שדי חמד - פאת השדה/כללים/ה/טז
|
< הקודם · הבא > |
הקריבהו נא לפחתיך. כתבתי בנדפס במערכה זו אות ק"י, ח"י דינים בדבר שסרוח מטבעו אם יש בזה משום הקריבהו וכו' ובדבר סרוח שנתקן ואין בו עתה שום סרחון ובדבר המאוס משום דררא דאיסורא ואין בגוף הדבר שום מיאוס לולא אריא דאיסורא אי שייך הא דהקריבהו לפחתיך עי"ש ונשמט משם לענין דבר מאוס לאחרים ואינו מאוס למקיים המצוה אם יש בזה משום הקריבהו וכן בהיפך אם מאוס לו ואין מאוס לאחרים. הנה הרב פרמ"ג בסי' קנ"ד בחלק א"ח ס"ק י"ט כתב בשם הרב א"ר גבי הדלקה בבהכ"ן בשמן שנפל בו עכבר ונמאס השמן שפסק מרן שם בסי"ב שאסור להדליקו דאם מאוס לדידיה אסור להדליקו ואם אין מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי להדליק וסיים ונכון הוא דלא כדמשמע לכאורה מא"ז ויראה דלכל נר מצוה נר חנוכה ונר שבת וכדומה אסור אם הוא מאוס עכ"ל ונראה שהוא מסכים לדעת הרב א"ר דבדידיה תליא מילתא אם מאוס לו אסור ואם מאוס לאחרים ואינו מאוס לדידיה מותר והשוה כל נרות מצוה לנר בהכ"נ ובכולם הדין כנז"ל אמנם שם במשבצות סק"י רפיא בידיה אם יש להשוות נר בהכ"נ ונר שבת וחנוכה אהדדי שכתב וז"ל ועדיין צ"ע דאפשר לבהכ"נ כל שמאוס לאחרים הקריבהו לפחתיך ודוקא לביתו נר שבת וחנוכה ויא"ץ שרי כל שאינו מאוס לדידיה עכ"ל הרי דלא פשיטא ליה דבנר בהכ"נ יהיה מותר משום שאינו מאוס לדידיה וס' א"ר אינו מצוי אצלי ומשמעות הדברים הוא דכי שרינן כשאינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים (לדעת הרב א"ר גם בנר בהכ"נ ולדעת הרב פרמ"ג בנר ביתו שבת חנוכה ויא"ץ) היינו אף אם מאוס לכל העולם כל שאינו מאוס לדידיה שרי ולא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם ולפי זה נראה דסברי דלא כדעת הרב פר"ח שהבאתי בנדפס במערכת הבי"ת אות ע"ט דדבר מאוס לכל העולם אף שאינו מאוס לדידיה איכא משום בל תשקצו דבטלה דעתו אצל כל אדם דא"כ גם לגבי מצוה הוה לן למימר דבטלה דעתו ואיכא משום הקריבהו וכו' וכ"ש שסברתם היא דלא כהרב כנה"ג שהבאתי שם דס"ל דכל שמאוס לרוב העולם אף דלא מאיס לדידיה וגם איכא מיעוטא דלא מאיס להו איכא משום לא תשקצו דבטלה דעתו אצל רוב כל אדם וזהו שציינתי בנדפס לעיין בפרמ"ג הנ"ל שנראה שדעתו ודעת הרב א"ר דבדידיה תלי ולא משגחינן ברוב או כל בני אדם אמנם עתה נראה דאין סברא לומר כן ולכן נכון לפרש בכונתם דמ"ש דכשמאוס לאחרים ואין מאוס לדידיה שרי היינו דוקא כשאינו מאיס לכל העולם.
ועכ"פ מתבאר מדבריו שבמשבצות דבמצוה שהיא לאדם בביתו ואין שום שייכות לאחרים בה אם הדבר מאוס לרוב העולם ואינו מאוס לדידיה אין בזה משום הקריבהו וכו' ותמיה לי על הגאון כתב סופר בחא"ח סי' פ"ח שהביא מה שכתב הר"א מגארמיזא בשק של קמח שישבו עציו התרנגולים דאינו מחמיץ ומיהו ירקד הבצק הנדבק לחוץ והשאר מותר ושנחלקו בטעם דבעי ריקוד שהרב ב"ח כתב שהוא משום מיאוס והרב ט"ז כתב דמאי דבעי ריקוד הוא משום כיון שעושה בו מצות אכילת מצה וסעודת יו"ט אן ראוי לנהוג בזיון דאיכא משום הקריבהו לפחתיך וכתב ע"ז בכת"ס ולצאת בו י"ח יש נפ"מ בין טעם הב"ח לטעם הט"ז והוא עפ"י מ"ש בפר"ח יו"ד סי' ס"ד וכללא כייל לנו דבר המאיס לרוב העולם ולא מאיס לדידיה ליכא משום בל תשקצו דלא אמרינן בדבר זה בטלה דעתו אצל כל אדם חוץ אם מאוס לכ"ע ואי מאיס לדידיה לחוד נמי איכא משום בל תשקצו וע' פרמ"ג א"ח סס"י קנ"ד במשבצות שהעלה לענין מצוה גם אם לדידיה לא מימאיס אי מאיס לאחרים איכא משום הקריבהו לפחתיך דבר שנמאס לבני אדם עי"ש ומילתא דמסתברא הוא לפי"ז לשיטת הב"ח דמשום דמאיס ואיכא בל תשקצו אם אינו מאוס לדידיה ומאוס לרוב העולם ליכא משום ב"ת ומותר לאכול אכילת רשות ומצוה אבל לטעמא דט"ז גם אם לא מאיס לדידיה ומותר לאכילת רשות מ"מ למצוה איכא משום הקריבהו כיון דמאיס לאחרים עכ"ל והנה מלבד שהרב פרמ"ג לא החליט לומר דבמאוס לאחרים ולא מאיס לדידיה שיש בהו משום הקריבהו ולפי הנראה לא ראה הרב כת"ס דברי הא"ר שהביא בפרמ"ג בא"א הנז"ל שסובר שגם למצוה אם אינו מאוס לו אף שמאוס לאחרים שפיר דמי ועוד אף למה שצדד במשבצות דכל שמאוס לאחרים לא מהני למצוה נראה דהיינו דוקא במצוה ששייכה גם לאחרים כהדלקה בבהכ"נ אבל אכילת מצה שאוכל כל אחד בפ"ע דומה להדלקת נר שבת ויא"ץ וכיוצא שבזה נראה דגם הרב פרמ"ג מודה לסברת הרב א"ר דכל שאינו מאוס לדידיה אף שמאוס לאחרים שרי ליה:
ושם בכתב סופר הנ"ל כתב להוכיח דבדבר שיש בו משום הקריבהו לפחתיך אפילו בדיעבד לא יצא י"ח המצוה ובאר עוד דאף דבר שאינו מאוס בעצמו רק מצד האיסור נקרא מאוס ואינו יוצא בו ושקו"ט בדברי הרמב"ם ומרן ב"מ בפ"ב מהלכות איסורי מזבח הלכה יו"ד וגם בדבר שאינו אסור אלא מדרבנן עובר משום הקריבהו מדברי קבלה כיון דיש בו איסור לדידיה הגם דרק מדרבנן אסור לו כיון דאינו ראוי לו איכא משום הקריבהו לפחתיך הירצך בדבר שאין ראוי לו לעצמו ולא גרע איסור דרבנן מדבר מאוס שאין בו איסור דשייך ביה משום הקריבהו:
ועל מה שכתבתי בנדפס באות ק"י (בד"ה וכתב) בדבר שנאסר למצוה מפני הריח רע שבו ותקנו על ידי תערובת דברים אחרים עד שעבר הריח אם יש בזה משום הקריבהו לפחתיך כתב לי ידידי הגאון אד"ר אבד"ק מיר יצ"ו וז"ל לדעתי נראה שהוא תלמוד ערוך בכתובות בפרק המדיר ד' ע"ה ע"א דכהן מזוהם פסול לעבודה ואי נקט פלפל בפומיה ועביד עבודה מותר לכתחלה וכן כתב הרמב"ם סוף פרק ז' מהלכות ביאת מקדש שאם עבד עבודתו פסולה ואם מניח פלפל בפיו גם לכתחלה מותר גם כשאפשר העבודה באחר ואם כן כל שכן בנדון השאלה ובא"ע יעויין בספר תפארת ירושלים פרק ו' דשבת מה שכתב ליישב קושית הגרעק"א שם על הר"י פורת וכמדומני שלא זכר דברי הגמרא דכתובות שם ואינו תחת ידי כעת לבאר הדברים עכ"ל יצ"ו ואני לא זכיתי לראות ספר הנ"ל כלל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |