שדי חמד/כללים/ח/נה
< הקודם · הבא > |
כלל ה"ן חשד אי חיישינן לחשד במילי דרבנן עיין מ"ש לקמן במע' המ"ם אות ע"א דמצינו כמה דברים שאסרו חז"ל משום מראית עין אפי' במידי דרבנן והיינו חשד היינו מראית עין ועיין עוד גטין סי' ע"ב דמסקינן דמערבין בבית ישן הוא מפני החשד אע"ג דעירובי חצרות דרבנן אלא דלפי הנראה הרמב"ם בפיה"מ גירסא אחרת היתה לו בזה כיעי"ש ולכאורה יש להוכיח מאותה גירסא דבדרבנן לא חיישינן לחשדא מדאיצטריך לן טעמא דהנאה אלא די"ל דשאני התם דהחשד הוא לרבים לכך לא חיישינן משום דברבים ליכא חשדא כדעת הסוברים כן ואף להחולקים י"ל דעירובי חצרות דא"ץ שיהיה שו"פ כמ"ש בסי' שס"ו ס"ג הוה לי' כדבר שאין בו חסרון כיס עיין למרן הב"י סי' תרע"א גבי חצר שיש בו ב' פתחים וק"ל ועיין להרב פתח הדביר בח"ג ד' ה' ע"א שכתב דטפי אית לן למיחש לחשדא בדרבנן משום דבדאו' לא חשדי ליה וכו' וכן חילק מרן הב"י סי' תרע"א וכו' עי"ש נראה ודאי דאין כונתו לומר דדוקא למילי דרבנן הוא דחיישינן לחשד דזה לא יתכן דהא אבוהון דכולהו מילי דחשד היינו פאה בסוף שדהו והיא דאו' וגם מרן לץ חילק בין דאוריתא לדרבנן כיעי"ש עיין להרב ערוך השולחן סי' תרע"א אות ח' אלא כונתו ניכרת דאם ניתן לחלק בין דאוריתא לדר' איפכא מיסתברא להחמיר בדרבנן ולהקל בדאוריתא ע"ד שחילק מרן בין דבר שחמור בעיני העם לדבר הקל בעיניהם ומתוך מה שרשמתי באות ד"ן מתבאר דגם משום איסור דרבנן חיישינן משום חשד כיעי"ש:
וכתב הרב פתח הדביר בח"ג הנ"ל דאף בדבר שאפשר לדון לכף זכות שעושה הדבר בהיתר חיישינן משום חשד דעם כי חובה עלינו לדון לכ"ז מ"מ אין לסמוך שלא לחוש לחשד בכי האי גוונא דמ"מ יש לחוש שהמון העם יחשדוהו שעושה איסור זולת אם צד ההיתר הוא ידוע ומפורסם דאז ודאי ליכא משום חשד כלל ולא סמכינן בענייני חשד שיתלו העם לומר דלא שביק היתרא ועביד איסורא עי"ש דב"ק ויש לעיין בזה מהא דאמרינן בפרק יוה"כ ד' ע"ח ע"ב דטעמא דת"ר דתינוקות מותרין ברחיצה וסיכה ביוה"כ הוא משום דלא חשדי להו אינשי דעבדי להו היום אלא אמרי מאתמול עבדי ליה אבל במנעל דלא אפשר דעבד לה מאתמול משום דטעים טעמא דמותא אסור הא לאו הכי גם מנעל הוה שרי אלמא דבמידי דחשדא היכא דאיכא למיתלי להיתרא ולאיסורא סמכינן דתלו אינשי דעביד בדרך היתר והגם דהאי טעמא לא קאים בש"ס אלא טעמא דהנך דשרו הוא משום דרביתיה דינוקא הוו ולא גזרו רבנן היינו משום דקתני מותרין לכתחלה הא לאו הכי הוה מיתוקם שפיר האי טעמא ש"מ דאמרינן דמסתמא תלו להיתרא ולא לאיסורא:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |