שדי חמד/כללים/כ/פח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים פח

כלל פח) כל מידי דלא מצי עביד וכו'. בסוגיא דנזיר ד' י"ב ע"ב אמרינן במסקנא לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא במילתא דלא מצי עביד השתא לא משוי וכתב הרב מוהרימ"ט בח"ב בחלק ח"מ סי' כ"ג דמשמעות לשון הגמרא הוא דסתמא דמילתא אין דעת המשלח לעשות שליח אלא למידי דמצי עביד השתא אבל למידי דלא מצי עביד השתא מסתמא לא אסיק אדעתיה לשוויי שליח אבל ק הכונה לומר דלא חל השליחות דודאי אם פירש שעושה אותו שליח על דבר שאינו יכול לעשותו עכשיו שיעשנו השליח בזמן שגם המשלח יכול לעשותו מהני דהא לא אמרו דבמידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח דלישמע מינה דאין השליחות חל כלל אלא אמרו דלא משוי שליח כלומר דמסתמא אין דעתו על זה אבל אי פריש מהני וביאר שאין כן דעת התוס' בנזיר ממה שהקשו דמעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפרישי חלה דמוכח דמשמע להו דכונת הש"ס לומר דבמידי דלא מצי עביד השתא לא חל השליחות כלל ושגם מדברי הרא"ש בפרק האיש מקדש מתבאר כן שהרי הוסיף תיבת מצי (במידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח) ואפשר שכן היתה גירסתם בש"ס ודברי הרמב"ם הם שקולים שהוא כתב כלשון הגמרא בנוסחא שלפנינו במידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וגם דברי הטור אפשר לפרש לכונה זו וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש (מד"ה וכבר היה מקום לומר וכו' עד סוף התשובה) והרב משנה למלך בפרק תשיעי מהלכות גירושין הלכה ו' (בתוך ד"ה ומ"ש רבינו ואין אדם עושה שליח) התפלא עליו מסוגיית הש"ס בנזיר שם דלפי דבריו מאי מקשינן בש"ם מההיא דאמר לאפטרופוס כל נדרים שתדור אשתי עד שאבא ממקום פלוני הפר לה אינם מופרים דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו הא לא כתיב אישה יפרנו היה מפר אף על גב דבעל גופיה לא מצי להפר השתא ומאי קושיא שאני התם דפריש מוכח דלא מהני אף כי פריש והיא קושיא אלימתא וגם הרב המגיה שם עם שכתב בתחלה דמשמעות לשון רבינו ירוחם הוא כסברת הרב מוהרימ"ט מכל מקום כתב שדבריו קשים מסוגיית הש"ס דמעיקרא סלקא דעתין דטעמא דרבא הוא משום דכי משוי שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח והקשו על זה ממתני' דנזיר דקדמאה מי איכא בתרא קמיה דאסיק אדעתיה וכיון דלא אסיק דעתיה עליה לא יצא ידי נדרו ותירצו אלא מילתא דמצי עביד וכו' ואם כדברי הרב דמלתא דלא מצי עביד השתא לאו דעתיה עליה אכתי תיקשי מתניתין דנזיר דהראשון בשעה שאמר ועלי לגלח לא היה יכול לגלח השני לפי שעדין לא נדר בנזיר ואם כן לא היה דעת הראשון על השני אלא ודאי דלפי המסקנא לעולם דעת האדם היא אפילו אמילתא דלא קאי קמיה ואפילו אמלתא דלא מצי עביד השתא אלא דשליחות שאני דלא מצי עביד אלא במלתא דאיהו מצי עביד השתא אבל במלתא דלא מצי עביד השתא לא מהני השליחות וכתב עוד שדעת התוס' והרא"ש והר"ן בנדרים שלא כדעת הרב מוהרימ"ט אלא כל דלא מצי עביד השתא אף אי משוי שליח לא מהני מאי דפריש עי"ש ולי הדל בהורמנותיה דמר קושיא זו יש ליישב דלדידי חזי דגם הרב מוהרימ"ט מודה דלהמסקנא דעתו של אדם היא גם על מאי דלא מצי עביד השתא כמו שכתב הוא עצמו שם (בד"ה איברא) וז"ל וכי מסיק דודאי דעת האדם נמי אמלתא דליתיה קמיה אלא דכי משוי אינש שליח במידי דמצי עביד וכו' הרי שגם הוא כתב דלהמסקנא כן היא דעת האדם גם במידי דלא מצי עביד אך בכל זאת אינו עולה בדעתו לעשות שליח לדבר כזה ומה שכתב דאילו אמאי דלא מצי עביד השתא לא אסיק אדעתיה ולא שוייה שליח אין כונתו לומר דמידי דלא מצי עביד השתא לא אסיק אדעתיה כלל אלא כונתו כאילו אמר לא אסיק אדעתיה למישוייה שליח אבל גוף הדבר אסיק אדעתיה כמו שכתב בתחלה וחלילה לומר שיסתור דבריו בתוך כדי דבור אבל קושיא קמייתא היא קושיא אלימתא דלפי דבריו מאי מקשינן מההיא דאומר לאפוטרופוס וכו' הא התם מפרש הוא אלא ודאי שאין לחלק (עתה מצאתי למרן מוהריט"א בקונטרס גט מקושר הנספח לספר נאות יעקב בסי' ה' סעיף ד' דף ל"ו ע"ב שכתב ליישב קושיא השנית הנ"ל כמו שכתבתי בעניותי תלי"ת עי"ש):

וכן הקשה עליו מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' יו"ד וכתב שדוחק לחלק בין מפרש אותו דבר לאומר לשלוחו בכולל כל נדרים שתדור אשתי וכו' הפר לה (עי"ש שלא הקשה הקושיא השנית שבמשנה למלך הנ"ל משום דיש ליישב כמו שכתבתי) ובס' יד המלך להרב מוהר"א פאלומבו בדף ט"ז ע"ב יישב קושית הרב מחנה אפרים דכונת הש"ס להקשות דמדאיצטריך קרא לומר דלא מצי הבעל להפר שמעינן שדרך העולם לעשות שליח גם במידי דלא מצי עביד השתא דאם לא כן למה לי קרא למידי דלא נהיגי אינשי ותמה על הרב מוהרימ"ט שכתב שאין הכרע בדברי הרמב"ם והלא מדברי הרמב"ם מוכח שסובר כמותו שהרי בפרק י"ג מהלכות נדרים דין י"ג פסק שאין הבעל יכול להפר וכרבנן דברייתא ופסק דאין השליח יכול להפר מדכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו ואי סבירא ליה כדעת התוס' דכל דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח למה לו להביא קרא דשליח אינו מיפר והלא הוא עצמו אינו מיפר וכל דלא מצי עביד לא משוי שליח אלא ודאי שסובר כהרב מוהרימ"ט ומה שכתב הרב לחם משנה דרבינו איירי בנדרים שנדרה כבר אין דבריו מובנים שאם כן ליפר לה איהו כדאמרינן בגמרא אלו תורף דברי הרב יד המלך:

ולי הדל מה שתמה על רבינו מוהרימ"ט במה שלא הכריח שדעת הרמב"ם שלא כדעת התוס' יש ליישב שאין מזה כל כך הכרח דיש לומר שלפי שדרשה זו נאמרה בש"ס אף דלדידן אינה צריכה תופס אותה לומר דבזה מודו כולי עלמא ומצינו דומה לזה גבי פלוגתא דר' אבהו וחזקיה דר' אבהו סבר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וחזקיה סבר דאין איסור הנאה במשמע אבל בלא יאכל חמץ מודה דגם איסור הנאה במשמע וכתב הרמב"ם בהלכות חמץ פרק א' דין ב דחמץ אסור בהנאה מדכתיב לא יאכל חמץ וכתב מרן כסף משנה ורבינו כתב כלישנא דחזקיה אע"ג דכרביה סבירא ליה כמבואר בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות וכו' עם כל זה לענין איסור הנאת חמץ בפסח כיון דאיכא מקרא מפורש ביותר דכולי עלמא מודו ביה נקטיה וכעין זה כתב הר"ן להרי"ף עכ"ל הרי דאף דממאי דנקיט הרמב"ם טעמא דהנאת חמץ משום דכתיב לא יאכל לא יהא לו היתר המביא לידי אכילה יש במשמע דלא תאכל לא תאכלו איסור אכילה הוא דמשמע ולפי האמת אין הדין כן דהא קים לן כר' אבהו דלא תאכל לא תאכלו איסור הנאה נמי במשמע מכל מקום נקיט הרמב"ם האי דרשה דאתיא ככולי עלמא וכמו כן בדין שלפנינו יש לומר דאף דלמאי דפסק הרמב"ם שאין הבעל עצמו יכול להפר ויסבור גם כן דלא מצי משוי שליח אף בלא משמעותא דאישה יפירנו מכל מקום נקיט דרשה זו דאתיא ככולי עלמא דאפילו למאן דאמר דיכול הבעל להפר גלי קרא דלא מצי משוי שליח להפרה וכבר רגיל הרמב"ם בכמה מקומות להביא דרשה דאידחייא בש"ס לפי שבעיניו היא פשוטה יותר ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמרא מפני שהוא מבואר ביותר כמו שכתב הרב יד מלאכי במערכת הדל"ת תוך אות קמ"ד ומה שציין למה שכתב בכללי הפוסקים כונתו למה שכתב בכלליו על הרמב"ם בד' קע"ח אות ד':

ועל כל פנים ראינו שדעת הרב (יד המלך) כסברת הרב מוהרימ"ט גם הרב אמרות טהורות באהע"ז סי' ל"ה בדף ד"ן ע"א כתב שקושית הגמרא מהאומר לאפוטרופוס וכו' היא להוכיח שדרך העולם לעשות שליח למידי דלא מצי עביד השתא מדאיצטריך קרא וכו' והרב פתחי תשובה באהע"ז סי' ל"ה ס"ק י"ג כתב שהרב מרכבת המשנה האריך לצדד לקיים דברי הרב מוהרימ"ט ושגם הרב יד המלך כתב לתרץ דבריו ולקיים סברתו (איני יודע אם כונתו לספר יד המלך הספרדי הנ"ל או לס' יד המלך נכד הרב נודע ביהודה שאינו מצוי אצלי) ובס' צמח צדק החדש להגאון מליבוויץ בחלק אהע"ז סי' רג"ע בעובדא בגט שכיב מרע שמינה השליח הולכה קודם שציוה לסופר ועדים וכו' ורב אחד פקפק משום הא דמידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח ואיך יוכל לעשות שליח הולכה בטרם שימנה שליח לכתוב ולחתום והשיב דאין לחוש לזה לפי מה שכתב הרב מוהרימ"ט דהיינו דוקא מסתמא אבל אם פירש מהני וכתב שגם בסימני ספר התרומה סי' פ"ג כתב כן וגם הביא ראיה לסברת הרב מוהרימ"ט עי"ש (והבאתי תורף דב"ק בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גט סי' י"ט אות יו"ד עי"ש) והגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה בח"א סי' ע"ג כתב דהמשנה למלך כתב דנעלם ממנו סוגייא במקומה וכו' והוא כתב ליישב וסיים ועל כל פנים יש לנו סניף מסברת מוהרי"ט ושם בח"ב סי' קס"ט (בד"ה והנה המוהרי"ט) אחר שפלפל כסברת הרב מוהרימ"ט סיים על כל פנים דברי מוהרי"ט ברורים לפענ"ד וגם בח"ג שם בסי' ק"ו כתב שהרב השואל כתב ליישב סברת הרב מוהרימ"ט וגם הוא כתב ליישב דבריו עי"ש גם הגאון ישועות יעקב באהע"ז סי' קי"ט בפירוש הארוך סק"ח (קרוב לסופו) הביא מה שהקשה הרב משנה למלך לסברת הרב מוהרי"ט מדפרכינן מהאומר לאפוטרופוס וכו' וכתב שהיא קושיא גדולה הקשה אדם קשה כברזל ובכל התירוצים הנאמרים לא מצא מרגוע וכתב וכדי שלא נשוייה למוהרי"ט כטועה בדבר פשוט באותה סוגיא והוא כאיש גבורתו ולאורו אנו צריכים אזרתי כגבר חלצי ליישבו בדרך נכון ואחר שהסביר הישוב כתב דבזה מתיישבים דברי הרמב"ם שנתקשה בהם הרב לחם משנה בפרק י"ג מהלכות נדרים ונסתייעה שיטת מוהרי"ט עי"ש שגם מדברי הרמב"ם בהלכות גירושין בפרק ט' הלכה ו' משמע ליה שכונתו דמסתמא כן הוא דאין אדם עושה שליח אמידי דלא מצי עביד השתא אבל אי פריש מהני והרב מקנה אברהם בד' כ"ז ע"ג (בד"ה ולע"ד) כתב ליישב מה שהקשה הרב חקרי לב לסברת ראב"ן על פי כלליה דרב מוהרימ"ט וכתב שגם בס' בית יצחק הביא סברת הרב מוהרימ"ט (ספר זה אין אצלי לראות אם הזכיר סברת החולקים בזה ובמקנה אברהם לא הזכיר שיש חולקים ושכונתו לומר דראב"ן סובר כן אלא נראה מדבריו שזה כלל פשוט אבל מתוך מה שציינתי מתבאר שאין זה כלל מוסכם):

ולפי מה שצדד הרב מוהרימ"ט דהתוס' בנזיר שסוברים שאף אם פירש ועשה שליח לקדשה לו אחר שתתגרש לא מהני הוא משום שגירסתם בש"ס היא במידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח וכמו שנראה גם מדברי הרא"ש (שהוסיף מילת לא מצי) מתבאר שדעת רבינו השאלתות בסוף פרשת חיי שרה שאלתא י"ז היא כדעת התוס' והרא"ש דאף אי פריש בהדיא לא מהני שהרי הוא כתב בדין זה בזה הלשון מאי טעמא כי משוי שליח מידעם דהוא מצי מקדש ליה בעידנא דקמשוי ליה שליח הכא כיון דהוא לא מצי מקדש לה בההיא שעתא דהא עדיין לא הוה מגרשה שליח נמי לא מצי משוי ואי אזל שליח וקידש כי האי גוונא לא הוו קידושין שאין תופסין קידושין בערוה עכ"ל הרי שכתב דלא מצי משוי שליח ומרן הנצי"ב בפירושו העמק שאלה שם באות ב' האריך בענין זה וביאר שדעת בעל הלכות גדולות והרי"ף והרמב"ם ורבינו ירוחם כדעת הרב מוהרימ"ט דאי פריש מהני אבל השאלתות והרשב"א והר"ן סברי כהתוס' והרא"ש דאף אי פריש לא מהני והאריך לבאר סוגיא דנזיר ד' י"ב וסוגיא דקידושין ד' כ"ג גבי עבד אם נעשה שליח לקבל גט שחרור וכו' וסוגיא דבבא קמא ד' ק"י גבי אם היה זקן או חולה וכו' ובסוף דבריו כתב שהגאון חתם סופר בתשובתו הנדפסת בחידושי רבינו מוהר"י ן' מיגאש על מס' שבועות פלפל בענין זה ושנדחק ליישב מה שנראה מדברי רבינו ירוחם (שכתב משום שאינו בדעתו למישוי שליח) שאם היה בדעתו לעשותו שליח היה מהני מיירי במיוחד לקדש לו אשה פלונית והוא מטעם זכות ולא משום שליחות וכתב על דבריו והמעיין בגוף דברי רבינו ירוחם יראה דמיירי באשה דעלמא ודבריו הם לפרש סוגיא דנזיר וכו' אלו תורף דב"ק:

וספר חידושי שבועות הנ"ל אין אצלי לראות מה שכתב הרב חתם סופר בתשובה ההיא אמנם ראיתי שבחתם סופר אהע"ז בח"א סימן י"א כתב סברא זו בדין אשה שנשתטית שכתבו הקדמונים להשליש לה גט ולעשות שליח לגרשה כשתשתפה דאף דהשליחות של עתה לא מהני משום דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח מכל מקום מהני מטעם זכיה שהרי גילה דעתו שזכות הוא לו לגרשה וכן באמת זכות הוא לו לינצל מאיסור שתי נשים וכתב שסברא זו כבר הוזכרה בספר מרכבת המשנה בשם הגאון מקראטשין והמרכבת המשנה כתב על דבריו כי זכין לאדם שמענו זכין מאדם לא שמענו כי הזכות בעבור הבעל לגרש אשתו הוי זכיה מאדם והרב חת"ס כתב שדבריו בכורים הרי זכיה ילפינן מנשיא אחד למטה והתם לחוב על מנת לזכות הוא וכן הלכה רווחת למכור חמצו של חברו בשעה חמישית מטעם זכין לאדם אף על פי דהוי זכיה ממנו לאחר והדבר פשוט ומוכן והאריך שלא לצורך עכ"ל (עי"ש בד"ה נחזור להנ"ל) ושם אתה מוצא שמתאמץ בכל כחו לומר דהעיקר כסברת התוס' בנזיר דמילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ואפילו אי פריש לא מהני שלא כדעת הרב מוהרימ"ט והכריח (בד"ה והנלע"ד) לראיה ברורה שדעת הרי"ף שלא כדעת הרב מוהרימ"ט ושמסתמא כן גם דעת הרמב"ם וכדעת השאלתות עי"ש והוא שלא כמו שכתב בהעמק שאלה לדעת הרי"ף והרמב"ם כנז"ל:

שוב ראיתי בחתם סופר שם בח"ב סימן מ"ג (בד"ה ואען ואומר) שכתב שם לענין עושה שליח לקדש לו אשה פרטית כמו שכתב בתשובתו שבספר חידושי שבועות שהביא בהעמק שאלה וכתב כן דרך כלל על כל דבר (שליח להפרשת חלה או להפר וכיוצא לזה) וזה לשונו וזה כעשר שנים ערכתי מזה תשובה ארוכה (היא בח"א סי' י"א) ומה שנוגע לענין הוא מה שהעליתי דוקא באומר קדש לי אשה ואינו פורט איזה אשה יקדש לו וכן בנותן רשות להפריש חלה מכל עיסותיו על כמה זמנים וכן הממנה אפטרופוס להפר כל נדרי אשתו ולא על נדר פרטי לא שייך לומר משום זכי' דמי יודע איזה אשה יקדש לו אשר אולי לא יהיה בו זכות ויהיה ניחא לי' טפי באחותה שנאסרת עליו ע"י הקדושין וכן שמא יזדמן הפרשת חלה במקום שהיא יכולה להמתין עד שיבואו הבעלים ויפרישו בעצמן ויזכו במצותו ואין כאן זכי' לולי השליחות וכן בנדרים אולי תידור מה דניחא לי' בקיומו ואין כאן זכי' בהפרה ולא אתאינן עלה אלא מטעם שליחות וכיון דנעשה שליח בעידנא דלא הוי מיקם קמי לא נעשה שליח אבל אה"נ אם הי' ממנה שליח קדש לי אשה פלונית לכשתתגרש אם קדשה אחר הגירושין הרי היא מקודשת מטעם זכי':

וכתב שם דדכוותא באשה שבעלה נשתטה ורוצה אשה לעשות שליח קבלה בשעה שהוא שוטה שיקבל ממנו גט כשישתפה לא מהני משום דכל דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ובזה לא שייך לומר דכיון דגלתה דעתה שזכות הוא לה להתגרש אף אי ליכא שליחות מהני משום דזכין לאדם וכו' דאין זה זכות לה להתגרש וכו' והאריך בזה עי"ש והרב שיבת ציון בסימן פ"ו כתב ששמע שהרב בעל חתם סופר אמר בשליח קבלה שאינה יכולה למנותו בעת שהוא שוטה ושהרב השואל ממנו כתב דיש לחלק ולומר דבשליח קבלה לא אמרינן דמידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח ומר ניהו המחבר כתב באריכות להסביר החילוק ולהביא ראיות עי"ש (בד"ה אך) ובספר ברכת ראש על מס' נזיר בדף כ' ע"ב (מדפי הספר) כתב דמה שהכריח בשיבת ציון סברתו הנ"ל מחמת קושיות המפרשים מסוגיא דקידושין דף כ"ג דעבד אף דלא מצי לקבל גט משוי שליח משום דשייך בתורת גטין וכן מסוגיא דגטין דף כ"א דקבלת האב גט לבתו הקטנה הוא משום שליחות והא קטנה ליתא בקבלת גט ואיך הוי האב שליח הנה יש ליישב הקושיות בלאו הכי וכו' וממילא אין הכרח לסברתו וסיים דיש מקום לדין כסברת השיבת ציון דבשליח קבלה דבעל כרחה מתגרשת ורשות אחרים עליה לא בעינן דמצי למיעבד השתא ואין ראוי להאריך במה שאינו נוגע לפירוש הש"ס ישמע חכם ויוסיף לקח:

עוד כתב הרב שיבת ציון בריש סימן פ"ו לחלק בעיקר הדין דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח דלא אמרינן כן אלא בדבר שאין רגיל להשתנות ואין באפשרות שיוכל המשלח לעשות הדבר ההוא בשעה שממנה שליח כגון בהיה לה אחות אשת איש ונתגרשה אחר כך דאמר רבא דמודה ר' יוחנן מטעם דמידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח דאין באפשרות להמשלח לקדשה עתה מפני שהיא אשת איש ולאו בת קידושין היא ואינה עומדת להתקדש דסתם אשת איש לאו לגירושין עומדת אבל בדבר שעשוי להשתנות כגון בעל שהוא עתים חלים עתים שוטה והאשה משוית שליח לקבל ממנו גט וכיון שאין הבעל לפנינו יש לחוש שמא בשעה שממנה שליח קבלה הוא עתים שוטה ואינו ראוי לגרש מכל מקום מהני מינוי השליחות לקבל ממנו גט בעת חלימתו כיון שאינו ודאי שהוא אז שוטה ורגיל להשתנות להיות חלים ויוכל להיות שבאותו רגע הוא חלים שפיר מצית משוייא שליח והכריח חלוק זה לפי דעת הרא"ש שהביא מרן בב"י באהע"ז סוף סימן קל"ח דכל אדם בשעת שינה חשיב חסר דעת אם כן איך יכולה אשה לעשות שליח קבלה מבעל שפוי ניחוש שמא בשעת מינוי השליחות הבעל הוא ישן והוי מידי דלא מצי עביד וכו' ושוב הביא מה שנסתפק במשנה למלך בפרק ט' מהלכות גירושין דין ו' (בד"ה ולפ"ז) באשה שהיא ספק מקודשת שקבלה קידושין ספק קרוב לה וכו' ועשה שליח לקדשה לו אחר שתתגרש אי מהני השליחות והאריך לפלפל בזה עי"ש (בד"ה אך מצאתי):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף