שדי חמד/כללים/כ/עד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים עד

כלל עד) כבוד אשה לבעלה. הוכיחו הרבנים ארעא דרבנן באות של"ג ועפרא דארעא שם דחיוב מן התורה הוא עי"ש ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות יו"ד השיג עליהם ועל הרבנים אשד הנחלים וזובח תודה דנעלם מהם דברי הרמב"ם בהלכות אישות פרק ט"ו דהוא מדרבנן עי"ש וכן השיג עליהם בספרו מחזיק ברכה ריש סי' תע"ב והרב ערך השלחן שם הוכיח דהוא מדרבנן ממה שכתבו התוספות ביבמות ד' ה' בד"ה כולכם וא"ת למה לי קרא בכבוד אב ואם דלא דחי שבת בלאו קרא נמי לא דחי דהוא ואביו מוזהרין על השבת כדאמרי' בפ"ק דקידושין גבי אבא אומר השקני מים וכו' וי"ל דמהכא ילפינן התם עי"ש ואי כבוד אשה לבעלה מן התורה גם הא דמחוייב הבן להקדים כבוד אביו לכבוד אמו הוי מן התורה דהא ילפינן מכבוד או"א דלא דחי שבת והא בסוף כריתות תנן בהדיא דהוי מדרבנן אלא ודאי כבוד אשה לבעלה אינו אלא מדרבנן ולזה הקשו שפיר למה לי קרא בכבוד או"א דלא דחי שבת הא ידעינן לה מסברא שאתה ואביך מוזהרים על השבת מן התורה כמו שהבן חייב להקדים כבוד אב לכבוד אם מדרבנן ומהאי טעמא דגם אמו חייבת בכבוד בעלה מדרבנן ותירצו דהך סברא מדרבנן ילפינן לה מהכא בדאוריתא ודלא כטירת כסף פ' קדושים עי"ש והנה מה שכתב דלא כהט"כ וכו' כונתו על מ"ש הרב טירת כסף בדרוש א' לסדר קדושים במה שאמרו בסוף פרק קמא דקידושין תניא ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו לכך הקדים כבוד אב לכבוד אם וגלוי וידוע לפניו שבן מתירא מאביו יותר מאמו לכן הקדים מורא אם איש אמו ואביו תיראו והקשה עליו דמנא לן דמה שהקדים הכבוד הוא משום הכי נימא דהוא ללמד שכבוד האב קודם לכבוד האם שאם אמר לו אביו השקני מים וכן אמו ישקה את אביו שהוא ואמו חייבים בכבוד האב כדאמר ליה ר' אלעזר לההוא בן אלמנה דשאל לו אבא אומר השקני מים וכו' בקידושין ד' ל"א וכיוצא לזה דרשינן בפרק קמא דחגיגה דשמים נבראו תחלה מדכתיב את השמים ואת הארץ להקדים שמים לארץ דאי הוה כתיב ברא אלקי"ם שמים וארץ הוה משמע שניהם כאחד ומדכתיב ואת הארץ שמעינן דקדמו שמים לארץ וכתב שכן הקשה הרב עצמות יוסף ותירץ הרב ט"כ דמשום דגבי מורא דכתיב איש אמו ואביו תיראו בהכרח לומר משום דגלוי וידוע וכו' הוא הכי נמי בכבוד משום דגלוי וידוע הוא אלו תורף דב"ק דמוכח שסובר דמה שהבן חייב להקדים אם אביו הוא מן התורה מטעם שהוא ואמו חייבים בכבודו מן התורה שאם הוא מדרבנן מאי מקשי הא לא מצינן למימר בטעמא דקרא דמשום הכי הוא דהא אנו חייב מן התורה להקדים אביו לאמו ולכן דחה דבריו על פי הוכחתו דאינו אלא מדרבנן והוכחתו היא מדתנן בסוף כריתות האב קודם לאם בכל מקום יכול מפני שכבוד האב קודם על כבוד האם ת"ל איש אמו ואביו תיראו מלמד ששניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבודו מריש הוה משמע לי שכונתו דמלשון אמרו חכמים וכו' מוכיח דמדרבנן הוא שהם אמרו האב קודם לאם וכו' מפני שהוא ואמו חייבים בכבודו והייתי דוחה לזה דאף שהוא מדאוריתא שייך לומר אמרו חכמים והכונה שפירשו חכמים כדתנן כיוצא לזה בסוף פרק ג' דסוכה אמרו חכמים אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חברו ותנן נמי בהמפקיד שהרי אמרו נשבע ונוטל וכו' והבאתי עוד מכמה מקומות ששייך לומר אמרו חכמים בדברים שהם מן התורה עיין בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות רג"ע והכי נמי במאי דקמן נוכל לומר דלשון אמרו חכמים הכונה שפירשו חכמים מה שכתוב בתורה כבד את אביך וכן נראה שהבין הרב שושנים לדוד שם שעל מה ששנו חכמים בלשון המשנה הנ"ל וכן בתלמוד תורה וכו' הרב קודם לאב וכו' כתב וז"ל אף דלא דמי לאמו שהיא חייבת בכבוד אביו בפרטות להיות בעלה ורחמנא אמר והוא ימשול בך אבל הכא אין האב חייב בכבוד רבו של בנו בפרטות דלדידיה הוי כמו כל תלמיד חכם דעלמא שהרי לא למד ממנו אפילו הכי צריך להקדימו עכ"ל והיינו רבותא דוכן ומשמע דאשה חייבת בכבוד בעלה מדאורייתא קאמר מדאמר רחמנא והוא ימשול בך ואם כן ממילא הא דחייב להקדים כבוד אב לכבוד אם מן התורה הוא ואמרו חכמים דתנן היינו שפירשו חכמים:

אמנם שוב התבוננתי דאפשר דכוונת הרב ערך השלחן דאף דבעלמא יתכן לפרש לשון אמרו חכמים שפירשוהו חכמים מכל מקום סיגנון דברי התנא מורה דכונתו לומר דמן התורה מדכתיב איש אמו ואביו תיראו ילפינן ששניהם שקולים אלא דחכמים אמרו שהאב קודם לאם והיינו משום שהם אמרו דאשה חייבת בכבוד בעלה והם אמרו שהאב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבים בכבודו וכן פירש הרב תפארת ישראל שם מלמד ששניהם שקולים מדאוריתא אבל וכו' מדרבנן (וגם בדברי הרב שושנים לדוד אפשר להעמיס שאין כונתו לומר דאשה חייבת בכבוד בעלה מן התורה מדאמר רחמנא והוא ימשול בך אלא כונתו דמשום דאמר קרא והוא ימשול בך ראו חכמים להטיל עליה חיוב כבוד לבעלה ונמשך מזה שהאב קודם לאם מדרבנן) ומ"מ אף שכן נראה כונת הרב ערך השלחן נראה שאין הכרח מזה דלפי מה שפירש הרב טירת כסף דקרא דאיש אמו ואביו תיראו מקרא מסורס הוא וגורעין ומוספין דוי"ו דואביו שדינן ליה אאמו כאילו כתיב איש ואמו אביו תיראו שהאשה גם כן חייבת בכבוד בעלה עי"ש הנה על פי דרכו יש לפרש לשון המשנה דמדכתיב איש אמו ואביו תיראו משמע דשניהם שקולים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם וכו' ופירשו מה שכתוב איש אמו ואביו תיראו כאילו כתיב איש ואמו אביו תראו שהיא גם כן חייבת בכבוד בעלה ולפי זה אין סתירה מגוף המשנה לסברת הסוברים דכבוד אשה לבעלה מן התורה אלא דיש לומר דמאחר שמבואר בדברי רבינו הגדול דהוא מדרבנן קים לן דאילו הוו חזו למילתיה הוו הדרי בהו והכי אית לן למינקט דאינו אלא מדרבנן וכמו שכתב מר"ן חיד"א. והנה בספרא פרשת ויקרא (ס"ד ל"ב ע"פ ואם כבש יביא קרבנו), שנו חכמים כלשון המשנה דסוף כריתות הנ"ל וכתב הרב התורה והמצוה שם בסי' רפ"ח דיש טעם בכל אחד למה תפס דוקא שינוי הסדר וכו' וזהו שסיים אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבים בכבודו ורוצה לומר ולכן גבי כיבוד הקדים האב עכ"ל ולפי פירושו מבואר במתני' דחייב מן התורה להקדים כבוד אב לכבוד האם ואם כן ממילא גם כבוד אשה לבעלה הוא מן התורה כמו בשבת עם כבוד אב ואם אבל זה לא יתכן במחכתה"ר שהרי מבואר בדברי הרמב"ם דכבוד אשה לבעלה אינו אלא מדרבנן שכן כתב בסוף פרק ט"ו מהלכות אישות וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא וכו' ופשוט דמה שכתב כונתו שחכמים צוו כמו שהזכיר בדין ח"י ודין י"ט דלא מסתבר לומר דהאי צוו רוצה לומר שצוו על פי התורה ולכן שינה ולא כתב צוו חכמים וגם דוחק לומר שציווי חכמים הוא על יותר מדאי דמן התורה חייבת בכבודו והוסיפו חכמים לכבדו יותר מדאי ובאמת שחיוב זה (יותר מדאי) לא ידעתי מנא ליה לרבינו ומרן בכסף משנה הראה מקום לההיא דקידושין שאתה ואמך חייבים בכבודו ואין מזה הוכחה על חיוב יותר מדאי ומההיא דאמרי אינשי קרחא בביתיה פרדשנא ליהוי קשה להוציא דין וצ"ע:

והקשה עוד הרב טירת כסף דר' אליעזר דידיה אדידיה דבש"ס אמר לההוא בן אלמנה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבודו ואילו במכילתא פרשת יתרו איתא הא דאמר רבי בש"ס דילן גלוי וידוע וכו' בשם ר' אליעזר ומסיים יכול כל הקודם במקרא יקדים למעשה ת"ל איש אמו ואביו תיראו שניהם שקולים אלמה שניהם שוים דלא כמה שאמר לבן האלמנה הנח כבוד אמך וכו' והצ"ע ונראה לי ר דלפי מה שחלקו בש"ס בין עודה תחתיו לנתגרשה מבעלה אפשר ליישב דמה שאמרו במכילתא דשניהם שוים היינו אחר שנתגרשה מבעלה על דרך שפירש מוהרש"א בחידושי אגדות מתני' דסוף כריתות הנ"ל דמה שאמרו ששניהם שקולים היינו אחר שגרשה ומאי דתנן אבל אמרו חכמים האב קודם היינו בעודה תחתיו וקצת נראה מדבריו דעיקר חיוב כבוד אשה לבעלה הוא מן התורה ולכן אמרו חכמים דמסתברא דבעודה תחתיו האב קודם מפני שהוא ואמו חייבים בכבודו. אחר זמן רב ראיתי להרב ברית יעקב פאייתוסי בדרוש ששי למעלת כבוד אב ואם (בד"ה ולעיקר ראית ידי"ן) שהאריך קצת בענין זה בדברי הרבנים ט"כ וערך השלחן ואשד הנחלים ומרן חיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ז"ך ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק רק זה חזיתי ואספרה שכתב בשם הרב ערך השלחן שאמר (לפי הנראה אמר כן בע"פ) דלפי מה שכתב מוהרש"א בח"א במתני' דכריתות אזדא לה ראיתו ממנה דכבוד אשה לבעלה הוא מדרבנן וכתב הרב ברית יעקב דנקיטינן כמסקנת מרן חיד"א דאינו אלא מדרבנן עי"ש:

ואם גם הבעל חייב לכבד את אשתו הנה ביבמות ד' ס"ב סוף ע"ב תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך והובאה גם בסנהדרין ד' ע"ו ע"ב והרי"ף והרא"ש בסוף מסכת גטין הביאו בריתא זו ולפום ריהטא אין הכרח מלשון זה שחייב לכבדה אלא שהעושה כן עליו נאמר וידעת וכו' אמנם הרמב"ם בפרק ט"ו מהלכות אישות דין י"ט כתב צוו חכמים שיהא האדם מכבד את אשתו יותר מגופו ומרן כסף משנה מראה מקום הוא הך בריתא דיבמות ועם שיש לפקפק לכאורה דאין מזה משמעות חיוב צריך לומר דכיון דתני תנא דהעושה כן מקיים מקרא שכתוב וידעת כי שלום אהלך וכו' מזה אנו דנים שכונת התנא לומר שחייב לכבדה יותר מגופו ואף דאין דעתי העניה נוחה כל כך בזה באשר נודע שאין דרך הרמב"ם, אלא לפסוק מה שמפורש בש"ס והיה לו להעתיק דבר זה כלשון ששנו חכמים המכבדה יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ומה שנפרש בלשון הבריתא נפרש בדבריו וכמו שדרכו בקודש בכיוצא לזה כנודע ומזה נראה שדבריו נובעים ממקום אחר שמצא כן באיזהו מקומן בדברי רז"ל ואנחנו לא נדע איה מקום כבודם מכל מקום לדברי מרן כסף משנה נראה לומר כמו שכתבתי והרב כנסת הגדולה באהע"ז ריש סי' א' כתב וחייב לכבדה ולאהוב אותה כדאיתא בגמרא ולא הראה מקום לזה ואם כונתו לדברי הבר תא דיבמות הנ"ל יותר נכון היה להרב להביא מהרמב"ם כי מדברי הגמרא אין כל כך הכרח:

ועל כל פנים הרי מבואר בדברי הרמב"ם דחייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו הן אמת דלפי מה שפירש הגאון מוהרש"א בחידושי אגדות שם ביבמות דמכבדה יותר מגופו היינו להלבישה בגדים נאים יותר ממנו כדאמרינן קארי למאניה מכבדותי לפי זה נראה דאין כבוד זה כשאר כבוד דעלמא שאדם חייב בכבוד אב ואם ורב וכיוצא אלה הוא סוג אחר להלבישה בגדים נאים ובאמת מטבע הלשון (מכבדה יותר מגופו) מורה כונה זו ואם כן אין לנו הכרח שכמו שהאשה חייב לכבד בעלה כן הוא חייב לכבדה בדרך כבוד דעלמא כמובן וגם בדברי הרמב"ם נוכל לפרש כונה זו:

אמנם מדברי תשובת רבינו שמחה שהביא מרן הב"י באהע"ז סי' קנ"ד (בתוך ד"ה מ"כ בשם ס' אגודה) מתבאר שחייב בכבודה כדרך שאר כבוד דעלמא שכתב וז"ל ומצאתי בתשובת רבינו שמחה המכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר מבמכה את חברו דחברו אינו חייב בכבודו ואשתו חייב לכבדה יותר מגופו וכו' עי"ש וכן כתב הגאון רש"ל בים של שלמה בפרק שלישי דקמא סי' כ"א בשם תשובת מוהר"ם וכתוב שם כדאיתא בפרק הנשרפין והיינו הך בריתא דיבמות הנ"ל שהובאה בסנהדרין ד' ע"ו ע"ב עי"ש ומשמע להו לרבוואתא הנ"ל דממנה מוכח דחייב אדם לכבד את אשתו יותר מגופו וכדמשמע ליה למרן כסף משנה ואם כן מתבאר מדברי קדשם דחייב בכבודה היינו דרך כבוד כמו בעלמא (ולא להלבישה וכו' כפירוש מוהרש"א) וילפי בזה בקל וחומר למכה אשתו שאם היו מפרשים כדברי מוהרש"א אין מקום לדון בקל וחומר כמובן גם ממה שסיים הרב כנסת הגדולה בריש סי' הנ"ל וזה לשונו וכתוב בדרשות מוהר"י בליקוטין שדרך העולם שהזיווגין אין מזכירין שמותיהן כשקורים זה את זה וכשהיה הוא מדבר עמה היה מכבדה בדבריו כאלו מדבר אל רבים מפני שאלמנה נשאה עד כאן לשונו משמע גם כן דכבוד זה הוא כדרך שאר כבוד דעלמא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף