שו"ת אבני מילואים/טו
|
< הקודם · הבא > |
עוד בענין הנזכר.
כתב הרשב"א בתשו' סימן תרט"ו ז"ל הא דנדרים חלין על דבר מצוה דוקא במצות עשה כו' אבל על מצות ל"ת דעלמא לא חל בין בביטולו בין בקיומו כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו וה"ה לאיסור הבא ע"י עצמו כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת היינו משום בל יחל דשבועה וכן אם אמר שבועה שלא אשתה יין וחזר ואמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו בל יחל דשבועה אבל דנזירות לא ע"ש וכ"פ בש"ע יו"ד סימן רט"ו סעיף ה' ע"ש. וקשה לי טובא דהא בנזירות נאסר בשלשה מינין בתגלחת וטומאה ויין וה"ל כולל. וכה"ג דהוי כולל לקיים המצוה לכ"ע חייל א"כ אמאי לא חייב משום נזירות דהא זה ה"ל כנשבע שלא לאכול נבילות ושחוטות דחיילא שבועה. ולכאורה יש לומר דהכא לאו כולל הוא וכמ"ש תוס' ביבמות דף ל"ב ד"ה איסור כולל דכל שאינו משם אחד לא הוי איסור כולל ע"ש ה"נ תגלחת וטומאה לאוין בפ"ע הן ויין לאו בפ"ע הוא ולא הוי משם אחד. אלא דאכתי תקשי כיון דאם עבר וגילח או נטמא או שתה יין לוקה משום בל יחל כדאיתא בנזיר דף ל"ח וכ"פ הרמב"ם פ"א מנזירות פ"ש. וא"כ קשה אמאי לא לקי משום בל יחל דנזיר נמי כיון דבל יחל דנזיר כולל כל ג' מינין תגלחת טומאה ויין וה"ל כולם משם אחד אע"ג דהפעולות מחולקות מידי דהוי אעבודה ואכילה דבעל מום ששימש בטומאה דמיקרי משם אחד כיון שכללן הכתוב בלשון קריבה וכמ"ש התוס' שם ע"ש וצ"ע:
והנה לענ"ד בזה לפמ"ש מהרי"ט ח"א סימן נ"ג יו"ד לבאר ענין איסורי נזיר מה הן. דיש מי שסובר דנזירות איסור חפצא כמו נדר דהוי כאוסר פיו ליין ושערו לתגלחת וגופו לטומאה ויש מי שסובר דנזירות הוי איסור גברא כמו שבועה דאקרקפתא דגברא מנח ומהר"יט שם האריך בראיות והעלה לא כדברי זה ולא כדברי זה. דנזירות לאו איסור גברא כשבועה ולאו איסור חפצא כנדרים אלא איסור תורה דרמי רחמנא על הנזיר בהנך שלשה דברים האסורים בנזיר והוא ענין תואר נזיר שהוא קדוש ואסרה תורה על תואר נזיר הנך ג' מינין וכמו שאסרה תורה כמה איסורין על קדושת כהן ע"ש. ולפ"ז יין דאסור בנזיר אין זה איסור הבא ע"י עצמו אלא איסור שאסרה תורה על תואר קדושתו וכשהוא עובר על ג' איסורים אלו שאסרה עליו התורה הוא לוקה עליהם וגם לוקה על בל יחל ואמנם איסור בל יחל אינו בשביל מעשה התגלחת והטומאה או שתיית היין שהרי לא קיבל עליו בנדר איסורים אלו. אלא כיין שהתורה גזרה על תואר נזיר להשמר מכל אלה. והוא כבר קיבל ע"ע להיות נזיר. וכשעובר על אחת מהנה הוא עובר על תורת הנזיר ומחלל דבריו שנדר בנזיר. והנה הנשבע שלא לשתות יין ואח"כ נדר בנזיר. לא חייל עלי' לאו דלא ישתה משרת ענבי' דאין אחע"א וכולל דתגלחת וטומאה לא מהני כמש"ל דלאו משם אחד הן. ולא הוי קשיא לן אלא אלאו דבל יחל דליחול עלי' דהוי כולל תגלחת וטומאה משם א'. ולפמ"ש גם בל יחל ליכא שהרי ביאתו דלאו דבל יחל שיש כאן אינו אלא מפני שהתורה גזרה על קדושת נזיר להאסר בשלשת מינין כל אחד בלאו דידיה הוא עבר על תורת הנזיר שקיבל עליו ומחלל דברו. נמצא הכא דלא חייל עלי' לאו דכל משרת ענבים לא ישתה ממילא ליכא בל יחל. דכל גופו של בל יחל אינו אלא שעבר על לאוי דנזיר. והיכא דליכא לאו דגופי' תו ליכא בל יחל שהרי לא אסר עצמו ביין וכנ"ל ודו"ק היטב:
וע"פ הדברים האלה נראה לישב מ"ש בס' שאגת ארי' (סימן ס') בהא דאמרינן במס' מכות דף כ"ב דתנן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין כלאים בכרם ושביעית וי"ט כהן ונזיר בבית הטומאה. ופריך ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין בי"ט מגו דחייל שבועה בחול חייל נמי בי"ט ומסיק אלא האי תנא כולל לית ליה והקשה הגאון הנזכר ז"ל ואיכא למידק דא"כ לית ליה כולל כהן ונזיר אבית הטומאה אמאי חייב שתים לא ליתי איסור נזיר וליחול אאיסור כהן דקדים שקדושת כהן מרחם ונזיר ע"י קבלתו חייל עליה ואי משום איסור כולל דנזיר כולל תגלחת ויין הא האי תנא איסור כולל לית ליה ובשלמא שביעית וי"ט לא קשיא ליה אמאי חייב שתים די"ל דהאי י"ט מיירי בי"ט של ר"ה כו' ע"ש שהאריך בזה. ונראה לפמ"ש הריטב"א בחידושיו שם בהא דמסיק האי תנא איסור כולל לית לי' היינו דלית ליה איסור כולל הבא ע"י עצמו והיינו נמי דעת ריש לקיש פ"ב דשבועות כי אמרינן איסור כולל באיסור הבא מאליו כו' ע"ש. לפ"ז בשביעית וי"ט ודאי ניחא דה"ל איסור הבא מאליו ואמרינן כולל. ונזיר וכהן נמי כיון דאיסורי נזיר לאו מצד עצמו הן אלא שהתורה אסרה על קדושת נזיר הני ג' מינין תו לא הוי איסור הבא ע"י עצמו אלא כמו שאר איסורי תור' דהוי איסור הבא מאליו ואע"ג דע"י עצמו בא לו לפי שקיבל ע"ע תורת נזיר מ"מ במה שאמר הריני נזיר לא קיבל ע"ע שום איסור אלא תואר נזיר והתורה הטילה עליו קדושה יתירה לכך ה"ל איסור הבא מאליו ושפיר אמרינן כולל. אבל שבועה שלא אחרוש ודאי הוי איסור הבא ע"י עצמו ובזה לית ליה להאי תנא כולל ודו"ק:
ומ"ש בשאגת ארי' דכולל דנזיר הוי תגלחת ויין. כבר כתבנו דזה לא מקרי כולל כיון דאינו משם אחד וכמ"ש תוס' יבמות דף ל"ב. אלא דכולל דנזיר הוי בטומאה גופי' משום דכהן מותר ליטמא לקרובים ונזיר אסור להיטמא לקרובים מש"ה חייל נמי אקרובים וכה"ג הוי כולל דה"ל משם אחד [1] ובזה ניחא נמי מאי דקשיא לן בהא דיש חורש תלם אחד וחייב עליה משום שמונה לאוין וחשיב נזיר וכהן בבית אטומאה. ולילקי נמי משום בל יחל דנזיר דהא כתב הרמב"ם פ"א מהלכות נזירות דנזיר העובר על אחד מן האיסורין המיוחדין בו עובר משום בל יחל כמו בשאר נדרים וא"כ איכא תשעה לאוין. ולפמ"ש ניחא כיון דהאי תנא איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו לית ליה ולאו דטומאה דנזיר דחייל אכהן היינו משום דאיסור ג' מינין איסור תורה דרמי רחמנא אקדושת נזיר וה"ל איסור הבא מאליו ומהני בי' כולל. אבל בל יחל דנדר דאיתא גבי נזיר ודאי אינו אלא איסור הבא ע"י עצמו שלא יחלל דבריו שקיבל ע"ע להיות נזיר והאי תנא לית ליה איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו. ודוק ועמ"ש לעיל סי' י"ב:
כתב הרמב"ם פ"ד משבועות ז"ל שבועה שלא אוכל היום וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה לא חלה שבועה שני' והראב"ד השיג עליו שמתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע שלא יאכל אותו ככר לעולם. ובכ"מ כתב שם ז"ל ואיני רואה כאן שיבוש דמה לנו אם לבסוף נשבע על אותו ככר לעולם דגבי היום אין כאן תוספות ולפיכך אם אכלה באותו יום אינו חייב אלא אחת עכ"ל. ותמיהני דודאי כל כה"ג הוי כולל או מוסיף ואם עומד ביו"ט ואומר שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט ה"ל כולל אע"ג דביומו אין כאן תוספות. וכן הנשבע בשבת שלא יאכל בשבת ובחול אף דבשבת בלבדו דעת כמה פוסקים דלא חלה השבועה מ"מ חיילא בכולל אע"ג דביומו אין כאן תוספת. ובמגדל עוז ראיתי שכתב דגם שבועה שני' שלא אוכלנה מסתמא לא נשבע אלא לאותו יום או אותו שעה כו' כי אותו דבר דלה מבור עמוק פ' שבועו' תניין מתני' שבוע' שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת ואמר לה בגמ' למה לי' למתני שבועה שלא אוכל שלא אוכלנה ומהדרינן הא קמ"ל טעמא דאמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה אבל אמר שלא אוכלנה והדר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא דא"ר שבועה שלא אוכל ככר זו כיון שאכל ממנה כזית חייב שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכלנה כולה ע"כ ואס"ד דבשלמא אוכלנה מחייב תרתי למה ליה לאפוצי לפלוג ולתני בדידי' בד"א שלא אמר היום אבל אמר שלא אוכל ככר זו היום וחזר ואמר שלא אוכלנה מיחייב תרתי א"ו דברי ר"מ עיקר עכ"ל. ולענ"ד נראה דבנדרים ושבועות מסתמא לעולם משמע וכדמוכח מהך דנדרים דף כ"ג באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינו של תרומה ומסיק באומר בלבו היום ע"ש. ומבואר דאם אינו אומר בלבו היום סתמא לעולם משמע. ואפי' אומר בלבו היום אינו אלא לאנסין ולהרגין. אבל שלא באונס אפי' אומר בלבו היום לא מהני דדברים שבלב אינן דברים וכן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ד מנדרים ופ"ג משבועות דבנדרי' ושבועו' אונסין צריך שיאמר בלבו היום וסומך על דברים שבלבו הואיל והוא אנוס ע"ש ומבואר להדיא דסתמא לעולם משמע. [2]:
ולענ"ד לפמ"ש הרשב"ץ בתשוב' ח"א סי' ק' בנשבע שלא לחלוץ ושלא לייבם אי הוי כולל על החליצה או על היבום כיון דלא מיחייב בתרוייהו ובחדא סגי הוי לי' חדא מצוה ואידך הוי ליה רשות והוי כולל רשות ומצוה והעלה דלא הוי כולל מכמה טעמים וקצתם מבוארים בתשו' הריב"ש סי' קנ"ט וכתב עוד שם ז"ל דלא אשכחן דין כולל אלא כשאפשר לבא לידי שתי מלקיות אם יעבור על שבועתו כאכילת מצה וישיבת סוכה שיש ב' מלקיו' א' לרשות וא' למצו' כו' ודכוות' אלו נפלו לפניו ב' יבמות מב' בתים הא' חולצת ולא מתיבמ' והא' חולצ' ומתיבמ' ונשבע שלא לחלוץ לשתיהן דמגו דחיילא שבועה על אותה המתיבמת חלה גם על אות' שאינה מתיבמ' דהא אפשר לו לבא לידי שתי מלקיו' אם חלץ לשתיהן. אבל בנדון זה א"א לי לבא לידי שתי מלקיות שאם יחלוץ א"א לו ליבם ואם ייבם א"א לו לחלוץ שאין יבום אחר חליצה ואין חליצה אחר יבום וכיון שא"א לו לבא לידי שתי מלקיות אינו בדין כולל עכ"ל [3] לפ"ז הכא בנשבע שלא יאכל ככר זו היום ואח"כ נשבע שלא יאכלה סתם דה"ל כולל היום ויומי אוחרי לא משכחת לה שתי מלקיות שיעבור על השבועה שלא אוכלנה שהוא הכולל היום ויומא אחרא שאם אכלה היום כולה תו ליכא מלקות ליומא אחרא דהא כבר אכלה כולה. ובכולל בעינן שיוכל לבוא לידי שתי מלקיות על הרשות ועל המצוה. והכא אם יעבור על הרשות היינו ליומא אחרא ע"כ לא עבר על המצוה ר"ל היום שנשבע בו כבר שלא יאכל. ואם עבר על המצוה ר"ל היום אכלה תו לא יעבור על רשות ר"ל ליומא אחרא שאם אכלה כולה היום א"א לו שיאכלנה כולה עוד ביום אחר. ובזה מדוקדק לשון הרמב"ם שכתב שבועה שלא אוכל היום ואח"כ אמר שבוע' שלא אוכלנה סתם ולא נקט שבועה שלא אוכל היום ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל סתם דאין השני' חלה. ולפמ"ש ניחא דבכה"ג מודה הרמב"ם דהוי כולל היום ויומא אחרא דאפשר לו לבא לידי שתי מלקיות דהא מיחייב על כל כזית ואפשר לו לאכול כזית היום וכזית מחר. משא"כ שלא אוכלנה דבעי' שיאכלה כולה ואי אפשר לו להתחייב גם היום גם מחר ודו"ק:
אחר כותבי זאת מצאתי להרב בעל שעה"מ פי"ז מא"ב שעמד על דברי כ"מ אלו וכתב עלה ז"ל. ודבריו ז"ל סתומים האמנם בתשו' רדב"ז שנדפסו מחדש בהל' הנז' מבואר חלוק זה שכתב וז"ל וטעמו של רבינו דלא אמרי' איסור מוסיף אלא היכא שהאיסור נוסף על חמותו ונעשה אשת איש בזמן שעדיין האיסור הראשון על החתיכה דמגו דאיתוסיף עלי' איסור א"א לגבי כ"ע איתוסיף נמי לגבי חתנה באותו זמן אבל הכא בזמן המגו דהיינו שאר הימים אין כאן איסור ראשון דמותר הי' לאכול בשאר הימים הלכך לא אמרי' בי' מגו להאוכלה ביום עצמו אלו דברים נאים למי שאמרן. ויש להביא ראי' לחילוק זה מהא דאמרי' פ"ג דשבועות דף כ"ה מתיב רב המנונא לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום חייב. בשלמא לא אכלתי איתי' בלא אוכל אלא לא הנחתי מי איתי' בלא אניח. הא איתי' שפיר בלא אניח תפילין לא בחול ולא בשבת וי"ט דמגו דחייל אשבת וי"ט חייל נמי אחול כו' אלא ודאי משמע דכל כה"ג לא חשיב כולל ומוסיף כיון דבזמן המגו ליתי' לאיסורא קמא כלל עכ"ל. ולכאורה הוא נגד ש"ס ערוך במס' מכות דף כ"ב גבי יש חורש תלם אחד דפריך התם ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט מגו דחייל עלי' בחול חייל נמי ביו"ט ע"ש. ומבואר דכל כה"ג הוי כולל אע"ג דבזמן הכולל ליתי' לאיסורא קמא כלל, וצ"ע אמנם לפמ"ש ניחא שפיר דהיכא דאפשר לבא לידי שתי מלקיות הוי כולל. וגבי שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט משכחת לה שפיר שיחרוש בחול גם ביו"ט ויבא לידי ב' מלקיות ולכך הוי כולל. משא"כ שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכלנה שאם יאכלה היום כולה ליכא ליומא אוחרא וכמ"ש והוא הנכון. ומאי דקשיא לי' לבעל שעה"מ מהא דמי איתי' בלא אניח הא משכחת לה ע"י כולל בין בחול בין בשבת. כבר הקשו כן התוס' והרמב"ן והר"ן עיין שם שתירצו יפה. ועוד הקשו הרמב"ן והר"ן דמשכחת לה בלא אניח שום דבר על ראשי ואז לא שייך לתרוצי כתירוצו של שער המלך. ובמה שתירצו שם הרמב"ן והר"ן מיושב הכל. ועמ"ש לעיל סי' י"ד. ויש בזה ליישב בהא דאמרו שם בש"ס טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא כו'. וקשה לפמ"ש הטור באומר שלא אוכלנה נהי דמלקות לא מיחייב עד שיאכלנה כולה אבל איסור איכא אפי' על חצי שיעור ולפי דעת הרבה פוסקים אין שבועה חלה על דבר האסור מדברי תורה ועמ"ש לעיל סי' י"ד בזה וא"כ היכי חייל שלא אוכל כיון דבשלא אוכלנה נמי אסור בחצי שיעור. ולפמ"ש ניחא דה"ק טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה דכה"ג לעולם לא חיילא שבועה שניה ואפילו אמר בראשונה היום ושניה אמר סתם נמי לאו כולל הוא מהטעם שאמרנו. אבל אמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל משכחת לה דמיחייב תרתי אם בראשונה אמר היום ושני' אמר סתם דה"ל שבועה שני' כולל היום ויומא אחרא וכיון דאמר בשני' שלא אוכל מיחייב על כל כזית וכזית ומשכחת לה שתי מלקיות כשיאכל גם היום גם מחר וכמ"ש. ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |