שדי חמד/כללים/כ/פז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים פז

כלל פז) כל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח. אי אמרינן כן במאי דלא מצי עביד מחמת חסרון ידיעה כגון שאינו יודע לכתוב אי מצי משוי שליח למאן דסבר דבעינן שליחות בכתיבת הגט וכן אם אינו יכול לכתוב מחמת חסרון כונה אם יכול לעשות שליח לכתוב או נימא כיון דלא מצי עביד לא משוי שליח הנה זה זמן רב שכתבתי בזה הנה הבאתי דברי מי שגדול הגאון חתם סופר חלק יו"ד סי' ער"א שהמציא שאין הממזר חייב במצות כתיבת ספר תורה ואמר מר מלתא בטעמא דהנה מה שצותה התורה כתבו לכם את השירה וכו' היינו ודאי ספר תורה כולה בלי חסרון אות אחת כמו שאמרו אפשר ס"ת חסר והוא אומר לקוח את ספר התורה וכיון דאנן סהדי שממזר אינו יכול לקדש השם דבלא יבא ממזר אם כן אי אפשר לו בעצמו לקיים מצוה זו וממילא שלא יוכל לעשות שליח לכתוב עבורו פסוק זה דכל דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ונמצא שהוא אינו מצווה לכתוב ס"ת לעצמו לא על ידי עצמו ולא על ידי שליח וכיון שהוא פטור ממצוה זאת אינו נעשה גם כן שליח וכו' אלו תוד"ק הצריכים לענייננו:

ואני ההדיוט כתבתי על דבריו שאחרי נשיקת הרצפה דבריו תמוהים בעיני דלפי מיעוט ידיעתי לדידי חזי דלא שייך לומר בכי האי גוונא כל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח דעד כאן לא אמרינן הכי אלא במידי דלא מצי עביד מחמת הדין כגון לעשות שליח לקדש אשת איש אחר שיגרשנה בעלה דכיון דאיהו לא מצי לקדשה קודם שיגרשנה בעלה דאשת איש שקבלה קידושין לאו כלום נינהו שליח נמי לא מצי משוי עתה שיקדשנה אחר שתקבל גט מבעלה כדאמרינן בסוגיא דנזיר ד' י"ב אבל אם מאי דלא מצי עביד הוא מחמת חוסר ידיעתו וכונתי בכי הא נראה דשפיר מצי משוי שליח דאם לא כן בואו ונאמר דמי שאינו בקי בכתיבה פטור ממצות כתיבת ס"ת בין ע"י עצמו בין ע"י שליח כיון דהוא עצמו אינו יודע לכתוב לא משוי שליח ואם עשה שליח וכתב לו את ספר התורה נאמר דלא קיים המצוה וכמו כן לדעת הפוסקים דבעינן שליחות בכתיבת הגט מי נימא דמי שאינו יודע לכתוב אינו יכול לגרש דלא מצי משוי לסופר שליח שיכתוב עבורו כיון דאיהו לא מצי עביד ע"י עצמו וכן מי שידיו קטועות מי נימא דלא מצי משוי שליח לסופר שיכתוב גט לאשתו כיון דאין בידו לכתוב הא ודאי לית לן למימר הכי (וכן מצאתי בשו"ת חכמת שלמה אשר בסו"ס הר המר בסי' א' וז"ל זה לא מצינו רק דל"מ למיעבד מחמת הדין אבל היכא דל"מ למיעבד מחמת חולשה ודאי משוי שליח דאל"כ מי שנחלשו ידיו דלא מצי למיכתב עולמית לא מצי מגרש למאן דבעי שליחות וז"א דאפילו שחט בו שנים בגטין ע' ע"ב דודאי ל"מ לכתוב אפ"ה כותבין ונותנין גט לאשתו וכו' ועי"ש שמביא בשם בית מאיר באה"ע סי' קי"ט בהיפך מזה) והכא נמי גבי ממזר מה שאינו יכול לכוין לקדש את השם אינו פוטרו מחמת זה מכתיבת ס"ת דחיובא רמי עליה לכתוב ולכוין לקדש גם אזכרה זו ככל שמות הקדש ונהי דאין אנו סומכין בזה ש כתוב ויקדש משום דחיישינן להחמיר דשמא מחמת חיפזון לא יקדש את השם מ"מ מי פוטרו ממצותו מחמת זה ומחוייב ועומד הוא ושפיר מצי משוי שליח דאם אמרו להחמיר שלא לסמוך עליו לא אמרו להקל:

הן אמת שמדברי הגאון מחנה אפרים בחידושיו על הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין מתבאר דלא שאני ליה בין היכא דלא מצי עביד מחמת הדין להיכא דלא מצי עביד מחמת חסרון כח והוא שהאריך במחלוקת הפוסקים אם צריך שליחות לכתיבת הגט ובדף י"א ע"ב רצה להכריח כדעת הסוברים דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט מדמגוייד או צלוב כותבים ונותנים גט לאשתו ואם איתא דבעינן שליחות לכתיבה מי איכא מידי דלא מצי עביד ומשוי שליח שוב כתב להוכיח דבעינן שליחות וסיים (בד"ה ולפי) וצריך ליישב מה שהקשיתי לעיל ממגוייד או צלוב שמשוי שליח לכתוב גט לאשתו ומי איכא מידי דלא מצי עביד ומשוי שליח והכי אמרו גבי כהנים אי שלוחי דידן הוו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדי ומצינן לשויי שליח ולכאורה היה נראה לחלק דהתם ישראל לאו בני קרבנות נינהו כלל מה שאין כן הכא דחולה בר כריתות הוא והכי מחלק בגמרא פ"ק דקידושין דף כ"ג גבי עבד אמנם צריך להבין עדיין דבמסכת נזיר אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד השתא ומצי משוי שליח ומהאי טעמא לא מצי משוי שליח לאשה שהיא נשואה השתא וכן להפר נדרי אשתו ואמרו שם דרבי יאשיה דסבר דיכול לומר לאפוטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הפר לה דשלוחו של אדם כמותו סבירא ליה כרבי אליעזר דאדם יכול להפר נדרי אשתו קודם שתדור עכ"ל הרי שגם בהיכא דלא מצי עביד מחמת תשות וחסרון כחו כמגוייד וצלוב וזקן וחולה סובר הרב דחשיב לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח ובד"ה איברא הקשה עוד מדאמרינן בפרק הגוזל עצים ד' ק"ט תניא ואם היה זקן או חולה נותנו לכל כהן שירצה ועבודתו ועורה לאנשי משמר ופריך האי זקן או חולה היכי דמי אי דמצי עביד עבודה עבודתה נמי תיהוי דידיה ואי דלא מצי עביד עבודה שליח היכי משוי ומשני עבודה דכי עביד על ידי הדחק עבודה היא משוי שליח ומאי קושיא הא כי אמרינן מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח היינו היכא דלאו בר עשויי הוא כלל כגון ישראלים לקרבנות או היכא דהגריעות הוא במעשה עצמו כגון דהוי דבר שלא בא לעולם עכ"ל הרי לפי זה מוכח בהדיא מהש"ס דהיכא דלא מצי עביד מחמת תשות כחו כזקן וחולה לא מצי משוי שליח ועם שהסוגיאות קשיין אהדדי ההיא דמגוייד וצלוב עם ההיא דאם היה זקן או חולה והרב מחנה אפרים לא מצא ליישבם דודאי רחוק לומר דמגוייד וצלוב יכולים לכתוב בעצמם וכן קשה מההיא דשחט בו רוב שנים למאן דבעי שליחות על כל פנים לא נוכל לומר בהחלט שמה שאינו יכול לעשות מחמת תשות וחסרון כח לא חשיב לא מצי עביד ומכל מקום נראה דגבי ממזר שהוא בר כונה ויש בכחו לכוין לקדש גם את השם הזה מודה הרב מחנה אפרים דמצי עביד מיקרי ולא דמי למגוייד וצלוב שאין באפשרות להם לכתוב כלל אבל לכוון לכתוב את השם בקדושתו יש באפשרות לכל אדם ולכן אף שאין אנו סומכים על זה אבל על כל פנים לא מיקרי לא מצי עביד שיהיה פטור מפני זה ממצות כתיבת ספר תורה:

שוב נדפס ס' יקר ישרי לב וראיתי שם בקונטרס זכרונות הרב חקרי לב בדף ק"ב אות מ"א שהרב מוהר"ח מודעי נסתפק בגידם בשתי ידיו אם כשר לנתינת גט שהרי נתינה כתיב בה ונתן בידה וסתם נתינה היינו ביד וגם אינו ראוי לכתוב וכתיבה מטעם שליחות וכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ובכתיבה כבר כתב הרמ"ע מפאנו דלא הוי כתיבה (אולי כונתו לומר דאף אם יוכל הגידם לכתוב ברגלו או בפיו וכיוצא ואם כן חשיב מצי איהו עביד ושפיר משוי שליח מכל מקום כבר כתב הרמ"ע דלא הוי כתיבה ואם כן חשיב זה לא מצי איהו עביד והדר דינא דלא משוי שליח כן אני אומר בהשערה כי ס' הרמ"ע אין מצוי אצלי):

שוב מצאתי בכתיבותיי שנכנסתי בספק זה עכ"ל וכתב מר נכדו בהגהתו שם שבס' חקרי לב אהע"ז סי' מ"ה העלה להתיר ואינו מצוי אצלי לראות דב"ק אמנם ראיתי שהרב הנ"ל בספרו מערכי לב ח"א ד' ל"ו ע"ב כתב דאין לומר דמי שאינו בקי לכתוב אינו יכול למנות שליח שאם כן להסוברים דבעינן שליחות בכתיבת הגט רוב הגטין שבזמננו אינם כשרים כיון דהבעל אינו בקי אלא על כרחין לומר כיון שבידו להתלמד ולכתוב שפיר דמי עכ"ל גם ראיתי בס' זכרנו לחיים ח"ב ד' ב"ן ע"ב שכתב בשם הרב חקרי לב באהע"ז סי' מ"ו שחקר במגרש שאינו יודע לכתוב איך מצי מגרש והא קימא לן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח ושהעלה דכל שהוא מחמת חסרון ידיעה לא נאמר בו כל מידי דלא מצי עביד וכו' והוא הדין בכתיבת ספר תורה עכ"ל והנה אף שאין מכל זה טעם לגידם בשתי ידיו שנסתפק הרב מוהרח"מ שהרי זה אין בידו לכתוב בשום אופן ואינו דומה למי שאינו יודע לכתוב שיש באפשרות להתלמד וכו' הא מיהא למדנו מדברי קדשו דמה שהוא מחמת חסרון ידיעה לא חשיב לא מצי עביד והוא הדין לענין חסרון כונה שיש בידו ליתן דעתו ולכוין אף אם נחוש ונחמיר שלא יכתוב ס"ת בעצמו מכל מקום לא מיקרי לא מצי עביד ושפיר מצי משוי שליח וכתב בזכרנו לחיים שם שגם הרב משה ידבר ד' ס"ט עמד בחקירה זו ובתחלה כתב כמו שכתב הרב חק"ל ולבסוף הצריך תלמוד בדבר ושמר בריה דרב משה ידבר כתב דסוגיא דקמא היא משום איסורא דהוי חולה דמירתת הרבה והזל"ח הקשה עליו דמהיכן פסיקא ליה דבהכי מיירי הש"ס ועוד שדבריו הם היפך ש"ס ערוך בשבת ד' ק"ג דמבואר שם דאף בחולה הרבה כל שאם היה בריא היה עושה הדבר ההוא מצי משוי שליח וכתב שגם הרב מוהר"י מברונא בסי' קמ"ח כתב דבחולה הרבה לא מצי משוי שליח ושבקונטרס אלף כסף שבס' מצרף לכסף דף כ' ע"ג דחה דבריו מכח סוגיא דשבת הנ"ל והנה ס' הנ"ל (משה ידבר ומצרף לכסף) אין מצויים אצלי ובשו"ת מוהרי"ב הנ"ל עיינתי בס' קמ"ח ולא ראיתי שדבר מזה וגם מה שכתב משמא הגמרא בשבת ד' ק"ג לא ידעתי איזה ט"ס הוא כי שם אין שום דבר מזה ולא אוכל כעת לחפש בזה וזאת לזכרון:

ומצאתי בס' ראשית בכורים הנדפס חדש ממש שבדף ע' ע"א (בח"ב סי' ח') כתב שרב אחד שאל לו אם הבעל אינו יכול לכתוב כלל בעצמו איך יכול לעשות שליח את הסופר (לדעת הסוברים שצריך שליחות לכתיבת הגט) והא קיימא לן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח ובפרט אם הוא גידם בשתי ידיו והשיב שנעלם ממנו שבתוספות ישנים בעירובין ד' י"ג בתוס' ד"ה אבל שמתוך קושיא זו הוכיחו באמת דלא בעינן שליחות בכתיבה משום דסתמא כתוב בתורה שכל אדם יכול לגרש ואפילו ידיו קטועות וכונתם להך כללא דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ושהאריך בזה הרב מחנה אפרים בהלכות גרושין והקשה שם ממגוייד דקיי"ל דכותבין גט לאשתו והביא שם ההיא דב"ק גבי כהן אם היה זקן או חולה וכו' וגם הוא לא זכר דברי התוס' ישנים וכבר רמזנו בכל המקומות בזה בקונטרס תוספת ביכורים שנדפס ונספח בסדר גטין להרה"ג בעל פתחי תשובה עי"ש והארכנו בתשובה על איש אחד מחוץ לארץ שהיה בארץ ביום טוב שני ודעתו לחזור אם יכול למנות סופר מארץ ישראל לכתוב לו גט ביום טוב שני דאיהו לא מצי עביד השתא מדרבנן אלו תורף דב"ק גם הרב שואל ומשיב בח"א סי' קט"ו הביא דברי התוס' ישנים דעירובין הנ"ל וגם דברי הרב מח"א עי"ש (במהדורא קמא) ובמהדורא תליתאה ח"ב סי' קס"ט (בסוף ד"ה ובזה מיושב) כתב שדבריהם צ"ע עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף