שדי חמד/כללים/ט/כה
|
< הקודם · הבא > |
כלל כה טובת הנאה אי הויא ממון בתשובת רבינו מאיר שבמרדכי פרק שבועת הדיינין סי' תשס"ז כתב דלכאורה נראה דטובת הנאה אינה ממון כעולא וכרב אסי דבסוף פרק שני דקידושין דלא כרב הונא דיחיד ורבים וכו' ואף דרבא הוא בתרא ומוקי מתניתין דנדרים דטובת הנאה ממון בדף פ"ה ע"א היינו דבעי לאוקומי כחד תנא ומיהו רבא איהו גופיה סבירא ליה טובת הנאה אינה ממון וכן משמע בפרק קמא דמציעא בשמעתא דרבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה (בד' י"א ע"ב) מיהו יש לדחות דאליבא דעולא קאמר עכ"ל והכהן הגדול בשפתי כהן ח"מ סי' ש"ן תמה בזה דהיכן מצינו דרבא סובר טובת הנאה אינה ממון והרב מלא הרועים במערכה זו אות י"א כתב שברור הוא שכונת המרדכי היא על מה שאמר רבא בב"מ דף י"א ע"ב שפיר עבד דלא קבלה וכו' טוה"נ אינה ממון וכו' גם הרבנים דרך המלך בהל' מכירה ד' ק' ע"ג וטעם המלך אשר בשעה"מ בפ"ה מהל' אישות דין ו' (בד"ה ואולם בדברי) החליטו שנעלמה סוגיא זו מעיני הש"ך עי"ש ולפי שקשה מאד וכמו זר נחשב בעיני לומר כן על אדם הגדול די כל רז לא אניס ליה וכוליה ש"ס כמאן דמנח בכיסתיה ובפרט כי סוגיא זו כבר הביאה בתשובת מוהר"ם ועליה קאי והס כי לא להזכיר שלא הביט עין הבדולח בסוגיא דשקיל וטרי בה מוהר"ם לכן לפי חומר הנושא נראה לי הדל שמדקדוק לשון רבינו מאיר משמע ליה דמה שכתב דרבא אית ליה דטובת הנאה אינה ממון אין סמיכתו על סוגיא דבבא מציעא הנ"ל מדכתב ומיהו רבא גופיה סבירא ליה טובת הנאה אינה ממון וכן משמע בפרק קמא דמציעא וכו' ואם כל סמיכתו היתה על סוגיא זו היה לו לומר דרבא סובר אינה ממון כדמשמע בפרק קמא דמציעא דלשון זה מורה דעלה הוא דסמיך לומר דרבא סובר דאינה ממון וכי הוה דחי דאליבא דעולא קאמר ממילא הוה משמע דלא פש לן הוכחה דסבר רבא אינה ממון אבל מדכתב וכן משמע וכו' נראה שמה שכתב בתחלה כן הוא על פי בקיאות ממקום אחר ולכן תמה היכן מצינו דסובר רבא דאינה ממון כן נראה לי להמליץ לפי חומר הנושא ודרך אגב אומר דמה שכתב הרב מלא הרועים דיש לומר דמה שאמר רבא דטובת הנאה אינה ממון אליבא דרבן גמליאל קאמר נראה שהוא טעות הדפוס וצריך להיות אליבא דעולא קאמר ככתוב בדברי מוהר"ם שבמרדכי:
ודע שבדפוסים החדשים הגיה במרדכי והוסיפו תיבת דילמא איהו סבר טובת הנאה אינה ממון ולפי הגהה זו אין מקום ליישב דברי הרב שפתי כהן על דרך שכתבתי אבל ודאי לפניו היתה הגירסא בלא תיבת דילמא:
וראיתי להרב מחנה אפרים בהלכות טובת הנאה שהביא מה שכתבו הראשונים דרבא בסוגיא דנדרים ד' פ"ה סובר דטובת הנאה הוי ממון והוקשה לו מדרבא פרק קמא דמציעא הנ"ל דאמר טובת הנאה אינה ממון מוכח דהכי סבירא ליה ודוחק לומר דאליבא דר' אבא הוא דאמר אבל רבא גופיה סובר דטובת הנאה ממון והוא עצמו מסיים ואמר ולא היא כלומר טובת הנאה לעולם חשיב ממון ומאי דלא מקני בחליפין היינו טעמא משום דנתינה כתיב בהו וכו' והנה במאי דמשמע ליה דלשון ולא היא האמור בש"ס הם דברי רבא עיין לעיל במערכת הוא"ו אות ד' מה שהבאתי בזה אם קולא היא הם דברי בעל המימרא דמסיק למילתיה ולא היא כדהוה בעינן למימר או שהם דברי סתמא דש"ס דדחי מילתיה דהאומר ההוא:
ובעיקר מילתיה דרב שכתב להוכיח מסוגיא דבבא מציעא הנ"ל דרבא סובר טובת הנאה אינה ממון חידוש הוא בעיני שלא זכר שר תשובת רבינו מאיר שבמרדכי בפרק שבועת הדיינים הנז"ל וכן תמיה לי על הרב מוהרימ"ט בח"ב בחלק יו"ד סי' ה' (בד"ה ובספק השני) שכתב להכריח שאף דרבא סובר טובת הנאה ממון מכל מקום לענין שעבוד והקנאה מודה דאינה ממון מהא דרבא גופיה אמר בפרק קמא דמציעא דטובת הנאה אינה ממון ואף דדחי בש"ס ואמר ולא היא לא דחי לכולי מילתיה וכו' עי"ש ולא זכר שר דרבינו מאיר במרדכי הנ"ל כתב דמשמע מסוגיא זו דרבא סובר טובת הנאה אינה ממון ומאי דאמר בנדרים הוא לפרושי מתניתין דדחיקא ליה לאוקומא כתנאי ומוכח לפי זה דאין חילוק בין שאר דברים להקנאה ושעבוד והרב במרדכי שם דחה דאפשר דאליבא דעולא קאמר וליה לא סבירא ליה עי"ש ואם כן אין הוכחת רבינו מוהרימ"ט לחלק בין שאר דברים להקנאה ושעבוד מוכרחת כמובן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |