שדי חמד - פאת השדה/כללים/ד/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים ד יט

כלל יט

דברים שבלב אינם דברים. היינו היכא שבלב סותר מה שמוציא מפיו אבל כשאין סותר הויין דברים תוספות שבועות דף כ"ג ע"א ועיין כנסת הגדולה חשן משפט סי' ר"ז אות ל"ח וט"ל כן כתב הגאון יד מלאכי בכללי הדינים אות קנ"ט וספר כנסת הגדולה ח"ב הנ"ל אין מצוי אצלי והגאון מקור חיים בדיני בדיקה וביטול אות ג' קרוב לסופה על מה שהקשה הגאון שאגת אריה סי' ע"ז בשוחט הפסח על החמץ אמאי לוקה הא הוי התראת ספק תירץ כיון דצריך שיתיר עצמו למיתה (למלקות) אם כן כיון שהעדים מתרין בו שיבטל חמצו והיה אומר שרוצה ללקות ואינו רוצה לבטל שוב אינו יכול לומר שביטלו בלב דכל היכא שהדברים שבפה מכחישין לדברים שבלב לא אזלינן בתר דברים שבלב עכ"ל ודבריו מכוונים למה שכתבו התוספות לחלק בין אם הדברים שבפה סותרים לדברים שבלב לכשאינם סותרים:

ובספר המקנה החדש להגאון אבד"ק חאלליש בחלק ג' כלל ב"ן פרט ג' ד' צ"ז ע"ד (בד"ה תוספות דברים) כתב בשם המרדכי פרק אלמנה ניזונת בשם ס' יראים דברים שבלב אינם דברים לבטל דברי פיו דכיון דמשמע דברי פיו בענין אחד ומחשבתו בענין אחר אף שברור לנו שחושב בלבו לבטל דברי פיו בתר דברי פיו אזלינן (וכן כתב שם בספר המקנה בדף צ"ט סוף ע"א בשם הגהות אשירי לכתובות דף צ"ז בשם רא"מ בספר היראים) וראיה לדבר שתנאי שלא נעשה כדינו מטעם שאינו כפול אינו מבטל המעשה אף שברור לנו ומוכיח הדבר לדבר התנאי מאחר ששינה מדרך המבטלין בתורת תנאי אין מחשבתו כלום ושם דף צ"ח (ד"ה מנא ליה) אהא דילפינן דאינן דברים מכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ודחינן שאני התם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים כתב לכאורה לפי תוספות וראשונים אם גלוי לכל אז דברים שבלב הוי דברים אם כן כאן גלוי לכל דלא ניחא ליה ולמה אמרינן גם כן דברים שבלב לא הוי דברים (עיין לעיל אות ט"ז מה שהבאתי בשם ספר המקנה הראשון) מזה נראה שסברת תוס' וראשונים רק אם דברים שבלב אינו סותר הדיבור שמוציא בפיו אבל אם סותר הדיבור גם שגלוי וידוע לכל דברים שבלב אינם דברים וכן כתב ריטב"א לקמן דאמרינן ודילמא שאני התם דעקרה לתנאה פירוש וסותר בדברים שבלבו מה שהתנה בפיו דהוי לבו סותר את דברי פיו מה שאין כן בהאי דזבין נכסיה סתם שאינו סותר דברי פיו ממש אלא שמוסיף עליהם ושמעינן מהכא דדברים שבלבו ובלב כל אדם דהוי דברים אם הוא עוקר מה שהתנה עליו בפירוש לא מהני ליה דברים שבלבו ותנאו קיים עכ"ל וכן כתב ר"ן בנדרים דף נ"ז נודרים להרגין ולמוכסין היכי נדר אמר רב עמרם באומר יאסור פירות עולם עלי אם אינן של בית המלך כיון דאמר יאסרו איתסרו עליה כל פירי בעלמא באומר היום אי דאמר היום לא מקבל מיניה מוכס באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואף על גב דדברים שבלב אינם דברים לגבי אונסין שאני וכתב הר"ן אי דאמר יאסרו פירות עולם עלי לעולם אין דברים שבלב מבטלים מה שהוציא מפיו אפילו גבי אונסא כי האי אלא דהכא סתמא קאמר יאסרו פירות עולם עלי ונהי דסתמא לעולם משמע הני מילי היכא דליכא אונסא משום דטפי משמע לעולם מהיום אבל היכא דאיכא אונסא הך אונס מפרש ליה לדיבוריה דהיום קאמר כיון שלא אמר בפירוש להיפך וכו' עי"ש מכל זה מתבאר כדברי התוספות דיש לחלק בין כשהדברים שבלבו סותרים לדברי פיו לכשאינם סותרים:

ושם (בספר המקנה) בפרט ד' כתב בשם הרשב"א אהא דתנן האומר אהא הרי זה נזיר ואוקימנא דנזיר עובר לפניו ואף על גב דלא פריש אלמא דברים שבלב הויין דברים ועוד קשיא לי מתרומה דניטלת במחשבה כלומר שיתן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אלמא דברים שבלב ישנן דברים אלא כי האי לא דייקו כלל לדברים שבלב דכי אמרינן דברים שבלב אינן דברים היינו שאינן דברים לבטל מה שאמר בפיו אבל כל שהדברים שבלבו אינן מבטלין מעשיו אלא מקיימין כנזיר שאמר בלבי היה להיות כזה שעובר או מחשב בתרומה שאין דברי לבו מבטלין שום דבר הוי דברים עי"ש ור"ן כתובות צ"ז כתב ואם תאמר הא תנן האומר אהא הרי זה נזיר ואוקימנא בשנזיר עובר לפניו והא הוי דברים שבלב לאו קושיא דכל שהענין מוכיח מתוך דבריו אף שלא השלים דיבורו מהני מדין יד עוד הקשה מנדרים דף כ' נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא מחרמו של ים שרי ואמאי הא הוי דברים שבלב דכי אמרינן אינן דברים הני מילי היכא דמה שבלבו סותר דבריו אבל התם אינו אלא מפרש ושם (בד"ה מרדכי) על מה שכתב הרמ"א בסי' ז"ך דאפילו נתן לה בשתיקה ולא דיבר כלום והיא והוא אומרים שכוונו לשם קידושין וחלקת מחוקק כתב היאך יעלה על הדעת דנתן בשתיקה הוי קידושין וט"ז מאריך להקשות אבל שואל ומשיב ח"ד סי' ל"ז וגם מקנה בקונטריס אחרון מרמז בסברא הנ"ל של הרשב"א אם דברים שבלב אינם מבטלים דברים שבפה ומעשיו רק מקיימין אז דברים שבלב הוי דברים ומיושב כל קושיות של טורי זהב עכ"ל מכל זה מתבאר כשיטת התוספות בשבועות שהביא הגאון יד מלאכי דלא אמרינן דאינם דברים אלא כשסותר בלבו מה שהוציא מפיו:

ועל דברי הרשב"א הנ"ל שהקשה מתרומה דניטלת במחשבה וכו' ראיתי להעתיק פרפרת נאה אשר פלפל הגאון בקונטריס עלי זית בהשמטות וביאורים לספר זית רענן ח"ב שהזכרתי באות י"ז) בסוף דף קכ"ד אחר שהביא דברי הרשב"א כתב וז"ל ובעניותי לא אוכל להבין דברי רבינו הא סוגיא ערוכה היא בשבועות דף כ"ו ע"ב דהא דתרומה ניטלת במחשבה הוא גזרת הכתוב ומשום דתרומה וקדשים הוו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וכן כתב הרשב"א שם ונחשב לכם דכתיב בתרומה חידושא הוא והוא משני כתובים ותירצתי דבדברים שבלב יש שני פרטים א) אם החל להיות חל גם אם אינו חוזר ב) גם אי חל בשעתו מכל מקום יכול לחזור והנה מצינו בכל הסוגיא דגם אם רוצה לקיים את הדברים שבלב וזבין אדעתא למיסק לארץ ישראל ובקרבן ודכוותיה שעומד במה שחשב במחשבתו שבאם לא יעלה לא ימכור וכן בקרבן אין רצונו להביא רק מאונס ואפילו הכי לא מהני בזה חדש הרשב"א לחלק דזה דוקא היכי שהמחשבה סותרת המעשה אזי אינו חל כלל גם בשעתו אפילו אם רוצה בקיומו של מחשבתו אבל אם המחשבה אינה סותרת המעשה חל המחשבה שפיר בשעתו בכל מקום ואי מצי לחזור או לא בזה חלוק תרומה וקדשים מכל התורה משום דהוו שני כתובים וזה מדוייק בלשון הרשב"א דאין זה בכלל דברי רבא דאינו חל כלל אפילו בשעתו רק מיחל הוא דחייל והויין דברים ועל הדיבור מצי לחזור רק בתרומה וקדשים הוא דגילתה התורה דהוו כמעשה וכדכתבו תוס' קידושין ט"ן ד"ה מידי דמונחשב ילפינן דהוי כמעשה וגם באמר אהא דהוא נזיר ואינו יכול לחזור משום דבכלל דברים שבלב דאמר רבא איננו כיון דהמחשבה אינו סותר המעשה וגם דיבר קצת שאמר אהא בשעה שנזיר עבר לפניו בזה חידשה תורה דמהני מטעם יד והא דלא תירץ הרשב"א דלעולם גם זה הוי בכלל דברים שבלב והא דמהני והוחל בשעתו בתרומה הוא משום גזרת הכתוב דאם כן גם בקדשים דכתיב כל נדיב לב עולות גם כן חידשה התורה דדברים שבלב מהני והיכי אתי למיפשט מיקריב אותו דדברים שבלב אינן דברים וגם גבי גזיר יקשה וכמו שכתב הרשב"א בקושיותיו ועיין קצות החשן סי' רס"ט שכתב להסכים עם דעת הסמ"ע דמגביה מציאה לחבירו אינו קונה במחשבה עד שיאמר בפירוש שמגביה לצורך חבירו משום דהוי דברים שבלב והקשה עליו הנתיבות מדברי הרשב"א הנ"ל דהא אין המחשבה סותר למעשה ומהני כמו בתרומה ועל פי הצעת דברינו בעל כרחין צריך לומר דהרשב"א לא חדש רק דמהני בשעתו אבל מצי למיהדר (חוץ בתרומה מגזרת הכתוב) והמגביה חוזר השתא ורוצה להחזיק בעד עצמו והנה בקצות החשן סי' י"ב העלה דמחילה בלב לא מהני משום דהוי דברים שבלב והגם דאינו סותר המעשה מכל מקום מצי הדר ביה וכן היה העובדא שם דאחר כך רצה להתנקם ממנו ותובעו החוב ועל הנתיבות קצת קשה דשם גבי מחילה בלב הסכים לדברי הקצות החשן וגבי מגביה מציאה חולק עליו על פי דברי הרשב"א עכ"ל:

גם בדף צ"ט ע"ב (בד"ה המחבר) הביא (הגאון בספר המקנה הנ"ל) סברת הרשב"א הלזו כדי ליישב דברי השפתי כהן בחה"מ והוא על מה שכתב מרן בסי' רס"ט המגביה מציאה לחבירו אף שלא אמר לו כלום זכה בה וכתב הסמ"ע פירוש ראובן שאמר בשעת הגבהה הריני מגביה מציאה זו כדי לזכות בה את שמעון קנאה שמעון ואין ראובן יכול לחזור בו וכתב השפתי כהן ולי נראה דאפילו לא אמר כלום אם מודה שהיתה כונתו לכך וכן משמע מדברי הפוסקים והקצות החשן כתב דנראין דברי סמ"ע דכיון דקיימא לן דברים שבלב אינם דברים אם כן מחשבה גרידא לאו כלום היא וכן נראה מסימן רי"ב ס"ח קנה קרקע אדעתא שיעשנו הקדש דלא מהני הקדש בלב עי"ש ואי נימא דזוכה לחברו במחשבה אם כן התם נמי נימא דזוכה הקדש מדין מגביה מציאה לחברו דמהני גם להקדש כדאיתא בנדרים דף ל"ב היה לפניו ככר של הפקר וכו' אלא צריך לומר דאפילו זוכה לחברו נמי צריך דיבור ומחשבה לזכיה לא מהני אמנם בבבא קמא דף ק"ב גבי בגדים שצבע לשמן דפריך וכי מי הודיע לצבע שיקנה צבעו לאשה משמע דהבעל זוכה לאשה בבגדים וצבע לשמן במחשבה גרידא ואפשר דמיירי שאמר לפני עדים וכו' מיהו אם אמר לו ראובן בפירוש שיגביה מציאה לו והגביה במחשבתו לזכות את ראובן קנה ראובן דזה אינו דברים שבלב אלא דברים שבלב כל אדם דכיון ששתק אדעתא דידיה ודאי אגביהא והוה ליה דברים שבלב כל אדם דמהני ונתיבות כתב על קצות החשן אישתמיטתיה דברי הרשב"א דדוקא במקום שהדברים שבלב סותרים את דברים שבפה לא הויין דברים שבלב דברים אבל דברים שבלב סתמן הויין דברים כמו תרומה דמהני מחשבה עי"ש מיהו אם אמר בפירוש שמגביה לצורך עצמו ומודה שנתכוון לחברו לא קנה חברו כיון שהדברים שבלב סותרים לדברים שבפה אינם דברים עכ"ל וגם בחלק שני כלל כ"ג פרט ל"ב (בד"ה סמ"ע) הביא דברים אלו והוסיף עוד וז"ל (אחר שהביא דברי הנתיבות הנ"ל) ובספר גבול בני נפתלי כתב ליישב כיון שכלל בידינו מה שביד אדם הוא שלו ואם אנו רואים חפץ זה בידו היה חזקה שהוא שלו והוה המחשבה כמו שסותר המעשה ע"ש עוד כתב ממתניתין דפיאה שאמר לפלוני עני משמע כסמ"ע ע"ש עכ"ל:

והא דדברים שבלב אינם דברים לבטל הדבור שהוציא מפיו חידש רב אחד יצ"ו דהיינו דוקא בשאר דיני התורה אבל במידי דעבודה זרה דנענש על המחשבה כמעשה כדכתיב למען תפוס את ישראל בלבם אלימא מחשבה דידה לבטל הדבור אלו תורף דבריו והבאתים בקונטריס זה במערכת האל"ף אות כ"ד (בד"ה ואגב אורחא וכו' קרוב לסופו) עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף