שדי חמד/כללים/ט/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים ה

כלל ה טבעים שנשתנו עתה בכמה עניינים ראיתי לרבין חסידא בספר קהלת יעקב בקונטרס מדות חכמים במערכת הוי"ו אות ע"ה הביא מה שאמרו ביבמות ד' פ' דרבה תוספאה עבד עובדא להכשיר על פי סברא דולד מישתהי במעי אמו י"ב חדש ומשמע דלא משתהי יותר מי"ב חדש וכתב ששמע חוקרים בזה דלפי מ"ש בסדר עולם בפרשת ויצא דיששכר נולד בעשרה באב ועיבורה מיששכר על ידי הדודאים היה בימי קציר חטים שהוא בחדש תמוז אם כן בלדתה לשנה הבאה ביו"ד באב כבר עברו יותר משלשה עשר חדש וכתב על זה ואין לנו לומר בדברים אלו וכיוצא בהן שעתה נשתנו העניינים וכיוצא לזה כתב מרן הב"י באה"ע סוף סי' קע"ח ובסי' קנ"ו הביא תשובת הרשב"ץ במה שאמרו בש"ס יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים שרבים היו תמהים שהחוש מכזיב זה והתוס' כתבו שעתה נשתנו העניינים כמו שאמרו שפרה וחמורה אינן יולדות אלא לשלש שנים ועתה יולדות לשתי שנים וכן תמצא בכמה דברים עד כאן לשון הרב הנ"ל והעתקתי כל דבריו לפי שנראה לי שבמקום מה שכתוב ואין לנו לומר וכו' צריך להיות ויש לנו לומר וכו' או שהיה כתוב ואי' ורוצה לומר ואית והמעתיק כתב ואין וכו' שאם לא כן אין בדבריו נשוא המאמר והמעיין יבחר ויקרב:

ושם במערכת השין אות רס"ח הביא גם כן מה שכתב הרשב"ץ הנ"ל וציין לעיין בתשובת הרשב"א סי' צ"ח וכונתו (לפי הנראה היא) להוכיח דהרשב"א לא ניחא ליה למימר דנשתנו הטבעים מזמן הש"ס שנשאל שם בבהמה שנולד בה טרפות ברור ועברו עליה י"ב חדש שיש מי שהורה להקל על פי הכלל דטרפה אינה חיה י"ב חדש וזו שחיתה לא נטרפה והאריך לבטל דברי המתיר ואין לנו להוציא לעז על מה שהעידו רז"ל ושזה רעיון רוח ודברי הבאי וכו' וכתב בסיום דבריו ואם תשיב ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת ברגל ששהתה י"ב חדש זו היא שאמר ריב"ל לר' יוסי בן נהוראי על דא את סמיך כלומר אי אפשר וכאילו אתה מעיד על שאי אפשר שראית אותו בעיניך או סיבה אחרת יש וכן בכאן אנו שואלין אותו שמעיד מאין אתה, יודע ששהתה זו שמא שכחת או שמא טעית או שמא נתחלף לך זמן בזמן או שמא נתחלפה בהמה זו באחרת שאי אפשר להעיד שתהא בהמה זו בין עיניו כל י"ב חדש ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים וכו' ואחריהם אלך נאמר לו וכו' ויבטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל תבטל נקודה אחת ממה שהסכימו בו חכמי ישראל הקדושים הנביאים ובני נביאים ודברים שנאמרו למשה מסיני עכ"ל וממה שלא כתב להשיב להמעיד שעתה נשתנו הטבעים וכו' מוכח דלא שמיעא ליה סברא זו כן נראה בכונתו:

והרב תרומת הדשן בסי' רע"א ובכתבים סי' קס"ז הביא גם כן מה שכתבו התו' והרא"ש שנשתנו טבעי הבהמו' שלנו ממה שהיה בזמן הש"ס לענין לידת פרה בת שתי שנים ולענין עינוניתא דוורדי (דברי התוס' והרא"ש הם בחולין ד' מ"ז ע"א בד"ה כל הני עיי"ש ובמה שציין על הגליון וכיוצא לזה כתבו התוס' בסוף פרק קמא דמ"ק ד' י"א ד"ה כוורא אמה שאמרו בש"ס כוורא סמוך למיסרחי מעלי וכו' ולמישתי ביה אבוה דעכשיו תופסים דברים אלה לסכנה ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינם טובות בזמן הזה ועיין בדברי מרן כסף משנה כהלכות דעות פרק ד' הלכה י"ח ובהגהות קובץ על יד שם הלכה ח' על רפואות שבש"ס ובמה שכתב באור לי סי' ע"ו) ורצה לומר כן גם במה שאמרו חז"ל דרוב בהמות אינם חולבות אלא אם כן יולדות דבהמות שלנו משונות משלהם כמו שמעידים שלפעמים חולבות ד' שבועות קודם הלידה ושוב כתב דאין להתיר מהאי טעמא לחוד לסמוך על חקירתינו שהוא נגד קבלת התלמוד ולומר שנשתנה בזמנינו וגם הגאונים שכתבו לאיסור ולהיתר מזה היינו צריכים לומר שלא כתבו דבריהם לזמנינו ולארצות שאנו יושבים בהם עכ"ל:

ואמנם הרמ"א באה"ע סי' קנ"ו הביא סברת הרשב"ץ בלשון ויש אומרים וכו' ומתבאר ממה שכתב הרב פתחי תשובה שם בשם הרב פרח מטה אהרן שכן דעת הרמ"א להלכה ושגם הספרדים שנמשכים אחר סברת הרמב"ם י"ל דבהא נקטי כהרמ"א עיי"ש והרב מגן אברהם (בסי' קע"ג סק"א) (על מה שכתב מרן דכין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר) כתב דבזמן הזה אפשר דלא קפדינן דנשתנו הטבעים וכו' גם בסי' קע"ט סק"ח (על מה שכתב מרן אכל כל מאכל ולא אכל מלח שתה כל משקה ולא שתה מים ידאג וכו') כתב והאידנא נשתנו הטבעים אך מרן החבי"ף בספר רוח חיים בסי' קע"ג כתב דבספר נכ"י (נראה שהוא ספר נוהג כצאן יוסף ואינו מצוי אצלי) דחה דברי הרב מגן אברהם שם ובמאי דתנן בפרק י"ט דמסכת שבת מ"ב עושין כל צרכי מילה מוהלין ופורעין ומוצצין כתב הרב תפארת ישראל דלפי מה שאמרו הרופאים עתה דאדרבא על ידי המציצה אפשר שיסתכן (והסביר הדבר) ואין לתמוה שהוא נגד הש"ס דבכמה דברים נשתנו הטבעים וכו' היה נראה לסמוך על דבריהם לכל הפחות בשבת שלא לעשות חבורה וכו' אבל חלילה לזוז מדברי חז"ל וכו' עי"ש ובריש פרק ג' דבכורות:

ומצאתי בספר יקר מלבושי יום טוב שנדפס מקרוב לידידי הגאון המפורסם הכהן הגדול מהריו"ט הכהן יצ"ו שבסי' כ"ד (בד"ה אמנם) כתב דהגאון בעל משכנות יעקב לא רצה לסמוך על מה שכתב הרמ"א (בשם הרשב"ץ) בסי' קנ"ו הנ"ל דעתה נשתנו הטבעים ויולדת לתשעה נמי יולדת למקוטעים ובעי ששה חדשים שלמים אחר הכרת העובר וכתב דנראה שדעתו היא דמה שכתב הרשב"ץ דעתה נשתנו הטבעים היא דעת יחיד דבאמת הריב"ש כתב שלא כדבריו וז"ל ואין להקשות על זה ממנהגו של עולם שרוב נשים יולדות ולד של קיימא לפחות מתשעה גמורים מיום שטבלה לנדתה שכיון שאינם בועלים ופורשים אין טבילתם ראיה שהרי אפשר שטעו באומד דעתם בהריון והולד הוא אם מטבילות הקודמות וכו' וכתב מי שרוצה לסמוך על דעת הרמב"ן דסובר יולדת לתשעה יולדת למקוטעין יש לו עמוד נכון לסמוך עליו וגם זאת לא ברירא ליה יעי"ש בתשובת תרמ"ז שכתב מי שיחפוץ לחלוק עליו יאמר שגם הרמב"ן לא כתב כן אלא באבלות להחמיר אבל לא להקל בחליצה:

ושוב הביא (במלבושי יום טוב) מה שכתב הגאון בעל ספר בית מאיר בספר צלעות הבית וז"ל ויותר קרוב אלי מה שפירש הריב"ש (בסי' תמ"ז) (ט"ס יש למעלה או למטה) שאפשר לבעל דין לחלוק ולומר דהרמב"ן מחמיר באבלות וכו' אך ראיתי שהגאון רעק"א בסי' פ"ט נראה להדיא שסמך על דברי הרמ"א הנ"ל למעשה דהא גם שם לא היה ששה חדשים שלמים מעת שראה העד שהוכר עוברה מכל מקום מתיר בפשיטות וכן סמך הגאון חמדת שלמה על דברי הרמ"א הנ"ל למעשה וכן כתב הגאון ישועות יעקב דהיכא דאי אפשר סמכינן על דברי הרמ"א הנ"ל. אלה הדברים אשר דבר בקדשו הרב מלבושי יום טוב יצ"ו וצריך לעיין בגוף דברי הריב"ש איך נחה דעתו לומר דהרמב"ן לא אמר אלא להחמיר באבלות והלא כלל גדול הוא בידינו למיזל לקולא במידי דאבילות ואין אדם רשאי להחמיר דנמצא חומרו קולו שמתבטל מתלמוד תורה ותפילין ועונה וכו' כמו שכתבו הפוסקים עיין במה שרשמתי במערכת הה"א אות יו"ד (בשדי חמד חלק ראשון בחלק הכללים) וכבר כתבתי במכתב לחזקיהו בחלק התשובות סי' י"א בישוב החקירה דלמאי איצטרך כללא דהלכה כדברי המיקל באבל ולא סגי לן בכללא דבשל סופרים הלך אחר המיקל דהיינו משום דבשאר דברי סופרים עם כי הדין נותן להקל אם בא להחמיר הרשות בידו מה שאין כן באבלות להקל אמרו ולא להחמיר משום דחומרו קולו עי"ש ואם כן איך יתכן לומר דהרמב"ן לא מחמת ששורת הדין כן קאמר אלא להחמיר והלא חומרא זו קולא היא ואף שאינם אלא ביטול בשב ואל תעשה לא היה מן הראוי להחמיר בדבר שיבא ע"י זה לידי ביטול מצות ה' ודוחק לפרש שכונתו שהרמב"ן לא אמר אלא לענין חומרות שבאבלות ולא לענין הקולות שבו ושו"ת הריב"ש אין מצוי אצלי ובדברי הריב"ש שהביא מרן הב"י בסי' קנ"ו ליתנהו להני מילי כמו שיראה הרואה:

והרב חתם סופר בחלק יו"ד סי' ק"א (בד"ה איברא) הביא מה שכתב מוהרש"ל בפרק גיד הנשה סוף סי' ט"ו דמדלא הביא הרמב"ם הך דמר בר רב אשי דבניתא דאטוי בהדי בישרא אסור למיכליה אפילו במילחא משום סכנתא שמעת מינה דהוא ברוב בקיאותו ברפואות ידע דבניתא אינו מזיק והש"ס מיירי שנטוה עם בשר ממש וכתב על דבריו שהוא דוחק מפורסם דעל כל פנים היה להרמב"ם לומר דאסור לצלותו עם בשר ממש לכן כתב דיותר נראה דלפי עוצם חכמתו ידע והבין שנשתנו הטבעים בענין זה וכמו שכתבו התוס' (הביא דברי התוס' בכמה מקומות בזה) ומגן אברהם ריש סי' קע"ג כתב גם כן דאפשר נשתנו הטבעים ומייתי ראיות אחרות ומכל מקום כל הראיות יש לדחות דהתם נתברר לנו שנשתנה המקום או הזמן דוק ותשכח ואפילו הך דשיבתא בתוס' יומא ד' ע"ז ע"ב י"ל אותם הבקיאים בהם ובשמותיהם וכותבין קמיעין יודעים רוחות ושדין דשכיחי ודלא שכיחי וכו' אבל הכא מי הגיד לנו דבטל החששא ההיא דישראלים נזהרים באמת ומעכומ"ז אין ראיה דהוי אכלי שקצים ורמשים וחבול גופייהו כדאיתא בע"ז ד' ל"א ע"ב גבי גילוי אלא דמדחזינן להרמב"ם דרב גובריה ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ"ל ע"כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעים בזה אלו תורף דב"ק ובההיא דשיבתא שהזכיר הרב חתם סופר עיין במה שכתבתי במכתב לחזקיהו בחלק התשובות ריש סי' א':

אחר זמן השגתי ספר אזן אהרן וראיתי שבמערכת המ"ם אות פ"ב כתב הרב וז"ל דע שיש רבנים רצו להתיר אפילו אישתהי ארבעה עשר וחמשה עשר חדש ושכן כתוב בהרב המאירי ליבמות ד' ס"ג ע"א מדפי הספר שאירע מעשה באשה ששהתה ט"ו חדש ולא היה בה שום חשד וילדה בן והוא חידוש גדול אבל הסכמת האחרונים דאין לנו אלא דברי מרן שנים עשר חדש ואי אישתהי יותר הוי ספק ממזר הכל מקובץ בס' פחד יצחק מערכת המ"ם ד' דק"ל ועיין בס' התקנות במנהגי ירושלים תוב"ב באהע"ז הלכות פריה ורביה אות א' בשם חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות מ"ט עכ"ל:

והגאון מוהר"ם שיק בחלק יו"ד סי' רמ"ד במה שנשאל שבקהלה אחת עשו תקנה לבטל המציצה אם רשאי המוהל למול בלא מציצה אם ימחו בו מלעשות המציצה ואחר שהשיב שאין זו תקנה אלא קלקול והרמת יד בדבר המפורש בש"ס ובפוסקים וחלילה למול בלא מציצה והאריך בזה סיים (בד"ה וכי תימא) וז"ל וכי תימא דאולי נשתנו העיתים ועתה אין סכנה כמו שבכמה דברים מצינו שנשתנו העתים עיין תוס' ע"ז ד' כ"ד ע"ב (ד"ה פרה) ומגן אברהם (בסי' קע"ג סק"א) ובאה"ע סי' קנ"ו סעיף ד' זה אינו דאם כן איך סמכינן על כל הדברים שנמסרו לנו מאבותינו ועל כרחין הכלל כך הוא דשינוי העתים אי אפשר לומר בתרי אנפי. א) בדבר שהוא הלכה למשה מסיני אי אפשר לומר שינוי עתים כי דבר אלהינו קיים לעולם ואם כן כיון שנמסר לנו על פי ה' לכל הזמנים ובכל המקומות אם כן ה' הוא היודע אם יהיה עתיד שישתנו העתים איך מסר דבר זה למשה מסיני לאסור לעולם ועל כרחין או שלא נשתנו או שאפילו נשתנה מכל מקום אסור כגון שמנה טרפות שנאמרו למשה מסיני אי אפשר שנשתנו ואף אם אנו רואים שינוי שהוא חי ורבותינו אמרו טרפה אינה. חיה מוכח רק שהטריפות אינם תלויים בחיות ואפילו חי כיון שיש בו חסרון וריעותא זו היא טרפה והראיה שיש לחכמינו ז"ל האומרים דטרפה חיה. ב) דבדיני התורה אזלינן בתר חזקה וכל דיניה מיוסדין על רובא וחזקה ואם כן כיון שידענו שכן היה בזמן שנמסר לנו נשאר הדין על מה שהיה מצד חזקה ובחזקת שלא נשתנה אלא אם כן נתברר לנו שנשתנה וכבר ביררנו דדבר המנוסה מצד הניסיון והחקירה אי אפשר לה שתעיד אלא על פי הרוב ושייך זה בדבר דסגי ליה ברוב ולא הוי הלכה למשה מסיני דאז כיון שהניסיון מעיד שעל כי רוב נשתנה ואין דבר זה הלכה למשה מסיני שפיר יש לומר דנשתנה אבל מה שהוא הלכה למשה מסיני או ספק הללמ"מ או דבר שצריך לחוש אף למיעוט אי אפשר להחליט דנשתנה דאולי המיעוט לא נשתנה ושוב מוקמינן אחזקה ולכן בההיא דתוספות בעבודה זרה וכן באבן העזר סי' קנ"ו דמוכרח שנשתנה על כרחין דלא הוי הלכה למשה מסיני אבל בטרפיות דמבואר בש"ס דהן הלכה למשה מסיני וכן במציצה דהוא לענין פיקוח נפש דאין הולכין בתר הרוב על כן אי אפשר להעיד שנשתנה ושוב אזלינן בתר חזקה ובחזקה שלא נשתנה:

ומה שכתב הרב מגן אברהם הנ"ל דאפשר שנשתנה דבריו קשים דגם שם איירי בדברים האסורים משום סכנה ואין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ועל המיעוט אי אפשר לרופאים להעיד כדלעיל ואם כן מנא לן לומר דנשתנה אדרבא אזלינן בתר חזקה והוא בחזקה ש"א נשתנה וכל שכן שאי אפשר להתיר משום ספק שמא נשתנה וספק איסור תורה או ספק סכנה לחומרא ואיך כתב דאפשר שנשתנה אלו תורף דב"ק:

והאריך עוד קצת לנדונו דאסור למול בלא מציצה ועדיף לבטל מצות מילה מליכנס בזה ואני הדל רשמתי בענין זה וגם במה שיש שאין מבקשים לעקור את כל גוף המציצה רק למנוע המציצה בפה כי אם על ידי סמרטוט הנה על שניהם רשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת מילה ושם יתבאר בס"ד כי אין זה מקומו רק הן הן הדברים הנקנים באגב שרציתי לכתוב דברי הרב הנ"ל שהם כלל גדול לעניינים אלו:

ועל מה שכתבתי למעלה (בד"ה ושם במערכת) בשם תשובת הרשב"א כתב לי הרב שלום נאטאנזאהן יצ"ו דבשפתי כהן סי' ז"ן ס"ק מ"ח הביא תורף דברי תשובת הרשב"א וראית הרב קהלת יעקב צ"ע דעל כרחין קים ליה בשיטת הסוברים דאין טריפה חיה והוא ממה שאמר הכתוב זאת החיה אשר תאכלו ודרשינן חיה אכול וכו' וכיון דמקרא נפקא לן הלא תורתינו הקדושה נצחית ואי אפשר לומר שמה שכתוב בתורה יקבל שינוי ותמורה חלילה ודוחק לומר דקרא אסמכתא בעלמא היא וגם בזה יש לדון אם נוכל בדרך אסמכתא לומר דבר שישתנה לכן בחר הרשב"א תירוצים אחרים עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף