שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קמח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קמח

קמ"ח) אימתי כשאומר ר' יהודה אימתי או במה דברים אמורים דקיימא לן שלא בא לחלוק אלא לפרש דברי חכמים הבאתי בנדפס באות קל"ג מה שכתב הגאון יד מלאכי בכלל שי"א בשם הגאון יבין שמועה דדוקא כשרבי יהודה אומר כן הוא דבא לפרש ולא נאמר כלל זה על תנא אחר שאומר בלשון זה וכתבתי דבזה ניחא לי מה דתניא בבבא קמא דף קט"ז ובסוכה דף ב"ן תניא מסננת יש בה משום גילוי אמר ר' נחמיה אימתי וכו' והוא חולק ותני בלשון אימתי וכתבתי שאין לומר דכלל זה אינו אלא במשנה ולא בברייתא שכבר הכריח ביד מלאכי כלל ש"ב שגם בברייתא נאמר כלל זה ולכן צריכים אנו לומר כדאמר מר בס' יבין שמועה ועתה נתיישבתי וראיתי שטעות הוא בידי דהנה אמת שביד מלאכי שם הכריח שכן דעת הרי"ף והרז"ה והרמב"ם והר"א ממיץ והריטב"א בחידושיו לחולין (אף שבמקום אחר סובר דדווקא במשנה עשה עיקר לדעתו מה שכתב בחידושיו לחולין שהם אחרונים עי"ש) ורשב"א והכריתות ומרן מוהריק"א והרדב"ז (ורבינו מוהר"י ן' מיגאש בחידושי שבועות שבספר אוריין תליתאי שהביא ביד מלאכי בתחלת הכלל עי"ש) מכל מקום הרי סיים שם שאין בדבר הכרע לפי שלדעת התוספות והרא"ש והרש"מ והסמ"ג והרשב"א והר"ן והגהות מרדכי ופרי חדש ומוהרח"א ודמשק אליעזר ומוהר"ש אלגאזי ליתיה להאי כללא כי אם במשנה ולא בברייתא עי"ש וכיון דמאריה דהאי כללא (לחלק בין ר' יהודה לתנא אחרינא) מר ניהו הרב מוהר"ש אלגאזי ומר הוא דאמר דליתיה להאי כללא בברייתא ממילא נפל פיתא בבירא ואין לנו ראיה לחלק בין ר' יהודה לתנא אחרינא מההיא דרבי נחמיה כמובן וצריך לתקן הלשון בנדפס שהראיה לחלק בין ר' יהודה לתנא אחרינא מההיא דבבא קמא לא להרב יבין שמועה עצמו היא כי אם להחולקים וסוברים שגם בברייתא אתמר כללא דאימתי לפרש וק"ל:

ובמה שייחס הרב יד מלאכי בדעת הרמב"ם דלא שאני ליה בין משנה לברייתא והביא כן בשם מרן הכסף משנה בכמה מקומות (יש טעות בדפוס בהמצויין פ"ו מהלכות טומאת מת והוא בפרק עשירי הלכה יו"ד וכן המצויין הלכות עבודה זרה פרק ט' הלכה ד' הוא הלכה וי"ו) ומכללם בהלכות עבודה זרה (הנ"ל) הנה שם כתב שני טעמים לפסק רבינו והטעם השני הוא משום דאימתי לפרש וכתב הרב פני משה במראה הפנים על הירושלמי פרק קמא דעבודה זרה הלכה ה' (בד"ה אנן תנן) שאף שטעם זה כתבו מרן בכסף משנה בהבלעת תירוצא ועוד וכו' טעם זה הוא עיקר ונכון כמבואר בפרק ז' דשבועות בהלכה דחנוני בדינר פירות דדעת הרי"ף והרמב"ם דאף בברייתא הוא לפרש וכו' עי"ש נראה שהבין בדברי מרן שכתב כן כמסתפק בדבר זה לדעת הרמב"ם ואילו ראה דברי מרן כסף משנה בשאר מקומות שציין הרב יד מלאכי אף הוא ראה שכן גם דעת מרן בהחלט לדעת הרמב"ם (ועיין לקמן בד"ה ומה שכתב) גם הגאון רב"ך בשו"ת ראשית ביכורים סי' ב' אות ג' ד' ב' ע"א ייחס שדעת מרן כסף משנה שגם בברייתא הוא לפרש עי"ש מה שפלפל בחכמתו הרמה בעיקר כללא דאימתי לפרש והגאון חות יאיר בסי' צ"ד דף נ"א (מדפוס לעמבערג תרנ"ד בד"ה כל מקום) הביא שיטת רבותינו התוספות דאיתיה להאי כללא גם בברייתא וכתב דאישתמיט זה ממרן הבית יוסף בא"ח סי' קע"ח בסוגיא דעקירות ומהרב טורי זהב שם וחידוש הוא שלא זכר שיטת מרן בכסף משנה ומדברי כל הראשונים הנז"ל וידידי הרה"ג אבד"ק טעלפין יצ"ו בס' מגדים חדשים בכללים שבסוף הספר כלל ד' אות י"ט כנראה שאין בידו ספר יד מלאכי וכתב בסתם דכללא דאימתי וכו' אינו אלא במשנה ולא הזכיר שיש הרבה מהראשונים שסוברים דגם בברייתא איתיה להאי כללא עי"ש:

והנה במה שנחלקו הראשונים שהביא ביד מלאכי אם נאמר כלל זה גם בברייתא לא הודיענו הגאון יד מלאכי בכלל ש"ב איך דעת הרמב"ן בחידושיו על הש"ס בזה וכנראה שלא היו בידו חידושי הרמב"ן לחולין שעינינו הרואות שבסוגיא דבפרק כיסוי הדם דף פ"ח (שהזכיר ביד מלאכי) במאי דאמרינן במאי קמפלגי כתב פירוש ר' יהודה ורשב"ג אליבא דתנא קמא וכו' ואחר שפירש הסוגיא סיים וזה הפירוש נכון בכל מקום שאמר ר' יהודה אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים ועליו סמכו רבינו הגדול והגאונים שפסקו הלכה כר' יהודה עכ"ל הרי מפורש שעל אימתי שאמר ר' יהודה בברייתא כתב שהוא לפרש והוא כשיטתו שבספר המלחמות בפרק ע"פ שהזכיר ביד מלאכי וכן ראיתי להרב ערוך השלחן ביו"ד סי' כ"ח אות ט"ו שייחס להרמב"ן שגם בברייתא הוא לפרש והוא על פי מה שכתב במלחמות בפרק כיסוי הדם בסוגיא הנ"ל (להשיב על דברי הרז"ה) וחידוש הוא שלא הזכיר דב"ק ביד מלאכי והגאון רש"ל בים של שלמה בפרק כיסוי הדם סי' ט"ו כשכתב להשיב על תמיהת הרא"ש על דברי הרי"ף ופירש הסוגיא לדעת הרי"ף סיים שוב מצאתי שכן כתב הרמב"ן במלחמות וכו' עי"ש כנראה שמסכים שגם בברייתא הוא לפרש:

ומה שכתב ביד מלאכי שגירסת הרמב"ם בפירוש המשנה בפרק מפנין (אמתניתין דאמר ר' יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת וכו') היא כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי הוא לפרש ומזה דן שדעתו שגם בברייתא זו לפרש עי"ש נראה שלא ראה מה שכתב רבינו עובדיא בפירוש המשנה שם וז"ל וכל מקום שאמר ר' יהודה אימתי במשנה לא בא לחלוק אלא לפרש דברי חכמים הילכך הלכתא כוותיה עכ"ל וכנראה שעל פי דברי הרמב"ם בפירושו כתב כן ומוכח אם כן שהיתה גירסתו בדברי הרמב"ם כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי במשנה וכו' שאם לא כן לא היה מוסיף מדעתו תיבת במשנה ואף אם אין מזה הכרח שכן היתה גירסתו בדברי הרמב"ם על כל פנים אם היה רואה דבריו היה עושה אותם סניף לדעת הסוברים שרק במשנה הוא לפרש ולא בברייתא ועיין בעיקר כללין בספר מקנה אברהם במהדורא תניינא במערכת הכ"ף אות ר"ג ובהגהות הגאון מוהר"ץ הירש חיות בגטין דף ז' ע"ב ובספר טהרת המים בשיורי טהרה במערכת האל"ף אות ח' ט' יו"ד ובס' כלילת המנורה לידידי הגאון אבד"ק דובנא (עתה הוא אבד"ק קאחווקא) יצ"ו במערכת הכ"ף אות ג' ושם ראיתי שכתב בשם הגאון מקור מים חיים ביו"ד סי' קנ"א שהשיג על מרן כסף משנה בהלכות עבודה זרה הנ"ל מדברי התוספות בגטין דף ז' דלא נאמר האי ללא אלא במשנה ולא בברייתא וגם השיג שמהסוגיא מוכח דפליגי וכן השיג על הרב פני משה בראשון דמסכת עבודה זרה הנ"ל והרב הנ"ל יצ"ו דחה דבריו דודאי שיטת הרמב"ם היא דאף בברייתא הוא לפרש כדכתב הכסף משנה בהלכות ברכות ובהלכות עבודת יום הכיפורים ובהלכות טומאת מת והרדב"ז בס' יקר תפארת וכן דעת כמה ראשונים וכו' וכו' (בכל הבקיאות שהזכיר ידידי הרב יצ"ו כיונה דעתו לדברי הרב יד מלאכי כמו שיראה המעיין בדברי שניהם וכנראה שלא היה בידו בו בפרק ספר יד מלאכי שאם כן לא היה לו להכריח שיטת הרמב"ם על פי דברי מרן כסף משנה שעליו הוא דן הרב מקור מים חיים ויותר נכון להכריח שיטת הרמב"ם מדברי עצמו בפירוש המשנה במקומות שהביא בידו זה הי"מ גדול כמו שיראה הרואה) וגם על מה שהשיג מהסוגיא דמוכח דפליגי השיב ובאר הדברים עי"ש דב"ק:

והנה בדעת הריטב"א כתב הרב יד מלאכי שם דמיחלפא שכ שיטתיה שבפרק כיסוי הדם דף פ"ח ע"ב כתב כגירסת הרי"ף דאימתי לפרש אף בברייתא ואילו בחידושיו לבבא בתרא דף קל"ב ע"ב כתב דבברייתא אפילו אימתי הוא לחלוק והצריך עיון שסותר למה שכתב בפרק כיסוי הדם וסיים ועיין עוד בחידושי הריטב"א לגטין דף ה' (צריך להיות דף ז') ע"ב וראיתי להעתיק דברי הריטב"א בשלשה המקומות לפי שנראה שיתכן לברר אמתות דעת הריטב"א מתוך הדברים המוצגים לפנינו ואלה דב"ק:

א. בפרק כיסוי הדם הנ"ל כתב במאי קמפלגי ת"ק סבר דמו כל דמו ור"י סבר דמו ואפילו מקצת דמו רשב"ג ס"ל דמו המיוחד פירוש לפום פשטא שלש מחלוקות בדבר ור"י חולק הוא עם ת"ק ואין הלכה אלא כת"ק וכן פסק ר"י אבל הרי"ף פסק כר"י וטעם דבריו משום דהא קיימא לן דכל מקום שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים דאפילו למאן דאמר במה לחלוק אימתי לפרש ואפילו בברייתא קאמר דלהא לא אמר במשנתינו ועוד דאף במשנתינו קתני אימתי והא דאמרינן הכא ת"ק סבר היינו דלפום פשטא סבר הכא בלאו פירושו דמתניתין עד שבא ר"י ופי' ואפשר דרשב"ג נמי מפרש הוא אלא שחולק עם ר"י בפי' ת"ק והלכה כר"י כדקתני במתניתין וזהו הפסק הנכון ובמהדורא קמא הארכתי בזה יותר בס"ד.

ב. בחידושיו לבבא בתרא הנ"ל כתב וז"ל (על מאי דאיתא והא תניא אמר ר"י אימתי וכו') וא"ת והא קיימא לן דבמה לחלוק ואפילו למאן דגריס אימתי לפרש ה"מ במשנה אבל בברייתא אפילו אימתי הוא לחלוק כדכתיב בפ"ק דגטין וי"ל הני מילי כשנשנה האימתי או בד"א באותה משנה או ברייתא אבל בזה שדברי ת"ק ור' יוסי במשנה ודברי ר' יהודה בברייתא לפרש הוא בא בברייתא עכ"ד.

ג. בפרק קמא דגטין הנ"ל כתב וז"ל (כפי מה שהגיה הגאון בכור לזהב) אר"י ל"ק הא ר"י והא רבנן ואי קשיא האיך אמר הא ר' יהודה והא רבנן דהא פ' חלון דף פ"א ע"ב אר"י דכל מקום ששנה ר"י אימתי אינו אלא לפרש דברי חכמים וכי תימא דזה אינו אלא במשנתינו זה אינו דהא כל מקום קאמר יש לומר דהעיקר כההיא שמעתתא דאמר, בפי במשנתינו אף על גב דבקצת מקומות בתלמוד מייתי לה ולא אמר במשנתינו כן דרך התלמוד דשלא במקומו אינו מדוקדק כל כך והיינו דלא מייתינן מתניתין אע"ג דהיא משנה במסכת חלה ומייתי ברייתא משום דברייתא אינו מפרש דברי חכמים אלא חולק וכי תימא כשלא נשנה ענין זה במשנה דאז אמר דר"י חולק אפילו כשאומר אימתי אבל הכא שענין זה נשנה במשנה והתם במשנה ר"י אמר בלשון אימתי שאינו חולק מס' איך אמר דברייתא דע"ז ממש חולק וי"ל דהא ל"ק דתרי תנאי ואליבא דר"י תנא דמתניתין סובר דאינו חולק ותנא דברייתא סובר דחולק וע"כ אית לן לומר הכי כי היכי דלא תיקשי הני מתניתין אהדדי א"נ י"ל דההיא מימרא דר"י הוא דסבר ר' יהודה בלשון אימתי אינו חולק אבל ר' ירמיה ור"ז לא סבירא להו הכי עכ"ל ומשמע לי שעיקר דעתו היא מה שכתב בבבא בתרא ובגטין הנ"ל שמלבד שיש לומר סמי חדא מקמי תרתי ועוד שיש לומר שמה שכתוב בפרק כיסוי הדם היא דעת הרי"ף שסובר שגם בברייתא נאמר כלל זה ומה שסיים שזה הפסק נכון יש לומר שהוא מהטעם שכתב אחר כך דאף במשנתינו קתני אימתי אבל אם לא היה שנוי במשנה אימתי כי אם בברייתא אפשר שלא היה מסכים לפסק הרי"ף ויוכל להיות שבמהדורא קמא כתב לדחות טעם הראשון וכיון שמצינו מפורש בשתי מקומות הנ"ל (בבא בתרא וגטין) שסובר שלא נאמר כלל זה בברייתא ובדבריו שבפרק כיסוי הדם אין הכרע כל כך שסובר כדעת הרי"ף (שנאמר כלל זה גם בברייתא) יש לנו לתפוס בדעתו כמפורש בשתי המקומות הנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף