן ולא אביתם לשמוע ולהחזירה לבעליהם גם אני אמאס בתעלוליהם יען קראתי ונכנעתי לפניכם ואין עוזר למען הציל אותה מידי ויתפוס הכתב ויקרעה לכמה קרעים וישלך אותה הבורה אשר היה סמוך לבית הכסא והם חשבו לפי ראותם מרחוק של צד בית הכסא אשר עבר אברהם לשם השליך הקרעים וכמו שעלה בדעתם הגידו לפרנסים ולא כיחדו מהם וחרה להם מאד על זה שהשליך כתבם לבית הכסא ועשו על זה הסכמה ביניהם שאין אחד מהם יכול לעשות כבוד לרב בנימין הנז' הנלוים עמו בביתו לא בנשיאות הכובע הרגיל בניהם ולא לדבר עמהם דבר גדול או קטן ויודע הדבר לאברהם כהן הנז' כי המגידים השילוחים הנזכרי' הגידו לפרנסיהם שאברהם השליך כתבם לבית הכסא ועוד אברה' הנז' שומע מפי מגידיו הדברים והנה א' מהרגילים לירד לבור עבר ולקחו אברהם הנז' בפני עדים מזומנים זולת אנשים הרבה שהיו שם והורידו לבור והעלה וקרעו הכתב האיש ההוא ונתן אותם ביד העדים הנז' ואמר להם אברה' הנז' שיוליכו אות לדיין העיר כה"ר מסעוד אלתאשי ויכתוב קבלת עדותם וכן עשו ואח"כ החזיקם לידו של אברהם הנז' ועד עתה הנם בידו וברשותו לראיה ברורה ואברהם הנז' הלך לבית הכנס' של הספרדים הנז' להביא ס"ת שהיה לו שם לפי שקבע בית הכנסת אחרת בביתו ונשבע שלא יתפלל בשבת כי אם שם עם אחרים שהיו מושבעים ועומדים עמו ונאמנים בבריתו מקודם זה וכן עשה שהתפלל שם יום שבת ויום א' יהי ביום הב' הסכימו הפרנסים של הספרדים לנדות בפומבי לאברהם כהן לבדו וכשמוע הדברים הלך הוא וה"ר בנימין דודו וכל המושבעים עמו ואחרים שנתלוו מהם לדעת מה זה ועל מה זה ובפרט בשמע קול שופר חזק מאד מה שלא נעשה ולא נשמע מעולם ובשמעם את הנידוי היוצא מפי הש"ץ לאברהם הכהן הפך עליהם את הקללה בלשון אדרבא אברהם הנזכ' ופירש שמות הפרנסי' שצוו לנדותו ורצית לדעת אם נידויו של אברה' חל ואם הוא היה חייב נידוי מהפרנסי' וחל עליו בעד זלזלו בכתב עכ"ל:

תשובה הדברים הללו מסורים לחכמים יצ"ו לראות אם מכח ההסכמה נתנדה אברהם הכהן יצ"ו או מכח זילזולו בשילוחי הפרנסים שאם מכח ההסכמה שנעשית מדעת כולם או מדעת רובם וכ"ש אם הרב בנימין כהן הוא ובין אחיו הנז' מהמקבלים אותה כי אז פשיטא שנידוי הפרנסים חל על אברהם הנז' בדין ואדרבא שלו אינו כלום ואם הוא בעבור זילזולו צריך לראות אם שייך בו ג"כ למיגדר מילת' ומשום אפקרותא כנגד שלוחיהם במילתא דעבידא לש"ש ולגדור פרץ כי אז ג"כ נידויים נידוי או אם כוונתם כי אם להתנקם ולהשתרר גם השתרר וללבוש בגדי נקם בעד כבוד' כי אז נידויים כאלותא ולטותא בעלמא ומימלא נידרו של אברהם הכהן חל עליהם כדין המנדה לחברו לשלא כדין והחכמים יוכלו בנקל יכלו להבחין האמת ובין כה וכה ראוי להם לסלק המכשול ואבן נגף ויכולים לכוף את הקהל להתירו שידם תקיפה מפאת הדין כאשר אני אפרש:

ואם ההסכמה שהסכימו שלא יוכל שום יחיד להחלק ולעשות בית כנסת בבית אחר מבלתי רשות והסכמת הקהל או רובו יכולים החכמים יצ"ו בהסכמת בני קהלותם הרבי' לבטל כיון שההסכמה ההיא יד כולם שוה בה יען כי גזרת שר אדוני הארץ שלא להיות בית הכנסת גלויה מפורסמת כי אם בבתים של היחיד והקהל יצ"ו הסכימו לשלא להיות כי אם ד' או ה' והר' בנימין הכהן היה מכללם אז א"כ כשיסכימו רוב הקהילות לעשות יותר או פחות או לבטלה לגמרי יכולים הם לקלקל תקנתם כפי אשר יראה להם ואעפ"י שק"ק הספרדים הם כעיר בפני עצמה בעניינים אחרים בזה הם שוים לשאר הקהלות של בני העיר והולכין אחר הרוב:

ועל הכל צריך לראות אם מה שקיבלו עליהם בכח ההסכמה היתה כל עוד שהם עמם בקהלם ואם שיצאו מקהלם הותרה להם הרצועה ללכת באשר ימצאו ואין עליהם שום אשם מכח החרם והנידוי:

ובזה יש לראות ג"כ אם יש רשות לכל א' מבני הקהל לצאת מקהלו אל מקום אשר יחפוץ או אם הוא משועבד לבני קהלו שאם הוא משוחרר ללכת אל כל אשר יחפוץ א"כ הרי הר' בנימין ובן אחיו משוחררי' ללכת למקום אחר להתפלל ומעת צאתם משם סילקו מעליה' עול ההסכמה שלא נשתעבדו אלא כל עוד ימי היותם שם אם לא שהיתה מפורשת ההסכמה שלעולם בהם יעבודו ואף לאחר לכתם אל קהל אחר ואז חל עליהם נידויים לעברם ההסכמה ואם לא היתה מפורשת ואין מנהג קבוע ביניהם מעת שיצא ה"ר בנימין כהן משם הרי הוא חפשי ללכת לאיזה בית הכנסת שירצה ומכ"ש שיכול לעשות הוא בית הכנסת בביתו עם המושבעים עמו ואם אין א' מאלו וידם של ק"ק ספרדים תקיפה עליהם למחות ולעכב יד בני הקהלות האחרי' שהם הרוב תקיפה ביותר ויכפו אותו עד שיאמרו רוצים אנו לבטל הסכמת' ולתת לה"ר בנימין רשות לעשות בית הכנסת בפני עצמו זהו כללות הדברים לפי הנלע"ד ואם יגזור ה' בחיים אחזור לפרשם ולפרטם כ"ד הצעיר ישפ"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף