שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קמג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קמג

קמ"ג) אומר בשם אמרו מביא גאולה לעולם שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי הכי תניא בברייתא דפרק קנין התורה ובמגילה ד' ט"ו ובשאר דוכתי ונסתפק גאון בדורנו אבד"ק קראז יצ"ו בספרו הבהיר תפארת זיו בפתיחה לספרו בחכם שחדש דבר בתורה מדעתו ושוב מצא שכבר קדמו גברא רבה בספר אם מחוייב לאומרו בשם זה שקדמו או נימא כיון שהוא חדשה מדעתו טרם שראהו בספר רשאי לאומרה בשמיה דנפשיה והאריך קצת וזו הלכה העולה דאינו צריך להזכיר את מי שכבר קדמו אלא רשאי לומר אותו דבר משמיה דנפשיה ותורף ראייתו היא (שם באות ד') מסוגיא דחולין דף ע"ח אמר רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי טעון שחיטה ומבואר שם בש"ס דרב חסדא ידע דהכי תני ר' חייא ואפילו הכי אמרה משמא דנפשיה ולא הזכיר את ר' חייא כי אם אחר שהקשו עליו כיעי"ש ונרגש שמדברי התוספות שם נראה בהיפך שהרי כתבו תימה כיון דשמיע ליה ברייתא לימא ברייתא ופירש כונתם שלא יסתרו את דבריו ועוד ראיה מדאמר ר' יוסי בחולין דף קל"ז בשם אביו ד' דברים וכו' ומסקינן ואמר ר' יוחנן דמפי זכריה ומלאכי אמרה ואפילו הכי לא חש ר' יוסי למיתני בברייתא אלא משם אביו והיינו משום שאביו חידש זה מדעתו ושוב נודע לו כן משם חגי זכריה ומלאכי וכו' אלו תורף דב"ק ובפנים הספר בסוף סי' כ' בתשובתו לידידי הג' אד"ר אבד"ק מיר יצ"ו מביא וקורא מה שהשיב הרב אד"ר על דבריו בזה והרב המחבר מיישב דברי עצמו ומקיים ראיותיו עי"ש דב"ק והאידנא נהוג עלמא בכל כי האי גוונא היד כותבת חידושי תורה שחידש מדעתו בלשון ונראה לי וכיוצא ואם אחר זה ראה כן באיזה ספר שקדמו חוזר וכותב שוב מצאתי בס' פלוני וכיוצא ואם האמת כן הרי מקיים אומר דבר בשם אמרו וגם מוצל מאש מדינה של גהינם להגוזל חידושי תורה של אחרים ומתעטף בטלית שאינו שלו שהאריכו חכמי המוסר בזה רחמנא לישזבן ועיין בס' טהרת המים לרב גדול משאלוניקי במערכת הגימ"ל אות ט"ו וז"ל האומר פשט הכתוב בספר או אשר שמע אינו מזכיר האומר או הכותב הרי גזילה זו יותר מגזילת ממון שני לוחות הברית דף קפ"ג ע"ב הביא דבריו קיצור שני לוחות הברית דף צ"א ע"א והרב המגיה שם ציין להקדמת ס' שער אשר ח"א להגאון מוהר"א קובו שפירש בענין זה דברים ערבים וציין גם לספר מנחת זכרון דף ב' ע"ב:

ומצוה להביא מן ההדיוט את אשר ראיתי לשני שרי ישראל הגאונים האדירים נודע ביהודה ומר בריה מוהרש"ל אשר דברו בקדשם מוסר השכל ותוכחת מגולה על זה הלא הם כתובים בספר אהבת ציון בדרוש ט' (בד"ה ולפי האמור) שהרב מוהרש"ל כתב לבאר מאמר הש"ס דסוף פרק שני דבבא מציעא העוסקים במקרא וכו' העוסקים במשנה וכו' ובהדי שותא הכי אמר מר שמואל דבתלמיד חכם יש שני אופנים אשר יכול להכשל בעון. א. הוא החטאים שבאים מחמת תאוות גופניות כגון גזל ועריות מאכלות אסורות וחילול שבת ויום טוב וכדומה ובזה הוא שוה לכל נפש אדם שאם עשו תשובה מוחלין להם. ב. הוא במכשול אשר אי אפשר לעם הארץ להכשל בו כגון שחוטא על ידי לימודו והעבירה באה לו בסבת לימודו כגון שמתלבש בטלית שאינו שלו ומתכבד בדברי תורה שלא עמל בו וגוזל את זולתו או שעושה תורתו לכלי משחית בתחבולות שקר לפסוע על ראשי עם קודש וכדומה אשר בעונותינו נמצאים הרבה תלמידים שלא שמשו כל צורכם ורוצים להתגדל בעטרה שאינה שלהם ועון השני קשה להתכפר והטעם הוא על דרך שכתבו המפרשים ליישב מה שיש לתמוה שמצינו בשאול המלך בחיר ה' ושאול באחת ולא עלתה לו על שהי' מרחם על אגג ועל מיטב צאנו ומה עלתה לו שנכרת ממנו ומזרעו המלוכה והקב"ה אמר כי מאסתי את שאול וננעלו שערי רחמים לפניו אף שעשה תשובה והתודה על חטאתו ואמר חטאתי כי עברתי את פי ה' וכל זה לא הועיל לו ולא שב אף ה' מעמו והרי דוד נכשל בעבירה חמורה במעשה דבת שבע וכאשר שלח השם את נתן הנביא להוכיחו כתיב ויאמר דוד אל נתן הנביא חטאתי לה' ויאמר נתן אל דוד גם ה' העביר חטאתך לא תמות ומה בין זה לזה והלא שניהם צדיקים גמורים היו וכתבו ליישב יען כי שאול חטא בדבר המלוכה ובשליחות המקום ברוך הוא ולכך נתפס בעונו וכך היא המדה מאתו יתברך לדקדק עם קדושיו וצדיקי עולם על הדבר אשר נכשלו בסבת גדולתם ועבודתם אבל דוד לא חטא בדבר המלוכה וחטאתו לא היה בסבת המלוכה והממשלה רק היתה מכשלה אשר יקרה לאדם בהיותו אדם ולכך כאשר שב ורפא ונסלח לו:

כן הדבר בשני אופנים שאפשר לתלמיד חכם להכשל שאם נכשל מחמת תאוה גופנית הרי הוא כשאר כל אדם ושב ורפא לו אבל אם חטא מחמת לימודו כנז"ל אזי עונו לא במהרה נמחק וכו' דומה לחטאתו של שאול המלך וכו' וכתב שכבר הרעיש מר אביו במוסר השכל ביום שהשלים ספרו נודע ביהודה קמא הוכיח לתלמידים ולבני תורה אשר מתלבשים בטליתות שאינן שלהם והביא הדברים אשר יצאו מפי קדשו ואלו הם מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון הנה רבותינו דרשו בפרק ב' דסנהדרין דף י"ט ע"ב אלה תולדות אהרן ומשה כל המלמד לבן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ואפשר שזה רמז בן עזאי כשאמרו לו אתה נאה דורש ואין נאה מקיים והשיב נפשי חשקה בתורה ותשובתו בזה כי מקיים מצות פריה ורביה על ידי התורה שמלמד ודומה כאילו הוליד בנים והנה כל המצות אדם מקיים בעולם הזה אבל כשמת נעשה חפשי מן המצות ואי אפשר לעשותם כמו שאמרו רז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם אלא לקבל שכר ואפילו תולדות שמוליד תלמידים פסק ממנו בשעת מותו דשוב אי אפשר לו ללמוד עם תלמידים אבל אם זכה מאת ה' לחבר איזה חיבור והחיבור הזה נתייסד על דבר אמת וצדק על פי דרכה של תורה איש הזה אינו פוסק מהוליד תולדות גם אחר מותו שלא פסק מלהעמיד תלמידים הלומדים מתוך ספרו וזה נרמז בפסוק זה ספר תולדות אדם שעל ידי ספר אשר חיבר נתקיים בו לדורי דורות תולדות אדם:

והנה יש אדם ויש קוף שרוצה לדמות לאדם והוא אדם בליעל מצד הקליפה כי יש למדן היגע בתורה ולומד לשמה ויגעת ומצאת תאמין וזוכה לדברים הרבה לחדש חידושים ולומד ברבים נגד זה יש מתעשר ואין כל לא למד ולא לימד ומתנשא לומר על עצמו שלמד הרבה וחידש חידושים ומתלבש בטלית שאינו שלו וגונב דעת הבריות להתגאות ולהתפאר במה שאין בו וגוזל החיים והמתים ואמנם בודאי לא יגנוב מה ששמע מלומדים שבעירו כי כל אחד יכיר את שלו אבל הוא גונב מה ששמע בשם לומדים מעיר אחרת או שהשיג מכתבים מלומדים בריחוק מקום מעיר לעיר וממדינה למדינה ואנשים כאלו מכבים אור תורה כי בעבור זה אין יתרון לחכם מן הכסיל אף כי החכם עיניו בראשו ולכאורה תמוה באמרו החכם עיניו בראשו וכי הכסיל עיניו בכריסו אלא שהחכם עיניו בראשו כלומר שהכל צומח מן הראש ממחשבת המוח שמחדש בשכלו ובו נותן ואינו נותן עין בשל אחרים אבל הכסיל עיניו אינם בראשו אלא בכתביו שמביט בכתבים שיש לו משל אחרים ובזה נותן עיניו לקרותם ולהגידם בשמו ולהשיג בזה ממון וכבוד וכל זה יכול לעשות לפי שעה אבל להדפיס דברי זולתו בחיבור הוא הדבר קשה לו כי זה דבר המתפשט בעולם ויהיה לו למזכרת עון ולבושת ולכלימה כבושת גנב כי ימצא ולא שכיח כל כך אלא נמצא מיעוטא דמיעוטא דחציף כולי האי ולהדפיס בשמו מה שהוא מאחרים ומועטים הם עזי פנים כל כך ולכן רובא דרובא המחברים ספרים הדברים הם תולדותיו שהוליד בעין שכלו ולזה יש לומר רמז בפסוק זה ספר תולדות אדם כשהוא מפרסם חידושיו בספר לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל זה אות ומופת שהוא תולדות אדם שהוא חידושיו ממש שהוליד בשכלו ולא בני זנונים משל אחרים המה וכו' (והאריך עוד לבאר על פי זה המשך הכתובים החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וכו' וסיים) לכן מי שבטוח שדברי חידושיו בתורה הם על דרך לימוד האמיתי ומפרסם את חידושיו בדפוס עושה שתי טובות. א. הוא זכות הרבים שעל ידי שיאמרו דבריו בשמו מביאים גאולה לעולם ב. שנועל דלת בפני עושה עולה שלא יהיה כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ויאמר אני הוצאתי הדברים משכלי ועתה אליכם הלומדים שעדיין הם בשני נעורים אשים פני לבקש מכם שלא תכשילו חס ושלום בעון זה ואל תטעו במה שאמרו רז"ל אל יבוזו לגנב כי יגנוב שמותר להעתיק אפילו בלא רצון אדם חלילה לכם לחשוב שמותר להתלבש בטלית שאינו שלו לומר דבר ששמע מאחרים בשמו חלילה חלילה אלא הפירוש הוא שמותר להעתיק כדי ללמוד ולידע הדברים אבל החיוב הוא לאומרו בשם אומרו אלו דברי הגאון נודע ביהודה וכתב מר בריה שהאריך מאד והזהיר מאד להתרחק מעון זה וגם מר בריה שם האריך בדרשתו לבאר מה שאמרו הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות וכו' עי"ש דבריו הנחמדים והנני להודיע שאחר זמן רב שציינתי באות זו דברי ספר טהרת המים כנז"ל ראיתי אני הדל דברי הרב מוהרש"ל באהבת ציון הנ"ל ודימיתי בעצמי שמציאה מצאתי בזה להביא דבר חדש אשר לא כתוב בספר התורה טהרת המים הנ"ל והעתקתי דברי קדשו לזכרון בין עיני לבל אכשל ח"ו ברשת זו ולזכות את זולתי להשיב רבים מעון זה וכתבתי הדברים בשמי (ומצוה להביא מן ההדיוט וכו') כאילו לא קדמני אדם בזה שלא עיינתי בו בפרק בהקדמת ס' שער אשר (שציין הרב המגיה בטהרת המים) ועתה אנכי הרואה שבספר שער אשר כבר הזכיר דברי האהבת ציון הנ"ל ואין כל חדש רק שהרב שער אשר הביא דבריו בקיצור נמרץ ואני ההדיוט הבאתי דברים ככתבן ואתהלכה ברחבה ולמען לא יכשלו בי לחשדני בנאה דורש ואין נאה מקיים לומר דבר בשם אומרו הודעתי הן כתיב כאן הנה שפתי לא אכלא וה' אתה ידעת והייתי יכול לתקן באופן אחר לצאת מידי חשד זה אך חפץ חיים להודיע זה אולי יועיל למקום אחר כיוצא בזה דלא חזיתיה ודלא ביארתיה:

וכתב הרב טהרת המים במערכת החי"ת אות כ"ה אזהרה שלא להחליף שם בעל השמועה מרבי יהודה לר' יוסי וכיוצא וז"ל חילוף תניא מנין למחליף דברי רבי אליעזר בדברי רבי יהושע לומר על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בלא תעשה תלמוד לומר לא תשיג גבול רעך כו' ספר יראים סי' רנ"ח ומינה יוצא דאם בש"ס וכיוצא כתוב ר"י סתם ולא ידעינן אם הוא רבי יוסי או ר' יהודה וכיוצא דהנכון שיקרא ר"י ויהיה מי שיהיה ולא יכנס בקוראו בפירוש בסוג עובר בלא תעשה והגם דיש לדוחה לדחות דזה דוקא ביודע בבירור והוא מחליף מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא וספיקא דאורייתא לחומרא ויש לדחות דשא"ה דמחליף של זה לזה ושל זה לזה אבל הכא אינו אלא מסוג דלא אמר דבר בשם אומרו דהאיסור קיל עכ"ל והנה מה שכתב בשם ספר היראים הוא לשון הספרי בפרשת שופטים סימן קפ"ח והוגה שם גבול עולם (במקום רעך) וכתב שם הרב זרע אברהם וז"ל לומר על טהור טמא וכו' משום דקיימא לן בכל מקום הלכה כרבי יהושע לגבי ר' אליעזר דמתלמידי בית שמאי הוא זולת במקומות המבוארים במס' נדה דף ח' והמחליף דברי ר' אליעזר בדברי רבי יהושע מורה על טהור טמא ועל טמא טהור שלא כדין תלמוד לומר לא תשיג גבול עולם היינו קרא דמשלי כמו שפירש בי"ם וז"ל דאי אל תשיג גבול עולם כפשוטו מאי אתא לאשמעינן מצוה המפורשת בתורה אמנם לפי זה ניחא שפירושו שלא ישנה מזה שקבלו רבותינו על פי הקבלה וכו' עיי"ש וכן מצאתי בילקוט משלי וז"ל אמר ר' שמעון ן יוחאי אם ראית מנהג שעשו אבותינו אל תשנה אותו כגון אברהם תקן תפלת השחר יצחק תפלת המנחה יעקב תפלת ערבית שלא תאמר אף אני אוסיף אחרת תלמוד לומר אשר עשו אבותיך עכ"ל הילקוט והכא נמי סתם ספרי רבי שמעון הוא ודריש ליה הכי שלא לשנות מקבלת רבותינו עכ"ד הרב זרע אברהם ואין לדקדק מדבריו דדוקא בגוונא דאומר על טמא טהור או בהיפך הוא דאסור להחליף אבל בדבר שאינו בדין מדיני התורה רק איזו דרשה או פירושא דקרא דלא נפקא לדינא אין חשש איסור להחליף דהרב לא אמר אלא לעבור באל תשיג אבל משום אינו אומר דבר בשם אומרו ודאי איכא בכל גוונא ונראה שאין איסור זה מדאורייתא אלא אסמכתא אדברי קבלה והרב טהרת המים לפי שלא ראה דברי הספרי רק ראה מה שכתוב בספר היראים דמייתי מקרא דלא תשיג גבול רעך חשב שזה איסור תורה וחשיב ליה ספיקא דאורייתא קמ"ד) אמרו לפעמים נאמר לשון זה על יחיד כן כתבתי בנדפס אות ר"ז בשם הגאון חקרי לב בזכרונותיו משמא דגמרא בכריתות ד' י"א ע"ב ונשאתי ונתתי בזה בס"ד עי"ש עתה ראיתי בספר טהרת המים לרב גדול משאלוניקי במערכה זו אות ט' שכתב כן על פי הש"ס דכריתות והביא בשם מרן מוהריק"א בכלליו דף ק"ג ע"א שהביא מחידושי הרשב"א לגטין דף ל"ח דאמרו הוא לישנא בעלמא ואפשר שנאמר על אחד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף