שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א יט

י"ט) אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש בנדפס מערכה זו אות ט"ז הארכתי קצת בדין זה אם מותר לגזול דבר מחבירו (על מנת לשלה) משום פיקוח נפש עיי"ש ולענין רבית כתבו התוס' במסכת ע"ז ד' כ"ו ד"ה אני שונה דעובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס הנביאים אע"ג דישראל מומר היה ואסור ליתן לו רבית משום פיקוח נפש שאני ומזה נלמוד לגזל ובענין זה האריך ידידי הרה"ג מוהר"ר צבי מאיר אבד"ק דאברי בס' אמרי הצבי בחידושיו לפרק ששי דבבא קמא סי' כד כה כו ובח"ב בחידושיו לפרק שביעי אות קנ"א והמעיין בדב"ק ובדברי אנכי הדל בנדפס יראה איזה דברים מכוונים למה שכתבתי והרב המחבר יצ"ו שלח לי את ספריו אחר שנתפשטו הס' שדי חמד בעולם ויש לשאת ולתת עוד בענין זה לך נא ראה בדבריו הנעימים ובמה שרשמתי בנדפס אמבוהא דרבנן קדישי המדברים בזה ואנכי חזון הרביתי למרן מוהרמב"ח בספר כפות תמרים בקונטריס תוספת יום הכפורים בסוגיא דדף פ"ב ע"ב (בד"ה ואם אומרים) שפשוט מאד בעיני קדשו שמותר לגזול כדי להציל עצמו מן הסכנה והוא שנסתפק באם מאנסים אותו לעוור עינו של פלוני ובאם לא יעשה כן יהרגו אותו אם יהרג ואל יעבור ואחר שצדד כמה צדדים כתב דמפשט השמועה נראה דלא אמרו סברא דמאי חזית וכו' אלא נפש בנפש דאין דוחין נפש מפני נפש אבל בסכנת אבר יכול לסמא את עינו כדי שלא יהרגוהו ובכן הקשה על מה שכתב הסמ"ע בסי' שפ"ח ס"ק י"ט דממה שכתבו הרמב"ם ומרן בש"ע שם דאם אנסוהו שיראה ממון חברו וכו' דמדכתבו פטור ולא כתבו דמותר להראותו כיון דנאנס על זה משמע דלכתחלה אסור להראותו אלא שאם הראהו פטור מלשלם דקשה אמאי לא יוכל לכתחלה להראות ממון חברו כדי שלא יהרגוהו והלא אפילו לנקר עינו של חברו או לחתוך לו שום אבר רשאי לעשות כן להציל עצמו כל שכן להראות ממון חברו ואפילו תימא דגם בסכנת אבר אמרינן סברא דמאי חזית מכל מקום להראות ממון חבירו דין הוא דלישתרי שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכו' וכיוצא בזה השיב הראב"ד בריש פרק ח' מהלכות חובל על מה שכתב הרמב"ם דאם נשא ונתן ביד חייב לשלם דאין הגאון מודה בזה שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש ואם לא היה אומר הרמב"ם רק זה דנשא ונתן חייב לשלם לא היה ק"ל מהא דאמרו אין לך דבר עומד בפני פ"נ כמ"ש הרמב"ן בהגוזל בתרא בס' המלחמות מי קאמרינן דיהרג ואל יעבור ימסור וישלם ממון לבעלים הוא דאמרי' וטעמא הוי משום דמן שמיא קנסוהו שיאנוס אותו העכומ"ז להכותו או להרגו אם לא ימסור ממון חברו וחייב לשלם משום דאסור להציל עצמו בממון חבירו יע"ש. אמנם הא דקא מדקדק הסמ"ע מדברי הרמב"ם דאם אנסו לישראל שיראה לו ממון חבירו וכו' דאפילו הכי לכתחלה לא יראהו הוא דבר קשה (בעיני) דלית לן יהרג ואל יעבור אלא דוקא בשלש החמורות אבל בשאר מצות וחי בהם כתיב ומדברי הרמב"ן הנז' יראה בהדיא דלכתחלה יכול למסור ממון חבירו כדי שלא יהרגהו אלא דחייב לשלם אם נשא ונתן ביד וכן נראה עיקר דיעבור ויראה ממון חברו לאנס ואל יהרג וכן כתב הרשד"ם ח"מ סי' נ"ה ופירש דין זה בלשון נ"י שהוא סתום ועמוק יע"ש ודו"ק עכ"ל הרי מפורש בדב"ק שמותר להציל עצמו מן הסכנה בממון חברו ושכן דעת הרמב"ם והרמב"ן ונמוקי יוסף ומוהרשד"ם. ופלא בעיני שלא זכר שר שיטת התוספות והרא"ש בבבא קמא ד' ס' ופסק הטור ושלחן ערוך בח"מ סי' שנ"ט שהבאתי בנדפס דפשיטא להו נמי הכי והיה לו להכריח מזה שלא כמו שדקדק הרב הסמ"ע מלשון הרמב"ם ופסק מרן בסי' שפ"ח דאם כן קשו דברי מרן אהדדי מסימן שנ"ט לסי' שפ"ח ואיך שיהיה הנך רואה שכתב הרב שכן עיקר להיתר (ובמה שמצדד אם מותר להציל עצמו באבר חברו יש לעיין בתשובות הרדב"ז סי' תרכ"ה שהביא הגאון פרי מגדים במשבצות סי' שכ"ח סק"ז בד"ה שאלה שלטון):

וראיתי בספר ידי משה לידידי הגאון מוהר"ר משה שמואל הורוויץ אבד"ק באריסוב בדף ס"ז אות ג' שכתב דאסור להציל עצמו בממון חברו אף במקום דאיכא פיקוח נפש כדאיתא בירושלמי דשבת סוף פרק שמנה שרצים ובעבודה זרה פרק ב' הלכה ב' לא סוף דבר כשאומר לו הרוג את פלוני אלא אפילו אמר לו חמוס את פלוני ופירש הפני משה דאסור להציל עצמו בממון חבירו (ואני הדל הזכרתי דברי הירושלמי והפני משה שהביאו בהגהות מוהר"ץ הירש חיות ושכתב הרב דאנן לא קיימא לן הכי וכו' עיי"ש) וכדאמר רב חסדא בכתובות ד' י"ט ע"א קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו ואף רבא דפליג עלה ואמר אילו אתו קמן אמרינן להו חתמו שקר וכו' דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש היינו דוקא בההיא דחתימה משום דאכתי לא הוי ממון רק שסופו לבא לידי ממון אבל בגזל ממש אפשר דמודה רבא דיהרג ולא יעבור דהוא אביזרא דשפיכת דמים דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויבא לידי שפיכות דמים וכו' והביא שכן דעת רש"י בבבא קמא דף ס' ע"ב ד"ה ויצילה דאפילו במקום פיקוח נפש אסור להציל עצמו בממון חברו וכן ראה בשאגת אריה סי' פ"א שכתב וז"ל ותמה על עצמך לאוי דגזל ומשכון ופאה ואונס שגירש דכל הני הוו ניתק לעשה וכי מותר לכתחלה לעבור על לאוין הללו כשכונתו בשעת עבירות הלאו לקיים העשה שבו כגון אונס שגירש על מנת להחזירה וגזל על מנת להשיב וכו' והביא ראיה מהא דבבא קמא הנ"ל דשאל דוד לסנהדרין מהו ליטול גדישים של שעורים דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם גדישים של עדשים דפלשתים שלחו ליה חבול ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שגזלה ישלם רשע הוא הרי אף על פי שגוזל על מנת להשיב רשע מקרי וכן דעת הרמב"ם בשמיני מהלכות חובל ומזיק הלכה ג' אנסוהו לזה עד שיראהו לו אוצרות יין או תבן או עד שיראהו ממון חברו והראהו לו מפני האונס הרי זה פטור וכן פסק מרן המחבר בח"מ סי' שפ"ח סעיף ג' וכתב הסמ"ע לדקדק מלשון הרמב"ם והמחבר דלכתחילה לא יראהו אלא שאם הראהו פטור מלשלם משמע שסובר דאף במקום פיקוח נפש אסור להציל עצמו בממון חברו וכו' וכו' (והאריך בחריפות ובקיאות כדרכו בקודש) וכתב באות ד' על כל פנים חזינן דאיכא טובא מרבוותא דסברי דאף בממון דהוי אביזרא דשפיכות דמים אסור להציל עצמו בממון חבירו אף במקום דאיכא פיקוח נפש אלו תורף דב"ק בקיצור שהעתקתים לפי שספר התורה הזה שנדפס חדש ממש כנראה לא נתפשט עדיין כל כך ואינו מצוי ביד כל אדם והמעיין בכל מה שכתבתי בנדפס ישר יחזה מה שיש להעיר בדברי הרב הנ"ל יצ"ו הן במה שנראה מדבריו דהלכתא הכי אזלא שאסור להציל עצמו בממון חברו וימות ולא יגזול והוא היפך כל הפוסקים שהזכרתי בנדפס מלבד מה שהזכרתי גם בקונטריס זה) והן במה שמייחס למרן שסובר שאסור להציל עצמו בממון חברו אפילו במקום פיקוח נפש ואילו בנדפס הבאתי שרבינו הטור ומרן בש"ע סי' שנ"ט פסקו כדברי התוספות והרא"ש דמותר להציל עצמו בממון חברו שאין איסור גזל עומד בפני פיקוח נפש רק שחייב לשלם אבל לא נאמר על זה יהרג ואל יעבור וגם הזכרתי שם מה שכתב הרב פני משה דלא קימא לן כהירושלמי בזה ואההיא דרב חסדא דאמר אליבא דרבי מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר וכו' יהרגו ואל יחתמו שקר הבאתי מה שכתבו שהוא ממדת חסידות וכו' עיי"ש ואין צורך לכפול הדברים:

ומה שהביא הרב יצ"ו שכן כתב הגאון שאגת אריה בסי' פ"א וכו' כנז"ל תמיהני שהרואה בדברי השאגת אריה בגופן שלהן עיניו תחזנה שאין שום הוכחה בדבריו שאסור להציל עצמו בממון חבירו במקום פיקוח נפש אף כשדעתו לשלם ולא אמר הגאון שאף שדעתו לשלם אסור אלא שלא במקום פיקוח נפש דכל המשא ומתן שלו היא על סברת ר"י שהביאו התוספות בפרק כל שעה ד' כ"ט ד"ה רב אשי דהמשהה חמץ לדעתו לבערו אינו עובר עליו ומותר להשהותו ועל זה כתב וז"ל ועוד בלאו הכי סברת ר"י תמוה מאד לומר שהמשהה על מנת לבערו שפיר דמי דהא אף דקימא לן לאו הניתק לעשה אין לוקין עליו מילקא הוא דלא לקי אבל איסורא ודאי איכא אף שקיים העשה לבסוף דומיא דלאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו אבל איסורא ודאי איכא וכו' ותמה על עצמך לאו דגזל וכו' וכו' וכי מותר לכתחלה לעבור על לאוין הללו כשדעתו בשעת עבירות הללו לקיים העשין שבהם כגון אונס שגירש על מנת להחזירה וגזל על מנת להשיב וכו' וכו' הא ודאי ליכא מאן דאמר הכי ובהדיא אמרינן בבבא קמא ד' ס' גבי הא דשאל דוד מסנהדרין מהו שיטול גדישים של שעורים דישראל ליתן לפני בהמתו על מנת לשלם וכו' שלחו ליה חבול ישיב רשע גזלה ישלם אף על פי שגזלה ישיב רשע מיקרי אלמא דאף על מנת לשלם אסור וכו' אלו תורף דב"ק בזה הנך רואה דלא מיירי הגאון שאגת אריה בבא להציל עצמו בממון חברו משום פיקוח נפש כלל רק להנאת ממון הוא מכוין וזה ודאי אסור אף אם דעתו לשלם אבל בבא להציל נפשו מסכנת מיתה על ידי ממון חברו אין שום הוכחה מדבריו שאסור דלא מיירי בהכי כלל ולא ידעתי להבין כונת הרב המחבר יצ"ו בהביאו דברי השאגת אריה הנ"ל למאי דעסיק מני"ר יצ"ו וראיתי שם (בספר ידי משה) בדף פ"ז ע"א שידידי הכהן הגדול הגאון מוהרש"ך מח"ס בנין שלמה יצ"ו האריך על דברי הגאון המחבר יצ"ו להשיב על כל ראיותיו שאין מהם שום הוכחה ושהדין אמת שמותר להציל עצמו בממון חברו על מנת לשלם והביא דברי הראב"ד שבשיטה מקובצת בבבא קמא ד' קי"ז (שהזכרתי בנדפס) שכתב כן מפורש ועל דברי הסמ"ע שהביא הרב המחבר כתב שדבריו תמוהים ומהיכא תיתי שיהא אסור לגזול במקום פיקוח נפש ותמה על הרב המחבר יצ"ו שלא ראה דברי התוספות שבבבא קמא ד' ס' והרב המחבר השיב שכבר ראה דבריהם אלא שהביא דברי רש"י שם דקאי בשיטת הסוברים דאסור וכו' עיי"ש דב"ק ואם היה משיג מפסק מרן בסי' שנ"ט כדברי התוספות הנ"ל ע מה שכתב הרב המחבר שדעת מרן דאסור לגזול במקום פיקוח נפש כמדומה לי שלא היה לו פה להשיב ועל מה שהביא מהגאון שאגת אריה לא ראיתי שהשיב דבר ולא ידעתי למה שוב נדפס שנית ס' ידי משה הנ"ל בשנת תרט"ן ודברי הגאון המחבר בזה הם בסי' ד' אות ג' ואות ד' ודברי הגאון מוהרש"ך הם בסי' ה' אות ז' ואות ח' וכנראה שיש איזו הוספות על הנדפס בשנת תרנ"א ולא פניתי לעיין בדב"ק לך נא ראה:

ואת זה אגיד כי בנדפס בדף ח' (בד"ה ותמיה) העירותי על דברי הגאון בנין ציון בתשובות החדשות סי' קע"ד שדבריו סובבים על מה שכתב בבנין ציון מהדורא קמא סי' קס"ד שלא היה מצוי אצלי וסיימתי שצריך לעיין בגוף הספר אם הביא שיטת הרא"ש והטור ושלחן ערוך ח"מ סי' שנ"ט ואם הזכיר דעת הראשונים שבשיטה מקובצת לכתובות ד' י"ט דמתבאר מדב"ק דמותר להציל עצמו בממון חבירו וכו' עתה על טוב יזכר שם ידידי הרב היקר ונכבד תם וישר מזכה את הרבים כש"ת מוהר"ר יוסף צבי לעוו המו"ל ספרי שדי חמד יצ"ו שבראותו באיזהו מקומן בס' שדי חמד שכתבתי שאין בידי הס' היקר בנין ציון הראשון שלחו לי למנה זכרה לו ה' לטובה ועיינתי שם וראיתי שכבר הזכיר דברי התוספות והרא"ש בבבא קמא ד' ס' שהבאתי בנדפס אלא שכתב שדעת רש"י היא דאסור להציל עצמו בממון חברו והסביר בטעם הדבר לפי שלא נאמר הכלל דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מהשלש עבירות חמורות אלא דוקא במצות שבין אדם למקום ברוך הוא ולא במצות שהם בין אדם לחבירו (והוא כמו שעלה על דעת הרב מוהר"י עייאש שהבאתי בנדפס) וכתב שלשיטת התוספות והרא"ש דחוק מאד פירושם בדברי הש"ס וכתב שמרן המשנה למלך בפרשת דרכים תמה על שיטת רש"י דאיך יתכן שיהא אסור להציל עצמו בשל חבירו הרי אין דבר עומד בפני פיקוח נפש והשיב שמלבד שדברי הגמרא נוחים יותר לפי פירוש רש"י ועוד שגם מסברא יש לומר כן שהרי ביומא דף פ"ה יליף ר' עקיבא דפיקוח נפש דוחה שבת דעבודה שדוחה שבת ופיקוח נפש דוחה עבודה כל שכן שדוחה שבת והרי פשיטא אף שהתירה התורה לחלל שבת מפני עבודת תמידין ומוספין מכל מקום לא התירה לגזול אם לא מצא תמיד אלא מן הגזל דהא סתמא אמרינן להוציא את הגזול ולא מחלקינן בין מצא אחר ללא מצא אחר הרי אף שהתירה התורה שבת מפני עבודה מכל מקום לא התירה ממון של אחרים וכיון דפיקוח נפש ילפינן מעבודה נאמר גם כן כמו שעבודה אינה דוחה את הגזל גם פיקוח נפש לא דוחה את הגזל והביא סמך לזה וגם כתב להוכיח שגם בממון גבוה אסור להציל עצמו והאריך קצת בזה (מד"ה וראיתי סמך וכו' והלאה) וסיים ויצא לנו מזה דלרש"י אין מצילין מן הסכנה לא בממון חבירו ולא בממון גבוה אכל לתוספות והרא"ש מצילין ומדברי שאר ראשונים לא ראיתי בזה הכרע שהם כתבו המציל עצמו בממון חבירו חייב וכן כתב הרמב"ם בהלכות חובל ומזיק פרק מן ואף שלא כתבו שאסור להציל מכל מקום אין הכרע ששיטתם כשיטת התוספות שהרי לא כתבו גם כן איפכא שאף שחייב מכל מקום מותר לכתחלה להציל עצמו (אמר המחבר עלץ לבי שמצאתי תנא דמסייע למה שכתבתי אני הדל בנדפס על דברי הגאון מוהרי"ץ הירש חיות שאין הכרח מדברי הרמב"ם שסובר שאסור להציל עצמו בממון חברו עיי"ש בד"ה ומן האמור) אכן מלשון הראב"ד שם משמע ששיטתו כשיטת התוספות ומכל מקום גם ממנו אין ראיה גמורה דהוא מחלק בין למסור עצמו כדי להציל ובין מציל כשנוטל ממון חברו מעצמו ולכן כתב דודאי אינו מתחייב להניח להרוג את עצמו משום הצלת ממון חברו אבל אם מותר לכתחלה ליטול ממון חבירו מעצמו להציל עצמו ממיתה עדין אין הכרע מדבריו ועיין בנמוקי יוסף בהגוזל בתרא עכ"ל ובסי' קס"ח הביא מה שהשיגוהו שני רבנים מדברי הטור וש"ע ח"מ סי' שנ"ט ומסוגיא דכתובות ד' י"ט והובא גם מה שכתב בשיטה מקובצת וכתב לפלפל בדבריהם ולחזק שיטת רש"י שאסור להציל עצמו בממון חברו וסיים ואף דלדינא ודאי פסקינן כפסק הטור וש"ע דמותר להציל עצמו בממון חברו מכל מקום הרווחנו במה שחקרנו לידע דלאו כולי עלמא סברי כן ושם בד"ה (תשובה) הביא בשם הרמב"ן דאיכא ברייתא דפליגי בה תנא קמא ור' מאיר דתנא קמא סובר דאין דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא עבודת גלולים וגילוי עריות ושפיכות דמים ורבי מאיר סובר שגם גזל עומד בפני פיקוח נפש ובכל זאת כתב דלדינא קימא לן כפסק הטור וש"ע דמותר להציל בממון חברו משום פיקוח נפש כנז"ל:

אמנם ממה שכתב הגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' שמ"ח מובן שדעת הגאון בנין ציון היא לדינא כשיטת רש"י דאסור להציל עצמו בממון חברו משום פיקוח נפש והוא שכתב וז"ל תמיהני על הגאון מוהרי"ע עטליגער אבד"ק אלטונא נ"י (מר ניהו המחבר שו"ת בנין ציון) שראיתי שבמכתב קכ"ג (שבעלי שצה"נ) החזיק בדבריו ושגם הרא"ש והטור איכא למימר דסברי דלא הותר גזל משום פיקוח נפש והרי בהדיא כתב הרא"ש בפרק הכונס סי' י"ב שאין דבר שעומד בפני פיקוח נפש וכן כתב הטור בסי' שנ"ט ואם כן על כרחין וחי בהם קאי גם אגזל והא דצריך ליטול על מנת לשלם משום דאין ההצלה תלויה בזה דאפילו ישלם לבסוף יציל נפשו ולכך מתירין לו הקל קל וגזלה על מנת לשלם קל משלא על מנת לשלם ואם כן אפילו נימא כמו שכתב הרב הנ"ל ולא ניחא ליה להסכים דעת רש"י לדעת שאר פוסקים וסובר דרש"י פליג על זה מכל מקום הלכה כרבים ובתראי ומכל שכן שלא אדע אנה ראה הרב הנ"ל שרש"י פוסק כן לדינא הרי גם רב חסדא בכתובות דף י"ט לפי דעת הרב נ"י סובר כן ורבא פליג עליה דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ורבא בתרא הוא ואף למאן דאמר דעד רבא לא אמרינן הלכה כרבא מכל מקום כל הפוסקים פסקו כהא דרבא דאנוסים מחמת נפשות רשאים להעיד שקר מחמת אונס נפשות אם כן מוכח שלא כדברי הרב שדרש לעצמו דוחי בהם קאי רק על חקות ומצות שבין אדם למקום וכו' ואם כן אף אי רש"י סובר כן בדעת ר"ח מכל מקום לא סבירא ליה כן לדינא וכן כתב הראב"ד בפרק ח' מנזקי ממון (נראה דצריך להיות מהלכות חובל ומזיק עיי"ש בפרק ח' הלכה ד') דגם בגזל פשיטא דאינו עומד בפני פיקוח נפש וכן כתב הרמב"ן במלחמות בפרק הגוזל ומאכיל דאף שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש מכל מקום צריך לשלם דלא אמרו לא ימסור ויהרג אלא ימסור וישלם ולכך מחייב הרי"ף בנשא ונתן ביד וזו גם כן דעת הרמב"ם כדכתב התוספת יום הכיפורים ביומא דף פ"ב::

וגדולה מזו כתב בתוספת יום הכיפורים שם (בסוגיא דדף פ"ב ע"ב בד"ה ואם אומרים) דשרי אפילו לחבול בחברו לעוור עינו או לקלקל לו שאר אבר כדי להציל עצמו ומזה נראה דמה שכתב הסמ"ע בסי' שפ"ח ס"ק י"ט דלכתחילה אסור למסור במקום סכנה הכונה שאסור למסור על מנת שלא לשלם הואיל ואין ההצלה תלויה בזה ולא קשיא קושית התוספת יום הכיפורים ובנמוקי יוסף ובשלטי הגבורים פרק הגוזל ומאכיל בשמעתא דמסור כתבו דרש"י ובעל העיטור סוברים כהראב"ד ואם כן מבואר דרש"י סובר מותר להציל עצמו מסכנה בממון חברו דגם גזל אינו עומד בפני פיקוח נפש ועל כרחין לומר בדעת רש"י כמו שכתבתי בסימן הקודם וכו' וכן כתב בתשובות מיימוני לסדר נזיקין סי' כ' דגם גזל אינו עומד בפני פיקוח נפש וכו' אלו תורף דברי הגאון מוהר"ם שיק שם דמתבאר ממה שכתב בשם הגאון בנין ציון שדעתו להלכה דאסור לגזול כדי להציל עצמו מן הסכנה והוא היפך ממה שכתב בתשובה בבנין ציון סי' קס"ח דלדינא קימא לן כפסק הטור וש"ע דמותר ושם בסי' שמ"ז הביא גם כן שיטת הגאון הנ"ל דלרש"י אסור להציל עצמו מסכנה בממון חברו והאריך לסתור זה דלא יתכן שיהא גזל עומד בפני פיקוח נפש ופירש בכונת רש"י שני דרכים עיי"ש דב"ק גם בספרו בנין ציון הנ"ל בסי' קס"ט נראה שנוטה דעתו לפסוק דאסור לגזול משום פיקוח נפש שכתב להסביר טעמו של רש"י שפסק שאסור שהוא על פי הברייתא שהביא הרמב"ן דלתנא קמא רק שלשה דברים עומדים בפני פיקוח נפש עכומ"ז גלוי עריות שפיכות דמים ולרבי מאיר גם גזל עומד בפני פיקוח נפש וביאר שרבי יהודה ור' יוסי (בעובדא דהוו אזלי בארחא ואחזו לר' יהודה בולמוס קפחיה לרועה ואכל לריפתיה ואמר לו ר' יוסי קפחת את הרועה וכו' כמובא ביומא דף פ"ג ע"ב) פליגי בפלוגתא דתנא קמא ורבי מאיר שבברייתא הנ"ל דסתם תנא קמא דרבי מאיר הוא ר' יהודה וכו' ואם כן יש לומר דרבי יהודה דקפח לרועה אזיל לשיטתי' שמותר לגזול משום פיקוח נפש ור' יוסי סובר כר' מאיר שאסור לגזול משום פיקוח נפש ולכן אמר ליה קפחתיה לרועה וכו' וסיים ולפי זה אתי שפיר דפסק רש"י דאסור להציל עצמו בממון חברו שהרי קיימא לן דכי פליגי ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי וכל שכן כשגם ר' מאיר סובר כוותיה ומשום הכי מוקים רש"י סוגית הש"ס בבבא קמא דף ס' בהכי דאסור לגזול משום פקוח נפש אלו דב"ק שם הנך רואה שהראה פנים מסבירות בהלכה דאית לן למינקט דאסור לגזול משום פיקוח נפש ולולא דבריו שהביא בשמו הגאון מוהר"ם שיק הנ"ל הייתי דוחק לומר שכתב כן ליישב פסק רש"י אבל לדינא מודה דנקיטינן כדפסקו הטור והשלחן ערוך דמותר אבל מדברים שבכתב שהביא הגאון מוהר"ם שיק נראה שסובר להלכה דאסור ומכל מקום לגבי דידן ודאי אית לן למינקט דמותר כמו שכתבתי בנדפס שכן דעת הרבה פוסקים ועוד הוסיף על זה הגאון מוהר"ם שיק כמה מהראשונים דסברי הכי כנז"ל:

והנה כבוד ידידי הגאון מוהר"ר רפאל שפירא יצ"ו אבד"ק באברוסק יע"א כתב אלי וז"ל: הנני כותב את אשר העירותי בדברי כת"ר שיחי' הנה ראיתי שהאריך בקונטריס הכללים (מערכת אל"ף אות ט"ז) אי מותר גזלה במקום פיקוח נפש והאריך שם בדברי הירושלמי (שבת פי"ד ה"ד וע"ג פ"ב ה"ב) דקאמר שם אמ"ר חנינא ז"א שאין מתרפאין מש"ד דתנינן תמן יצא רובו אין נוגעין בו וכו' לא סוף דבר שאמר לו הרוג את איש פלוני אלא אפי' חמוס את איש פלוני ומשמע לכאורה דבגזילה יהרג ואל יעבור אולם איני יודע מאי אולמא דהירוש' הנ"ל מהא דאי' בב"ק דף ס' דאסור להציל עצמו בממון חבירו דפירשו הראשונים ז"ל דהיינו אדעתא דליפטר מתשלומין אלא יציל עצמו וישלם כמ"כ יש לפרש הירושלמי הנ"ל דהא דקאמר דלחמוס את פ' אסור במקום פקו"נ היינו בלא תשלומין אבל אם משלם אח"כ מותר ואף על גב דאיתא בב"ק דס"ב חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי הא פירשו התוס' שם דקאי על הברייתא דסנהדרין דף כ"ה אבל בקרא גם חמס מיירי דלא יהיב דמי עי"ש. וא"כ יש לומר דהירו' לישנא דקרא נקט (וכמ"ד בע"ג דנ"ח ובחולין דף קל"ז אנא כדכתיב קאמינא) ואע"ג דיש לה"ק למה נקט לישנא דקרא כיון דיש לטעות בזה ולומר דלישנא דחכמים נקט דאפי' יהיב דמי אסור במקום פקוח נפש נ"ל דריבותא גדולה קמ"ל בהא דקאמר לחמוס פלוני דנר' דהא דאיתא בירוש' לא סוף דבר וכו' הוא סוף מימרא דר' חנינא הנ"ל ור"ח אזיל לטעמיה דאיתא במ"ר בראשית פל"א איזה חמס ואיזה גזל אר"ח חמס שאינו שוה פרוטה וגזל ששוה פרוטה וכך הי' אנשי המבול עושין היה אחד מהם מוציא קופתו מלאה תורמוסין והי' זה בא ונוטל פחות משוה פרוט וזה בא ונוטל פחות מש"פ עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין וכו' וכן איתא בירוש' ב"מ פ"ד ה"ב ע"ש הרי דס"ל להירוש' ור"ח דפחות מש"פ מיקרי חמס וזהו דקאמר דאפי' לחמוס פלוני דהיינו פחות מש"פ אסור במקום פקו"נ (דגם פחות מש"פ אסור מה"ת כדאיתא בהרמב"ם וש"ע סי' שמ"ח ושמ"ט) מיהו דוקא שלא ע"מ לשלם אבל ע"מ לשלם י"ל דמותר דגם פחות מש"פ יכול לשלם ע' ב"מ דף נ"ה ובש"מ שם. וקרוב בעיני לומר דהירושלמי מפרש גם ברייתא דסנהדרין הנ"ל דהא דהוסיפו חמסנין היינו כשגזלו פחות מש"פ דמהתו' אינן נפסלין רק מדרבנן נפסלין. ולא ס"ל להירו' דחמסן היינו דיהיב דמי אפי' בלשון חכמים ומשו"ה קאמר שפיר דאפי' לחמוס פלוני אסור ומיירי כשלא יהיב דמי כמ"ש וע' סנהדרין דף כ"ז ותוס' קידושין דף מ' ד"ה וי"א ותוס' ב"מ דף ה' ד"ה בלא ודוק ולכאו' י"ל דהא דקאמר ר"ח דחמס היינו פחות משוה פרוטה זהו דוקא לב"ן דלדידי' גם פחות מש"פ הוי ממון כדאי' בסנהדרין דף נ"ט ונ"ז דהא קאי על קרא דמלאה הארץ חמס דמיירי בב"ן אבל לישראל לא מיקרי פחות מש"פ חמס וכן מצאתי בס' לבוש האורה שכ"כ עי"ש אבל לפע"ד אינו נר' כן דאי ס"ל לר"ח כגמ' דילן דבב"ן אין נ"מ בין פרוטה לפחות מש"פ א"כ היאך קאמר וזה נוטל פחות משוה פרוטה שאינו יכול להוציא בדין הא בב"נ גם פחות משוה פרוטה יכול להוציא ממנו בדין. אלא מוכח דס"ל לר"ח והירו' דגם בב"נ יש חילוק בין פרוטה לפחות מש"פ כמו בישראל ואפ"ה מיקרי חמס וא"כ ה"ה בישראל מיקרי חמס לדידי' בפחות משוה פרוטה. וע' סנהדרין דף ק"ט. וראי' מצאתי לזה דהא בעירובין שם דף ס"ב אמרינן דשוכרין מן הע"ג אפי' בפחות מש"פ משום דלע"ג אין נפקא מינה בין פרוטה לפחות מש"פ עי"ש ובירו' דעירובין פ"ו ה"ג איתא עד היכן (כמה יתן להע"ג בשכירות רשותו) ייבא כי דמר ר"י בשם ר' מנא בר תנחום ר"א בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות מש"פ. מילתא דר' יעקב ב"א אומר אפי' באגוז אפי' בתמרה הרי דס"ל לסתמא דירו' דגם בע"ג בעינן שישכור בפרוטה ולא כגמר' דילן ואם כן מוכח דס"ל להירו' דגם בב"ן יש חילוק בין פרוטה לפחות מש"פ כמ"ש. ונר' דאפי' לר' יעקב ב"א דאמר אפי' באגוז אפי' בתמרה ה"ט דמועיל לאו משום דס"ל דסגי בפחות מש"פ אלא משום דש"פ במדי כדאיתא בקידושין ד' י"ב דהוי קידושי ספק מה"ט ומשו"ה בשכירות ע"ג דהקילו בה הוי קנין ודאי מה"ט. הנה בררנו בס"ד דמהירו' אין ראי' דאסור להציל עצמו בממון חבירו היכא שדעתו לשלם די"ל דמיירי ע"מ שלא לשלם אבל בשדעתו לשלם מותר גם להירו' כדעת הראשונים ז"ל אמנם ר"ח דקאמר בכתובות דף י"ט דקסבר ר"מ עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר צ"ל דס"ל דגם בדעתם לשלם יהרגו דאל"ה לא היו נעשים רשעים ולא היו נפסלים לעדות בזה כיון דהמעשה בעצמה במה שחתמו עבדו כדין ומה שהביא כת"ר בשם הגאון ח"ס ז"ל משום דעכ"פ הי' להם לשלם להך מכיסם אחר שחתמו. הוא דבר תימא וכי בשביל שלא שלמו יהיו נקראים רשעים לפוסלן לעדות אלא מוכח דס"ל לר"מ דאפי' דעתם לשלם יהרגו ואל יחתמו שקר מדינא משום דר"ם אזיל לטעמי' בברייתא חיצונית דס"ל דעל הגזל יהרג ואל יעבור כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם בשם א"ד ע"ש ונר' דטעמו דר"מ הוא משום דס"ל דגזל הוא מאבזירייהו דש"ד כדאי' בב"ק דף קי"ט כל הגוזל את חבירו ש"פ כאילו נוטל נשמתו ממנו וכו' ואפי' יהיב דמי בדיליף שם מקראי דמחמס בי' אשר שפכו דם נקי בארצם ע"ש ומה שהק' הרשב"א ז"ל (הובא בש"מ כתובות שם) על הא"ד דא"כ מאי פריך שם רבא על ר"ח השתא אילו אתו לקמן לאימלוכי אמרינן להו זילו חתומו ולא תתקטלון דאמר מר אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ אלא ע"ג וג"ע וש"ד בלבד השתא דחתמו אמרינן להו אמאי חתמיתו. והשתא הא ר"ח טעמא דר"מ קא מפרש ולדידיה הא ס"ל דמשוו נפשייהו בהא רשיעי וכו' עיי"ש לפענד"נ דשפיר מקשה רבא דהא איתא בסנהדרין דף כ"ו הנהו קבוראי דקבור נפשא ביו"ט ראשון של עצרת וכו' ואכשרינהו ר"ה ברי' דר"י א"ל ר"פ והא רשעים נינהו סברי מצוה קא עבדי וכו' עי"ש. הרי אע"ג דעברו עבירה ודאית מ"מ כיון דאיכא למיטעי בזה דבהיתר עבדי לא נעשו בזה רשעים וכשרים הם לעדות. וכן אמרינן בב"מ דף ה' לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וע' תוס' סנהדרין דף כ"ה ד"ה מעיקרא. ובד' כ"ד תוס' ד"ה ואלו ותוס' ב"מ ד' ע"ב ד"ה שטר. וא"כ ה"נ אע"ג דר"א סבר דעל הגזל יהרג ואל יעבור מ"מ הא ודאי יש לטעות בזה ולומר דיעבור ואל יהרג דהא אלו אתו לקמי' דרבנן הוו אמרי לי' דיעבור ואל יהרג וא"כ במאי דעברו ולא נהרגו אינם נעשים רשעים וכשרים לעדות אפי' לר"מ. וזהו שמקשה רבא השתא אילו אתו לקמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתמו וכו' וא"כ ודאי יש לטעות בזה ואיך אמרינן להו אמאי חתמיתו פי' דהאיך נפסלין בזה אפי' לר"מ כיון דסברי דבהיתר קא עבדי כמ"ש והנה לפי הנר' פליגי בזה גם ר' יהודה ור' יוסי ביומא דף פ"ג יהודה קפחי' לרועה ואכלי' לרפתא ור' יוסי אמר לו קפחת את הרועה ולכאורה קשה הא אחזי' בולמס לר' יהודה והוי פקו"נ והאיך אמר לו ר"י קפחת את הרועה דמשמע דלאו שפיר עביד בזה ר' יהודה ומשמע דר' יוסי סבר כר"מ דגזל לא הותרה משום פק"נ ור' יהודה סבר דהותרה כרבנן דפליגי עלי' דר"מ והנה בעובדא דחסיד אחד (ב"ק דף פ') דקאמר שם יודע אני שאין בי עון אלא עון אותו העז בלבד שעברתי ע"ד חברי והביא כת"ר מ"ש הרב המאירי ז"ל שם (הובא בש"מ שם) דאע"פ שבמקום פק"נ הותרו האיסורין להתרפאות בהם דבר שנאסר מכח תקנה ומחשש פסידת אחרים ראוי להחמיר ביותר עכ"ל. ונר' דאותו חסיד ס"ל ג"כ כר"מ דגזל לא הותרה משום פק"נ משו"ה אסור להתרפאות בהם כיון דאיכא פסידא לאחרים. אבל אי נימא כרבנן דהותרה גזל משום פק"נ בודאי לא הי' בו עון דעזי ואדרבה מחוייב הי' לעשות כן משום פק"נ וכמ"ש מוהרש"ל ז"ל ביש"ש דאם אינו עושה כן מתחיב בנפשו ומ"ש כת"ר דהכא שאני דהוא דבר שלא נתן לתשלומין דאינו ידוע משדה של מי אכלה וכמה אכילה כדי שיוכל לשלם אח"כ וכיון דלים בתשלומין משו"ה אסור לפע"ד כיון דרבנן ס"ל דגזל נדחה מפני פק"נ א"כ אפי' במקום שא"א לשלם נמי מותר לגזול במקום פק"נ דהתשלומין אינם מעכבים הפק"נ. רק דמחוייב לשלם אח"כ אם אפשר לו לשלם אבל אם א"א לו לשלם לא נדחה הפק"נ בשביל זה. וע"כ צ"ל דאותו חסיד ס"ל כר' מאיר וכמ"ש. ונ"ל ראי' לזה מדברי הגאון ז"ל שהובא בש"מ בב"ק שם וז"ל ת"ר מעשה בחסיד אחד גרסי' וחסיד זה הוא ר"י בן בבא דהכי מפרש לה בבריי' שעברתי ע"ד חברי שהיו אומרים אין מגדלין כל עיקר וסמכתי ע"ד ר"ג גאון ז"ל עכ"ל ואינו מובן לכאורה היאך מביא ראי' מזה דאותו חסיד ר"י בן בבא הי' אבל לדברינו א"ש ד' הגאון ז"ל. דהא לפמ"ש מוכח ממ"ש שעברתי ע"ד חברי דס"ל כר"מ דגזל לא הותרה במקום פק"נ וא"כ לא מצינן למימר דאותו חסיד הי' ר' יהודה בר' אלעאי (דהוא סתם ר' יהודה) דהא ר' יהודה ס"ל כרבנן דגזל נדחה מפני פק"נ כדמוכח מהא דקפחי' לרועה הנ"ל. והרי אמרי' בב"ק דף ק"ג דכל היכא דאמרי' מעשה בחסיד אחד או ריב"ב או ר"י בר' אלעאי וכיון דלא מצינן למימר דאותו חסיד הוא ר"י בר' אלעאי הוא א"כ ע"כ ר"י בן בבא הוא וא"ש ד' הגאון ז"ל ובירושלמי דסוטה פ"ט הי' איתא להדיא דאותו חסיד ריב"ב היה. אבל בתמורה דף ט"ו נר' לכאורה דמספק"ל להגמרא בזה אי הוא ריב"ב או ר"י בר' אלעאי ע"ש ומזה נ"ל לומר דמדר"י אין ראי' דס"ל דגזל נדחה מפני פק"נ דיש לפרש קפחי' לרועה לא שחטף ממנו הלחם אלא קפחי' בדברים שמצינו לשון קיפוח בדברים כמו שאמר ר"י בקידושין דף נ"ב לקפחני בהלכות הן באים ובגטין דף כ"ט איתא קפחינהו ר"ס לתלתא רבנן סמיכי וה"נ י"ל שדבר עם הרועה הרבה עד שנתן לו הרועה הלחם או הרשהו ליקח וא"כ לא גזל הוא והוא כעין פי' הרצה"ח שהביא כת"ר ולדברינו מיושב קושיית כת"ר מפרש"י ז"ל. דיש לפרש ג"כ מ"ש רש"י ז"ל כפאו היינו בדברים וכמ"ש רש"י ז"ל בכתובות דף נ"ג ד"ה אכפי' ור' יוסי דאמר לו קפחת את הרועה היינו משום דלא נתן לו בלב שלם וכ"מ מדאמר ר"י אני קפחתי את הרועה ואתה קפחת את העיר כלו וע' ב"מ דף כ"ב וע' רמב"ם פ"ה מה' גזלה ה"ט ובהשגות הראב"ד ז"ל שם ובש"מ ב"מ דף ה' ד"ה לא תחמוד ודוק ועוד יש להאריך בזה הענין ואכ"מ ודי בזה ויקבל כת"ר החו"ש מאה"ש ככל חפץ לבב כת"ר שי' וכאשר איותה לו נפש ידידו הדו"ש באהבה מברכו בכל טוב רפאל בהגאון מוהר"א ליב שפירא זללה"ה:

גם ידידי הרה"ג מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב לי בענין זה על מה שכתבתי דנרא' מדברי רש"י בב"ק דף ס' ע"ב בד"ה ויצילה דלא הותר משום פיקוח נפש להציל עצמו בממון חבירו וכו' וז"ל במ"ש בד"ה אין לך דבר וכו' לכאורה קשה לרש"י מאי פריך שם למ"ד למיקלי מאי אבע"ל להני תרי קראי הא י"ל דאשמעי' דלא הי' לו לשלם במזומן משו"ה שלח לסנהדרין ואסרו אבל אלו הי' לו מזומן הוי שרי וי"ל דלא מסתבר לחלק בין מזומן לאינו מזומן דאי שרי במזומן משום פק"נ שרי גם באינו מזומן כיון דדעתו לשלם אך לפמש"כ בד"ה והרב דיש מחלקים בזה הדרא הקושיא ד"ה ומן הקשה אפרש"י ביומא (פ"ג) דקפחי' בע"כ הא לדידי אסור להציל עצמו בממון חבירו וי"ל בפניו גם לרש"י שרי עי"ל בודאי פק"נ גם לרש"י שרי להציל עצמו בממון חבירו והתם בשאלת דה"מ ע"ה הי' רק ספק פק"נ דבלא שריפת הגדישים גם אפשר יצליחו נגדם לכך אסור דבספק אמרי' אוקי ממונא בחזקת מרא עי"ל דרועה עכומ"ז הי' דבפק"נ לכו"ע שרי גזלת עכומ"ז עכ"ד יצ"ו:

וידידי הגאון מוהר"ר יוסף לערנער יצ"ו אבד"ק וואלטישסק כתב לי בענין זה וז"ל באות ט"ז האריך אם מותר להציל עצמו בממון חבירו בפק"נ ומדוע לא העיר נמי מהא דסוף פ' בן סורר ומורה וברמב"ם פ"א מהל' רוצח הי"ד ובחו"מ סי' תכ"ו שמחויב לשכור אחרים להציל חברו ואם לאו עובר על לא תעמוד וכו' הרי דמשועבד ממונו להצלת חבירו וממילא ק"ו נמי דרשות ביד המסוכן להציל עצמו ואם לאו עובר על לא תעשה ועיין יורה דעה סי' קנ"ז בהג"ה דמחויב ליתן כל ממונו ולא יעבור על לא תעשה ועיין פ"ת סק"ד ועיין בשו"ת ב"ח החדשה ס' נ"ח ועיין בספר ב"מ בצלעות הבית בסוף ספרו ועיין בסמ"ע ח"מ סי' תכ"ו סק"ב ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ עכ"ד יצ"ו ובס' היקר אבן שתיה לידידי הג' אבד"ק לוצין יצ"ו שנדפס מקרוב ראיתי בסי' ס"ג שמפלפל בחכמתו בדין זה (אם מותר לגזול משום פיקוח נפש) והסוגיאות שהזכרתי בנדפס (דכתובות ודבבא קמא והירושלמי) ודברי איזה מחברים שהבאתי שם הביאם גם הגאון הנ"ל יצ"ו ושקיל וטרי בזה עי"ש דב"ק:

והנה בנדפס כתבתי (בדף ז' ע"ד בד"ה וראיתי) בשם הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לבבא קמא ד' ס' דמצינו בירושלמי פרק שני דעבודה זרה הלכה ב' שאמרו לא סוף דבר האומר הרוג את פלוני אלא אפילו אמר חמום את פלוני חייב למסור נפשו משמעות לשון זה הוא שכן אמרו בפירוש בירושלמי אמנם המעיין בגוף דברי הירושלמי שם ובסוף פרק שמנה שרצים ישר יחזה דלא סיימו בירושלמי כן (חייב למסור נפשו) אלא אמרו לא סוף דבר וכו' אלא אפילו אמר חמוס את פלוני עכ"ל ותו לא אלא שהרב פני משה הבין שהכונה לומר שגם אם אומרים לו חמוס את פלוני חייב למסור נפשו והרב מוהרצה"ח נמשך אחר פירוש זה וכן הבינו כמה וכמה גדולים:

אך עתה השגתי ספר מי שלמה לידידי הג' מר דיינא במינסק יצ"ו וראיתי שם דבר נחמד ולפי הנראה הוא האמת בפירוש לשון הירושלמי ואעתיק דבריו כלשונו וזהו (בנימוקיו על הש"ס בדף כ"ו ע"ב) ירושלמי סוף פרק שמנה שרצים אין דוחין נפש מפני נפש לא סוף דבר כשאומר לו הרוג את פלוני אלא אפילו חמוס את פלוני ונדחקו בזה המפרשים דאיך יהרג ואל יעבור על חמס והרי כלל כללו דאין לך דבר אלא שלשה המינויים שיעמוד בפני פיקוח נפש ונראה דהך (דהכי) פירושו לא סוף דבר כשאומר הרוג את פלוני ואם לאו אהרגך אפילו חמוס את פלוני ואם לאו אחמסך אסור להציל את ממונו בממון חברו עכ"ד יצ"ו והוא פירוש ישר ונכון לפי סיגנון לשון הירושלמי כמות שהוא לפנינו:

ובספר יפה ללב חלק שמיני (למר קשישא הרה"ג מוהרי"ץ פאלאג"י יצ"ו) ראיתי עתה (תרנ"ח) בחלק יו"ד סי' רנ"ג שעל מה שכתב מרן בעל הבית ההולך ממקום למקום וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל יטול צדקה וכשיחזור לביתו אינו חייב לשלם כתב על זה וז"ל ואינו חייב לשלם היינו שנתנו לו מדעתם אבל אם אין לו מה יאכל וגנב שלא מדעת בעלים דמותר לגנוב משום פיקוח נפש על זה חייב לשלם כמו שכתב הרב אהלי יהודה נאגא"ר דף קכ"ג ע"ג דלא כהרב מלאכת הקודש פרשת קדושים עכ"ל ונראים הדברים ששניהם מודים דמותר לגנוב משום פיקוח נפש ומחלוקתם היא על התשלומין ומתוך מה שהבאתי בנדפס בענין זה מתורתן של רבותינו ראשונים ואחרונים עין רואה שכן שורת הדין מחייבת לשלם אחר כך ואין הספרים הנ"ל מצויים אצלי ומסתמא כבר הובאו דב"ק באהלי יהודה:

אמר המחבר כבר גליתי דעתי וכן דעת כל גדולי ישראל שמיום שגלינו מארצינו מצוה עלינו לשמור חוקי ונמוסי המלכיות אשר בקרבם אנחנו יושבים והדבר פשוט וכל הדברים בכיוצא בזה אך משום דרוש וקבל שכר להבין איך היו בזמנים העברו בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף