שדי חמד/כללים/ז/כו
|
< הקודם · הבא > |
כלל כו זכירה יש חילוק בין זוכר זוכרין למזכיר מזכירין דסתם זוכרין הוא במחשבה ועד כאן לא אמרו בספרי זכור בפה אלא מיתורא דלא תשכח ואע"ג דלהראב"ע בפ' וישב משמע דפ' (ירמיה כ"ג) ומשא ה' לא תזכרו עוד הוי כמו תזכירו אין להביא ראיה מן היוצאים מהכלל הכולל ובמקום שיש איזה הכרח לפרש כן וכההיא דספרי וכן זכר את ושתי פי' כמו הזכיר דאי זכר בלבו מנא ידעוהו עבדיו שיעצוהו להפקיד פקודים אבל גם משם אינו מוכח דמצינן לפרש זכר את ושתי ונתעצב וכפירש"י ועבדיו ראוהו פניו זועפים איך שיהי' אין ספק שסתם מזכיר הוא בפה וזוכר בלב ומי יכריחנו לתנא לדבר זרות עכ"ד הרב קול הרמז בריש מס' תענית וזה לשון הסיפרי בסוף כי תצא זכור את אשר עשה לך עמלק זכור בפה לא תשכח בלב ע"כ ובלשון זה אפשר לפרש דכונתו דמשמעות זכור הוא בפה ולא תשכח משמעותו בלב אמנם בש"ס דילן במגילה ד' ח"י ע"א הובאה בריתא זו בלשון זה זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור כשהוא אומר זכור בפה ע"כ מסיגנון זה מובן דמשמעות זכור הוא בלב לולא יתורא דלא תשכח וכדברי הרב והא הוה ליה לאתויי ועיין לעיל אות י"ג שהבאתי דברי התורת כהנים בריש בחקותי בכמה זכירות שדרשו בענין זה דמשמעות זכור הוא בלב לולא גלי קרא אחריני וראיתי בס' הביכורים והראיון בהערותיו על ס' בני דוד כהנים (לא ידעתי ס' זה) שכתב בד' י"ד ע"א אות ג' שכתב בס' הנ"ל עמוד כ"ז בהערה ח"י (על מה שכתב רבינו יהונתן אבל השוחט ע"מ לזרוק לע"א או להקטיר לע"א בשעת מעשה מזכיר שם ע"א עליה) ר"ל הזכרה ע"י מחשבתו אבל לא שצריך הזכרה בפה עיין תב"ש ס"ד סק"ב עכ"ל וכתב על זה הרב המחבר יצ"ו וז"ל צדקו דבריהם אע"ג דלכאורה הזכרה הוא בדבור פה אבל סתם הזכרה היא בלב כדמוכח מגילה י"ח (הביא דברי הש"ס הנ"ל) וכן בתו"כ פ' בחקתי (הביא דברי התו"כ אשר הבאתי למעלה באות י"ג) מכל אלה מוכח דאלמלא נכתב קרא להזכרה בפה היינו מפרשים כל הני זכור בלב עכ"ד והנה אמת שכן מוכח מכל הנ"ל דמשמעות זכור הוא בלב אמנם לא זכר הרב יצ"ו דיש חילוק בין זוכר למזכיר ואם כן אם באנו להשוות לשון הפוסקים ללשון תורה ולשון חכמים בזה יש לנו להבין מדברי רבינו יהונתן דבפה קאמר מדנקט לשון מזכיר ולא אמר לשון זוכר ולכן בס' בני דוד לא כתבו זה מכח משמעות לשון זכירה רק עפ"י דברי הרב תב"ש שציינו:
הן אמת דמתשובת בשמים ראש סי' קע"ג שהבאתי למעלה באות י"ג (בד"ה גם) מתבאר דגם שמיעא ליה כללא דרב קול הרמז שהרי כתב דזכירת יציאת מצרים בכל יום סגי מדאוריתא בלב מדכתיב למען תזכור אבל בליל פסח דכתיב והגדת היא בפה והרי שנינו במשנתינו מזכירין יציאת מצרים בלילות ולדידיה דסגי בלב היכי תני מזכירין אלא מוכח דלא שאני ליה בין זוכרין למזכירין א ראיתי להרב יד דוד בריש מס' תענית שכתב שתשו' זו לית ליה כלליה דהרמ"ז אמנם יש לדחות שסובר בעל תשובה זו דמדרבן מיהא בעינן גם בכל יום קריאה בפה ועל שם החיוב דמדרבנן תני מזכירין דאי הוה תני זוכרין לא הוה ידעינן דמדרבנן מיהא בעי הזכרה בפה ובמדרש תנחומא פרשת כי תצא (הביאו מרן חיד"א בס' דבש לפי מערכה זו אות יו"ד) אמר הקב"ה תהיו אתם מזכירים שמו למטה ואני מוחה אותם מלמעלה עכ"ל נראה שדקדקו לומר בשם ה' מזכירים ולא זוכרים לרמוז שתהיה בפה ובדדרשו מדכתיב זכור אל תשכח וגם לשון המדרש שהביא רבינו הרקח בסי' רל"ד (והובא בדבש לפי שם) שאמרו ישראל להקב"ה אמרת לנו הוו זכורים מעמלק וכו' אמר להם הקב"ה בני בזמן שאתם קוראים פרשת עמלק מעלה אני עליכם כאילו מחיתם שמו ע"כ יש לפרש דישראל הבינו ממאמר ה' זכור את אשר ע"ל עמלק דהיינו זכירה בלב ורצה הקדוש ברוך הוא להודיעם שצריך קריאה בפה לכן אמר להם בזמן שאתם קוראים ובדברי המדרש הזה עיין בס' בני יששכר במאמרי חדש אדר מאמר ז' אות יו"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |