שדי חמד/כללים/ח/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים יז

כלל יז חצי שיעור דאסור מן התורה אם גם בהנאה אסור בחצי שיעור מן התורה או לא נאמר איסור חצי שיעור מן התורה אלא באיסורי אכילה נסתפק בזה הרב עפרא דארעא במערכת בי"ת אות מ"א עי"ש גם הרב פרי מגדים בפתיחה להלכות בשר בחלב אות ג' (בד"ה הנאה) נסתפק בזה ונסתפק גם כן בבישול בשר בחלב אם בשל חצי שיעור בשר בחלב אם עשה איסור מן התורה וכתב דתלי בפירוש חזי לאיצטרופי שאמרו גבי חצי שיעור דאם הפירוש שיטעה ויאכל כזית בכדי אכילת פרס ויהא חייב בבישול והנאה לא שייך זה דהלכה דכדי אכילת פרס נאמרה רק על אכילה ואם פירוש חזי לאיצטרופי הוא כפשוטו דראוי להצטרף עם חצי זית אחר ויהיה שיעור שלם וכו' וכבר עמדנו בזה בסי' ס"ב וס"ד עכ"ל והרב שם אריה בחלק יו"ד סי' ס"ה האריך לפלפל בדברי הרב פרמ"ג בזה וכתב (בד"ה אך לע"ד נראה) דנראה לו בכל איסורין דבעינן כדי ללקות או לעבור על הלאו שיהיה החצי שיעור האחרון תוך כדי דיבור לאכילת חצי שיעור הראשון והיינו חזי לאיצטרופי ושוב צדד לומר דבבשל בשר בחלב חצי שיעור יהיה מותר מן התורה משום דאין דרך בישול בכך דשיעור בישול הוא בכזית כמו באכילה והאריך קצת עוד עי"ש דב"ק ועיין להרבנים נודע ביהודה בספרו צל"ח למס' פסחים ד' כ"ב לאיסור הנאת חמץ ופרי מגדים בפתיחה להלכות פסח פרק ג' אות ד' והרב דברי מרדכי פרידבורג סי' מ"ז האריך בדברי הפרמ"ג ומסקנתו דאסור מן התורה בכל שהו כמו באכילה ושכן כתב בתומים סוף סי' ס"ו לענין מעילה דאסור בכל שהו ככל חצי שיעור שבתורה ובס' חדש לאחד מגאוני דורנו יצ"ו הכי קרא שמו דרכי הוראה בח"ב פרק כ"ה כתב כמתמיה דאטו הנהנה מי לא בעי שיעורא אלא שנסתפקו האחרונים אי בעינן כזית או שוה פרוטה והרי בירושלמי פרק ו' דתרומות הלכה א' קאמר דמודה ר"ל באיסור הנאה דחצי שיעור אסור מן התורה הרי דגם בהנאה איכא חצי שיעור וזה פשוט ואין צריך לפנים אלו תורף דב"ק עי"ש נראה שמבין הרב יצ"ו דמה שאמרו בירושלמי מודה ריש לקיש באיסורי הנאה דאיסור ח"ש מן התורה רוצה לומר דאף שלא נהנה כשיעור אלא חצי שיעור אסור מן התורה ובמחכתה"ר לבבי לא כן ידמה והירושלמי קאמר דבאוכל חצי שיעור מדברים האסורים גם בהנאה מודה ר"ל דאיכא איסור תורה באכילתו משום שסובר דדוקא בדברים שאסורים באכילה ומותרים בהנאה הוא דאמר ריש לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה אבל בדברים שאסורים גם בהנאה מודה דאסור מן התורה לאכול חצי שיעור אבל אם נהנה בלא אכילה בהא לא מיירי כלל ועיין לקמן אות ק"א ורבינו עקיבא בסי' ק"ץ נסתפק בשיעור הנאה אם היא בכזית או בשוה פרוטה עין במה שרשמתי בזה במערכת ה"ה אות ע"א (בשדי חמד ח"א) והבין רב אחד שכונתו דבפחות מכזית או פחות משוה פרוטה אינו אסור כלל והגאון נצי"ב בשו"ת משיב דבר הנדפס חדש ממש בח"א סי' ל"ג כתב לו דחלילה לומר כן דודאי כל שהו אסור בהנאה כמו כל חצי שיעור אלא חקירתו היא להסוברים דלוקין על הנאה מה הוא שיעורה למלקות:

עוד כתוב בקונטריסי באיזו אותיות בעיקר דין חצי שיעור ובתתי עתה להעתיק קונטריסי זה ראיתי נכון לצרפם ביחד עם כל הכתוב למעלה אבל לא יתכן לכתוב כל ענין באות בפני עצמה (כאשר היו מתחלה) על סדר האותיות שבקונטריסי כדי שלא לקלקל מספר האותיות שבקונטריס זה לכן אספח את הכל באות זו ואלה הדברים באות צ"א כתוב:

חצי שיעור אם אסור מדאוריתא באיסורין שבודה האדם מלבו בנדרים ושבועות עיין להגאונים משנה למלך בפרק ד' מהלכות שבועות רבינו עקיבא בשו"ת סוף סי' דק"ן יד שאול נר"ו בריש סי' רח"ל ובמכתב לחזקיאו בחלק התשו' ד' כ"ח וד' כ"ט ובמה שהבאתי בקונטריס פאת השדי בחלק הכללים במערכת האל"ף אות כ"ד ס"ק ה' (בד"ה ובדין חצי שיעור) והרב דרך המלך בהלכות נדרים ד' כ"ד ע"א כתב דפשיטא דלישנא דש"ס בשבועות ד' כ"ב ע"א נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן אהיתרא קא מישתבע מוכחא כשיטת הרמב"ן והר"ן דבאיסור שאדם בודה מלבו אינו אסור בחצי שיעור ושוב הקשה לו דברי הר"ן אהדדי שהרי בחידושיו לשבועות שם הוקשה לו לישנא דש"ס היכי קאמר היתרא מישתבע ונדחק ליישב ולפי שיטתו דבאיסור שבודה מלבו חצי שיעור מותר אין שום קושיא ואין צריך לידחק ושפיר קרי ליה היתרא והוצרך לומר לדעת הר"ן שיש חילוק באיסור שבודה מלבו בין נדר ושבועה למקבל נזירות דבאומר שבועה שלא אוכל שפיר יש לומר דפחות משיעור לא אסר על עצמו כלל אבל במקבל נזירות סתם והוא לא הוציא מפיו שלא לאכול חרצן וכיוצא לכן דינו הוא כמו שאמרה תורה וחצי שיעור אסור ולכן הוצרך הר"ן לידחק בדברי הש"ס עי"ש:

ובאות צ"ז כתבתי בחצי שיעור דאסור מן התורה אם מותר לחולה שאין בו סכנה דהרב משנה למלך בפרק חמישי מהלכות יסודי התורה הלכה ח' (בד"ה ודע שעדין) כתב לא מצינו בשום מקום שיתירו חצי שיעור בחולי שאין בו סכנה גם מדברי הרב כתב סופר בחלק או"ח סוף סי' קי"א מתבאר שסובר דחצי שיעור אסור לחולה שאין בו סכנה והרב חיים מדבר בא"ח סי' תס"ו (בד"ה עוד) כתב בשם הרב מקראי קודש דחצי שיעור מותר לחולה שאין בו סכנה ולמד כן מדברי הרב המגיד בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות שהשוה איסור הנאה מן האיסורין שלא כדרכן לחצי שיעור ואם כן כי היכי דאיסור הנאה שלא כדרכן מותר לחולה שאין בו סכנה הכי נמי חצי שיעור והשיב על דבריו דלא ראי זה כראי זה ובחצי שיעור כיון שהוא כדרך הנאתו אסור לחולה ולמד כן ממה שכתב הר"ן בפרק כל שעה דחמץ שעבר עליו הפסח אפשר דאסור לחולה שאין בו סכנה דחמיר כשהוא דרך הנאתו אף דאיסור זה הוא רק מדרבנן כמו איסורי תורה שלא כדרך הנאתן לדעת הר"ן והאריך בזה הרב ערך השלחן בסי' תס"ו ודבריו סובבים על מה שהרב פרי חדש שם נקיט בפשיטות דחצי שיעור אסור לחולה שאין בו סכנה ועל זה הוא שחולק הרב מקראי קודש וסובר דמותר והוא הביא דהרשב"א בחידושיו לפרק שני דקידושין סובר גם ק דשלא כדרך הנאתן אסור מן התורה ואפילו הכי מותר לחולה שאין בו סכנה אבל דעת הרב ערוך השלחן מסכמת למה שכתב הרב משנה למלך דכיון דחצי שיעור חזי לאיצטרופי למלקות לא שרי לחולה שאין בו סכנה. ועוד הרי הרשב"א בתשובה שהביא מרן הב"י ביו"ד סי' קכ"ג כתב דלא שרינן לחולה שאין בו סכנה אפילו איסור דרבנן באכילה ושתיה אלא בישולי עכומ"ז בלבד וכן כתב הרא"ה בבדק הבית ד' פ"ט ועי"ש במשמרת הבית וכן דעת הר"ן בפרק כל שעה דאף מאן דמיקל בשאר איסורי דרבנן באיסור אכילה מודו דהוי כשל תורה שאין להתרפות מהם וכן כתבו רבינו ירוחם נתיב י"ח חלק ג' והריב"ש (סי' רנ"ה) וכיון דהני רבוותא סברי דאף איסור דרבנן אסור באכילה לחולה שאין בו סכנה וכל שכן חצי שיעור דאסור מן התורה מנא לן להקל אף באיסורי הנאה דרבנן היפך מסקנת הר"ן:

ובאות ק"א כתבתי דמר"ן מוהריט"א בס' קהלת יעקב (למר אביו) בסי' קל"ז (ד' מ"ו ע"א מדפוס אשכנז) חקר אם מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בחצי שיעור אם אסור מן התורה הוא דוקא באיסורי אכילה המותרים בהנאה דומיא דחלב אבל בדברים האסורים גם בהנאה מודה ריש לקיש דאסור מן התורה או גם באיסורי הנאה סובר ריש לקיש דמותר והביא שמצא מפורש בירושלמי ריש פרק ו' דמסכת תרומות שאמרו ומודה ריש לקיש באיסורי הנאה ופירש דרוצה לומר דמודה ריש לקיש באיסורי הנאה שאם אכל פחות מכזית אסור מן התורה דדל מהכא מצד איסור אכילה אסור משום דאסור בהנאה עי"ש והנה גם הרב מראה הפני שם נראה שמפרש דברי הירושלמי דמודה ריש לקיש היינו דאסור מן התורה שעל מה שאמרו בירושלמי ומודה ריש לקיש ביום הכיפורים כתב משמע מהכא דמודה הוא ביום הכיפורים דאסור מן התורה בחצי שיעור דהא מדמי לה בעתיד להשלים (כלומר דאמרינן שם ומודה ריש לקיש בעתיד להשלים) דודאי איסורו מן התורה קאמר אבל בבבלי ריש פרק יום הכיפורים דפריך אסור ענוש כרת הוא הניחא לר"י דאמר חצ"ש אסור מן התורה מוקמינן למתניתין בחצ"ש אלא לר"ל מאי איכא למימר ומשני מודה ר"ל דאסור מדרבנן ודוחק הוא לפרש דגם הכא מדרבנן קאמר עכ"ל ונראה דגם לומר דמה שאמרו ומודה ריש לקיש באיסורי הנאה מדרבנן קאמר הוא דוחק אלא ודאי מודה ריש לקיש דמן התורה אסור והגאון שואל ומשיב בהשמטות מציון ירושלים שבראש סדר זרעים כתב דהגאון יעב"ץ בספרו לחם שמים ביומא שם חדש מעצמו דלר"ל דחצ"ש מותר מטעם דאכילה כתיב ואכילה בכזית ביום הכיפורים דכתיב לשון עינוי אם כן יוכל להיות דעל כל פנים זית אף שהוא פחות מכותבת מודה ריש לקיש דאסור דהא כזית הוא שיעור בכל מקום ואף דביום הכיפורים היא ככותבת מכל מקום כל דכתיב לשון עינוי ועינוי יכול להיות בכזית גם כן אבל פחות מכזית מותר גם ביום הכיפורים ולדבריו יוכל להיות מודה ריש לקיש ביום הכיפורים היינו בשיעור כזית ועיין יומא דפ"א מאי דאמר ר"ל שם מפני מה לא נאמרה אזהרא בעינוי וכו' אכילה בכזית ובתשובה הארכתי הרבה ועיין ס' שלום ירושלים יומא שם ודו"ק היטב עכ"ל ולפירושו גם כן מודה ריש לקיש היינו מן התורה ואם כן גם מאי דאמרינן מודה ריש לקיש באיסורי הנאה היינו מן התורה ועיין עוד במראה הפנים ריש פרק יום הכיפורים שכתב דאי אפשר לומר דמה שאמרו (במס' תרומות הנ"ל) מודה ריש לקיש ביום הכיפורים הוא מדרבנן דאם כן בכל איסורים נמי הדין כן ומאי ריבותיה דיום הכיפורים עי"ש ומהאי טעמא גופיה צריך לומר גבי איסורי הנאה דמאי דמודה ריש לקיש היינו דאסור מן התורה:

ומה שרמז שהאריך בתשובתו אולי כונתו למה שכתב בשואל ומשיב מהדורא חמישאה סוף סי' פ"ו ותורף דבריו שם להסכים ולהשוות בזה שני התלמודים דמה שאמרו בירושלמי דמודה ריש לקיש ביום הכיפורים דאסור מן התורה הוא על כזית דאף דיוה"כ שיעורו בככותבת כיון דזית הוא שיעור חשוב בעלמא אסור ביום הכיפורים ומה שאמרו בש"ס דילן דלריש לקיש חצי שיעור ביום הכיפורים הוא מדרבנן היינו על פחות מכזית ויישב בזה דברי הגאון בכרתי ופלתי סי' ק"י שהקשה על מה שאמרו בירושלמי דמה שלא התקינו לעשות שני ימים יום הכיפורים הוא משום סכנה דהא תינח לר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה אבל לריש לקיש דאמר חצי שיעור מותר היה להם לתקן לאכול פחות מכשיעור דחשיב עינוי ואין בו סכנה ורבים אשר היו תמהים דהא גבי יוה"כ גם ריש לקיש מודה דאסור מן התורה כדאמרו בירושלמי אך להנ"ל ניחא דקושיתו היא דהיה להם לתקן לאכול פחות מכזית דבזה גם להירושלמי אינו אסור לריש לקיש אלא מדרבנן:

ובספר ימי שלמה ראיתי שכתב הרב נר"ו בדף כ"ה ע"ג מסברא דנפשיה דדוקא באיסורי אכילה, דומיא דחלב הוא דאמר ר"ל חצי שיעור מותר אבל באיסורי הנאה מודה דחצי שיעור אסור מן התורה ושוב מצא כן בירושלמי (הנ"ל) והוסיף להוכיח כן גם מתלמודין בכריתות ד' ח"י ע"ב דאמר ר' זירא ידיעות ספק מחלקות לחטאות ואיתיביה רבא מדתניא אכל היום ואכל למחר וכו' אפילו עד שלש שנים מצטרפים והא יום הכיפורים מכפר החצי זית קמא והוי כידיעת ספק ומשנינן כי מכפר יוה"כ איסורא הוא דמכפר ולא ממונא אי נמי יום הכיפורים לא מכפר אפלגא דשיעורא ואמרינן תו דריש לקיש נמי סובר דידיעות ספק מחלוקת לחטאות ואם כן לדידיה נמי צריכין לשנויי כדשנינן לר' זירא ולשינויא בתרא יוצא לנו דעל חצי שיעור איסורא מיהא איכא מדאיצטריך לכפורי ואם איתא דחצי שיעור מותר מן התורה למה לי כפרה אלא ודאי כיון דאסור בהנאה (דבמעילה מיירי תנא דבריתא) גם לריש לקיש אסור מן התורה אלו תוד"ק עי"ש ולפום ריהטא נראה במחכתה"ר דאין ראיה מזה כלל דאימור לריש לקיש לפי שיטתיה דחצי שיעור מותר מן התורה מעיקרא לא קשיא עליה קושית רבא כלל דהא יוה"כ לא מכפר ליה חצי זית קמא דאינו צריך לכפרה כלל גם מה שתלה קושיתו בשינויא בתרא איני מבין למה לא תקשי ליה גם לשינויא קמא דהא אמרינן דכי מכפר איסורא הוא דמכפר ולא ממונא ולריש לקיש הרי אין שום איסור בחצי שיעור שיצטרך לכפר ואם תמצא לומר דלתירוצא קמא לא קשיא קושיתו אם כן מעיקרא אזלא הוכחתו דאף אם נאמר דקושית רבא קאי גם לריש לקיש (מהא דתניא אכל היום וכו') מכל מקום תסגי לן לריש לקיש שינויא קמא:

ודע דבעיקר מה שאמרו בירושלמי דבאיסורי הנאה מודה ריש לקיש דאסור מן התורה הייתי סבור דלא אמרו כן אלא בדבר שאין לו היתר הנאה כלל כהקדש וכן שאר דברים האסורים בהנאה אבל תרומה אף שאסורה גם כן בהנאה של כילוי ויש סוברים דהנאה של כילוי בתרומה הוא איסור תורה מכל מקום כיון שהנאה שאינה של כילוי מותרת בה לא הויא מכלל דברים האסורים בהנאה ולריש לקיש חצי שיעור בהנאת תרומה אינו אלא מדרבנן ככל שאר דברים האסורים באכילה:

אמנם השגתי עתה ס' יקר שו"ת הגאון מוהר"ם שיק (תלמיד מרן החתם סופר) וראיתי שם בחלק א"ח סי' י"ב (בד"ה אמנם) שהביא מה שכתב הגאון נודע ביהודה בספרו צל"ח למס' פסחים ד' כ"ב ע"ב (בד"ה שם והרי אמ"ה) דהנאה לא חמירא מאכילה וכיון דהנאה בלשון אכילה נאמרה שיעורה הויא כמו באכילה וכו' וסיים וז"ל ומה שמקשים על הצל"ח מירושלמי דתרומות פרק ששי דמבואר שם דגבי איסור הנאה גם ר"ל מודה דחצי שיעור אסור מן התורה כבר כתבתי במקום אחר דנ"ל דש"ס דילן פליג על הירושלמי דשם בירושלמי קאמר נמי דביוה"כ מודה ר"ל וע"כ דס"ל דטעמא דח"ש מותר משום דלא הוי דרך אכילה ושיעור אכילה ולכך סובר בהנאה מודה ואני הקשיתי דירושלמי סותר עצמו דבפ"ק דחלה משנה ט' הביא הר"ש הירושלמי דאסורין לזרים היינו בח"ש ודוקא לר"י אבל לר"ל מותר עי"ש וקשה הא חלה הוי כתרומה ואסורה בהנאה של כילוי וכמ"ש למעלה ובאיסור הנאה להירושלמי מודה ר"ל ואע"ג שהאמת נראה בפירוש הירושלמי כתויו"ט שם אמנם התוס' בב"מ שם פירשו ג"כ כפירוש הר"ש וקשה הא תוס' ס"ל הנאה של כילוי מה"ת אסור עכ"ל מתבאר מדב"ק דגם תרומה חשובה דברים האסורים בהנאה ומודה בה ריש לקיש דחצי שיעור בהנאה של כילוי אסור מן התורה ומה שכתב דש"ס דילן פליג על הירושלמי כונתו לפי הנראה דכשם שבמה שאמרו בש"ס ירושלמי דמודה ריש לקיש ביום הכיפורים מצינו בש"ס דילן שחולק כמו שכתב הרב מראה הפנים משמא דגמרא בריש פרק בתרא דיומא הכי נמי במה שאמרו בירושלמי דמודה ריש לקיש באיסורי הנאה מסתמא ש"ס דילן פליג בה וסבר דאינו אסור לר"ל אלא מדרבנן ולי הדל מלבד דאיכא למימר דלאו הא בהא תלי והא כדאיתא והא כדאיתא ועוד כבר כתבתי דברי הרב שואל ומשיב דאינו מוכרח לומר גם ביום הכיפורים דש"ס דילן פליג אירושלמי דהירושלמי קאמר על כזית וש"ס דילן אפחות מכזית וממילא אין לנו הכרח דש"ס דילן אינו סובר כהירושלמי לענין איסורי הנאה אלא דלדעתי העניה דברי הירושלמי אינם ענין לדברי הרב צל"ח ולא הבנתי מאי מקשים עליו מהירושלמי כי משמעות דבריו הוא שעל מה שכתב שם בשם הצל"ח (דלא חמירא הנאה מאכילה) הוא שמקשים עליו מהירושלמי ולא אדע מאי קשיא להו:

שוב ראיתי שכונתו היא שמקשים על מה שהקשה הצל"ח אחר כך דהיכי מקשינן בגמרא והרי אבר מן החי דכתיב ביה אכילה ומותר בהנאה מדתניא מנין שלא יושיט אבר מן החי לב"ן עכומ"ז תלמוד לומר ולפני עור וכו' הא לכלבים שרי דילמא מיירי בחצי שיעור ולישראל מותר בהנאה ומשום הכי לכלבים שרי ורק לב"ן עכומ"ז אסור משום שלא נאמרו שיעורין לב"ן עכומ"ז אבל בשיעור שלם אימא לך דאסור גם בהנאה זו היא קושית הרב צל"ח ועל זה מקשים עליו דאם נאמר דאבר מן החי אסור בהנאה הרי באיסורי הנאה מודה ריש לקיש דחצי שיעור אסור מן התורה וכן הקשה על הצל"ח הגאון אבד"ק פראמישלא יצ"ו בספר בית יצחק חלק א"ח סי' כ"ט אות ו' וכן הקשה על הגאון מוהרש"א בשבועות על דברי התוספות בד' כ"ד בד"ה אלא כדרבא ולזה תירץ הגאון מוהר"ם שיק דש"ס דילן פליג וכו' וממילא לא קשיא גם על מוהרש"א אלא דלי הדל נראה דאינו מוכרח שתלמוד בבלי חולק בזה על הירושלמי כאמור:

ומה שכתב הגאון מוהר"ם שיק דהתוס' פירשו דברי הירושלמי (אמתניתין דפרק קמא דחלה משנה ט') כפירוש הר"ש כעת לא ידעתי איה מקום כבוד דב"ק כי כתב שהתוס' בב"מ שם וכו' כאילו כבר הזכיר דברי התוס' בב"מ והרואה יראה שלא הזכיר שם דברי התוס' בב"מ כלל ובאמת התוס' בפרק הערל כתבו שלא כפירוש הר"ש וכמו שהביא הרב תוספת יום טוב (ויש ט"ס במצויין שם לדברי התוס' בד' ע"ב ודבריהם הם בדף ע"ג) עי"ש ובשו"ת בית יצחק הנ"ל בסי' ס"ד אות ו' כתב ליישב דברי רבינו שמשון מקושית הרב תוי"ט ושם באות ג' כתב פירוש נחמד לבאר ולהסביר טעם הדבר שמודה ריש לקיש באיסור הנאה וגם באות ז' שקיל וטרי בזה עיין שם דברי קדשו:

ובאות קי"ג הבאתי שנסתפק רב אחד בלאו דלא תלין פעולת שכיר אם הוא דוקא כשלא נתן לו כלל אם נתן לו מקצת אינו עובר או דילמא גם בנתן לו מקצת יש איסור כמו בכל לאוין שבתורה בחצי שיעור והגאון מסילאנים נר"ו בספר פרת יוסף בנימוקיו על הש"ע בסי' של"ט דף חל"ק ע"ג צדד תחלה כהצד הראשון ושוב כתב להוכיח דאיכא איסורא על כל פרוטה ופרוטה עי"ש דב"ק והגאון מנחת חינוך בפרשת קדושים סי' ר"ל אות ז' כתב דנחלקו הפוסקים אם בפחות משוה פרוטה עובר בלא תלין וכתב בסוף האות וז"ל ועוד נפקא מינה להריטב"א דגם על פחות משוה פרוטה עובר בבל תלין אם נשבע שלא לשלם לשכיר אין שבועה חלה אבל להאומרים דדוקא שוה פרוטה אם כן פחות משוה פרוטה הוי חצי שיעור ושבועה חלה על חצי שיעור עד כאן לשונו מתבאר שגם הוא סובר דיש חצי שיעור בבל תלין:

עתה בתתי להעתיק מערכה זו ראיתי לידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בסי' ד' כלל א' (ד' כ"ג) האריך מאוד בדיני חצי שיעור ולפי שבא לו בארוכה ומסתבך מענין לענין וחוזר לאותו ענין בחריפות ובקיאות נפלא כדרכו בקודש לא עלתה בידי להתבשם וללקוט שושנים מדב"ק לך נא ראה. גם השגתי עתה ס' יקר שו"ת ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליבשיץ ושם אתה מוצא בחלק א"ח סי' ב' וסי' ג' וסי' ד' וסי' ה' פלפלא חריפתא ואריכתא בכל פרטי דיני חצי שיעור בתבונה ובדעת כראוי לגאון שכמותו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף