שדי חמד/כללים/א/עז
|
< הקודם · הבא > |
עז אין אשה מתעברת מביאה ראשונה הכי אמרי' ביבמות ל"ד ע"א ועיין בזה בפירש"י בפ' לך לך שכ' דהגר נתעברה מב"ר והוא כסברת ר' לוי שבמד"ר שם ואילו בפ' וירא ע"פ ותהרין ב' בנות לוט כ' ואע"ג דאין אשה מתעברת מב"ר וכו' והוא כסברת ר' אלעזר שבמד"ר שם ונראין דברי רש"י דסתרא"י נינהו. דאף דכ' הרא"ם דדייק מדכתיב ויבא אל הגר ותהר וכו' עי"ש מ"מ שמעינן מיהת דיתכן שתתעבר מב"ר ומה הלשון אומרת בפ' וירא ואע"ג דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה וקצ"ע:
והנה בעיקרא דהאי מילתא קידש הג' נו"ב בח"א אה"ע סי' כ"ב דהיינו רוב נשים אבל מיעוטא איכא דמתעברות מב"ר וקושית הש"ס הוא דניזיל ב"ר. ורבא דמק' והרי תמר נתעברה מב"ר עיקר קושיתו היא דאיך תמר הכניסה עצמה לזה דשמא היא אינה מהמיעוט וכו' עי"ש והאמת דלישנא דרבא והא תמר מב"ר איעברה משמע דמאי דקשיתיה הוא סוף המעשה דהיינו מאי דקחזינן דנתעברה מב"ר ולא מתחלת מעשה תמר כי על מעשה תמר אין לתמוה כי מ"ה היתה זאת לצאת ממנה מלכים וכו' ולכן לע"ד פירושו דחוק. ואף דלכאו' סברתו מוכרחת מדאמרי' שם ע"ב דר"י דאמר פרט לכלה היינו משום דס"ל דאין אשה מתעברת מב"ר. מכלל דרבנן ס"ל דמתעברת וא"כ הוי פלוגתא במציאות דהוא דוחק לומר כן מסתמא. ולס' הנו"ב ניחא די"ל דכ"ע סברי להא דאין אשה ממב"ר אלא מיהא היינו רוב נשים ואיכא מיעוט' דמתעברות ור"י לא חייש למיעוטי. ורבנן דר"י היינו ר"מ חייש למיעוט וזכורני שראיתי לשעבר בספר אחד שכ"כ (אח"ז ראיתי שהם דברי הג' מלא הרועים במער' רובא לר"מ אות א' עי"ש). אך זה אינו מוכרח דהא אשכחן בהאי עניינא דפליגי במציאות במד"ק הנ"ל דר' לוי אמר דהגר נתעברה מב"ר. ופליג עליה ר' אלעזר ואמר לעולם אין אשה מתעברת מב"ר. ולר"ל מתעברת דאף אי נימא דר"ל ס"ל מיעוט מתעברות והגר מן המיעוט. א"כ לר"א אף מיעוט ליכא וכיון דאשכחן דאיכא מאן דפליגי בהכי לא נפלאת לומר דר"י ורבנן נמי בהכי פליגי. וגם מדברי התוס' שם ד' ע"ו ע"א ד"ה שלא וכו' שהוצרכו לומר דלאה מיעכ' באצבע ולא כ' שהיתה מן המיעוט כדהוה ס"ד למקשה מתמר ולפי דברי הנו"ב עי"ש) משמע דס"ל דליכא אפי' מיעוטא דמ"ש בנו"ב דלפי המסקנא א"ץ לדחוק דהיתה מהמיעוט לע"ד יותר דחוק לומר דמיעכ' מלומר דהיתה מהמיעוט דזה ממילא וזה ע"י מעשה מעין דוגמא למאי דאמרי' רובא דתלי במעשה לא הוי רובא. דדבר התלוי במעשה לא אמרי' מסתמא נעשה דשמא לא נעשה משא"כ בדבר שנעשה ממילא ודרך אגב אומר דמאי דפשיט"ל לרבותינו התוס' דלאה נתעברה מב"ר ע"י מיעוך הנה ראיתי לחד מקמיא רבינו יאודה ר"א בע"ס מנחת יהודה (בס' דעת זקנים) שכ' בפ' ויחי עמ"ש רש"י ע"פ כחי וראשית אוני טפה ראשונה שלי והק' ר"ת דאין אשה מתעברת מב"ר וי"מ שמיעכ' ואינו נר' להר"א שלא מצינו כן בשום מקום כדמצינו במס' סוטה (אולי צ"ל יבמות) מתמר לכך נר' לפרש וכו' (מדבריו למדנו דלומר שמיעכ' הוא רחוק מאד ופשיט' דאי ס"ל דאיכא מיעוטא לא דחיקא לן לומר דממיעוטא היא) ובלאו ההיא קושיא אין לפרש טפה ראשונה ממש שהרי כתוב בפ' ויצא וירא ה' כי שנואה לאה ורחל עקרה ותהר לאה מדכתי' ורחל עקרה קודם ותהר משמע דהריון דראובן היא אחר נישואי רחל והם היו אחר נישואי לאה ז' ימים שנא' מלא שבוע זאת עכ"ל. ולא ידעתי מה יענו התוס' דפ' הערל להוכחה זו ומוהרש"א והנו"ב הנ"ל וגם החת"ס בסי' ו' נמשכו אחר סברת התוס' ומצוה לישב ועיין מ"ש הרב מראה הגדול בח"א דרוש א' לשבת זכור באורך. ומה שהכריח הג' חת"ס דע"כ לאה נתעברה אותה הלילה קודם שהכיר בה דאל"כ הו"ל בני שנואה תמיה לי שלא זכר שם מ"ש הראב"ד ה"ד מרן הב"י בסי' ר"מ. ועוד לא זכר ש"ס ערוך בפ' י"ן ד' קכ"ג מאי שנואה אלימא שנואה ממש וכו' וכבר עמד הג' בברכ"י שם ע"ד הראב"ד מהש"ס הנ"ל עי"ש ומ"ש עוד בחת"ס דהו"ל בני תמורה וכו' עיין בפ"מ בא"א בסי' ר"מ בשם הא"ר ובברכ"י שם הביא דברי הראב"ד בגופן שלהן ושקו"ט בהו יעיש"ב ובקו"א שבברכ"י שם:
וראיתי להג' שיבת ציון בסי' ע"ג שהביא תנא דמסייע להג' מ"א נו"ב והוא הר"ן בפ"ק דקידושין בבעיא דתחילת ביאה קונה או סוף ביאה שכ' שם הר"ן דאע"ג דעל הרוב אין אשה ממב"ר זימני דמיתעברא הרי מפורש כדברי אאמ"ו הג' ז"ל עי"ש ובעניותי ל"ז להבין ד"ק דאם כונת הר"ן הוא לומר כדברי הג' נו"ב דרוב נשים הוא דאין מתעברות אבל מיעוט מתעברות א"כ מאי אהני לן בזה לקושיתו דהא מה שנרגש הר"ן הוא קושית התוס' יבמות ד' כ' ד"ה יבא (וכמ"ש בש"ץ שם) דהיכי אמרי' דיבא עשה וידחה ל"ת הא ליכא עשה כלל דאין אשה מתעברת מב"ר. וא"כ איך יתורץ קושיא זו והיה בהניח דמיעוטא מיהא איכא דמתעברות ומי מפיס לומר דאשה זו ממיעוטא היא ותישתרי לכ"ג אדרבא אית לן למימר זיל בת"ר ורוב נשים אין מתעברות שכן שוה"ד נותן אף להקל וכ"ש להחמיר. ותו מה הלשון אומרת ואע"ג דעל הרוב אין האשה מתעברות מביאה ראשונה וכו' הול"ל ואף על גב דרוב נשים אין מתעברות מב"ר איכא מיעוטא דמתעברות. אבל מדקאמר דעל הרוב וכו' זימנין וכו' משמע דבאשה שאינה מתעברת מב"ר עצמה קאמר דהיינו על הרוב אבל זימנין וכו' וכונתו לדבר אחר ולא לסברת הג' נו"ב. אלא כונתו דודאי הא דאין מתעברות מב"ר הוא דאינה מתעברת שום אשה מב"ר ואלא מיהא איכא מציאות להתעבר מב"ר ע"י מיעוך בתחלה אלא שעל הרוב אין עושות כן הנשים. ומ"מ כיון דמשכחת לה להתעבר ע"י המצאת המיעוך ע"כ חשיבא ראויה להקים זרע ואמרי' בה יבא עשה וכו' ולעולם אימא לך דגם הר"ן מודה דאין שום אשה מתעברת מב"ר:
עוד ראיתי להג' ש"ץ שם דהוק' לו לס' הנו"ב והר"ן (לשיטתו) ממ"ש ר' אלעזר במד"ר הנ"ל לעולם אין אשה מתעברת מב"ר וכו' וכ' ליישב דודאי ר"ל ור"א לפ' במציאות דלר"א אין ממב"ר ולר"ל מתעברת אלא פליגי במיעוט דלר"ל מיעוטא מתעברות ולר"א ליכא אפי' מיעוט והר"ן פסק כר"ל נגד ר"א דשמותי הוא. והכריח דבהא פליגי דאל"כ מאי מק' הש"ס והא אין אשה מתעברת מב"ר דילמא מתני' אתיא כר"ל אלא ודאי גם לר"ל רובא מיהא אין מתעברות וניזיל בת"ר אלו תוד"ק עי"ש שהאריך וקשה לי להעתיק כד' ולענ"ד אי דחיקא לן למימר דפליג במציאות. כי נימא נמי דפליגי במיעוטא הא נמי מח' במציאות הוא. אלא דלענד"ן דאינו כ"כ דוחק לומר בעניינים אלו דפליגי במציאות דכעין זה מצינו דפליגי ר' אמי ור"י בסו"ף המפלת דלר"א אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ולר"י סמוך לטבילתה ומאי דמשמע ליה דר"ל בר חייתא ור"א הנ"ל הם תנאים ומזה בנה יסודו ויישב ס' הר"ן דפס' כר"ל נגד ר"א דשמותי לבבי לא כן יחשוב דמדהובא מילתיה דר"ל בש"ס מ"ק כ"ט ע"א ובירושלמי סופ"ו דמס' שבת (ועיין ירוש' פ"ז דסוטה ה"א) בלשון מימרא אמר ר"ל בר חייתא וכו' משמע דהוא אמורא וממילא ר"א דפליג עליה היינו ר' אלעזר האמורא. כמ"ש בצל"ח לפסחים ד' ס"ד ע"ב דמדאמרינן אמר"ר יצחק וכו' ולא אמרו תני ר' יצחק מוכח דהוא אמורא. והוא פשוט ובלא"ה במד"ר שלפני כתוב מפורש ר' אלעזר (ולא ר"א כאשר נר' שהיה לפני הש"ן וע"כ חשב שהוא ר' אליעזר השמותי) ואף אי נימא דר"ל הוא תנא וס"ל דאשה מתעברת מב"ר אולי קי"ל להש"ס דנקיטי' דאין אשה ממב"ר ומהדר לאוקמי אליבא דמאן דנקיטי' כוותיה בזה ותו דלפי שיטתו דהר"ן מתרץ קו' התוס' שבד' כ' ד"ה יבא עפ"י הנחה זו דאיכא מיעוטא דמתעברות א"כ אף אנו נאמר דהתוס' דלא תירצו כן ש"מ דמשמע להו דליכא כלל ואיך נסמוך על ס' הר"ן נגד התוס' ולזה יש ליישב והשאר צל"ע:
ומצאתי ראיתי חבר להנו"ב במאי דס"ל דאף שאמרו בש"ס בלשון אין וכו' אין הכונה דליתיה כלל אלא ר"ל הרוב הוא כן והוא הרב גן המלך שכ' בסו' ק"ל דאשה שילדה תכף לפרישת בעלה למה"י ואחר קצת חדשים ילדה עוד בן קיימא הולד כשר דאע"ג דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כמ"ש בהמפלת ד' ז"ך היינו דרובא דנשי הכי וכו' עי"ש אך כבר עמד ע"ד מרן חיד"א בברכ"י אה"ע סי' ד' אות ח' והביא דג' שיטות בדבר זה לד"ת אינה חוזרת ומתעב' אפי' נפל. ולהרשב"ץ אין חוזו"מ אלא סנדל. ולשפ"ו אין חוזו"מ ולד של קיימא ולכל השיטות במאי דאמור רבנן אין חוזו"מ למר כדא"ל ולמר כדא"ל הוא בהחלט גמור דליכא אפי' מיעוטא עיש"ב ומאן לימא לן דהא דאמור רבנן אין אשה מתע' מב"ר לאו דכותה הוא ושניא מינה. ועיין סנהדרין ל"ז סו' ע"ב שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי אין אשה מתעב' מעומד והיא נתעברה מעומד ומדאסקו שמיה שאלתיאל על שם הנס ש"מ דמ"ש אין אשה מתעברת מעומד היינו כלל כלל לא. וכן הא דאמרי' שם ד' ל"ח ע"א אין אדם דומה לחברו פשיטא ליה להג' נו"ב במ"ק אבה"ע סו' סי' ס"ה דאין הכונה דהרוב הוא דאין דומין ויתכן אחד מהאלף שדומה אלא לא ימצא כלל עי"ש דנפ"מ לענין הכחשת עדים. וא"כ גם בהא מילתא דאמור רבנן אין אשה מתעברת מב"ר לא נפלאת היא לומר דכלל מוחלט הוא ולאו דוקא ברוב נשים:
ורואה אני עני דדעת רבותינו בעלי התוס' בכיוצא לזה לפרש דאינו ברוב בלבד אלא כלל כלל לא. והוא ממ"ש בברכות ד' ה' ע"ב ד"ה ה"ג וכו' דאין לגרוס אין אדם זוכה וכו' דהא כמה צדיקים וכו' עי"ש ומאי קושיא דילמא גרסי' שפיר אין אדם וכו' ור"ל רוב בני אדם אבל איכא מיעוטא דזוכין. ובגליון הש"ס לרעק"א ציין לתוס' שבת ד' ה"ן ד"ה ארבעה מתו בעטיו ש"ן שכ' דמ"ש אין צדיק בארץ ברוב הוא נר' דכוונתו לומר דדברי התוס' סתרא"י נינהו וכמו שעמד ע"ז הרב מוהרי"א בנאות יעקב בקונטריס מענה לשון ד' ד' ע"א ובס' קהלת יעקב במע"ל ח"ב אות כ"ב וכ' דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דאין דרך הגמרא לסתום אלא לפרש וכן תי' הרב גבעות עולם בליקוטים ד' קל"ה ע"ג והכריח כן דאל"ה תקשי ע"ד התוס' דשבת מסוגייא דאיירי בה דאמאי אתותב ר' אמי נימא דמ"ש אין מיתה בלא חטא ברוב קאמר עי"ש (ואולי גם הג' רעק"א בציון זה לכך נתכוון לומר דאף דהתוס' פשיטא להו דמשמעות לשון אין היינו לגמרי ולא נמצא בהפך כלל מ"מ בלשון הכתוב אפ"ל דרוב הוא כמ"ש התוס' בשבת הנ"ל) והרב מוהרימ"ט בדרשותיו דרוש ב' לפ' נשא קיים הגירסא ואמר דר"ל דאין אדם נהנה מב' שלחנות וכו' דתורה ותענוגים צרות זו לזו ואין התורה מתקיימת אלא בממית עצמו ורבינו הק' אמר בשעת פטירתו לא נהניתי אפילו באצבע קטנה וכו' עי"ש והרב עין יוסף ד' ח' ע"א וע"ב גם הוא הק' דברי התוס' אהדדי וכתב לחלק בין לשון תורה ללשון חכמים ומה שהוק' לו מדברי התוס' שבת ד' ס"ג ע"א האריכו בזה רבנן בתראי עיין להרב מקנה אברהם במ"ב במע' התי"ו אות תנ"ד ד' צ"ד ע"ג ובמכתב לחזקיהו ע"ד התוס' במס' שבת ד' ס"ג ואכ"מ מדברי כולם למדנו דמשמע להו בכונת התוס' דברכות דלשון אין ר"ל כלל כלל לא וא"כ שפיר נוכל לומר דגם בהא דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ס"ל כן ואהכי הוצרכו לומר דלא מיעכ' וכו' וסברת הג' נ"ב בזה אינה מוכרחת לקוע"ד וראיתי להרב פ"ת בסי' י"ג ס"ק ח"י ד"ה ושם בסי' כ"ב שע"ד הנו"ב הנ"ל ציין לעיין בס' ברית אברהם ואין מצוי אצלי לעיין בדב"ק והגם דבההיא דאין אשה מתעברת אלא סמוך וכו' כ' תוס' בפ"ק ד' יו"ד ד"ה דהויא וכו' לחד שינויא דברוב פעמים הוא וכו' וכ"כ בסוטה ד' ז"ך ד"ה אליבא (ועיין לקמן אות שע"ט) מ"מ נר' דגם התוס' מודים דהיכא דאין לנו הכרח מסתמא אין ר"ל כלל ובברכות לא חשבי הכרח כדי לקיים הגירסא דשפיר נוכל לגרוס לא וכו' אבל בהא דא"א ממב"ר אם אין שום הכרח נימא דהוא בהחלט:
הן אמת דאי נימא כס' הג' נו"ב ודעמיה תנוח דעתינו מחקירת הרב עיון יעקב ה"ד הרב שדה יצחק ביבמות שם דאמאי ער ואונן לא שמשו ביאה ראשונה כדרכן כי אין אשה מתעברת בה עי"ש ולהנו"ב ניחא דחשו למיעוט אך מה לעשות שאין נר' כן מכל הרשום למעלה. ובע"כ לדחוקי אנפשין כמ"ש הרב ע"י או דלא נודע להם דאין אשה ממב"ר או דחששו שמא מיעכה באצבעה:
ועתה ראיתי בשו"מ בח"א סי' כ"ב בתוך הסי' שקו"ט בהא דאין אשה ממב"ר ולא נפניתי לעיין בד"ק רק זאת אגיד כי ראיתי שכ' שאין כונת דברי הר"ן כמו שהבין הש"ץ ודקדק דיקדוק נכון בדברי הר"ן שכ' זימנין דמתעברא כדאמרינן התם והרי שם לא נאמר אלא ממיעוך אצבע וכ' שבחי' הר"ן לסנהדרין ד' י"ט מבואר דאין כונת הר"ן כסברת הנו"ב עי"ש ד"ק שאין דעתו להסכים לדעת הנו"ב הנ"ל. ועיין בנו"ב מ"ת סי' ל"א שרב אחד השיגו בזה וכו' ועיין תפאר"י פ"ב דפסחים מ"ה שהביא דברי הר"ן דקידושין הנ"ל בזה"ל ומתרץ דעכ"פ אפשר שתתעבר כגון במיעכה באצבע ע"כ מוכח שהבין מדברי הר"ן כמ"ש השו"מ ועיין לקמן במערכת הכ"ף אות קכ"ט ד"ה והנה עיקר וכו' וראיתי בס' זכרון יעקב סי' ז"ך באשה שנשאת בחזקת בתולה וילדה בקרוב בששה חדשים ואם נאמר דנתעברה מביאה ראשונה אזי תהיה יולדת לשבעה דיולדת למקוטעים ואם אינה מתעברת מב"ר א"כ ודאי זנתה קודם החופה והולד פגום והשיב עפ"י דברי הנו"ב ומר בריה שב"ץ דאיכא מיעוטא דמתעברות מב"ר ואין לרחק הולד עי"ש ועם שאין דברי הנו"ב מוכרחים כנז"ל מ"מ נראה דשפיר קאמר דאין לרחק הולד דעכ"פ מידי ספקא לא נפיק אי אין מתעברת כלל ואין לפגום הולד מספק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |