שדי חמד/כללים/ח/סא
|
< הקודם · הבא > |
כלל סא חליפין אם הוא קנין מדאוריתא הנה הרב החסיד בס' ארעא דרבנן אות תקפ"ב ובקהלת דרבנן בתוספת דרבנן אות רפ"ה כתב שהוא קנין מדאוריתא עי"ש בשם הרב המבי"ט בח"א סי' כ"ה והוכיח כן מסוגיאות הש"ס ודלא כהרדב"ז בתשו' החדשות סי' תק"ג שכתב דהוי מדרבנן ומזה זמן רב כתבתי שנראה שרבותינו התוס' לא פשיטא להו שהוא קנין מדאוריתא דאפשר שהוא קנין מדרבנן וכסברת הרדב"ז והוא ממה שכתב מרן מוהריט"א בתוספת דרבנן במערכת האל"ף אות ל"ב בשם רבינו בצלאל באס"ז לבבא מציעא שהקשו התוס' דלר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות מתנה במאי נקנית מן התורה ומזה חדשו התוס' דלא נחלקו אלא במכר אבל במתנה גם רי"ו מודה דמשיכה קונה ואי הוה פשיטא להו דקנין סודר הוא מדאוריתא מנא להו לחדש דיש חילוק בין מכר למתנה ואמאי לא משנו דמתנה ניקנית מן התורה בקנין סודר וכמו שכן תירץ באמת הרמב"ן שהביא מרן מוהריט"א שם ודוחק לומר דקנין סודר אף שאפשר לקנות בו אלפי דינרים מכל מקום לא חשיב מתנה לגמרי ואינהו קשיא להו היכי משכחת מתנה גמורה מן התורה אהכי הוצרכו לומר דבמתנה מודה רי"ו:
עתה ראיתי למרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת הקו"ף אות י"ו שהוכיח מדברי התוס' בבבא קמא דף ק"ד ד"ה אגב אסיפא דביתא שהוא קנין מדאוריתא והוא ממאי דאוקמו התוס' הסוגיא דפרק הזהב היה עומד בגורן וכו' דמיירי בקנין דאוריתא והתם פריך תלמודא וליקנינהו בקנין אגב סודר וכיון דהסוגיא אזלא בקניינים דאוריתא מוכח דגם קנין סודר הוא מדאוריתא וסיים שכן מתבאר דעת הרמב"ן שהביא באסיפת זקנים לב"מ שהקשה לר' יוחנן דמעות קונות במאי נקנית מן התורה והתוספות כתבו דבמתנה מודה רי"ו והרמב"ן אומר דאף מתנה אינה נקנית אלא בחליפין או בחצרו או באגב ע"כ ומשמע דלהרמב"ן חליפין הוו מדאוריתא כמו חצר ודוק. שוב ראיתי להרדב"ז בסי' תק"ב שכתב מעצמו שהוא מדרבנן עכ"ל מרן חיד"א ולפי הנראה כונתו לומר שדבר זה במחלוקת הוא שנויה דדוקא להרמב"ן הוא דקאמר דחליפין הוו מדאוריתא כמו קנין חצר אבל להתוס' שהביא באס"ז יש לומר דהוו מדרבנן מדלא תירצו לקושיתם כמו שתירץ הרמב"ן אלא שהיה לו להעיר דאם כן קשו דברי התוס' אהדדי לפי מה שהוכיח מדבריהם שבבבא קמא הנ"ל שהוא קנין מדאוריתא ואם מרן לא העיר בזה אנחנו לא נדע מה נדבר ומה נשיב ליישב דבריהם דלא ליסתרו אהדדי דלא זו בלבד קשה שלפי דבריהם שבב"ק שסוברים שהוא קנין מדאוריתא היה להם לתרץ קושיתם כמו שתירץ הרמב"ן דמתנה נקנית מן התורה בחליפין כיון דאינהו דאמור דהוי קנין מדאוריתא אלא אף זו קשה דמנא להו לחדש חילוק זה בין מכר למתנה מחמת קושיא זו דלמא לא שנא מכר לא שנא מתנה לא מיקנו במשיכה ומתנה נקנית מדאוריתא בחליפין ושמא יש לומר דהתוס' שכתבו לחלק בין מכר למתנה לא מכח קושיתם הוא שהוצרכו לחלק כן אלא שכן דעתם וסברתם מאיזה הכרח בעלמא שיש להם ונעלם מאתנו ולכן תירצו לקושיתם על פי סברתם והוא הדין דהוו מצו משנו כדמשני הרמב"ן דמתנה נקנית בחליפין אלא דבלאו הכי הא משנו שפיר לפי שיטתם תדע דהא איכא קנין חצר שהוא מוסכם שהוא קנין מדאוריתא (דמה שכתב הרב ארעא דרבנן באות רט"ו שהוא קנין דרבנן הוא ט"ס וכבר תקנו בספרו קהלת יעקב בתוספת דרבנן אות ק"מ דבדאיכא דעת אחרת מקנה הוי מדאוריתא עי"ש) אלא דחדא מנייהו משנו ואי נמי דאגב גררא אשמועינן שיש לחלק בין מכר למתנה וכל זה הוא לפי שיטת מרן חיד"א שבס' יעיר אזן הנ"ל שהוכיח מהסוגיא דהיה עומד בגורן דקנין סודר הוא מדאוריתא לפי דברי התוס' שבבבא קמא ד' ק"ד שכתבו דהסוגיא ההיא אזלא בקניינים דאוריתא:
אמנם במחכק"ת שכח דברי עצמו שבספר ברכי יוסף חלק ח"מ סי' מ' אות ב' (בסוף ד"ה ואפשר ליישב כל) שמכח כמה הערות שהיה לו על דברי התוס' הוכרח לפרש מה שכתבו התוס' וההיא דהיה עומד בגורן דפריך וליקני ליה אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא התם מדאוריתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לית ליה ארעא לא היו קרוים מעותיו מדאוריתא שיוכל לפדות בהן פירות מעשר שני ע"כ שאין כונתם דבעינן שיהיו קנויים מדאוריתא ממש אלא כונתם דבעינן שיהא קרקע שלו מן הדין לא מצד הודאתו וזו היא כונת אמרם דאית ליה ארעא מדאוריתא וקרויים מעותיו מדאוריתא כלומר מדינא באמת ולא מטעם הודאת בעל דין ואין הכי נמי דאי קני ליה מדרבנן עפ"י הדין באמת אהניא ליה והוא יפדה כגון שיש לו קרקע ומקני אגבו אף שקנין אגב דרבנן מהני אף לפדות מעשר דכל דקני מדרבנן ממונו הוא לגמרי גם למילי דאוריתא עכ"ל ולפי זה נראה דאין הכרח מכח סוגיא דהיה עומד בגורן דקנין חליפין מדאוריתא דשפיר יש לומר דאף שאינו אלא מדרבנן כיון שהוא קנין גמור מהני לפדות בו מעשר שני וכדמשמע מדברי התוס' שהביא רבא באס"ז אלא דעדין צריכים אנו למה שכתבנו למעלה שהתוס' חדא מנייהו משנו לפי מה שהכריח הרב קהלת יעקב מסוגיאות הש"ס דקטן חליפין הוא מדאוריתא גם ראיתי להרב מזל שעה בפרק ד' מהלכות זכיה הלכה ח' דף פ"ב ע"ג שהכריח שדעת ר"ת דקנין סודר הוא מדאוריתא שהרי ר"ת דס"ל דקנין חליפין מהני בעכומ"ז סמוכות שלו מדאמרינן בש"ס בכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בחליפין מכלל דבעלמא עכומ"ז קונה בחליפין אלמא קנין חליפין דאוריתא ואתא קרא למעוטי עבד עברי הנמכר לעכומ"ז דאינו קונה בחליפין ועוד מדקשיא להו להתוס' אההיא דאמרינן בבכורות מדישראל בחדא עכומ"ז נמי בחדא דהא איכא חליפין ונדחקו ליישב דהתם לבד מחליפין קאמר ומאי קשיא להו מחליפין אלא ודאי דסברי דקנין חליפין הוא מדאוריתא דלא כהרדב"ז וכו' שנעלם ממנו דברי התוס' וכו' אלו תוד"ק הרי שהכריח מדברי התוס' עצמם דקנין חליפין הוא מדאוריתא דלא כדמשמע מדבריהם שהביא באס"ז הנ"ל ולכן צריך לומר כמו שכתבנו דחדא מנייהו משנו והרמב"ן חולק עליהם במה שסוברים לחלק בין מכר למתנה אבל התוס' מודים להרמב"ן דקנין חליפין הוא מדאוריתא ובס' יפה ענף ד' ס"ה ע"ב אות ט"ז ציין לעיין בזה בספר ארעא דישראל ד' מ"ט ע"א ובזכרונות הרב דברי אמת ואין מצוים אצלי לעיין בדב"ק וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הרבנים ארעא דרבנן ובקהלת יעקב ויעיר אזן הנז"ל:
ואי מהני קנין חליפין בשכירות קרקע או בשאלה או במתנה על מנת להחזיר ראיתי להרב יפה ענף בד' ס"ה ע"א אות ד' שהביא סברת התוס' בערכין ד' ל' ע"א דלא מהני וציין לעיין בס' בעי חיי ח"מ ח"ב סוף סי' ק"י לחם שלמה סי' ל"ב כהונת עולם סוף סי' ע"ב וזכרונות הרב דברי אמת וכתב שמדברי הרב הנמק"י האומנין בשם אחרים גבי מתה או נשברה חייב נראה דמהני וכו' וסיים דכבר נהגו להקנות שכירות בקנין סודר ואין פוצה פה עכ"ל ומהספרים הנ"ל אין גם אחד מצוי אצלי לראות אם הזכירו דברי הריב"ה בטור ח"מ סי' קצ"ה קרוב לסופו שכתב דשכירות נקנה בחליפין ובשאלת קרקע כתב שהוא מחלוקת וכבר מר"ן הב"י ודישרן סמיכין המה ראו כן תמהו על מה שחלק ביניהם ולפי האמת כמחלוקת בשאלה כך מחלוקת בשכירות והאריכו בזה עי"ש בדב"ק:
ובדעת הרמב"ם בזה ראיתי להרב דרך המלך בהלכות מכירה ד' צ"ט סוף ע"ד שהוכיח מדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות מכירה (כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כן שכירות קרקע נקנה בכסף לבדו או בשטר או בחזקה) דחוץ מאלו השלשה הקנינים אינם קונים בשכירות קרקע ואפילו קנין חליפין וכדעת התוס' בערכין וכו' עי"ש אמנם הרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם בח"ב סי' פ"ד ד' קכ"ז ע"ד עמד בדין זה והכריח מדברי הרמב"ם דמהני חליפין בשאלה ובשכירות ממה שכתב בהלכות מכירה פרק ה' הלכה ט' דשוכר או משאיל כיון שקנה הקונה באחד מן הדרכים שקונים בהם הגבהה משיכה מסירה בין בקנין בין בכסף בין בשטר או בחזקה קנה אף על פי שאין שם עדים הרי שכתב לשאלה ושכירות שמהני בהו קנין דהיינו קנין סודר שהוא חליפין גם שם בפרק ששי הלכה ז' גבי מטבע דנקנה אגב קרקע או שישכור את מקום המעות דכשזכה בקרקע בכסף וכו' או בקנין זכה במעות הרי דשכירות מקום המעות הוא גם בקנין דהיינו חליפין ועמד מתמיה על הרב דרך המלך שכתב בדעת הרמב"ם בהיפך ומה שדקדק הרב דרך המלך מלשון הרמב"ם בפרק א' שלא אמר אלא ג' קניינים אינו מוכרח שהרמב"ם נקט לשון הגמרא וכו' וכתב לבאר מה שקשה לכאורה על הרמב"ם שהרי התוס' שכתבו דלא מהני חליפין בשכירות ושאלה כתבו הטעם לפי שאינו אלא כטובת הנאה וקי"ל טובת הנאה אינה ממון והרמב"ם סובר דטובת הנאה אינה ממון (כמו שהאריך להכריח כן) ואם כן איך יפסוק דמהני חליפין לשאלה ושכירות וגם עמד מתמיה על מה שלא כתבו הפוסקים בסי' קצ"ה שדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש אלו תוד"ק עי"ש באורך:
ואם מועיל קנין חליפין בעכומ"ז הנה דעת ר"ת שהביאו התוס' בריש קידושין דף ג' ע"א ד"ה ואשה דמהני בעכומ"ז וסברתו הביאה רבינו הטור בח"מ סוף סי' קכ"ג ושם כתב הרב כנה"ג באות ל' בשם הרב מוהרשד"ם בח"מ סי' ט"ן דסברת יחיד היא וכתב על דבריו אבל רבינו הב"י בספר הקצר ועיר שושן סתמו כסברת ר"ת ולא ערערו על זה ספר המפה והסמ"ע וב"ח עכ"ל אמנם הרב ש"ך שם בסק"ל הרבה להשיב על ראית ר"ת וגם כתב דאף דהסמ"ג והמרדכי והטור הביאו סברת ר"ת מכל מקום מדלא אישתמיט בש"ס ופוסקים לומר דחליפין מהני בעכומ"ז ובמה טרחו הפוסקים גבי הקנאת חמץ לעכומ"ז אם בכסף או במשיכה וכן גבי פיטור דבכור בהמה ולא כתבו קנין חליפין מוכח דלא מהני ובסוף דבריו הביא שמצא בתשו' מוהר"ם מינץ סי' ח' שכתב שלא מצינו קנין חליפין בעכומ"ז והביא מ"ש הרב מוהרשד"ם הנ"ל עי"ש דב"ק שאף שבתחלת דבריו כתב בלשון ולבי מהסם וכו' שלשון זה מורה כמסתפק בדבר מכל מקום בסוף דבריו כתב שהעיקר כמו שהבינו התוס' בקושיתם בקידושין ד' ג' ע"א דאין קנין חליפין בעכומ"ז ולזה הביא שכן מצא בתשו' מוהר"ם מינץ ומוהרשד"ם והרב נתיבות המשפט כתב שהש"ך מסופק אם מועיל קנין חליפין בעכומ"ז וכתב כן לפי שבדברי הש"ך כתוב בלשון ולבי מהסם גם הרב נוב"י בדגול מרבבה סי' תמ"ח כתב דהמובחר שבקנינים לענין מכירת חמץ הוא קנין סודר אלא שהש"ך קיהא בדבר עכ"ל דמשמע דהרב ש"ך לא החליט היפך סברת ר"ת ולי הדל נראה כמו שכתבתי בדעתו גם בדגול מרבבה על דברי הרב מגן אברהם ריש סי' אמ"ת כתב בזה הלשון ועי"ש בש"ך סק"ל דסובר דלא מהני חליפין ק"ס בעכומ"ז עכ"ל הרי כתב שהש"ך סובר דלא מהני גם הרב מחצית השקל שם כתב שהש"ך הכריח דאין חליפין בעכומ"ז ושכן כתב בשם תשובות מוהר"ם מינץ ומוהרשד"ם גם הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בקונטריס אחרון אות ג' כתב וז"ל עיין בש"ך בשם מוהרמ"מ ומוהרשד"ם והסכים הוא עמהם והאריך בראיות דעכומ"ז אינו קונה בקנין סודר ויש לחוש לדבריהם לכתחלה באיסור תורה ולכך לא הזכרתי קנין סודר בפנים בסי' תמ"ח אבל הזכרתיו כאן לענין דיעבד שיש לסמוך בדיעבד על ר"ת וטוש"ע בח"מ ואחרונים כאן עכ"ל והרב אורים ותומים בסע"ק י"ב האריך לדחות דברי הרב ש"ך וכתב בסוף דבריו דאין לזוז מפסק ר"ת ומי יורה כנגדו ח"ו ושפת יתר היה להרב מוהרשד"ם שכתב שדעת ר"ת היא דעת יחיד כמ"ש התוס' וכן הרשב"א והמרדכי ויתר מחברים והטור וש"ע עכ"ל:
ומה שהכריח הרב ש"ך דאינו מועיל חליפין בעכומ"ז מדלא כתבו הפוסקים כן בהקנאת בכור ובחמץ השיב על זה הרב אורים ותומים על פי מה שהוכיח שדעת רש"י ורשב"ם דלא מהני חליפין בעכומ"ז ולכן חתרו הפוסקים היתר מוסכם אליבא דכולי עלמא וקנין חליפין הרי הוא שנוי במחלוקת ואף שהעיקר כדעת ר"ת מכל מקום מידי פלוגתא לא נפיק אלו תוד"ק. גם הרב בית מאיר בא"ח סי' אמ"ת כתב שבספרו מודע לבינה על ח"מ האריך ליישב פסק ר"ת ומכל מקום כתב דהרמב"ם אינו סובר כר"ת והוא מדפסק (והובא להלכה בח"מ סי' רל"ה סעיף ו') דקטן אינו קונה ואינו מקנה על ידי חליפין ונתן טעם על שאינו מקנה משום דקנין חליפין מתורת שטר נגעו בה הואיל דלכתיבה עמד וקטן לאו בר מיכתב שטרא עילויה ומה שאינו קונה בחליפין כתב טעם שלא יהא עדיף מחצרו שאינו קונה כיון שאינו בר שליחות וחצר משום שליחות הוא הרי שמי שאינו בר שליחות אינו קונה בחליפין והוא הדין עכומ"ז וכו' וכיון שנפסק להלכה כהרמב"ם יפה עשו הפוסקים שלא כתבו להתיר בחמץ ובבכור על ידי חליפין אלו תוד"ק ואין להקשות פסקי מרן אהדדי דבסי' קכ"ג פסק כר"ת דחליפין מהני בעכומ"ז ובסי' רל"ה פסק דינו של הרמב"ם דמוכח שסובר דלא מהני חליפין בעכומ"ז דכבר כתב שם דנראה לו שגם ר"ת לא סמך על ראיותיו אלא לפסק הרשאה שבלא זה בקנין קל אתינן עלה ולכן לא העתיקוהו הפוסקים אלא במאי דאשכחו בהדיא דעבד ר"ת עובדא וסמיך עלה וכדאי הוא לסמוך עליו וכו' עי"ש ומה שכתב דיפה עשו הפוסקים שלא כתבו היתר חליפין בבכור כונתו על בעלי הש"ע (עיין לקמן דבתרומות הדשן סי' ע"ר כתב היתר חליפין גבי איסור בכור בהמה) ומתבאר מדברי הרבנים אורים ותומים ובית מאיר הנז"ל דאין הכרח שאין דעת הפוסקים מסכמת לדעת ר"ת ממה שלא כתבו היתר זה בחמץ ובבכור דיש לומר שטעמם לפי שדין זה שנוי במחלוקת. והרב חיי אדם בקונטריס נשמת אדם בהלכות פסח סוף סי' ה' (אחר שכתב שקנין סודר מהני בעכומ"ז כמו שכתבו התוס' ובטור וש"ע סי' קכ"ג ושכן כתב רבינו ירוחם בחלק עשרים נתיב עשרים) כתב ומה שלא הזכרו הפוסקים קנין חליפין בבכור ובחמץ כמו שהקשה שם הש"ך י"ל דנקטו קנין המצוי כמו שכתבו התוס' בבכורות ד' י"ג ועוד כיון דקנין זה אינו ידוע לעכומ"ז ויצטרך להאריך בדברים עמו אינו קיל כל כך לכן לא הזכירוהו והמג"א ריש סי' תמ"א כתב בפשיטות בשם שה"ג דקנין חליפין מהני עי"ש עכ"ל:
ובחידושי יד אברהם אשר באשלי רברבי דפוס רא"ם ראיתי בסי' ש"ך ס"ו שהשיג על הרב ש"ך שנעלם ממנו שהרב תרומת הדשן בסי' ע"ר כתב גבי בכור דמהני קנין חליפין גם העיד בתה"ד שלא מצא גאון דפליג בזה על ר"ת ומצא שכבר הרגיש בזה בשו"ת שער אפרים וכ"כ בס"ס צמח צדק עכ"ל ואין מצוי אצלי שו"ת שער אפרים אך ראיתי להרב השואל בס' באר יעקב בדף צ"ב ע"א שכתב ואף שהש"ך בסי' קכ"ג הוכיח דלא מהני חליפין בעכומ"ז מישראל או איפכא כבר השיגו בשער אפרים סי' ע"ט שנעלם ממנו כמה פוסקים וכן בתה"ד סי' ע"ר וכו' והרב המחבר שקיל וטרי בזה וכתב בד' צ"ג ע"א וז"ל מ"מ יהיה איך שיהיה משמע מזה דעת הש"ך ושאר גדולי האחרונים שהביא הש"ך דסברי להלכה דאין עכומ"ז קונה בחליפין ואף דבשער אפרים הביא דעת האחרונים דסברי כדעת הש"ע דקונה בחליפין מכל מקום מידי ספיקא לא נפקא ופשיטא לי דהמוחזק יכול לטעום קים לי לענין ממון ואם כן בנדון דידן ספיקא הוי עכ"ל ונדונו בענין קדושת בכור עי"ש:
גם הרב אור נעלם בסוף סי' כ"ג כתב וז"ל דאף עכומ"ז קונה בחליפין כדאיתא בסמ"ע סי' קכ"ג ס"ק כ"א ואף שהש"ך שם כתב ולבי מהסם בעיקר הדין שסברת ר"ת וכו' עיין בשער אפרים סי' ע"ט דמביא כמה ראיות מכמה תשובות ומסיק להלכה דחליפין קונה בעכומ"ז וכדאיתא בתשו' דברי ריבות סי' של"ח דעכומ"ז מקנה לישראל חובו בתורת חליפין גם הרב ישועות יעקב בסי' תמ"ח ס"ק וא"ו כתב על דברי הרב ש"ך שיש הוכחה נפלאה מהש"ס דחליפין קונה בעכומ"ז עי"ש ועיין בשו"ת זכרון צבי מנחם ריש סי' ב' וריש סי' ג' ובצמח צדק (הראשון) ראיתי בסי' קכ"ט שדבר בדין זה ושם (בד"ה וליכא) כתב דמוהר"ם כתב דלא מצינו חליפין בעכומ"ז וכן כתב מוהרשד"ם בסי' ט"ן וסיים על זה הא ליתא דאיתא בתוס' בכורות ד' י"ג בד"ה אימא וכו' ובתוס' קידושין פרק קמא דחליפין קונה בעכומ"ז והכי מייתי בתה"ד סי' ע"ר וכן כתב מוהרש"ל בים של שלמה בפרק מרובה סי' י"ג והטור מייתי בשם ר"ת שהיה נוהג לשלוח הרשאה ביד עכומ"ז מטעם דחליפין נוהג בעכומ"ז וכן פסק הרב ב"י עכ"ל ולא הזכיר שם דברי הש"ך (גם כמדומה לי שאינו מזכיר כלל את הש"ך חלק ח"מ) ובזכרונות הגאון חקרי לב שבס' ישרי לב ד' ק"א אות כ"ד ראיתי שכתב עכומ"ז אינו קונה בחליפין פנים מאירות סי' מ"ו עכ"ל ואין הס' פני"מ מצוי אצלי ומסתמא כבר הביא בגוף הס' הנ"ל שדבר זה שנוי במחלוקת אלא שמסקנתו (לפי הנראה) כדעת הרב ש"ך דלא מהני חליפין בעכומ"ז:
ותמיהני על מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב בתוספת דרבנן במערכה הפ"ה אות רס"ו דף קי"ט (בדפוס אשכנז) סוף ע"א שכתב בלשון זה דהא ודאי עכומ"ז קונה ומקנה בקנין סודר כמו שכתבו התוס' בקידושין ד' ג' וכן כתבו בבכורות ד' י"ג בד"ה אימא עכומ"ז עכ"ל ולא זכר מכל המבוכה שבדברי רבני האחרונים בזה כיעי"ש ומכל מקום במאי דעסיק הרב להקשות על הראב"ד והריטב"א שסוברים דהקונה דבר מחברו ולא נתן את המעות רק שנתחייב הקונה בקנין סודר בדמי המקח קנה כנותן את הדמים מסוגית הש"ס בעבודת אלילים ד' ע"א ע"א עלה דאמר רב אשי משיכה בעכומ"ז אינה קונה וכו' מנא אמינא לה וכו' עי"ש כל הסוגיא ולפי סברתם אמאי הוצרך שהמוכרים ילוו להם מעות ויחזרו ליקח אותם דמים בדמי המקח הא אפילו אין להמוכרים מעות יכולים לתקן ע"י שיקנו בקנין סודר וכו' דהא ודאי עכומ"ז קונה ומקנה בקנין סודר וכו' אלו תוד"ק וכיון דקאי מרן על סברת הראב"ד והריטב"א שפיר קאמר שהרי הריטב"א סובר כדעת ר"ת דחליפין קונה בעכומ"ז כמו שכתב בשמו הרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' צ"ו דהריטב"א בפ"ק דקידושין והמרדכי שם והרב תה"ד בסי' ע"ר והטור בסי' קכ"ג ומרן סברי כדעת ר"ת וכן התוס' במס' בכורות ד' י"ג ומזה השיב על מה שכתב הרב מוהרשד"ם שסברת ר"ת דעת יחיד היא וציין לעיין בכנה"ג ח"מ סי' קפ"א בהגהות הטור ובית אברהם ח"מ סי' קכ"ג ולחם שלמה בקונטריס קנין סודר סי' טו"ב ובזכרונות הרב דברי אמת אות קנין סודר סי' תרכ"א ותרכ"ב (אין גם אחד מהרשומים מצויים אצלי כי הכנה"ג ח"מ שיש לי הוא עד סי' קנ"ו ולכן אין לי לתמוה עליו על מה שלא הזכיר דברי הש"ך בסי' קכ"ג הנ"ל כי אולי בהספרים שציין כבר הביאו דבריו אמנם על הרב מוהר"ם גלאנטי בס' דברי מרדכי בקונטריס דבר בארץ ד' צ"ב ע"ג שהביא מ"ש הרב מוהרשד"ם שסברת ר"ת יחידאה היא וכתב ותמיהני שהרי הטור ס"ל הכי והסמ"ג והמרדכי שכולם הביאו דברי ר"ת לפסק הלכה וצ"ע תמיהני שלא עיין בדברי הרב ש"ך באותו מקום בסי' קכ"ג שאף שראה שהטור והסמ"ג והמרדכי הביאו סברת ר"ת בכל זאת לא הכריע מזה שסוברים כמותו דמהני קנין סודר בעכומ"ז ואדרבא מדלא כתבו הפוסקים היתר זה בחמץ ובבכור הכריח שאין סוברים כר"ת ומכלל הפוסקים שלא כתבו ההיתר בחמץ ובכור מר ניהו הריב"ה שלא הזכיר היתר זה לא בא"ח סי' תמ"ח ולא ביו"ד סי' ש"ך ולא נפלאת היא לומר שלא כתבו סברת ר"ת אלא לענין הרשאה וכמו שכתב הרב בית מאיר הנז"ל נחזור לדברי מרן מוהריט"א) וכיון שקושיתו היא לשיטת הריטב"א והריטב"א הרי סובר כר"ת שפיר כיון אל האמת דקשה לפי שיטתו כמובן ומצאתי שהרב שערי חיים אריה בד' קי"ב ע"א הביא דברי מרן מוהריט"א ותמה עליו שהרי כתב הש"ך בסי' קכ"ג דלא מהני קנין חליפין בעכומ"ז וכו' עי"ש ולי הדל האמת הוא שמרן מוהריט"א לא ראה באותו פרק דברי הרב ש"ך (שאם כן היה רואה שהרב ש"ך מכריח מסוגיא זו דאין מועיל בעכומ"ז קנין חליפין והיה לו לשאת ולתת בדבריו הללו) וכשכתב להוכיח מסוגיא דע"א היפך סברת הראב"ד והריטב"א נרגש דשמא יאמר הדוחה דאין קנין חליפין בעכומ"ז לכן הביא מה שכתבו התוס' דקנין חליפין בעכומ"ז מהני וכיוון אל האמת שכן דעת הריטב"א כאמור ומה שכתב הרב שערי חיים וז"ל ואי ס"ל כר"ת זו היא תמיהת הרב הש"ך ומה בא לחדש עכ"ל דברים אלו צריכים ביאור לקוצר דעתי עי"ש:
ובשו"ת מים חיים להרב חיים הכהן ראפאפורט בא"ח סי' ז' (בד"ה ועוד) הביא מה שכתבו התו"ס בקידושין ופסק מרן בש"ע סי' קכ"ג דמהני קנין חליפין בעכומ"ז וכתב ואף שהש"ך משיג שם על התו"ס והש"ע מכל מקום כבר החזיק הגאון אורים ותומים דעת התוס' וש"ע דחליפין מהני בעכומ"ז וכן פסקו בפסקי תוספות בריש קידושין דקנין סודר מהני בעכומ"ז עכ"ל והשגתי עתה ספר חדש שו"ת פרת יוסף להרב הגאון יוסף רייזין מסלאנים וראיתי בסי' ט"ו (בד"ה זה) שכתב ובאמת סתם בש"ע דיש קנין חליפין בעכומ"ז וגם הרמ"א לא הגיה כלום בזה ואף דהש"ך משיג שם יעויין בתומים דמחזק דברי הש"ע דיש קנין חליפין בעכומ"ז גם בש"ע יור"ד סי' רס"ז סעיף כ"ה סתם דעבד כנעני נקנה בחליפין (בזמן שהיה נוהג דין עבד כנעני) ומשמע אף בקנה מעכומ"ז וכתב דבישועות יעקב ס"י ת"מ כתב וגם נפסק בש"ע דאין קנין סודר בעכומ"ז ושדבריו תמוהים דבש"ע נפסק בהיפך וכתב דיש שני מיני חליפין כמ"ש התוס' בבבא מציעא ד' מ"ז ואחד הוא מדין כסף להכי נקנה בעכומ"ז ואם כן נוכל לפרש כונת הש"ע בחליפין כזה ששוה בשוה וכו' עי"ש שהאריך קצת בעניינים אלו גם אשור בספר נכבד אמרי הצבי לידידי הגאון אבד"ק דאברי יצ"ו בח"ב בחידושיו לפרק מרובה בסי' ס"ד דף ט"ל ע"א ומשם והלאה שהאריך מאד בדין זה בדברי כל רבותינו הראשונים ואחרונים וגם דרך ובא בדרך הרב פרת יוסף הנז"ל שיש חילוק בין חליפין שהם שוה בשוה (ולאו דוקא שוה בשוה אלא כלומר חפץ בעד חפץ ולא יצטרך ליתן עליו דמים) דזה יש לומר דמהני בעכומ"ז לחליפין שהם רק לקנין בעלמא כקנין סודר שהמעות הם חוב עליו דזה לא מהני בעכומ"ז והאריך מאד בחריפות ובקיאות נפלא ליישב עניינים רבים וראיתי דב"ק בהיותי עסוק בהלכות אחרות ולא יכלתי להתבשם בהם לך נא ראה:
ולענין הרשאה מעכומ"ז לישראל לגבות חובו שנחלקו הפוסקים דהרבנים המבי"ט ומוהרש"ך ודברי ריבות סוברים דלדעת ר"ת דמועיל חליפין בעכומ"ז יכול הישראל להיות מורשה לעכומ"ז והרב מוהרשד"ם ס"ל דאף לר"ת אינו מועיל מעכומ"ז לישראל ועל ישראל זה נאמר ואשר לא טוב עשה בעמיו כמ"ש הרבנים ש"ך וכנסת הגדולה בסי' קכ"ג עיין להרב שבט בנימין בסי' מ"ה שציין בזה כנה"ג ח"מ סי' קפ"ח ועיין בדברי מרדכי ומשנת ר' אליעזר שרשמתי למעלה והרב בית מאיר בסי' אמ"ת הנז"ל כשהעתיק את אשר כתב בספרו מודע לבינה סיים וז"ל ומדברים אלו נלע"ד להכריע כתשו' מוהרש"ך שהביא הש"ך בתר הכי דבעכומ"ז לעכומ"ז אף ר"ת מודה וגם דלא כתשובת מוהרשד"ם שמביא שבעכומ"ז לישראל אף ר"ת מודה ואדרבא בעכומ"ז לישראל ליכא מאן דפליג ותשובות אלו אינן בידי עכ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |