שדי חמד/כללים/ח/נד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים נד

כלל נד חשד אי איכא ברבים משום חשדא נחלקו הפוסקים ביו"ד סי' קמ"א אי קימא לן כשינויא דברבים ליכא חשדא או לא כיעי"ש ולמאן דאמר דברבים ליכא חשדא נחלקו רבני האחרונים אם יש לחלק בין איסור קל לאיסור חמור דהרבנים א"ר הובא בשערי תשובה סי' רמ"ד אות ה' וזכור לאברהם בח"א במערכת חול המועד וכן בקנין פרות במערכת חול המועד אות י"ב ותוספת שבת הובא בנודע ביהודה מהדורא תניינא א"ח סי' ק"ג סברי דדוקא באיסור חמור הוא דלא חשידי רבים למאן דאמר אבל באיסור שבות קיל לכולי עלמא גם ברבים איכא חשדא וכן כתב הרב מוהרש"ז בש"ע שלו סימן רמ"ד ס"ח בקונטריס אחרון שם בשם הרב תודת השלמים עיי"ש אך דעת הרבנים נודע ביהודה ומר בריה בשו"ת הנ"ל דהסברא בהפך דדוקא באיסור תורה דחמיר הוא דאיכא מאן דאמר למיחש גם ברבים משום חשד אבל באיסור דרבנן לכולי עלמא לא דייקינן כולי האי בשל רבים ושרי עי"ש שייחס לזה דעת הרב מג"א (סי' רמ"ד ס"ק ח'):

והרב מחצית השקל שם נראה דסובר דאין לחלק וכמחלוקת בזו כך מחלוקת בזה שפי' כוונת המגן אברהם שסברת הגדול שהורה להם כך הוא לסמוך על היש אומרים שבסי' קמ"א עי"ש שמעת מינה דלא שאני ליה וכן פירש בדעת המגן אברהם והרב חתם סופר א"ח סי' ס' (ד"ה הנה) שכונתו לסמוך אהך דעה שביו"ד סי' קמ"א דברבים ליכא חשד עיי"ש שמעת מינה דבכל גוונא פליגי וכן כתב שם סי' ס"א עיי"ש וכן מתבאר ממה שכתב הרב חתם סופר בחלק ששי סי' ו' דנראה לי דיש לסמוך בדרבנן אשיטת הסוברים דברבים ליכא חשד וכן משמע ממגן אברהם (סי' רמ"ד סק"א) עכ"ל וצ"ע במה שכתב בחלק ששי הנ"ל סי' מ"ג דהיכא דליכא משום חילול השם היה אפשר לסמוך על המגן אברהם דברבים וכו' אלא דאיכא למישדי נרגא דהרי הרי"ף והרמב"ם סברי דגם ברבים איכא חשדא וכו' עיי"ש וק"ל ולפי הנראה העיקר לדעתו הוא כמ"ש בסי' מ"ג שהם דבריו האחרונים (לא מחמת סדר הסימנים אני אומר כן אלא לפי זמני התשו' שסי' ו' היה בשנת תקע"א וסי' מ"ג היה בשנת תקצ"ג) באשר נודע דפוסק שסותר דברי עצמו דבריו האחרונים הם עיקר דעתו ומה שהקשה בחתם סופר סי' מ"ג הנ"ל מההיא דתודוס איש רומי עיי"ש בשו"ת חתם סופר סי' ס' (ד"ה אמנם) מה שחילק יפה בזה:

והנה בחתם סופר סי' ו' הנ"ל רצה להכריח מש"ס סוכה ד' נ"ג ע"ב גבי אנו ליה דמקשי משמע שמע וכו' דגם ברבים איכא חשדא דאם לא כן מאי מקשה ושוב כתב ליישב לשיטת הסוברים דברבים ליכא חשד וסיים דלשיטת רש"י דבמלה מלה ליכא שתי רשויות רק דמחזי כשוטה ומשתגע ומהא מיירי הש"ס דסוכה ולא משני רשויות אם כן אינו ענין לכאן כלל עכ"ל ולפי קוצר ועניות דעתי דבריו נפלאו ממני דהא ודאי ההיא דסוכה הוי פסוקא פסוקא לשיטת רש"י מדמייתי הש"ס ההיא דר' זירא דהאומר שמע שמע כאומר מודים מודים וכלומר משתקין אותו ואי לא חשיב אלא מלה מלה וכופלה הוה ליה להקשות מההיא דהקורא שמע שמע הרי זה מגונה דמיירי באומר מלה מלה וכופלה וכן פירש"י להדיא בסוכה הנ"ל שמע שמע פסוקא פסוקא ותני ליה והוא מוכרח לפי שיטתו כאמור וכן כתב הרב מוהרש"א בח"א דלפירש"י הא דאנו ליה הוה ליה כאומר פסוקא פסוקא עי"ש והוא פלא לעניות דעתי ובתשובת הרב חתם סופר א"ח סי' ס' סוף ד"ה אמנם כד וכו' כתב ודע דהך דברבים ליכא חשדא צ"ע מש"ס סוכה וכו' ופירש"י (ד"ה כאומר מידים) עי"ש והתם רבים הוה עכ"ל עיניך הרואות סתירת דב"ק וצע"ר לי ובעיקר קושייתו כבר קדמו הרב מחצית השקל בסי' ס"א ס"ט עי"ש:

והמתבאר מכל האמור דהיכא דהחשד הוא שעשה איסור תורה כולי עלמא מודו דמידי פלוגתא לא נפיק דהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה סברי דגם ברבים איכא חשדא וכן נראה דעת מרן בש"ע סי' קמ"א ממה שהשמיטו כמ"ש ומזה תמיה לי על הרב זרע אמת ח"ב סי' מ"ו דאין לאסור בצורות אלו (עי"ש נדונו) דברבים ליכא חשדא כמו שאמרו בע"א דף מ"ג וביו"ד סי' קמ"א ס"ד עי"ש דהיכא קאמר בפשיטות דברבים ליכא חשדא ומראה מקום הוא לסי' קמ"א ושם מבואר דלאו דברי הכל הוא וכיון דהחשד הוא על איסור תורה נראה דלא נוכל לומר דכונתו לסמוך אהך דיעה (כמו שנוכל לומר לדעת הרב מגן אברהם הנ"ל וכמו שכתבו הרבנים מחצית השקל וחתם סופר הנ"ל):

ותו דכבר כתבו הפוסקים בשם רבינו ירוחם דאף דברבים ליכא חשדא מ"מ מכוער הדבר ועין להרב חתם סופר יו"ד סי' קכ"ט ובכל מקום שסמכו הפוסקים אהא דברבים ליכא משום חשדא אינו אלא היכא דאיכא צורך בדבר כי ההיא דחתם סופר סי' ס' וס"א בחלק א"ח וכיוצא לזה אבל להתיר לכתחלה בלי שום צורך כנדון הרב זרע אמת זו לא שמענו ועיין להרב קהל יהודה בחידושיו על הטור סוף סי' קמ"א ולהרב המגיה בספר בית אהרן קריספין בחיו"ד ריש מערכת הדלי"ת וחתם סופר חלק ו' סימן ד':

והן עתה נדפס קונטרס טהרת הקדש להרב גדול בדורינו כמוהר"ש העליר יצ"ו ובדף ז' ע"א ואילך שקיל וטרי טובא בהאי דברבים ליכא חשדא והביא מילתייהו דרבנן קדישי בענין זה עיין שם באורך. וראיתי שכתב שם לתמוה על דברי המג"א דהרי הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ומרן בש"ע סי' קמ"א סברי דגם ברבים איכא חשדא עי"ש ולפי מה שכתב בכונתו הרב מחצית השקל דכוונתו לסמוך אהך מאן דאמר דברבים ליכא חשדא וכן מה שכתב הרב נודע ביהודה דלהרב מגן אברהם בכי האי גוונא דהחשד הוא במידי דרבנן לכולי עלמא ליכא חשדא ברבים ניחא וק"ל ומסיום דברי המגן אברהם דבמקום שאין נוהגים ברחוב אין להקל מוכח טפי כפירוש הרב מחצית השקל דאילו להרב נודע ביהודה כיון דבכי האי גונא ליכא מאן דאסר אמאי אין להקל וק"ל ושם בטהרת הקדש הנ"ל ציין דוכתי דמשמע דברבים ליכא חשדא ואיכא נמי לאידך גיסא ושקל וטרי עי"ש ובפרי מגדים בחלק אשל אברהם סי' רמ"ד סק"ח ועיין גטין ד' ס' ע"ב גבי מערבין בבית ישן וכו' משום חשדא עי"ש ברש"י ובטור ושלחן ערוך א"ח סי' שס"ו ס"ג ועיין להרב כתב סופר א"ח סי' מ' שהאריך בהא דברבים ליכא חשדא וכמה חשיבי רבים לענין זה ותמה על ראיות מרן בבדק הבית והש"ך ביו"ד (סי' קמ"א) ודחה הראיות והאריך בעניינים אלו שם ובסי' מ"ג (ד"ה ומ"ש מע"כ) והרב רמ"ץ א"ח סי' טו"ב מאות ט' והלאה שקיל וטרי בעניינים אלו ושם באות י' נקיט דשנים הוו רבים לענין זה ואחר סיום התשובה שקיל וטרי על דברי הרב חתם סופר בעניינים אלו עי"ש והרב מעשה אברהם בא"ח סי' כ"ז דף כ"ג ע"ב כתב בשם הרב פרשת הכסף דף ט' ע"ג דעם שבתחלה כתב בנדונו דברבים ליכא חשדא הדר ביה וכתב במסקנתו דהרי"ף והרמב"ם לא סברי כי האי שינויא:

וכתב הרב דברי יוסף סוף סי' ח' דהא דאמרינן דברבים ליכא חשדא היינו דוקא במקום שאין בו קדושה כההיא דרבן גמליאל שהיו לו בעליתו אבל בבית הכנסת שהוא מקום קדוש ומיוחד להתפלל אל ה' כולי עלמא מודו דחיישינן לחשדא טפי מיחיד בביתו וההיא אנדרטא דהוה בבי כנישתא והוו עיילי בה רב ושמואל התם שאני שהונח באונס ומשום הכי ליכא חשדא והרב פתחי תשובה סי' קמ"א סק"ח כתב דלא משמע כן מהש"ס דפריך והא ההוא בי כנישתא וכו' ומשני רבים שאני מבואר דעיקר ההיתר משום רבים שאני ע"כ ולא ידעתי מאי קשיא ליה דמי לא ידע דעיקר התירוץ רבים שאני אלא מיהא סובר הרב דלולא דהניחוה שם באונס לא היו סומכים במקום מקודש על הא דברבים ליכא חשדא דהא בלא הא לא סגי וק"ל:

אך מה שקשה על דברי הרב יוסף הוא דהכריח כן מדברי הרא"ש דהגם דסובר דברבים ליכא חשדא בכל זאת בתשובה כלל ה' סי' ב' לא התיר בבית הכנסת מטעם דברבים ליכא חשדא דשמעת מינה דבבית הכנסת איכא חשדא טפי משאר מקומות ע"כ ולעניות דעתי נראה דמה שאסר הרא"ש בתשובה לאו משום חשדא הוא (כי היכי דנימא דהוה ליה להתיר בבית הכנסת כי ברבים היו) אלא משום שהוא מאוס לגבוה דבר שנשתמש בבית תיפלות של המצרים וזה לשון הרא"ש מה ששאלת בענין המחצלת הנקראת סגאד"א שדרך המצרים להתפלל עליה ויש בה כמו צורת משקל שחור אם מותר לתלותה בבית הכנסת לצד ההיכל ולהתפלל כנגדה וכו' דבר זה שאלתי וחקרתי עליו ונתברר לי שנהגו איסור בכאן וכו' לפי שאומרים שאותה צורה שחורה העשויה בה היא צורת המקום שהולכים לחוג שם בארצם וכו' ועוד אמרו שיש בה צורת מרקליס וכורעים עליה וכו' וכיון שכן נראה שאסור לתלותה בבית הכנסת כלל ואינו אלא משום שדבר שנשתמשו בו בבית תיפלותם של המצרים לא ישאר פרסה ממנו בבית הכנסת כל שכן בצידי ההיכל וצריך להוציאה מבית הכנסת כדי שלא ישאר לו שום זכר בבית הכנסת כי מה לנו להניח בבית הכנסת שלנו דבר שמוכן לתפלת המצרים עכ"ל הרי שלא העלה על שפתיו לתא דחשד כלל דאי הוה סובר דאסיר משום חשדא לא הוה מישתמיט מלומר דאסור משום חשדא ושצריך להוציאה מבית הכנסת מהאי טעמא וכעת צריך עיון:

ומדברי הרב קרית חנה סוף סי' ב' נראה דפשיטא ליה דכי אמרינן דברבים ליכא חשדא היינו אפילו בבית הכנסת עיי"ש ויש שינוי בזה בתשו' שהובאה בשבות יעקב ח"ב סי' מ"ד עיי"ש ועיין להרב חתם סופר יו"ד סי' קכ"ט ובחלק הששי סי' ו' שמתבאר יפה מדברי קדשו שאינו סובר לחלק בין שאר מקומות לבית הכנסת ק מתבאר דעת הרב נודע ביהודה במהדורא תניינא א"ח סי' ק"ג. אחר שנים רבות ראיתי במכתב אלי מידידי הגאון המפורסם מוהרי"ז שטערין אבד"ק שאוויל יחיה שכתב על דברי הרב פתחי תשובה הנ"ל וז"ל ומה שהשיג הרב פתחי תשובה על דברי הרב דברי יוסף סי' ח' דהא שם משני רבים שאני דמשמע להדיא דלא כדבריו עכ"ל ראיתי להעתיק בזה דברי הרב הנ"ל שכתב ומה שנסתפק אם בבית הכנסת דאיכא רבים אם יש לחוש לחשדא שלרי"ף ורמב"ם אין לחלק בין יחיד לרבים ועוד דאפילו המתירים בשל רבים היינו דוקא בההיא דר"ג שהיה לו בעלייתו אבל בית הכנסת שמיוחד להתפלל פשיטא דחיישינן טפי לחשדא מביחיד בביתו ואל תשיבני מההיא אנדיטו דהוה בי כנישתא וכו' ראש השנה ד' כ"ד ע"ב שאני התם שהונח באונס כמו שכתב בערוך ערך אנדיטו עכ"ל ועיין שם שכתב בתשובות שאלות שהיה צורה והיו עובדים אותו הפרסיים והוקשה לו מפני מה מצוי בבית הכנסת שגזר המלך שיעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזרה סלקוהו ואותה מלכות עצמה בטלה עכ"ל:

ולדידיה יקשה כן גם על הערוך שכתב מתשובת הגאונים אם לא דנימא שלא היה כן בגירסתו וכמו שלא חילקו הרי"ף והרמב"ם אבל הפשוט דלא היה קשה על מה שהיה מצוי כן בבית הכנסת שזה היה באונס רק על מה דמצלו התם רב ושמואל וע"כ בשלשה הוו רבים ולא חשידי כיון דליכא חשדא מצד העשיית רק על מה דמצלו התם בכנישתא אבל השהייה והעשיית כן בבהכ"נ בלא אונס פשיטא דאיכא חשדא גם בשל רבים וכן משמע בש"ך סימן קמ"א ס"ק כ"ז ויש מתירים בשל רבים דליכא חשדא ברבים אבל לעשות אין חילוק בין יחיד לרבים וכתב ר"י אף דליכא חשדא מכל מקום מכוער הדבר ועיין להרב מגן אברהם (סי' רמ"ד ס"ק ד') והארכתי במקום אחר ועיין שם בתשובה הנ"ל שנסתייע גם כן מתשובת הרא"ש כלל ה' סי' ב' דאסור לתלות המחצלת בבית הכנסת ולא התיר מטעם דבבהכ"נ ליכא חשדא והרי הרא"ש מכת הפוסקים דבשל רבים ליכא חשדא וכמו שכתב הטור בשמו עכ"ל עכ"ד הגאון הנ"ל יחי':

וכתב הרב חתם סופר בחלק ששי סי' ו' דמה שכתבו הפוסקים דאף אי ברבים ליכא חשדא מכל מקום מכוער הדבר היינו שלא יעשה כן צורה לכתחלה אבל אם כבר נעשית הצורה אין צריכים לשנות בה דבר למ"ד דברבים ליכא חשדא דאם לא כן תקשה מכנישתא דהוה בה אנדרטא ועיילי בה ולא חיישו לכיעור אלא על כרחין לכתחלה קאמר מכוער לעשות והתם כיון שכבר נעשית הוו עיילי בה ואם כן בדיעבד אין כאן בית מיחוש עכ"ד ולעניות דעתי נראה דלפי מה שכתב הרב דברי יוסף סוף סי' ח' דאף אי ברבים איכא חשדא מכל מקום כשנעשה הדבר באונס לית לן בה וההיא אנדרטא באונס הניחוה עי"ש אם כן אין ראיה למה שחידש כמבואר ועיין להרב קהל יאודה בחידושיו ליורה דעה סוף סי' קמ"א שכתב בשם הרב כנסת הגדולה שאחר שהביא דברי רבינו ירוחם דמכל מקום מכוער הדבר סיים בשם הרדב"ז ומאי דעיילי בבי כנישתא וכו' באונס הניחוה שם לכן הוו עיילי להתפלל הנה נרגש מקושית החתם סופר הנ"ל ומיישב דכיון שהונחה באונס ליכא משום מכוער הדבר ועיין בקונטריס טהרת הקדש הנ"ל שהביא משם הרמב"ן בחידושיו לע"א שכתב בשם גאון דההוא אנדרטא באונס אוקמוה דאי לאו הכי איכא חשדא אפילו ברבים וכו' עי"ש וגם עיקר דבריו לא זכיתי להבין דאי מיירי בעושה כן לכתחלה למה לי משום מכוער הדבר תיפוק ליה דמן הדין אסור לעשות צורה אפילו על ידי עכומ"ז משום אמירה לעכומ"ז דבעיא היא גבי שאר איסורין ואזלינן לחומרא עיין מה שרשמתי במערכת האל"ף אות קע"ב (בשדי חמד חלק ראשון) ועיין שו"ת לב חיים ח"ב סוף סי' קע"א ודו"ק:

ודבר שאין האדם נאמן להעיד לעצמו מפני החשד אם הדבר ההוא של שלשה שותפים וכלם מעידים עליו כתב הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' שי"ב דכיון שהם שלשה אף שכלם שותפים ליכא משום חשד כדמשמע בכמה מקומות והרב שם אריה בחיו"ד סי' ו' (ד"ה ומה) כתב דדברי שגיאה הם ולא משמע כן בשום מקום ואדרבא ממה שכתבו הפוסקים באה"ע סי' י"ב מוכח בהיפך מדכתבו טעמא דאין אדם חוטא ולא לו:

והנה בעיקר כללין אי ברבים איכא חשדא וכמה הוו רבים כתב לי ידידי הרב אשר זעליג מיעטריפרעל מעיר באר יצ"ו וז"ל לדעתי יש להוכיח תרתי דברבים ליכא חשדא ושנים חשובים רבים א') ברכות ד' ג' ע"ב בהא דאין נכנסין לחורבה משום חשד פריך בפשיטות אי בתרי חשד נמי ליכא יעו"ש מוכח להדיא תרתי דברבים ליכא חשדא ושנים הויין רבים לענין זה ועוד ראיה ממתניתין יבמות ד' כ"ה החכם שאסר האשה בנדר הרי"ז לא ישאנה מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ומסקנת הגמרא שם וכן כתב הרי"ף והרא"ש דל"ד ב"ד של ג' הוא דליכא משום חשדא אלא אפילו בשנים גם כן ליכא משום חשד יעו"ש ולכאורה קשה מדתנן בגטין נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ומפרש לה שם בגמרא משום חשדא ופירש"י שיחשדו את בני החצר שמטלטלין בלא עירוב יעו"ש ומוכח דאף לרבים איכא חשדא אמנם התוס' שם פירשו באופן אחר שיחשדו שמפני שחושדין לגנוב פת של עירוב ולכך אין מניחין שם וקאי החשד על בעה"ב לפי"ז י"ל, ג"כ דכוונת הג"מ דוקא לאיש אחד חיישינן לחשד ובית איש א' כאיש א' חשיבי ובאמת רבים לא חיישינן לחשד ושנים הוי רבים ונמצא לפי זה חלוקין בזה רש"י והתוס' וליישב דעת רש"י דסובר בכאן דחיישינן לחשד אפילו ברבים נוכל ליישב בדוחק קצת דסובר כדעת הפוסקים שהביא הדר"ג דדוקא באיסור חמור הוא דלא חשידי רבים אבל באיסור שבות דקיל גם ברבים איכא חשדא וה"נ י"ל כן בדעת רש"י כאן ודברי השפ"ד סי' פ"ז סק"ז צ"ע קצת ויש להעיר בזה מדברי הגמרא קדושין פ' ובדברי הרמב"ם הלכות איסורי ביאה בענין סתם אנשים בחזקת כשרות אך לאשר כתיבה זו קשה עלי שלא הורגלתי בה וגם לא רציתי להטריח כת"ה בפ"א קצרתי בזה שוב ראיתי שהש"ך יו"ד (סי' קמ"א כ"ז) הרגיש בהא דברכות אך רק בחדא ואני בתרתי עכ"ד יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף