שדי חמד/כללים/ח/קה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שדי חמד TriangleArrow-Left.png כללים TriangleArrow-Left.png קה

כלל קה חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אם הוא מודה שעשה בעילתו בעי"ז אינה צריכה גט. הרדב"ז (ח"ב סי' פ"א) ועיין במרדכי פרק האומר ומוהרד"ך בית ט' חדר ז' ואיגרות הרמב"ם סי' מ"ב ע"כ דברי הרב כנסת הגדולה באה"ע סי' קמ"ט אות ח"י ושם באות ח' כתב אם אמר נתייחדתי בפני עדים ומתו או לא בעלתי (נראה דט"ס הוא וצ"ל ולא בעלתי. אף שגם בדברי הרב מוהרימ"ט גם כן כתוב ככתוב בכנסה"ג נראה דצריך להגיה כן ואם לא כן אינו מובן לכאורה) או בעלתי ולא לשם קידושין ליכא למיחש לקידושין מורי הרב בתשו' ח"ב אה"ע סי' כ"ח (בד"ה ואיכא) וכן כתב ריא"ז בשלטי הגבורים וכן הסכים מוהראד"ב ולבסוף כתב שלא מלאו לבו להתיר אם לא יסכימו עמו וכו' עכ"ל ואיני יודע אמאי לא הזכיר סברות אלו באות ח"י. ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות סוף סי' ת"ט דאם אומר דשחרר שפחתו ובא עליה לא לשם קידושין אלא לזנות נאמן. והרב מוהריט"ץ סוף סי' רמ"ז הביא דברי השה"ג דאם נתייחד ושניהם מודים שלא בעל א"צ גט וכתב שזה תמוה דכיון דאמור רבנן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אנן סהדי דבעל ולא מהימני להכחיש ויש לי ראיות מהתלמוד עכ"ד ונראה דכשהבועל מודה שבא עליה אלא שאומר שבעל לשם זנות דבזה אינו מכחיש האנן סהדי. מודה דנאמן כמו שכתבו הרבנים שהביא בכנסת הגדולה וזה לשון הרמב"ם באגרותיו (בד' מ"ג ע"ב מדפוס ווארשא) על מה שנשאל במה שאמרו שויוה רבנן לבעילתו בעילת זנות מדקימא לן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והשיב דאם בועל לשם אישות ודאי כונתו לקידושין אלא דרבנן הוא דשויוה בעי"ז אבל הוא לא נתכוון לזנות אלא לאישות וכל ישראל בחזקה זו עד שיבאר שבעל הנואף דרך זנות ואין אנו אומרים בו חזקה שאם כן נמצא כל מי שמזנה עם פנויה בעדים צריכה הימנו גט וליכא מאן דסליק אדעתיה למימר הכי דלא אמרינן חזקה בכל מקום אלא בסתם הדברים אבל בפירוש הדבר ברור עכ"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף