שדי חמד/כללים/כ/סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים סז

כלל סז) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הוא הדין דכל מלתא דאמר רחמנא עביד הכי ולא עביד הכי אלא בענין אחר לאביי מהני ולרבא לא מהני כיון דלא עביד כדאמר רחמנא חזון נחום לקדשים ד' קל"א א' לדעת הר"ש וכן כתב הבית חדש בא"ח סוף סי' קפ"ז שכל מה שחייב אדם לקיים מן התורה עיכובא אית בה ולא יצא ידי חובתו אם לא קיים כתקונו ולפי זה קשה מה שפסק בש"ע יו"ד סי' קכ"א גבי טבילת כלים דאם הטבילן ואחר כך הגעילן מותרין אמאי מותרין הרי שינה מסדר הכתוב בתורה וכן קשה דבקידושין ד' ס"ב א' מוכח דאי לאו קרא יתירה דואם לא יתחטא היה מקום לומר דאי עבד הזאה בחד מנייהו עבד ואמאי הא כיון דכתיב קרא הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי עיכובא אית בה ועיין תוס' גטין ד' ג' סוף ע"ב פרח מטה אהרן חלק ב' סי' פ"א עכ"ד הרב יד מלאכי בכללי הדינים סי' שמ"ד והרב מקנה אברהם בסי' קמ"ז הביא כללא דרב חזון נחום הנ"ל וכתב שיש ראיה לזה מדפרכינן בתמורה לרבא דאמר לא מהני והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו ירים ממנו חלבו אין גירועין לא ותנן התורם מהרעה על היפה תרומתו תרומה ואי במלתא דאמר רחמנא עביד מודה רבא דאי לא עביד הכי מהני מאי פריך מתורם מרעה על היפה אלא ודאי דלרבא גם בכי האי גוונא אי עביד לא מהני והנה אין ס' חזון נחום מצוי אצלי לראות תנא היכא קאי ולולא דברי הרב מקנה אברהם היה נראה לי דבמידי דאיכא לאו הבא מכלל עשה לא הוצרך הרב חזו"ן להשמעינו דאי עביד לא מהני דכיון דאיכא איסור עשה פשיטא דלענין זה חשיב כלאו ועבר אמימרא דרחמנא מיקרי ולא הוצרך הרב חזו"ן לחדש כלל זה אלא במידי דלא כתיב בההוא עניינא לאו הבא מכלל עשה כלל רק אופן עשיית הדבר כתיב בתורה והוא עשהו בענין אחר ואין בדבר משום לאו הבא מכלל עשה בזה חידש הרב דכיון דאמר רחמנא עביד הכי ואיהו עביד באנפא אחרינא אי עביד לא מהני ואין לזה ראיה מתורם מרעה על היפה דשאני התם דאיכא איסור עשה מלאו הבא מכלל עשה וחשיב שפיר עבר אמימרא דרחמנא והכי דייקא לישנא דש"ס חלבו אין גירועין לא וכו' כלומר דכיון דאיכא למישמע מניה דגירועין לא הוה ליה כמלתא דאמר רחמנא לא תעביד ולרבא הוה לן למימר דאי עביד לא מהני:

ועל מה שהקשה הרב יד מלאכי מטבילת כלים כתב הרב מקנה אברהם שם דמה שכתב מרן מגעילן ואחר כך מטבילן זו היא דעת הרשב"א שהביא הטור משום דהוי כטובל ושרץ בידו ונראה דלא הוי מן התורה אמנם ר"י והרא"ש והטור סוברים דיכול להטבילן תחלה ואם כן נאמר דעד כאן לא אמרינן אי עביד לא מהני אלא במידי דלכולי עלמא צריך להיות כך דבפלוגתא לא קאמר ועוד דטבילת כלים לדעת מרן היא מדרבנן ובדרבנן אפשר דאי עביד מהני אלו דברי הרב ונראה שכונתו לומר דודאי לדעת הרשב"א שסובר מגעילן ואחר כך מטבילן אם הטבילן ושוב הגעילן לא מהני אלא דמרן כתב כן (דאם הטביל ואחר כך הגעיל מותרין) דרך פשר והכרע דכיון דאיכא דעת פוסקים דאף לכתחלה יכול להטביל ואחר כך להגעיל מיסתיין להחמיר לכתחלה להגעיל תחלה ואחר כך להטביל אבל בדיעבד אם הטביל תחלה ואחר כך הגעיל מהני כן נראה כונתו:

אמנם לפי הנראה לא ראה הרב בגוף דברי הרשב"א בזה שבתורת הבית בבית רביעי ריש שער רביעי אחר שהביא הבריתא דמגעילן ומטבילן וכו' וכתב בשם הירושלמי דטבילה זו היא משום שיצא מיד המוכר ונכנס לקדושת ישראל סיים וז"ל ומינה שמדיח ומגעיל ומלבן ואח"כ מטביל דכל שלא הוכשרו מאיסור שבהן היאך נכנסין בקדושתו של ישראל והילכך אין טבילה עולה להן אלא טבילה שלאחר הכשר איסורין והכין נמי משמע מפשט' דבריתא דהא בכולהו נקט טבילה באחרונה וכן כתב הראב"ד דלכתחלה צריך לעשות הכשר דקרא נמי הכי משמע דכתיב תעבירו באש דהיינו ליבון ואח"כ וטהר דהוי טבילה דמניה ילפינן לה התם בגמ' אבל הוא ז"ל כתב דאי אפיך דאיעב' לית לן בה דעיכובא לא כתיב עכ"ל מתבאר מלשון זה שדעת הראב"ד מעיקר הדין כן הוא שצריך להגעיל ואחר כך להטביל דהכי משמע מקרא ומבריתא ובכל זאת סובר דהיינו דוקא לכתחלה משום דעיכובא לא כתיב ומשמע דגם הרשב"א מודה לדעת הראב"ד דבדיעבד אי אפיך לית לן בה מדשתיק ליה וכן כתב הרב כנסת הגדולה שם בהגהות הטור אות ז"ך ומפני זה כתב דגירסת הפרישה בדברי הטור (רשב"ם ולא הרשב"א) היא נכונה דמדכתב הטור בשמו דהוי כטובל ושרץ בידו משמע דאף בדיעבד לא מהני ואילו הרשב"א כתב בתוה"ב בשם הראב"ד דבדיעבד לית לן בה ונראה שסובר הרב כנסת הגדולה דאף שכתב הרשב"א בתחלה אין טבילה עולה להן אלא טבילה שאחר ההכשר ומשמע שאף בדיעבד לא מהני מידי מכל מקום כשהביא דברי הראב"ד ושתיק ליה גילה דעתו דהדר ביה ואם שלדעתי העניה אין מזה הכרח כל כך ואפשר להבין ממטבע לשונו הנז"ל שלא חזר מסברתו דגם בדיעבד לא מהני מכל מקום אף אם נאמר שלא כדברי הרב כנה"ג הא מיהא דעת הראב"ד ודאי כן היא דמעיקר הדין צריך לכתחלה קרא כדכתיב הגעלה ואחר כך טבילה אלא דמשום דלא כתיב עיכובא שמעינן דמותרין בדיעבד ועליו תסוב קושית הרב יד מלאכי דנימא דאי לא עביד כדאמר רחמנא עביד לא מהני גם מה שכתב הרב מקנה אברהם בדעת מרן דטבילת כלים אינה אלא מדרבנן מתוך מה שכתבתי לעיל במערכת הטי"ת אות ב' מתבאר דאינו פשוט לומר כן בדעת מרן ומה שכתב דבדרבנן אי עביד מהני כן דעת שלמים וכן רבים אמנם יש חולקים כמו שרשמתי במערכה זו אות ה"ן בס"ד עי"ש:

ומה שהקשה הרב יד מלאכי מסוגיא דקידושין ד' ס"ב ע"א סוגיא דהתם הכי איתא דפרכינן התם לר' חנינא בן גמליאל דסבר דלא בעינן תנאי כפול דמכלל לאו אתה שומע הן למאי איצטריך קרא למימר הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא וכו' לא יטהר ממשמע שנאמר הוא יתחטא וכו' שמעינן דאם לא יתחטא לא יטהר ומשנינן סלקא דעתך אמינא מצות הזאה בשלישי ובשביעי והיכא דעבד בחד מנייהו עבד אלמא דאי לאו קרא יתירה לא הוה אמרינן דהוא לעיכובא ולזה השיב הרב מקנ"א וז"ל עיין מ"ש רש"י שם בקידושין דלכאורה נרגש מזה ותירץ במ"ש בד"ה סד"א מצות הזאה בשלישי ובשביעי ואי עביד בחד וכו' דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתוב דלא כתיב אם יתחטא בו למישמע מניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא עכ"ל ובעניותי לא זכיתי להבין איך תתיישב קושית הרב יד מלאכי בדברי רש"י הללו והלא מדברי רש"י משמע דכל דלא כתיב בלשון תנאי אלא בלשון ציווי אמרינן מסתמא דאינו לעכב וקשה קושית הרב יד מלאכי דאף אם אינו אלא לשון ציווי כיון דאמר רחמנא עביד ולא עביד מעכב. אמנם לדידי קשה על הרב יד מלאכי שנראה שלא שלטו עיני קדשו בדברי התוס' שם שהקשו היכי אמרינן דבשלמא לר' מאיר דבעי תנאי כפול ניחא דאיצטריך ואם לא יתחטא וכו' והלא בכמה מקומות כתיב ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר אם לא רחץ לא יטהר ותירצו דלא דמי דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה היא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע קצת שהוא לשון תנאי כאילו כתב אם יתחטא בו וכו' הנה מתבאר מדבריהם דכי כתיב בלשון ציווי פשיטא לן שהוא לעכב:

ואני אמרתי בחפשי בספרן של צדיקים ומצאתי למרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת הדל"ת אות ט' שתמה על הרב יד מלאכי מדברי התוס' בקידושין הנ"ל עי"ש ואההיא דטבילת כלים כתב ליישב במה שכתבו התוס' במנחות ד' ל"ח סוף ע"א דלית לן למימר דאסדר לבד יקפיד הכתוב לעכב דאף אי כתיב עיכובא לא קאי אלא אחסרון מעשה לא על הסדר וכפי זה ניחא דאף דליכא לפלוגי בין לכתחלה לדיעבד היינו דוקא בחסרון הדבר אבל על הסדר אין לנו לומר דיקפיד עכ"ל ולפום ריהטא קשה דאם כן מאי פרכינן בסוגיא דתמורה לרבא דאמר לא מהני והרי מקדים תרומה לביכורים דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר ותנן אם הקדים תרומה לביכורים יצא נימא דכי אמר רבא דבמלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכן במלתא דאמר רחמנא עביד אי לא עביד לא מהני אינו אלא בגוף המעשה אבל בסדר העשיה גם רבא מודה דלא אמרינן אי עביד לא מהני ונראה ליישב דלא אמרינן דאסדר לא יקפיד הכתוב לעכב אלא מסתמא דאף דכתיב בההוא עניינא ככה עיכובא מסתמא אין לן למישדי עיכובא אגוף המעשה ולא אסדר אבל אם גילה הכתוב דעיכובא קאי אסדרא פשיטא דמעכב דהיכא דגלי שאני ואם כן הכא נמי דכתיב בהדיא מלאתך ודמעך לא תאחר אי סבירא לן בעלמא מלתא דאמר רחמנא לא תעביד הוא לעיכובא אם כן הרי זה חשוב כאילו גלי קרא דסדרא מעכבא דאי הוה כתיב מלאתך ודמעך תתן אף דהוה משמע שיתן כסדרן ואף אי הוה כתיב בהאי עניינא לישנא דעיכובא לא הוה אמרינן דקאי עיכובא אסדרא רק אגוף המעשה אבל כיון דגלי קרא אסדרא ואמר לא תאחר ומלתא דאמר רחמנא לא תעביד הוי עיכובא אמאי אם הקדים תרומה לביכורים יצא:

ועל פי סברא זו דמסתמא לא אמרינן דכתיב קרא לעיכובא אסדרא זולת היכא דגלי בהדיא נראה דאפשר ליישב מה שכתב הרשב"א בריש פרק תפלת השחר הביא דבריו מרן הב"י בא"ח סי' רפ"ו שנראה מדברי התוס' שאם הקדים תפלת מוסף לשל שחרית יצא וכתב הרב מעדני יום טוב בריש פרק תפלת השחר (אות ד') שסובר דלא אתא קרא להקדים נסכין למוספין אלא לכתחלה וכו' וקשיא לי דמנא לן דאיצטריך קרא אלכתחלה ותיקשי לן דהא כבר כתיב בבוקר גבי נסכים דילמא כי מצריך קרא ולא סגי ליה בבבוקר דכתיב גבי נסכים משום דאתי למילף דאף בדיעבד לא יצא והשתא תרי קראי צריכי חד לכתחלה וחד לדיעבד עכ"ל ולא תירץ כלום ולפי דברי התוס' דמנחות הנ"ל דאף אי כתיב בקרא עיכובא לא מסתבר לומר דעיכובא קאי אסדרא דאסדר לא יקפיד הכתוב ניחא דמשום הכי לא אמרינן דתרי קראי איצטריכו למימר דמעכב הסדר אפילו בדיעבד:

נחזור לעיקר כללין אם במידי דאמרה תורה עביד ולא עביד אי מהני שנראה קצת שאין דעת הרב יד מלאכי נוחה בכלל זה הנה מצאתי בשו"ת תפארת יוסף בחלק א"ח סי' י"ד ד' י"ג ע"ג (בד"ה עוד) על מה שנשאל בראובן שנשבע ליתן פדיון בנו הבכור לכהן פלוני ועבר ונתנו לכהן אחר בנו פדוי והשיב דבנו פדוי וכו' ואחד מהטעמים הוא משום דדוקא במלתא דאמר רחמנא לא תעביד הוא דלא מהני אבל בדאמר עביד ולא עביד לא אמרינן דלא מהני והאריך קצת בזה עי"ש ומר בריה שם בסי' כ"ג בהגהת כליל תפארת אות א' מיסתמיך ואזיל בתריה דרב מר אביו ומיישב בזה מה שהקשה בס' ברית אברהם דלמה לי קרא לנשבע לבטל את המצוה לומר דאין שבועה חלה עליו תיפוק לי משום כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועוד האריך קצת על פי סברא זו עי"ש:

ודברי הרב בית חדש סוף סי' קפ"ז שציין ביד מלאכי הם על דברי רבינו הטור שם שהביא מר שנסתפק אחיו רבינו יחיאל במאי דאמרו דאם לא הזכיר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו אם הוא רק למצוה או אף לעכב וכתב על דבריו דכיון דברכת המזון מן התורה לעיכובא קאמר וצריך לחזור וכתב הרב ב"ח דכיון דלא יצא ידי חובתו ממה שמחויב בו מדאוריתא ליכא למימר דאינו אלא למצוה ולא לעיכובא דכל מה שחייב אדם לקיים מן התורה עיכובא אית בה ולא יצא ידי חובתו אם לא עשה כתיקונה עכ"ל והיה נראה לי דזה מוסכם לדברי הכל דאף אביי דסבר במלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מודה דמה שציוה השם לעשות אם לא עשה ככל חקת המצוה לא יצא ידי חובתו כלל וצריך לחזור לעשות כחקי המצוה דהא מה שהוכרח אביי לומר אי עביד מהני היינו מדלקי ואם כן בדאמר רחמנא עביד ולא עביד דליכא מלקות מסתברא דכי היכי דלרבא לא מהני הכי נמי לאביי כן הייתי סבור מאז. אמנם עתה ראיתי בס' חתן סופר בדף קמ"ו אות ל"ב שכתב בזה הלשון בענין אי אמרה תורה לקיים מצות עשה בזה האופן והוא שינה ועשה באופן אחר כתב הב"ח בא"ח סי' קפ"ז דתליא גם כן בפלוגתא דאביי ורבא בענין אי עביד לא מהני והיד מלאכי סי' שס"ד הקשה עליו מדקי"ל ביו"ד סי' קכ"א דיש דעות דמהני אפילו הטביל ואחר כך הגעיל ויש להעיר על זה מכמה מקומות ועיין בתוס' סוכה ל' ע"א ובר"ן סו"פ ערבי פסחים ובפרק ב' דסוכה עכ"ל ועיינתי שנית בדברי הרב ב"ח ולא הוזכר כלל בדבריו פלוגתא דאביי ורבא כמו שיראה הרואה:

ובספר המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד ד' ז"ך אות ח"י כתב על קושית היד מלאכי מההיא דטבילת כלים דכיון דהטביל עכומ"ז גם כן מותר אם כן לא גרע מנפל ממילא ונטבל דמהני וגם לבית אפרים שאינו צריך כונה ג"כ מהני עכ"ל כונתו לכלל שהבאתי לעיל באות ס"ו עי"ש וידידי הרה"ג מוהר"ר חיים הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו בס' הבהיר לב שומע האריך בכלל זה בחריפות ובקיאות במערכה זו אות כ"ב עי"ש דב"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף