שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קד

ק"ד) אין אשה מתעברת מביאה ראשונה בנדפס באות ע"ז כתבתי בענין זה בס"ד על מה שחדש הגאון נודע ביהודה בח"א בחלק אהע"ז סי' כ"ב דאיכא מיעוטא דמתעברות מביאה ראשונה וכתבתי (בד"ה ודרך) דמה שכתבו רבותינו התוס' דלאה נתעברה מביאה ראשונה על ידי מיעוך אינו פשוט ורבינו יהודה בר"א בס' דעת זקנים בפרשת ויחי הכריח מסדר הכתובים דלא נתעברה מביאה ראשונה כלל וכתבתי ולא ידעתי מה יענו התוס' להוכחה זו ומצוה ליישב ע"כ דברי. ועל זה כתב לי רב אחד וז"ל אכתוב גרגיר אחד שרשמתי על השד"ח כללים במערכת האל"ף אות ע"ז (בד"ה ודרך אגב) וכתב אין לפרש טפה ראשונה ממש שהרי כתוב בפ' ויצא וירא ה' וכו' משמע דהריון דראובן וכו' ולא ידעתי מה יענו התוס' פ' דהערל וכו' ומצוה ליישב וכו' עכ"ל ולענ"ד אני קימתי המצוה כי באמת לא העתיק הפסוק כדכתיב כי כן כתוב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה ותהר וכו' וה"פ דבאמת על קושי' הב"י מראובן דהי' בן שנואה י"ל דבעת שהי' סובר שהיא רחל לא הי' בן שנואה נתעברה תיכף מביאה ראשונה כמו שכתבו התוס' ובבקר שראה שהוא לאה יהיב דעתו לגרשה אך חשב בדעתו אפשר מן שמים כן ולגרש אשתו ראשונה ג"כ קשה אך אח"כ כשראה שהוכרה עוברה וראה שמאת ה' היתה זאת שנשתנה בשבילה סדרי בראשית דאין אשה מתעברת מב"ר והיא נתעברה ועיין בשבת נ"ג ע"ב כמה גדול אדם זה וכו' אז נתיישב בלבו שלא לגרשה ועכשיו נפרש הפסוק כצורתו וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה פ' שנתעברה תיכף (ועיין אבראבאנל ג"כ פי' כן) מב"ר ורחל עקרה (כי לא פתח לה רחמה רק אח"כ כתיב ויזכור ה' את רחל וכו' ויפתח את רחמה) אך לא ידע יעקב מזאת כי לא הי' עודינה הוכר העובר אבל אח"כ ותהר לאה שכולם ראו שנתעברה לאה ויעקב ראה כי מב"ר נתעברה אז נתיישב בדעתו שלא לגרשה עכ"ד יצ"ו:

ובמה שכתבתי בנדפס להכריח לכאורה כסברת הגאון נודע ביהודה דלא אמרו אין אשה מתעברת וכו' אלא על הרוב עיין בקונטריס הערות לכללים מה שהבאתי בזה בסי' י"א אות ז':

ועל מה שחידש הגאון נו"ב שיש מתעברות מב"ר וכו' כתב לי הרב הנ"ל במכתב אחר וז"ל בשד"ח כללים מער' א' א' ע"ז בד"ה ועתה ראיתי בשו"מ וכו' וכתב שבחי' להר"ן סנהדרין י"ט מבואר וכו' שאין דעתו להסכים לדעת הנו"ב וכו' עכ"ל וכן מבואר בריטב"א ליבמות כ' ע"ב בד"ה אמר גזירה ביאה וכו' וא"ת בביאה ראשונה כלה ג"כ אין הקמת זרע דקי"ל דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל ג"כ י"ל דהא אפשר להתעבר במיעוך כדאיתא לקמן מבואר בהדיא דלא כהנו"ב דכתב שאין מתעברת מב"ר כלל משמע אפילו מיעוטא לא אך באמת קשה לי לפי' הריטב"א והר"ן שאין במציאות כלל להתעבר מב"ר ודלא כהנו"ב א"כ מאי פריך הגמרא ביבמות ל"ד ע"ב והא תמר מד"א ופי' רש"י ז"ל דהא אמרינן לקמן ד' ע"ו ש"כ שמשו וא"כ יכול להיות שביאה ראשונה שמשו כדרכה דהלא אין אממב"ר ואח"כ כדי שלא תתעבר שמשו ש"כ ומפ' הגמרא מתמר אבל א"נ כדעת הנו"ב דמיעוט ממב"ר ולכך חשו ע"ז דלמא תמר מהמיעוט ותתעברה מב"ר ושמשו ואפילו ב"ר ש"כ ופריך שפיר הגמרא מתמר שנתעברה מב"ר דע"ז שלא כדרכן שמשו אפילו ב"ר עכ"ד יצ"ו:

וידידי הרב הג' ר' מנחם נחום גלאנטי אבד"ק זאלאטאפאלי יצ"ו כתב וז"ל עיין זהר וישלח דף קע"ו בשעתא דעאל לגבה דלאה כל ההוא לילא רעותא ולביה הוה ברחל דחשיב דרחל איהי וכו' בכירותיה אהדר ליוסף ע"ש וה"ד בס' אוה"ח על התורה פ' ויחי נראה מדברי הזהר שראובן נוצר בלילה הראשונה והרב אוה"ח מתרץ הקושיא שהוציא הבתולים באצבע עכ"ד יצ"ו:

וידידי הרב המאוה"ג ר' אלעזר כהנא שפירא מעיר קאליש יצ"ו בכלל הערותיו היקרות אשר שלח על דברתי בשדי חמד אחת היא בענין זה ואלה דבריו ככתבו וכלשונו בהשתעשעי לטייל בשדי חמדתו דמר שליט"א ראיתי את מראה הגדולה שהאריך כבוד קדשו כדרכו בקדש בשדי חמד מערכת האל"ף (אות ע"ז) על דברי הגאון בעל נודע ביהודה שחידש דהא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה הוא רק רוב אבל מיעוט מתעברת והביא דברי המדרש רבה פרשת לך ל דמשמע דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה כלל וכבר האריכו בזה יעויין בשו"ת בית שלמה חאהע"ז (סי' ו') שחולק גם כן מדברי המדר' הנ"ל והנה לכאורה היה מקום ליישב קצת על פי מה שראיתי בפירוש נזר הקודש על מד"ר שביאר המשך דברי המד"ר הלז בא"א. ותוכן דבריו הקדושים דר' לוי בר חייתא בא לפרש דמה ראתה הגר להיות נקל גבירתה בעינה מצד שנתעברה דהלא לזה מתחלה נמסרה כמו שכתב בתוה"ק אך הענין הוא כיון שראתה שנתעברה מביאה ראשונה אשר אין כדרך הארץ ע"כ פנה לבבה להרהר אחר שרה אמנו שאין סתרה כגלויה ומהיכן משמע דאין זה דרך העולם להיות נתעברה דהא אמר ר' אלעזר לעולם אין אשה מתעברת מב"ר ואם כן שפיר עי"כ באתה לידי מחשבת און ועל זה אמרינן במדרש רבה והיאך טעתה בשביל שנתעברה מביאה ראשונה הלא היתה יודעת מבנות לוט שמתעברת גם מביאה ראשונה והיאך חשבה לנס ואמרינן דהם מיעכו באצבעותיהן זהו תורף דב"ק בקיצור יע"ש חזינן דדעת קדושים נוטה דר' אלעזר לא לחלוק על ר"ל בא ואדרבה סיועי קא אסתייעא ליה למימרא דר' לוי ואם כן שפיר נוכל ליישב בזה דברי הרב נודע ביהודה דלעולם באמת הוא רק רוב אבל מיעוט מתעברת וכיון דהוא ל"ש לא טעתה הגר וחשבה דגם זה מיעוט ליכא רק דאי אפשר כלל ופירוש דברי ר"א הוא כיון דאמר ר"א אין האשה מתעברת מביאה ראשונה רק מיעוט מתעברת עי"ז באתה הגר לטעות דהיה דרך נסיי (ויעויין בבני האהובה פרק ט"ו מהלכות אישות הלכה ו) שהבין בכונת הר"ן קידושין כמו שהבין הש"ץ שרוב א"מ וכ' ע"ז אך נראה דודאי מודה הר"ן דהיא מיעוטא דלא שייך כלל ואם כן שפיר הי' זר בעיני הגר דבר זה ועל כן חשבה שהוא דרך נסיי ותקל גבירתה בעיניה) ועל זה פרכינן במדרש היאך טעתה הגר הלא היתה יודעת דבנות לוט גם כן מתעברות מב"ר וראתה דאין זה דרך נסיי ועל זה מתרצים דהיתה יודעת דהמה שולטת בעצמן היו אבל באמת הא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה נוכל לומר דרק רוב הוא כן ומחמת זה טעתה הגר (אחר כתבי פקחתי עיני כי אי אפשר לפרש כן כי מעשה דבנות לוט היה במאוחר מהגר ורק נזה"ק כתב כי הוא קושיא רק על ר"א יע"ש):

אך באמת לא זכיתי להבין דברי נזה"ק בפירושו דר"א איסתייעא קא מסתייעא ליה לר"ל דאם כן אמאי שבקינן דברי התנא שאמר ביבמות דאין אשה מתעברת מב"ר להסתייע ממנו על דברי ר"ל וצע"ר לי בזה דהא כ"ק הוכיח דר"א הוא אמורא ולא תנא כמו שהבין הש"ץ דהוא ר' אליעזר וגם לדידי חזי לי תמיהתי על הש"ץ שכתב דר"א שמותי הוא ולא פסקינן כוותיה דהא ר' אלעזר כתיב וע"כ מוכרחין לפרש כמו שהבין כ"ק עם חבל נביאים בהקשותם על דברי הנוב"י ממדרש רבה הנ"ל ומה שפירש כהדר"ג נר"ו דברי הר"ן דלא כמו שהבין הש"ץ דבריו הקדושים אינם צריכים חיזוק כי בדעתו העמוקה צלל מים אדירים וזכה לכוין לדעת רבותינו הראשונים כי גם הבית שלמה (סי' ו') פירש דברי הר"ן כן ובהגהות דמר בריה (אות ד') הביא דברי הריטב"א יבמות ק כ') שכתב להדיא כן וגם ציין דברי הר"ן בחידושיו על סנהדרין דף י"ט) שכ' גם כן כן (ומה שפירשתי למעלה אין לדחות כיון שאמר ר"א לעולם אין אשה ממב"ר כמו שהקשה מזה הש"ץ דהלא מצינן דגם דבר שהוא על פי רוב יכונה בשורש לעולם יעיין מכות (דף ז') ותוד"ה דלמא וד"ה כמכחול וכבר פלפלתי בענין זה אם הוא יכונה על פי דברי הנתהווה ע"ד רוב עם כבוד יד"ן הרב הגדול בעהמח"ס זכות אבות (אין כאן מקומו) עכ"ד יצ"ו. ועיין בזה בקובץ כנסת חכמי ישראל קונטריס ח' סי' קס"ד דף ק"ע סוף ע"א והבאתיו לקמן באות קכ"ז (בד"ה שוב נדפס) עי"ש ואחר זמן נדפס קונטריס ט' ועי"ש בסי' קע"א אות א' והבאתיו באות קכ"ז הנ"ל עי"ש ורב מופלא בדורנו מוהר"ר משה ישראל פיזינר מדאבראוונא יצ"ו בקובץ המאסף (הנערך בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב) בסוף סי' ק"ץ השיג עלי שלא ראיתי דברי הגאון מלא הרועים בהגהותיו על האלפס בדפוס רא"ם על דברי הר"ן בפרק קמא דקידושין עי"ש וכן נעלם ממני אז דברי ידידי הגאון מוהרש"ל יצ"ו בהגהותיו על האלפס שם שגה הוא העיר בדברי הר"ן עי"ש:

עוד כתב לי הרב הנ"ל יצ"ו ושייך למה שכתוב בקונטריס זה אות ל"ז ואלה דבריו ראיתי בספרו הבהיר מערכת האל"ף אות קכ"א שהעמיק הרחיב בענין אם מצינן סייג בדאורייתא והביא מלא חופנא בקיאותיה דמר שליט"א כדרכו בקודש ויען כי כבר כתבתי להביא ראיה לזה אחקוק במגילתא דא יעיין בס' המצות מצוה ס"ט דאזהרת הבע"מ שלא יכנס למקדש הוא מאך אל הפרוכת לא יבא וכתב הלב שמח דמשום הכי אסור להכנס למקדש בכדי שלא יבא לעבוד העבודה דלא יבא הוא משום לא יחלל הרי להדיא דמצינו סייג בדאורייתא וע"ש וברמב"ן ובמג"א, גם קצת יש להביא ראיה מחולין בריש מסכתין דדרשינן וכי תחדול לנדור לא יהיה בך חטא דהטעם דשמא לא ישלם יע"ש ובפרש"י עוד חשבתי זה כביר לפי מה שכתב הרמב"ם הטעם דמשום הכי אסור לגנוב על מנת למיקט או על מנת לשלם תשלומי כפל בכדי שלא ירגיל את עצמו כמבואר בח"מ סי' מש"ח הרי להדיא דמצינו סייג בדאורייתא ויעוין בתשובת חכם צבי סי' כ"ו שכתב להסביר מפני מה גזל עכומ"ז אסור מן התורה וכתב דהכונה שלא נרגיל עצמנו לגנוב ואם נעשה מעשה כזה אצל עכומ"ז ירגיל אותנו לעשות כן גם בישראל הרי מפורש יוצא מדבריו הקדושים דהתורה עשתה סייג למען לא נעבור על אחת מהמצות אשר לא תעשינה. אמנם הנך דגזל על מנת לשלם תש"כ וגזל עכומ"ז יש מקום לדחות לפי מה שהעיר בס' לקח טוב הנד"מ בכלל ח' אות ו' דמשום הכי לוקה אלאו דלא ירבה לו נשים אף דסייג היא ובסייג ביאר דאינו לוקה אלאו זה משום דלאו בגדר סייג היא אלא שהתורה אמרה דרך וודאי שאם ירבה יסור יע"ש שהעמיק בהך אי מצינו סייג בדאורייתא והביא ראיות ברורות ובתוכן יתנוצצו בדרך שהעיר כ"ק ואם כן הוא הדין בנדון דידן יש לומר דודאי אם יגזול עמ"ל או מעכומ"ז יבא לגזול גם מישראל כמו שמשמע מדברי החכם צבי הנ"ל ועל פי הנ"ל דהרמב"ם פירש דמש"ה אסור ע"מ לשלם תש"כ למען לא יבא לידי הרגלה אמרתי מכבר ליישב קושיית התורת חיים בחידושיו לבבא בתרא (דף ט"ז) דהאיך עשה איוב וגזל שדי יתומים ומשביחן ומחזיר להן הלא אף על מנת לשלם תש"כ אסור לגנוב יע"ש ועל פי הנ"ל מיושב דהנה בספר עמודי אש סי' ו' אנהיר לן עיינין דדבר שאסור משום הרגלה הוא רק אם עושה כן בלא מצוה מה שאין כן באם רוצה לעשות זה למצוה והמקרה לא יתמיד לא שייך לאסור יע"ש בד"ה במ"א וכו' ואם כן הוא הדין שפיר היה רשאי איוב לעשות כן דהא כל הטעם דאסור הוא משום הרגל עבירה והיכי דמכוון לשם שמים לא שייך זה ואיוב לשם שמים נתכוון ומיושב קושית התורת חיים על נכון בס"ד:

והנה בספר לקח טוב הנ"ל הביא ראיה שם באות ט"ו דמצינו סייג מדאורייתא מנדרים דף יו"ד ר' שמעון אומר מנין שלא יאמר אדם לה' עולה לה' מנחה תלמוד לומר קרבן לה' וכתב הרא"ש הטעם דשמא יחזור בו מלידור ולא יאמר תיבת עולה ונמצא שהזכיר שם שמים לבטלה הרי דמצינו דגזרת התורה סייג. אך באמת אין ראייתו מוכרחת דמבואר בריטב"א יומא ריש פרק טרף בקלפי דמה שאסור לומר לה' עולה הוא רק איסור דרבנן יעש"ה עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף