שדי חמד/כללים/ז/כד
|
< הקודם · הבא > |
כלל כד זמן מועט הוא שבעה ימים כמו שכתב ביערת דבש ח"ב סוף דרוש ג' ומדברי הרא"ש לנדרים ד' ג' ע"ב מוכח דשלשים יום הוי זמן מרובה ונראה דלאו דוקא שלשים יום אלא איזה ימים פחות גם כן הוא זמן מרובה ואנו אין לנו ראיה רק דשבעה ימים הוא בגדר וסוג זמן מועט כן כתב הגאון כתב סופר בחלק א"ח סי' ק"ג (ד"ה והנה בהרא"ש) ובמסכת מועד קטן ד' כ"ג ע"א אמרינן מאי לזמן מרובה אמר רב פפא שלשים יום ונראה קצת מדברי הרב קהלת יעקב בקונטריס מענה לשון אות רכ"א דכללא הוא לכל מקום דזמן מרובה הוא שלשים יום ולא פחות מזה ונראה דקשה להחליט כלל בענין זה ולא כל העניינים שוים והרי בתשובת הרדב"ז (ח"ג סי' תפ"א, בדפוסי ווארשא תרמ"ב היא סי' תתקי"ט בד"ה ולענין) כתב לענין יחוד ומסתברא לי דזמן מרובה הוי יום ולילה דכיון שהיא מתיחדת עמו כל כך זמן לבו גס בה עכ"ד הרי דיש מקום שזמן מרובה הוי יום ולילה. והרב שער המלך בהלכות סוכה פרק ד' האריך בענין חשש למיתה בין זמן מרובה לזמן מועט וכתב דעד שבעה ימים מיקרי זמן מועט ועיין להגאון חתם סופר אהע"ז ח"ב סי' פ"א מה שדקדק על דברי היערות הדבש מדאמרינן דחלה חמשה ימים ומת זוהי מיתת כל אדם (עיין במועד קטן ד' כ"ה) וכתב דעד שלשה ימים לא מיקרי חולה והחמשה ימים הם מלבד השלשה ורב גדול וגאון בדורנו אד"ר הוא אבד"ק פאניוועז יצ"ו בקונטריס עוללות הגפן אשר לו בקובץ יגדיל תורה בקונטריס עשירי סי' קנ"ג ד' ר"פ ע"ב אות ג' כתב בענין זה וז"ל האחרונים כתבו בענין חיישינן למיתה דלמיתה דזמן מרובה חיישינן והערו דשלשים יום מיקרי זמן מרובה מהא דמ"ק ד' כ"ג מאי לזמן מרובה אמר רב פפא שלשים יום ויעויין שער המלך הלכות סוכה ולי נראה דאין ראוה מזה על פי מ"ש ביבמות ד' קי"א עד שלשים יום מוקי אינש אנפשיה ועל כן שפיר אמרו שם ואף על פי כן לא בא עליה אלא לזמן מרובה ועל זה הוא דאמרו לזמן מרובה עד כמה עד שלשים יום אבל במקום אחר אין לנו הכרע בזה:
ובספר בית מרדכי להגאון מוהר"ם ליבשיץ בדרוש א' ד' ג' ע"א שקיל וטרי אי חיישינן למיתה בזמן מועט וכמה הוא זמן מועט והוכיח מדברי הרב תרומת הדשן סי' ל"ה (גבי ברכת הלבנה לשהותה עד מוצאי שבת וכו') דשבעה ימים מיקרי זמן מועט ולא חיישינן למיתה ויישב בזה דברי רש"י בקידושין ד' ל' בההיא דלעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא להצילו מקושית התוס' דאכתי הוה מצי למיפרך מי יודע כמה חיי וכו' עי"ש ובשו"ת כתב סופר חלק יו"ד סי' ק"ה נשאל במי שנשבע שלא יאכל פירות שבעה ימים קודם שימות וכתב הרב השואל שמספק אסור לו לאכול מיד דלזמן מרובה לכולי עלמא חיישינן שמא ימות ונסתפק אם יש היתר לנדרו מיד דשמא לא ימות ולא חל הנדר ואין מתירין הנדר עד שיחול והגאון המחבר השיבו כי שבעת ימים לא מיקרי זמן מרובה וכתב לו תורף הדברים שבתשובתו בחלק א"ח הנז"ל ושוב שקיל וטרי למי שנדר לזמן מן הזמנים שהוא זמן מרובה עיין שם דברי קדשו:
וידידי הגאבד"ק ברעזאן יצ"ו בספרו היקר גילוי דעת על טרפיות כתב בקונטריס אחרון ד' רכ"ב אות ע"ג וז"ל (לסי' ז"ן ס"ק מ"ג בענין שיעור זמן מועט אי דוקא כ"א יום) לכאורה יש לדין מש"ס דמ"ק כ"ג מאי לזמן מרובה שלשים יום אבל באמת לאו כללא הוא דבקידושין ד' ע' ע"א ושמא תאמר לזמן מרובה תלמוד לומר חדש הרי דחדש לא זמן מרובה ולעומת זה מצינו בסנהדרין ד' צ"א ע"א שמא תאמר לזמן מרובה ופירש רש"י שבוע או שבועיים וברש"י מעילה ד' י"ח סוף ע"ב בד"ה ואפילו לז"מ וד"ה אי מה וכו' הא מילתא איכא בין ז"מ דהכא וכו' דהכא משמע בין לאחר ב' או ג' וכו' ובב"י אהע"ז סי' ס"ב דנשתהה ז"מ היינו ג' או ד' ימים ועיין עוד ביו"ד סי' קכ"ח סעיף ח' ובט"ז סי' קל"ד ס"ק יו"ד וסמ"ע סי' כ"ד ס"ק יו"ד ועתוס' שבת ד' ט"ז ד"ה הניחא דמוכח דשבעה ימים הוי זמן מרובה ועיין ברא"ש נדרים ג' ע"ב דלזמן מרובה דלימי נזירות חיישינן למיתה וכו' ובתוס' מ"ק י"ח ד"ה ואלו מוכח דגם בב' או ג' חיישינן למיתה שהרי גם ביום אחרון של חול המועד כותבים ובעל כרחין דהוי בכלל זמן מרובה ובעל כרחין דהכל לפי הענין עכ"ל יצ"ו ועם כי לא פניתי לעיין בכל המקומות שציין בעושר בקיאותו כי רב הוא העתקתי דב"ק וחותמו אמת שהכל לפי הענין ואין לנו כלל מוחלט בזה:
אך בזאת מה שכתב דמדברי התוס' במועד קטן ד' ח"י מוכח דגם בשנים או שלשה ימים חיישינן למיתה שהרי גם ביום אחרון של חול המועד כותבים וכו' נראה לי ההדיוט דאין מזה הכרח משום דיש לומר דכיון דביום ראשון של חול המועד של סוכות הוצרכו לתקן משום שממנו עד אסרו חג יש שבעה ימים ויום אסרו חג עצמו הוא יום שמיני ויותר משבעה ימים חשיב זמן מרובה לכמה דעות הנז"ל לכן לא פלוג רבנן משום דמיחזי כחוכא כדכתב הרב שער המלך בפרק ד' מהלכות סוכה הנז"ל בראש אות זו מאי אמרת נתיר לאכול באותו יום שגרשה ואחר זמן לא נתיר לא פלוג רבנן דמיחזי כחוכא וכו' עי"ש ועיין להרב ט"ז בסי' תקנ"א ס"ד י"ז שהביא ראיה מדברי התוספות במועד קטן דף ח"י הנ"ל (על כתיבה בחול המועד והיא הראיה שהביא בגילוי דעת הנ"ל) לענין שהחיינו בבין המצרים ומשמע דמתיר אף בערב תשעה באב ואין להוכיח שסובר דחיישינן למיתה ביום אחד דיש לומר משום לא פלוג כמו שכתבתי לקמן במערכת החי"ת אות לק"ט (בד"ה הן אמת):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |