שדי חמד/כללים/ז/כב
|
< הקודם · הבא > |
כלל כב זכין לאדם שלא בפניו כתב הר"ן בפ"ד דגטין (בסוגיא דפרוזבול בד"ה ומסתברא) דכל שהדבר בעצמו זכות אעפ"י שנמשך ממנו חוב שהוא יתר על הזכות זכה וקנה דהא מלוה מזכה ללוה קרקע כל שהוא וע"י זה לא תשמט חובו אלא שאפשר לדחות דאף זו מקולי פרוזבול עכ"ל ועיין בר"פ האיש מקדש ד' מ"ב ע"א מנין שזכין לאדם שלא בפניו וכו' ותסברא זכות הוא הא חובה נמי איכא דאיכא דניח"ל בהר וכו' דמשמע לכאורה דכל שיש ג"כ חובה לא אמרינן זכין לאדם וכו' ויש ליישב בקל כמובן. ועיין להרב מוהרימ"ט בח"ב אה"ע סי' מ"א וכתב הרב מח"א הל' זכיה סי' ו' דבדבר דאיכא צד זכות וצד חובה תלוי באם נתרצה כששמע. ועיין ט"ז יו"ד סי' ש"ה סקי"א לענין דבר שהוא זכות וקצת חובה ושם בנקה"כ בד"ה ועוד נראה ברור וכו' ועיין נו"ב מ"ק סי' י"ט בד"ה ואמנם וכו' שהביא מ"ש המ"ב דביטול שאומר כל חמירא וכו' לא מהני ליה וכו' ושוב חצרו קונה לו שלמ' וכתב ע"ד דכיון דעי"ז יהיה חוב לו שיעבור בב"י אינו קונה לו מטעם שליחות וכו' ומעין זה כתב הרב חת"ס ביו"ד (סי' שי"ג) (בד"ה אנן מה נענה) גבי מ"ש הפוס' דבדאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונת הקונה כ' ע"ז דזה דוקא במתנה אבל במכר שאפשר שימשך מזה חוב באם נאנס המקח שיצטרך לשלם אח"כ היכי נימא זכין לאדם וכו' וזה חוב הוא לו. ועיין בשו"ת רמ"ץ א"ח סי' כ"ד אות ג' (ד"ה אך) שביאר בכונת המ"ב הנ"ל דזוכה לו חצרו ועובר עליו ואף דע"י קניית חצרו נמשך לו חוב דיעבר בב"י. וגם יאסר חמצו ולא יהיה לו שום הנאה מהחמץ מ"מ כיון דעתה הוא זכות לו לקנות החמץ זוכה לו חצרו ולא משגחינן במה שיומשך לו חוב אח"כ כמ"ש הר"ן בפ"ג (צ"ל פ"ד) דגטין בהא דמלוה מזכה ללוה קרקע וכותבין עליו פרוזבול וכו' וראיתי בתוה"ש ובנו"ב מ"ק סי' מ"ט (צ"ל י"ט) שמשיגין על המ"ב והנלע"ד כתבתי ע"כ ותימה בעיני שנעלם ממנו סיום דברי הר"ן שכתב לדחות מה שרצה ללמוד מההיא דמזכה המלוה קרקע וכו' דמקולי פרוזבול שנו וכלומר דבעלמא מצינן למימר איפכא דאף דעתה זכות הוא לו מ"מ כיון שימשך ממנו חוב אמרינן אין חבין לאדם וכו' (אחר זמ"ר ראיתי שם סי' ט"ו אות ח' שכ' וז"ל ואף שכתב דאפשר לדחות דהוא מקולי פרוזבול. מ"מ נראה דהוא רק דרך דיחוי אבל מסברא נ"ל כך ע"כ) ועיין בח"מ סי' קצ"ה ס"ג בהגהה לענין מקנה כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח הממכר שלא בפני הלוקח שמחלק בין מתנה למכר שאפשר שאינו חפץ בה. ובמח"א הנ"ל בד"ה וראיתי וכו' ועיין זכר דבר ד' ג"ן אות ו' בשם ש"א בתשו' קל"ז דאם נתחייב להעמיד הסחורה להקונה עד זמן פ' ושאם יעבור הזמן יתן קנס גדול ובתוך הזמן רצה איש אחר להעמיד לו הסחורה כדי שלא יתחייב קנס המוכר זכין לאדם של"ב אעפ"י שמתחייב לזה ועיין מ"ש הבאה"ט בסי' ר"ז סקי"ט ע"ד הש"א עכ"ל כעת לא מצאתי דברי הבאה"ט וע' בנקודות הכסף ע"ד הט"ז יו"ד סי' קס"ב סק"ח דנראה דיותר נוטה דעתו בכונת הר"ן דלקושטא קאמר מקולי פרוזבול ולא בדרך דחיה וכתב עוד דאף את"ל דבעלמא נמי אמרינן הכי היינו דוקא בדדמי לפרוזבול דאין החוב הנמשך ממנו בא מיד כ"א אח"ז כשיבא זמן השמיטה משא"כ כשהחוב אפשר שיבא מיד כמו בסאה בסאה דמיירי שם דאפשר שיתייקר מיד עי"ש (והשגתי עתה ס' יקר אבן הראשה לידידי הגאון אליהו קלעצקי אבד"ק ברעזי יצ"ו וראיתי שם בסי' ט"ו שקלא וטריא בכלל זה דזכין לאדם וכו' אם נאמר גם בדאיכא צד חובה עי"ש וגם ברא"ש סי' מ'):
וכתב הרב קהלת יעקב במענה לשון ח"ב סי' דר"ך בשם הרב משפטי שמואל (סי' קי"ז) דלשון זכות משמע דלית ביה צד חובה כלל אבל כל שיש בו צד חובה לא אמרינן בהא זכין לאדם שלא בפניו עכ"ל ואין ספר הנ"ל מצוי אצלי לראות דב"ק ולפי הנראה דבר זה שנוי במחלוקת בין הרא"ש והרש"ל בים של שלמה פרק ששי דבבא קמא (סי' ז"ך) במה ששאל דוד המלך לסנהדרין (שם בדף ס' ע"ב) מהו ליטול גדישים של שעורים של ישראל ליתן לפני בהמתן של ישראל על מנת לשלם בגדישים של עדשים של פלשתים ושלחו ליה דאסור וכתב הרא"ש בסי' י"ב דמיירי דעדין לא היו מזומנים הגדישים של פלשתים אבל אם היו גדישים של עדשים מזומנים אפילו אין הבעלים של גדישי השעורים לפנינו מותר לזכות להם גדישים של עדשים על ידי אחר וליקח גדישים של שעורים דזכות הוא לו דעדשים עדיפי טפי וכתב על זה רש"ל ולא נהירא לי כלל וכי מותר להסתחר בממון חברו שלא מדעתו ודילמא חביב עליו יותר שעורים או צריכים לו נמי לבהמתו ודילמא לא יהא מצוי לו לקנות שעורים וכו' ולא אמרינן זכין לאדם וכו' אלא במידי דאית ליה זכיה ולא יש בה שום צד חסרון אבל כי האי גוונא לא נקרא זכות אלא דינו כחמסן וכו' עי"ש ודברי הרב משפטי שמואל הם כדברי רש"ל ומשמע דלהרא"ש אף אם יש שום צד חסרון חשיב זכות ואמרינן זכין לאדם וכו' אלא שצריך להבין שהרא"ש בפרק השולח סי' ט"ו כתב גבי פרוזבול דאם אין לו קרקע מזכהו בתוך שדהו דהקלו בפרוזבול אף על גב דחוב הוא לו (וכמו שדחה הר"ן) דמשמע מדבריו דכי האי גוונא בעלמא לא אמרינן זכין לאדם שלא בפניו כיון דנמשך ממנו חובה וכתב הרב חתן סופר בכללים בענין זכיה (ד' ע' ע"א סק"ח) בשם הרא"ש בתשובה כלל קי"ח דאין יכולים לזכות לאדם היכא דאתי מניה חובה אף שלפי שעה זכות הוא לו (עי"ש עוד שאסף איזה כללים בדיני זכיה לאדם וכו') וצריך להתיישב בל"ן ליישב הדברים בעה"י (על דברי הרא"ש ורש"ל הנ"ל עיין לידידי הגאון צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו בספרו הבהיר אמרי הצבי בדף קמ"ב ע"ב אות כ"ו):
ונראה מדברי הרב מחנה אפרים בהלכות זכיה ומתנה סי' ה' דלא אמרינן זכין לאדם וכו' (בדבר שאינו מתנה אלא מקח וממכר וכיוצא) אלא בקרקע שהוא עומד וקיים ומדברי הרשב"א בחידושיו לגיטין ד' כ' בההיא דזקן שהקנה לבני הכפר שכתב שהוא משום דדעת אחרת מקנה שאם לא כן לא מהני בלא כונה (חידושי הרשב"א הנ"ל אין אצלי אך ראיתי שכתב כן בשמו בשו"ת רבינו עקיב"א בסי' ל"ז בד"ה אמנם) ודעת אחרת מקנה הוא מטעם זכין לאדם וכו' אלמא דגם במטלטלין כההיא דזקן שמקנה להם השטר אמרינן זכין (ודוחק לומר דההיא חשיב כמתנה) וכן מתבאר מדברי הרא"ש ורש"ל בים של שלמה הנ"ל (בד"ה וכתב) וצריך להתיישב הרבה ואני לא באתי אלא כמזכיר. ועיין להרב חתם סופר בחלק יו"ד סי' שי"ז (בד"ה וזולת) וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |