שו"ת אבני מילואים/ה
|
< הקודם · הבא > |
במרדכי פרק קמא דביצה הקשה בהא דאמרי' במנחות פ' ר' ישמעאל רב פפא ורב הונא ברי' דר"י אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר קסברי חדש בחוץ לארץ דרבנן ולספיקא לא חיישינן. והא חדש ה"ל דבר שיש לו מתירין וה"ל לאסור כמו בביצה. ותירץ דבספק קביעא דירחא הואיל ובקיאין אנו ע"כ אנו מקילין. והר"ר פרץ תירץ דלא מקרי בשום דוכתא דבר החוזר לאיסורו לשנה הבאה דשיל"מ. וכ"כ עוד פ' כל שעה בשם הר"ר חיים דחמץ שחוזר לאיסורו לשנה הבאה לא מקרי דשיל"מ עכ"ל:
ובפרי חדש יו"ד סי' ק"ב הביא דברים אלו בשם המרדכי ובשם הרי"ט ע"ש ולפנינו אינו במרדכי רק בגליון בשם חידושי מהר"ם ובשם ה"ר פרץ. וכתב הפר"ח ז"ל דברי הרי"ט תמוהין בעיני כו' והלא נולד ומוקצה נמי חוזר לאיסורו לשבת הבא' אלא שזו הביצה תשתרי אחר י"ט לעולם משא"כ חמץ שזה התערובות אם יתקיים לשנה הבאה חוזר לאיסורו. וחדש נמי זו התבואה לעולם תשתרי. ותו יש לתמו' דאשתמיטתי' תלמוד ערוך במס' נדרי' פ' הנודר מן הירק דגרסי' התם כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל והקדש וחדש לא נתנו חכמי' בהם שיעור כו' ע"ש. ושם ס"ק ג' הוסיף לתמו' בזה וכתב ז"ל וזה תימה דאף איסור מוקצה ואיסור נולד חוזר לאיסורו לשנה הבאה כו' ומ"מ מסוגיא דס"פ משילין נמי מוכח דחמץ נמי מקרי דבר שיל"מ. שהרי העיסה עצמ' אם יניחנה לשנה הבאה חוזרת ונאסרת דומי' דחמץ ואעפ"כ קרי לה דשיל"מ עכ"ל:
אמנם לענ"ד נראה דדברי המרדכי כנים ולק"מ. והוא דודאי ספק ביצה היינו ספק אם נולד קודם יו"ט או ביו"ט וכן ספק תערובות שפיר אמרינן עד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה למחר בהיתר גמור דלמחר תשתרי ביצה זו עד עולם אבל בחדש באורתא דשיתסר נגהי שיבסר אין הספק על התבואה אם היא חדש או לא אלא הספק הוא ביומא. אם הוא שיתסר או שיבסר וזה הספק דשיתסר או שיבסר חוזר לשנ' הבא' ר"ל אותו ספיק' דיומא חוזר לספיקו לשנה הבאה וה"ל דומי' דחמץ שחוזר לאיסורו לשנה הבאה וכן ספיקא דיומא נמי חוזר. אבל גבי ביצה זה הספק שנסתפקנו עתה עלי' למחר תצא מספיקא ושוב לא יהי' זה הספק חוזר וזה ברור:
ומ"ש הפר"ח בעיקר הדין שכתב הר"ר חיים גבי חמץ דלא הוי דשיל"מ כיון שחוזר לאיסורו. ודחי לי' הפר"ח מהא דס"פ משילין דעיסה עצמה אם יניחנה לשנה הבאה תחזור לאיסור' כו' וכונתו בהא דפריך התם וליבטל מים ומלח לגבי עיסה ומשני משום דה"ל דשיל"מ והתם עיסה עצמה חוזרת ונאסרת לשנה הבאה:
ולפענ"ד אינו ראיה כלל. דהתם תנן האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי הוא כרגלי שתיהן ולא בטיל לגבי עיסה דה"ל דשיל"מ. והתם המים והמלח לא יחזרו לאיסורן דהא אין האיסור של המים והמלח אלא משום שקנו שביתה אצל בעליהן ואח"כ הן כרגלי השואל וא"כ לשבת הבאה הרי הן לגמרי כרגלי בעלת העיסה. ואפי' תימא דמ"מ איסור תחומין יש עליהן כלומר שאם יהיה עירובו למזרח יאסרו למערב זה לא מקרי חוזר לאיסורו דדוקא גבי חמץ שנתערב אמרינן דבטל ולא הוי דשיל"מ לומר עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר כיון שזה התערובות לא יעמוד לעולם בהיתרו ולשנה הבאה יחזור לאיסור ושוב אתה צריך לבטלו וכיון שכן גם עתה יאכלנו ע"י ביטול. אבל גבי מים ומלח שנתערבו בעיסה. לא תתחלק עוד ולא יחזרו המים והמלח לגבי בעלים דשאלה זו לא הדרא בעיני' אלא מים ומלח אחרים יוחזר לבעלים. וא"כ כשיהיה איסור תחומין על העיסה מחמת רגלי הבעלים כל העיסה תיאסר ולא יהיה בו דין ביטול. וא"כ לענין ביטול מים ומלח לגבי עיסה שפיר אמרינן דה"ל דשיל"מ ועד שתאכלנה באיסור ע"י ביטול תאכלנה בהיתר למחר בלא ביטול ואם אח"כ תאסר עוד העיסה. הנה תאסר כולה ולא יהיה בה ביטול משא"כ בחמץ שנתערב ליכא למימר עד שתאכלנו באיסור ע"י ביטול אכול בהיתר כיון דלא יעמוד לעולם בהיתרו ושוב יאסר לשנה הבאה ותצטרך לבטלו עוד ברוב. אבל מה שתאסר העיסה כול' זה לא מקרי חוזר לאיסורו כיון שלא יהי' בו עוד תורת ביטול:
ואם היה להם עיסה בשותפות לזה שני חלקי' ולזה חלק שליש כתב בשטה מקובצת ס"פ משילין דלא מבטלי והוא כרגלי שתיהן ע"ש. ולפמ"ש אפשר לומר לשיטת הרר"ח דהכא בטיל ברובו כמו דס"ל בתערובות חמץ דלא מקרי דשיל"מ כיון דלשנה הבאה יחזור לאיסורו ה"ה הכא יחזור איסור התערובות לשבת הבאה למקומו. ול"ד למים ומלח לגבי עיסה דאינו חוזרין לאיסורן שהרי השאילה המים והמלח ותו לא הדרא בעינא ולשבת הבאה ה"ל כולה עיסה עם המים והמלח דחדא בעלי' ואינו חוזר לאיסור שיהיה צריך ביטול. משא"כ בשותפות דגם לשבת הבאה יהיה של שותפים וצריך ביטול ולא הוי דשיל"מ. אלא דצריך ששים לבטלו כדין שאר ביטול ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |