שדי חמד/כללים/ז/ב
|
< הקודם · הבא > |
כלל ב זריזין מקדימין למצות כתב מרן החבי"ף בס' ראה חיים ד' י"ד ע"ב דמסתברא דלא אמרינן כן במילה שלא בזמנה דכיון דאידחי אידחי ומיישב בזה מה שאיחר אברהם אע"ה המילה עד חצות דאף דהציווי היה בזמנו מכל מקום המצוה עצמה לאו זמנה היא אלא ביום השמיני והואיל ואידחי אידחי ושם ד' ט"ו ע"א כתב שכן נראה מדברי הטור יו"ד ריש סי' רס"ב נראה שכונתו מדגבי מילה ביום שמיני כתב ריב"ה שזמנה כל היום אלא שזריזין מקדמין ואילו גבי מילה שלא בזמנה כתב שאינה אלא ביום ולא סיים לומר שזריזין מקדמין מוכח דבמילה שלא בזמנה לא קפדינן אזריזין מקדמין ובמחכתה"ר אין זה מוכרח כלל דאם היה כותב בה וכל היום כשר ולא הוה מסיים אלא שזריזין מקדל"מ היה אפשר לדקדק כן אבל האמת הוא דכל עצמו לא בא אלא לומר דמילה שלא בזמנה נמי אינה אלא ביום ולא הוצרך לסיים וכל היום כשר וגם לא לכתוב שזריזין וכו' דכשכתב שאינה אלא ביום משמעותו כפי האמור במילה בשמיני ומ"ש דהכי מסתברא לענ"ד במחכ"ת איפכא מסתברא לא מבעיא בנדון אברהם אע"ה דכיון שלא נצטוה קודם לכן הרי היום שנצטוה בו חשוב זמנה כמילה ביום השמיני אלא אף במילה שלא בזמנה דעלמא (שהיה חולה וכיוצא) מסתברא דיום שנראה למילה (שהבריא וכיוצא) חשוב זמנו ואינו רשאי לאחר המילה דאיכא משום זריזין מקדמין למצות וכן מתבאר לענ"ד מדברי הרב נו"ב במ"ת חיו"ד סי' קס"ו שכתב ע"ד תינוק שלא נימול בזמנו וחזר לבריאותו ורוצה אביו לעכב למול עד ערב פסח כדי להאכיל בסעודת המילה להבכורים שדבר זה מגונה מאד לשהות המילה ואפילו ביום המילה עצמו שכל היום כשר ואפי"ה זריזין מקדמין למצות ק"ו שלא לדחות מיום ליום אף שכבר נדחית מזמנה מ"מ כל יומא זימניה הוא וכו' עי"ש ועם שכל דבריו הם על דחיית כמה ימים מ"מ נראה ממרוצת דבריו דגם במילה שלא בזמנה אמור רבנן זריזין מקדמין למצות וכן נראה קצת ממ"ש מרן חיד"א בברכ"י יו"ד סי' רס"ו דאין לעכב מילה שלא בזמנה משום כבוד הקרובים וכו' וכיוצא לדברי הרב נו"ב הנ"ל כתב הרב מוהרא"ז מרגליות בחידושי' וביאורים שלו על הלכות אבלות באות י"ב דמי שלא מל בנו לפי שהיה חולה וכשהבריא הבן איתרע ביה מילתא שאבי הבן הוא אבל אינו רשאי לדחות המילה עד יום ג' לאבלותו אף דמצות מילה נאמר בה שש אנכי על אמרתך דכיון שנראה למול כל יומיה זמניה הוא שאסור להניחו ערל כמ"ש התוס' והביאו המג"א (סי' תקס"ח (סק"י)) עכ"ל וכיון שאסור להניחו ערל פשוט דכ"ש שיש בו משום זריזין מקדמין ואף אם אין בזה משום זריזים מקדמין מ"מ כיון דבמילה שלא בזמנה נמי איכא איסורא לשהויי ממילא אזדא ליה ישובו של הרב לההיא דאברהם אבינו ע"ה כמבואר. ובקונטריסי מצאתי כתוב בשם הרב תשובה מאהבה סי' פ"ה שכתב ומילה שלא בזמנה כל שעתא זימניה עיין תוס' קידושין ד' כ' ד"ה אותו ותחלת דבריהם שם אליבא דכ"ע וכ"כ מג"א (סי' רמ"ט סק"ה) וכו' וכן הוכיח בסי' תקמ"ח סק"י עכ"ל ועתה אין בידי ספר הנ"ל ואיני יודע במה קמיירי עכ"פ נראה מדבריו דמילה שלא בזמנה כיון שהגיע זמנה דהיינו שעבר האונס הרי היא כמילה ביום השמיני וא"כ צריך להקדימה בכל מאי דאפשר משום דזריזין מקדל"מ:
אחר זמ"ר השגתי ס' מעשה אברהם וראיתי שם בחיו"ד סי' מ"ח שנשאל במילה שלא בזמנה שהבריא התינוק בתוך ימי אבלות האבי הבן והמנהג הוא שהבעל ברית ביום המילה הולך לבהכ"ן בשמחה ובשירים (לקיים מאמר רז"ל עדין עושים אותה בשמחה) ואחר התפלה חוזר לביתו ברוב עם לעשות המילה ואם הוא אבל אסור בנעילת הסנדל ואסור לו לילך לבהכ"ן כמו שהאריך הרב חק"ל בח"ג חיו"ד סי' ק"ן. וגם לענין סעודת ברית מילה עם שיש לסמוך ע"ד המתירים מ"מ מידי פלוגתא לא נפיק וכן לענין ניגון בכלי שיר אינו מותר אלא בשעת הוצאת התינוק למול כמ"ש הרב דב"מ בסי' פ"ב על כל אלה רוצה אבי הבן לדחות המילה כיון שהיא שלא בזמנה והאריך בתשובתו להביא דברי רבני האחרונים שכתבו דמשום לעשות המצוה בעדיפות מותר לאחר אותה וא"כ בנדו"ד טפי עדיף לדחות המילה שלא בזמנה עד אחר האבלות כדי לעשותה בשמחה ובטוב לבב בלבושים נאים ולילך לבהכ"ן ולעשות סעודה בהיתר אליבא דכ"ע ולשורר שירות ותשבחות דכיון דאין חשש שיפסיד המצוה בשביל ההמתנה יותר טוב לעשותה כתקנה אתו"ד הרב בזה ועם כי לא יכלתי כעת לעיין בכל מה שהביא בזה אין דעתי העניה נוחה בדין זה דנראה דכל מה שכתבו הפוסקים דמותר לאחר המצוה כדי לעשותה יותר כתקנה היינו כשאינו עושה איסור בשהייתה אבל במצות מילה שאף שהיא שלא בזמנה הוא עושה איסור במה שמתאחר לעשותה לא שמענו שיהא מותר לדחותה איזה ימים כדי לעשותה בשמחה ובגדים נאים וכו' ודברי הרב מוהרא"ז מרגליות הנז"ל נראים נכונים לענ"ד ולכל הדברות תמיה לי שלא הזכיר מ"ש הרב שלמי צבור בקונטריס שלמי יחיד סי' ג' אות ב'. מעשה באחד שהיה לו למול בן שלא בזמנו ומתה אמו ביום שהבריא והורה הרב מוהרש"י שלא למולו עד יום ג' לאבלות ותמה עליו הרב ב"ד סי' קכ"ד דהא אבל חייב בכל המצות ולמה יאחר המצוה ג' ימים עכ"ל כי לפי הנראה זאת היה לו להביא לעיקר שאלתו ולפלפל בדבריהם אם סברת הרב מוהרש"י עיקר או סברת הרב ב"ד ואם יש לחלק בין נדונו לנדונם והוא חידוש שנעלם ממנו דב"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |