שדי חמד/כללים/ה/צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים צג

צג הקדש לא מהני ע"י שליח שאם אמר לחבירו צא והקדש שור אחד משורי לא הוי הקדש דמילי נינהו ולא מימסרי לשליח וכו' כ"כ רבינו מוהרימ"ט בח"א סי' קכ"ז בד"ה ותו דדוקא לתרומה וכו' ועיין להרב שמע יעקב בפ' ויגש בד"ה וראיתי וכו' שכתב דרבים תמהו עליו דלא אמרינן מילי לא מימסרי לשליח אלא שהשליח ראשון לא ימסור לשליח שני מידי דמילי נינהו אבל בעל דבר עושה שליח במידי דמילי נינהו וציין ס' בתי כהונה שהאחריך בזה ואינו מצוי אצלי. ואני הדל מצאתי בשו"ת חת"ס א"ח סי' פ"ד ד"ה וממקומו וכו' דקאי בשי' מוהרי"ט הנ"ל שכ' אההיא דאמרינן בע"ז דף נ"ג ע"ב דמדפלחו ישראל לעגל אמרינן שליחותא דישראל עבדי לא מטעם שליחות אתינן עלה וכו' ולעשות שליח לאסור שלו ולהזמינו ולהכינו לע"ז נמי ליתא דאין אדם יכול לומר הקדש ככרי עבורי לגבוה כמ"ש ר"ן בפ"ק דפסחים גבי ביטול חמץ ע"י שליח ועיין ט"ז סי' תל"ד סק"ו וכו' ע"כ וע' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' ז' שתמה ע"ד מוהרי"ט כמו שהק' בס' שמע יעקב וגם עמ"ש מוהרי"ט דתרומה דמהני ע"י שליח שאני משום דמחשבה דידה כמעשה דמי כמ"ש תוספות קי' נ"ט ע"ב ד"ה מידי תמה דהקדש נמי מחשבה כמעשה כמ"ש תוס' שבועות (דף כ"ו ע"ב ד"ה משום דהוו) והביא דברי הר"ן גבי ביטול חמץ הנ"ל וכ' דנ"ל כדעת הסוברים דמהני ע"י שליח מדאמרינן בתמורה דף י' ע"א דאי מקדיש עושה תמורה מצינו תמורה בצבור כגון דאמרו לשליח צא הקדש לנו וכו' וכ' שכ"ן מדברי הרמב"ם בפ"ה מהל' בכורות (עיינתי שם ולא אבין ראיה לענין זה ואולי הוא ט"ס וצ"ל בפ"ח וכונתו למ"ש שם ה"ב דמאי דאמרינן קרא לתשיעי עשירי וכו' מקודשין ה"ד כשהיה המונה בעל הבהמה אבל אם עשה שליח לעשר לו וטעה אינו מקודש דלתקוני שדרי' וכו' דמשמע דעושה שליח להקדיש העשירי באמירתו) ועוד הביא מדין הפרת בעל ע"י שליח וכ' די"ל דגם הסוברים בביטול חמץ דלא מהני על ידי שליח היינו משום דהפקר לא חשיב מעשה משא"כ בהקדש ומר בריה בהגהה כתב ליישב ההיא דתמורה דאיירי שאומר לשליח שיקדיש שור של שליח ומשמע לפי דבריו הללו דהוכחת הג' מח"א מסוגיא זו הוא באם נאמר דכוונת הש"ם דשוו שליח לאקדושו ר"ל שעשו שליח להקדיש משלהם ולע"ד פי' זה דחוק בכונת הש"ס דהא מקמי הכי בעי רמי ב"ח מקדיש מוסיף חומש או מתכפר ושם פי' רש"י דמקדיש היינו משלו וא"כ כי בעי נמי מקדיש עושה תמורה או מתכפר היינו ודאי בכה"ג וא"כ מאי קאמר א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי אם הכונה לומר שעושים שליח שיקדיש משלהם דהא ודאי בכה"ג אין שום ס"ד שיהא נחשב קרבן יחיד דכיון דבאמת הקרבן הוא משל המתכפרים היכי נימא דמשום שחלות ההקדש הי' ע"י יחיד יהי' נחשב קרבן יחיד הא ודאי אין סברא כלל. וגם במאי דאמר ר' אבהו מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תרומה מתבאר מדברי רש"י בדף ב' ע"ב ד"ה ומתכפר עושה תמורה דמתכפר עו"ת ר"ל שאחד הפריש קרבן משלו בשביל חברו וחברו עושה תמורה וכן הוא ג"כ משמעות דברי רש"י כאן בד"ה א"כ דמקדיש עושה תמורה וכו' עי"ש וכן הוא מבואר בדברי הרמב"ם בפ"א מהל' תמורה ה"ד המתכפר הוא שעושה תמורה כגון שהקדיש קרבנות נזיר שיתכפר בהם פ' אותו הנזיר עושה תמורה אבל לא המקדיש לפי שאינם שלו ע"כ ור"ל שכיון שכבר נתנם והקנם לאותו הנזיר א"כ הרי הם של הנזיר ולכן הוא העושה תמורה וא"כ כי אמרינן נמי א"כ מצינו ציבור ושותפין עושים תמורה כגון דשוו שליח וכו' היינו ודאי בכה"ג שציבור ושותפין יאמרו לאחד שיקדיש משלו עבורם. ונלע"ד דגם הג' מח"א מודה שכן הוא כונת הש"ס אלא דממ"ש בש"ם כגון דשוו שליח לאקדושי משמע לי' דהמתכפר בקרבן שהפריש חברו משלו בעבורו צריך שהמתכפר יקרא שם הקדש על הקרבן או שיאמר להמקדיש שיקרא לו שם קרבן בשליחותו ומזה מוכיח שפיר דחלות הקדש ע"י שליח מהני אף דמילי נינהו. שוב מצאתי בספר יוסף אברהם פ' לך לך ובס' מטה אהרן במערכת ס"ת דף רכ"ה ע"ד שהאריכו לתמוה ע"ד הרב המגיה במח"א הנ"ל בזה עי"ש ד"ק גם הרב מוהר"י קארו הובא בשונה הלכות ח"א דף מ"ט ע"ג ד"ה ויש וכו' הקשה מדנפשיה מההיא דתמורה וכ' דיש לדחוק דלאו דוקא שוו שליח אלא שהקדיש יחיד קרבן שיתכפרו בו ציבור או שותפין ע"כ הנה חשב זה לדוחק מה שנראה שהוא אמת לקושטא דמילתא כנז"ל:

וראיתי להג' חת"ס ביו"ד סי' שכ"א שנשאל עמ"ש הרמב"ן בב"ב קנ"ו ע"ב דאין אדם יכול לעשות שליח לנזור עבורו בנזירות וע"ד הר"ן בביטול דל"מ ע"י שליח וע"ד מוהרימ"ט הנ"ל ממאי דמבואר בנדרים דף ל"ו דמדעת בעלים יכול להפריש פסח וחטאת והשיב דבאמת צריך טעם אמאי לא יועיל שליחות הא בכל התורה קי"ל ששא"כ ועוד שליחות מפורש בהפרשת תרומה והוא מטעם נדר דמצי לאתשולי עלה ונעשית ע"י שליח ונילף לכל הנדרים (הרב השואל כתב בשאלתו שכ"כ מוהרי"ט בתשו' ולא רשם לו איה מקומו והחת"ס כתב לא מצאתי כעת, ובכן אין לתמוה על מה שמקשה מתרומה וכבר מיושב זה בדברי רבינו מוהרי"ט שכתב דשאני תרומה דמחשבה דידה הוי כמעשה, ואף דנראה דנעלם מהחת"ס דברי התוס' בקידושין נ"ט ע"ב ד"ה מידי ואף למ"ש המח"א דגם מחשבת הקדש הוי כמעשה מ"מ גבי נזירות וביטול חמץ אין נראה שיהיה כמעשה, ועכ"פ לא הוה משתמיט מלהזכיר זה אי הוה אסיק אדעתיה דברי התוס' הנ"ל, הא מיהא אינו כ"כ תימה כמו אם היה רואה דברי מוהרי"ט בתשו' הנ"ל כמובן) והביא דברי הר"ן בפ' התקבל שכ' מילי לא מימסרי לשליח שאין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים עכ"ל ויעי"ש עוד בלשונו בסוגיא והנה בכל התורה ששא"כ ושליח עושה שלית וע"כ הא דמילי ל"מ משום דלא ילפינן שליחות אלא מקדשים וגרושין ותרומה ובכולהו איכא מעשה ותרומה דסגי במחשבה או דיבור מ"מ עיקר המצוה היא ההפרשה וההרמה והדיבור טפל לעיקר המצוה וכו' ובמילי גרידא לא אשכחן, וש"ץ שמוציא רבים י"ח הוא מטעם ערבות ושומע כעונה אבל בעלמא מילי לא מימסרי (הנך רואה דאף דראה דברי הר"ן בהא דמילי לא מימסרי שאין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים דמשמע דדוקא להיות חוזרים ונמסרים אין כח אבל בעל דבר מוסר ועושה שליח למילי, מ"מ משמע ליה דאינו כן אלא מ"ש מילי לא מימסרי לשליח הכונה דמה שהוא רק דברים אין ע"ז דין שליחות לומר ששא"כ והר"ן הסביר כן לפי הענין דמיירי ביה וק"ל) ואפשר דילפינן מהפרה דכתיב אישה יפירנו ולא שליח ומה"ט אין מתירים בחרטה ע"י שליח להרמב"ם עיין ביו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ו ובט"ז, ואתי שפיר נמי דלא לשתמיט ללמוד שליחות משני כתובים הבכ"א הפרה ושאלה בבעלים דלא מהני ע"י שליח ואין מלמדין ובעלמא שלוחו כמותו, (חקירתו היא רק לשיטת התוס' דב' כתובים וכו' הוא כמו מיעוטא לומר דבעלמא הדין בהפך, אך לדעת רש"י דב"כ הב"כ דאין למדין מהם וה"ה דלא ידעינן בעלמא להיפוך מהלמד מהשני כתובים עיין מלא הרועים בח"ב במערכת שני כתובים הב"כ אות ט' ויו"ד מעיקרא לק"מ), ולהנ"ל ניחא דמהפרה לא הו"מ למילף ששאלה בבעלים דממילי לא ילפינן והפרה משאלה לא אתי דהו"א דהפרה סגי בגילוי דעת דלא ניח"ל דע"ד בעלה נודרת וא"כ לא הוו ב"כ הב"ה ומ"מ השתא דגלי בהפרה אף דבני"ד סגי מילי ל"מ לשליח מכ"ש בעלמא לא אמרינן שלוחו כמותו (מה שכתב צריכותא משני הצדדים עיין במה"ר הנ"ל אות ה') ונ"ל לחלק דדוקא במי שאינו חייב עולה ואומר לחבירו הקדש בהמתי או נכסי אבל מי שאמר הרי עלי עולה ולא אפריש דמעתה החוב מוטל עליו להפריש עולה מנכסיו אה"ן יכול לומר לשלוחו הפרש שור אחד משורי לעולה שנתחייבתי כבר דעתה ההפרשה היא המצוה אע"ג דצריך דיבור לומר שור זה עולה מ"מ כיון שכבר נתחייב בעיקר הנדר ה"ז דומה לתרומה שכריו טבל וחייב להפריש ממנו יכול לעשות שליח אע"פ שצ"ל ה"ז תרומה ולשון מוהרי"ט לא ראיתי אי מיירי במפריש מתחלת נדרו או מיירי כשכבר נדר מאז ושולחו עתה לבקר שור מבקרו ופליג אדילן (הנה באמת בדברי מוהרי"ט נראה דאפשר להעמיס דיסבור ולו ידע לחלק בהכי שהרי כ' אבל להקדש אין בו דין שליחות שנ"ל שאם אמר אדם לחבירו צא והקדש שור אחד משורי אין בו דין הקדש דמילי נינהו וקיי"ל מילי ל"מ לשליח וכו' ע"כ ומה שנשאל הוא באפוטרופוס שנדר סך לצדקה להקדש לרפואת היתום ושקו"ט אם שייך לומר ששא"כ וכו' והיינו תחלת הקדש וא"כ י"ל דדוקא בכה"ג הוא דכתב דלא מהני מילי על ידי שליח, אלא הא דק"ל מתרומה והוצרך לתרץ דחשיב מעשה וכו' משמע דלא שאני ליה דהא תרומה לסוף הקדש דמי כמ"ש החת"ס, ואולי קושטא דמילתא קאמר דתרומה חשיב מעשה ולא מילי, או אפשר דחולק בהא אסברת החת"ס וס"ל דתרומה חשיב כתחלת הקדש שהרי מה שהכרי טבול לא על ידי דיבורו הוא אלא מעצמו הוא טבל ואמירתו ה"ז תרומה הוא תחלת הקדש. אבל ודאי בסוף הקדש ממש היינו שכבר נדר מתחלה ועתה הוא בא להפרישו אפשר מודה דמהני ע"י שליח) ולק"מ מש"ס נדרים דהתם מיירי מחיוב חטאת דכבר נתחייב ומוטל אקרקפתי' להפריש חטאת ואין כאן נדר אשר ידור אלא להפריש וכן בק"פ ע"כ תוד"ק ועל פי חילוק זה מתיישב שפיר ההיא דתמורה א"כ מצינו ציבור עושים תמורה דשוו שליח להקדיש בהמה על מה שכבר חייבים דהיינו סוף הקדש דבזה ודאי מהני מילי לפי חילוק החת"ס וק"ל:

ובזה מתיישב מה שהקשה הרב מט"א בדף רכ"ו ע"א לסברת מוהרימ"ט מדתנן בפסחים דף פ"ח ע"ב האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח וכו' והביא מ"ש בירושלמי אמתניתין דהאשה בזמן שהיא בבית בעלה וכו' דבעי הרב מהו שיצא בהקדש העבד ולאו מתניתין היא האומר לעבדו וכו' מתניתין מדעת רבו דמוכח דמדעת רבו מיהא מהני ומבואר בדברי הרמב"ם דדין זה לאו דוקא בעבד (דיש סברא לומר יד עבד כיד רבו) אלא ה"ה על ידי שליח יכול להקדיש וכו' עי"ש והנה בלשון המשנה והרמב"ם אין הכרח דעושה שליח להקדישו אלא לשוחטו וא"כ אינו ענין למאי דחידש מוהרימ"ט דלא אמר אלא במילי וכן ראיתי להרב מזל שעה בפ"ה מהל' זכיה ומתנה בדף פ"ג ע"ב שהוקשה לו אסברת מוהרי"ט מההיא דפסחים ותי' דהתם לאו מילי הוו דאיכא מעשה שחיטה וכו' עי"ש אלא דהרב מט"א כתב בשם הירושלמי דמשמע דמפרש הירוש' מתניתין דהאומר לעבדו צא ושחוט וכו' דעושהו שליח להקדיש הקרבן והוי מילי וכו' ואף דיש ליישב דמהירוש' אין ראיה אלא לעבד דידו כיד רבו, ומהרמב"ם אין הכרח דמיירי להקדישו וא"כ אין מזה סתירה לסברת מוהרי"ט, מ"מ אף אם לא נאמר כן אלא גם שליח מהני להקדישו כמו שהבין הרב מט"א י"ל עפי"ד החת"ס הנ"ל כמובן, ועיין חת"ס א"ח סי' קי"ו (בשנית להנ"ל) בד"ה מה שהקשה אמוהרי"ט:

ועכ"פ סברת רבינו מוהרי"ט אינה מוסכמת ומ"ש החת"ס דטעם הרמב"ם דחרטה ע"י שליח אי אפשר הוא משום דמילי לא מימסרי לשליח הנה במט"א שם הביא בשם הרב קרית מלך רב שהק' ע"ד הרמב"ם דאמאי לא מהני שליח מ"ש מכל התורה דשלוחו שא"כ ותי' שהוא כדי שיתבייש הנודר כחיבא בעצמו לפני החכם ולא יהא רגיל בנדרים ושבועות וכ' שכ"כ הרדב"ז בהל' שבועות, ועוד הביא מ"ש ביבמות ק"א וקראו לו ולא שלוחם ובשבועות דף ל"ה שלח ביד עבדו וכו' ומ"ש בת"כ פ' מצורע ובא אשר לו הבית ולא שלוחו ומ"ש בירוש' ר"פ האיש מקדש ימירנו יפירנו ולא שלוחו ויליף מזה דבכל התורה שלוחו כמותו והכא מיעט קרא וכו' ועוד האריך בזה וכן הרב מזל שעה שם ונראה דעתם דלא כסברת הרב מוהרימ"ט והרב זכור לאברהם אביגדור בח"מ סי' כ"ה עמד בענין זה ודעתו לקיים סברת רבינו מוהרימ"ט והכריח דמ"ש מילי לא מימסרי לשליח לא דוקא משליח א' לשני דא"כ הוי כהלכתא בלא טעמא דאי שליחות איכא במידי דמילי הא קי"ל דשליח עושה שליח ומאי שנא במילי דאינו עושה שליח וכשם שהבעל דבר יש בו כח למסור דברים לשלוחו כן יהי' כח השליח למסור לשליח שני א"ו דאין חלות שליחות במילי ורש"י בגטין כ"ט וס"ו שכ' שאין כח בדברים להיות חוזרים ונמסרים נקיט כן לפום מאי דעסיק בשליח שבא לומר לסופר וכו' ומהפרה אין סתירה דאדרבא י"ל דמהפרה ילפינן דלא מהני שליחות במידי דמילי נינהו עי"ש ובס' שונה הלכות בח"א דף מ"ט והלאה שקו"ט הרב מוהרי"ק והרב המחבר ולדעת הרב מוהרי"ק דברי מוהרימ"ט מוקשים והרב המחבר העמיד סברת הרב מוהרימ"ט עיש"ב, גם מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' תל"ד אות ה' העמיק הרחיב בענין זה וכתב דמצא חבר לסברת מוהרימ"ט הוא מוהריר"ש בח"מ סי' ס"ז דין י"ט שכתב גבי פרוזבול דלא מהני ע"י שליח שיאמר לדיינים פ' מוסר לכם כל חובותיו וכו' משום דמילי לא מימסרי לשליח ושקו"ט עיש"ב גם הרב פתח הדביר בח"ג סי' רמ"ו אות ד' האריך מאד בדברי רבני האחרונים בענין זה ועיין פרי מגדים סוף סימן תל"ד:

וחזי הוית להג' מוהרש"ל בשו"ת נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קמ"ז שכתב ע"ד מוהרימ"ט דברי שגגה הם דמילי לא מימסרי לשליח ר"ל משליח ראשון לשני כמ"ש רש"י גטין כ"ט וס"ו ושנעלם ממנו ש"ס דנדרים לענין הפרה וכו' עי"ש ומתוך מה שרשמתי מתבאר דזו של כת הקודמים היא וכבר הלכו נמושות מימינים ומשמאלים וע"ע בספרו שיבת ציון סי' צ"ד וסי' צ"ה בענין זה ועיין הגהות מוהר"ץ הירש חיות בנזיר דף י"א ובנדרים דף ח' ובשו"ת תפארת יוסף חא"ח סי' י' ד"ה עוד נ"ל, ובסי' כ"ה ובשו"ת שם אריה חיו"ד סי' מ"א ובשואל ומשיב ח"א סוף סי' מ"ז נשאל ע"ד מוהרי"ט הנ"ל מההיא דשבועות דף ל"ד שלח ביד עבדו וכו' דפטור מטעם אם לא יגיד ות"ל דא"א לעשות שליח למילי ור"ל דעבד שאני דידו כיד רבו כמ"ש תוס' חדשים שם וכו' עי"ש וכדברי תוס"ח כ' גם בחידושי רעק"א אך באמת לשון הברייתא בת"כ פ' ויקרא שלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו וכו' ע"ש וק"ל והשו"מ כתב ליישב דבאמת אין צריך שליחות דכל שהמשלח גילה דעתו להב"ד ועדים שיש לו עדים והם לא רצו להעיד חייבים הם והו"ל מעשה קוף וכו' עי"ש וכן רצה ליישב הרב מזל שעה איזה סתירות שעל סברת מוהרימ"ט על פי חילוק זה אך לא הונח לו עי"ש. ובס' בית מאיר א"ח בסוף סי' קנ"ד ציין למ"ש בבי"מ אה"ע סי' ק"ך ס"ד דנראה דעת הראשונים דאפילו הקדש גמור אינו ע"י שליח וספר בי"מ לאה"ע אין מצוי אצלי לראות דב"ק ועיין שו"ת בשמים ראש בכסא דהרסנא סי' ר"ד בד"ה עכ"פ וכו' מ"ש בענין נדר ושבועה ע"י שליח ולא ראיתי שהזכיר דברי מרן הב"י בסי' תל"ד עי"ש ועיין בשער המלך סוף פ"ו מהל' אישות בד"ה ודע וכו' ומ"ש שם בשם הא"ז לנזיר דף י"א בשם הרב עזריאל דבנדר ונזירות לא בעינן תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח וכו' עיין בזה בשו"ת חת"ס יו"ד סי' ר"ך בסוף ד"ה שנית וכו' בשם הג' רבו בהפלאה לכתובות דף ע"ד ע"א ובבש"ר הנ"ל וק"ל ובמה שהק' בשעה"מ דלדברי מוהרימ"ט לא משכחת הקדש על תנאי כיון דהוי תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח והתנאי בטל והמעשה קיים וכו' עיין בס' מראה הגדול ח"א דף מ"א שהביא קושיא זו בשם הרבנים מוהריט"א בס' שמחת יו"ט ושרשי הים ח"ב דף מ"א וכ' הוא ליישב על פי מ"ש הרדב"ז בח"א סי' י"א דבהקדש לא בעינן תנאי כפול, וה"ה דלא בעינן שאר משפטי התנאים ולכן משכחת הקדש ע"ת אף שאי אפשר לקיימו על ידי שליח, ועיין בבשמים ראש ונו"ב הנ"ל בענין תנאי בדבר שאי אפשר לקיימו ע"י שליח, ועיין ישרי לב דף פ' אות ל"ג מה שציין בזה ע"ד מוהרימ"ט הנז"ל ומה שציין משל"מ (פ"ו מהל' מלוה ה"א) לא חזינ"א כי האי סימנא ועיין בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ סי' ה' אות כ"ז ובספר שבילי דוד ליו"ד בקונטרס הכללים שבראש הספר דף כ"ב ע"ד אות י"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף