שדי חמד/כללים/ד/לז
|
< הקודם · הבא > |
לז דבר שיש לו מתירין לא מיקרי כשאין ממשות האיסור בתערובת אלא טעמו כ"כ הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות קנ"ח בשם הרב מוהריק"ש בערך לחם (בספר י"מ שבידי נחסרו דפים בכמה מקומות ובעל הס' השלים חסרונם בכתיבת יד וגם בזה הוא בכת"י ולא נרשם הסימן ודבריו הם בסי' ק"ב ס"ד וסיים עיין סי' רי"ו דין ו' וכעת לא ידעתי מה הציון הלז כמו שיראה הרואה) ונראה שהרב יד מלאכי כתב זאת לזכרון ולא נחית לעיין בדבר והרואה יראה בש"ע יו"ד סי' ק"ב כמה דיות נשתפכו בזה על מ"ש הרמ"א בס"ד לחלק בין ממשו לטעמו עי"ש בש"ך סק"ט ובמפרשים שם ולפי שאני מסופק אם הרב מוהריק"ש ראה הגהות הרמ"א לבי אומר לי שכ"כ על דעת רבו רדב"ז שכן דעתו באמת בתשו' החדשות סי' תקס"ב (שו"ר דבסי' תרצ"ה ס"ד מביא דברי הרמ"א עי"ש) אלא שהרב המגיה לס' יד דוד בסי' ק"ב הגב"י אות ב' כתב דהרדב"ז בסי' תפ"ז פוסק בהיפך דאפילו טעמו לא בטיל עי"ש והוא כדעת הרבנים ב"ח וש"ך ופר"ח עיין בדב"ק והרב שלחן גבוה בא"ח סי' תמ"ז בס"ק ל"ד מחודש י"ד כתב בשם הרב דב"מ סי' כ"ט דאפילו להרי"ף והרמב"ם דיבש ביבש לא בטיל בפסח דהוי דשיל"מ אין זה אלא בגוף האיסור ולא בטעם וכו' עי"ש ואין ס' דב"מ ח"א מצ"א לעיין בדב"ק אם הזכיר דאין זה פשוט ובמחלוקת הוא שנוי כנז"ל ובמאי דעסיק הרב דב"מ (בתערובת כלים) עיין בפ"ת ביו"ד שם בשם פני אריה:
ואיסור שלא היה ניכר קודם שנתערב דקי"ל דאין בו דין דשיל"מ כמ"ש בא"ח סימן ש"ך ס"ך ובדברי הרמ"א ביו"ד סס"י ק"ב הקשה הרש כו"ף דאדרבא כתב המרדכי דדבר שלא ניכר לעצמו לא בטיל והאריכו הרבנים מר בריה דרב נו"ב בנו"ב מ"ת חיו"ד סי' נ"ד וסי' נ"ה ובחוות דעת בביאורים סק"ז ובקהל יהודה בחי' למס' ביצה דף ל"ט עי"ש בדף כ"א ע"ב וציין בזה הרב יד דוד (ליו"ד) שם בהגהט"ו אות ה' ספרי דבי רב דלא שכיחי גבאי עי"ש ומה שהוסיף הרב כו"פ להקשות מדברי התוס' בסוף מעילה גבי האומר פרוטה שבכיס זה הקדש וכו' מצאתי להרב עמודי אור בשו"ת א"ח סי' ט"ו אות ב' שביאר דדוקא בלח הוא דאמרינן דכל שלא ניכר האיסור לעצמו אין בו משום דשיל"מ אבל לא ביבש עי"ש ובזה יש ליישב מה שהקשה הרב בית מאיר ביו"ד שם דמדברי התוס' בב"ק דף ס"ט ד"ה כל המתלקט לא משמע כדברי הרמ"א ולפי חילוק הנ"ל ניחא דהתם ביבש שייך שפיר דשיל"מ ולכן הוכרחו התוס' לשינויא אחרינא וגם מדברי הרב פרמ"ג באשל אברהם סי' תצ"ז ס"ק י"ד נראה דס"ל לחלק כמ"ש בעמודי אור שכתב וז"ל ואע"ג דבלא ניכר מקודם בטילי וכו' מ"מ הכא היה מובדל האיסור מעיקרא אלא שלא נודע לווכו' עי"ש אלא דלפי הנראה אין הכל מודים בחילוק זה שהרי בשטמ"ק בב"ק שם כתב בשם רבינו ישעיה ואע"ג דאמרינן דשיל"מ אפילו באלף לא בטיל והכא יש לו מתירין ע"י חילול י"ל דהכא כיון דלא אפשר הוי כדבר שאין לו מתירין אי נמי הא דאמרינן דלא בטיל היינו באיסור שניכר ואח"כ נתערב אבל זה שלא הוכר מעולם מתבטל עכ"ל והרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו הקשה ג"כ מדברי התוס' הנ"ל וחידוש הוא שלא ראה דברי השטמ"ק הנ"ל וכן בחי' הגהות להרב חתם סופר לא ראה דברי השטמ"ק וכתב עוד בגליון רש"א הנ"ל דאפשר דבאיסור דאורייתא אין לחלק בין היה ניכר האיסור ללא היה ניכר כמ"ש בשעה"מ וכו' עי"ש מתבאר עכ"פ דאין הכל מודים לחלק בדין זה בין לח ליבש (ובמה שהקשה הרב שעה"מ בדין בהמת שותפין לאיסור תחומין עיין להרב יד דוד שיטה בחי' למס' ביצה דף ל"ז ע"ב) וכן מתבאר ממ"ש הרב מג"א בסי' ש"י סק"ח ובסי' תצ"ח ס"ק כ"ח דאפר באפר מוקצה בטל ברוב אע"ג דקמח הוי לח בלח מ"מ כיון דעיקר איסורא מדרבנן בטל ברוב ופירש הרב מחצה"ש בכונתו דבהא סמכינן אדעת הפוסקים דקמח הוי יבש ובטל ברוב ופירושו בדברי המג"א הוא מוכרח כמו שכתבתי לעיל במערכת האל"ף אות ת"א עי"ש ואם נאמר לחלק כמ"ש הרב עמודי אור דיבש ביבש אף שלא הוברר האיסור לעצמו חשיב דשיל"מ ולא בטיל א"כ מה זו סמיכה ע"ד הפוסקים דחשיב יבש ביבש דא"כ נפל פיתא בבירא דאין שייך ביטול כלל דהרי הוא דשיל"מ דבשבת ויו"ט עסיק שם אלא ודאי מוכח דס"ל דגם ביבש כל שלא הוברר האיסור מתחלה אין דנים בו דין דשיל"מ והשגתי ספר ערוך השלחן חיו"ד וראיתי להרב בסי' ק"ב אות י"ג שהביא קושית הרב הפלתי מדברי התוס' בסוף מעילה הנז"ל וכתב ע"ז עיין בשעה"מ הלכות יו"ט פ"ז (צ"ל פ"ה) דלא כתב סה"ת כן אלא באיסור מוקצה דרבנן ולא באיסור דאורייתא ובלא"ה יש לומר דיבש חשוב ניכר לענין זה עי"ש וחידוש שלא זכר דברי התוס' והשטמ"ק הנ"ל:
ודבר שהוא נפסד אם יניחנו עד זמן היתרו אם יש בזה חומרת דשיל"מ מרן בש"ע סי' ק"ב ס"ד פסק דאין בו חומרת דשיל"מ ועם שכתבו בלשון יש מי שאומר אין קפידא בזה כידוע ושם בס"ב ג"כ כתב בלשון יש מי שאומר ועיין בפרמ"ג בש"ד סק"ז וגם בדין זה עיין בית דוד בהגב"י אות י"ג ועם שרש"ל ביש"ש פרק כל הבשר סי' פ"ז חולק ע"ז וכן דקדק מדברי הרמב"ם והא"ז כתב הרב המגיה בס' יד דוד שם דהרב מנחת יעקב כלל ע"ד ס"ק י"ח כתב על דבריו שאין מוכרחים כלל וגם הוא נגד הסברא דמה מתירין שייך מאחר שמתקלל בתוך כך ואין לזוז מפסק מרן וכ"כ הב"ח והערוך השלחן אות יו"ד וכו' עי"ש, וכן ראיתי להרב שמן המשחה בדף ל"ח ע"ד שכתב היתר זה בפשיטות ולא זכר סברת רש"ל כלל אמנם הרב תשואות חן בסוף סי' כ"ז כתב דכיון דבהיתר נתקלקל המאכל שדא ביה נרגא רש"ל וס"ל דאף במתקלקל המאכל חשיב דשיל"מ נכון לבעל נפש להחמיר לעצמו ואם אין המאכל מתקלקל לגמרי כתב בשו"ת תורת חסד (הוא שו"ת על חא"ח לגאון בדורנו יצ"ו) בסי' כ' סוף אות ג' בשם האחרונים דאפילו אם יהיה מתקלקל ונפגם קצת שייך ג"כ חומרת דשיל"מ כיון שלא יתקלקל לגמרי ולא גילה לנו מי בעל דברים בסברא זו דאם כונתו למ"ש הרב בכרתי בסי' ק"ב ס"ק י"ב נראה שאינו מוכרח שסובר כן שהוא כתב בזה הלשון היכא שהמאכל מתקלקל ואם אינו משובח כמו עכשיו לית לן בה כיון שאינו מתקלקל דהא ביצה שנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ שיכול להמתין עד למחר והדבר ידוע כי יותר משובח ביצה בת יומא עכ"ל הנה לא כתב להחמיר אלא במאכל שגם למחר לא יתקלקל כלל רק שלא יהא משובח כ"כ כמו היום והיינו כמו ביצה דבת יומא מעלי טפי כדאמרינן בסנהדרין דף ס"ד ע"א איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו ואם אינה בת יומא אינו מאכל מקולקל שמזיק לבריא כלל כאשר ידוע ומפורסם שביצה בת כמה ימים נאכלת בשופי וכן מדוקדק בלשונו אבל מאכל שלמחר יתקלקל אף שלא יתקלקל עד שלא יהא ראוי לאכילה חשיב שפיר מאכל המתקלקל ואין בו חומרת דשיל"מ וכן הסברא נותנת דלא שייך בזה יש לו מתירין מאחר שאין ההיתר שוה להאיסור כמ"ש הרב מנח"י הנ"ל וכ"כ הרב פרי תואר דאפילו אם הקילקול הוא הוא דבר דחזי לגר מותר ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דגם הרב הכרתי מודה למ' ש הרב פר"ת הנ"ל ואף שראיתי בס' יד דוד בהגב"י אות י"ד שכתב בשם הרב קהל יהודה בחידו' על הש"ע דף כ"ב ע"ד וקילקול קצת לא נתבאר דינו ויש להחמיר כיון דאף בנתקלקל לגמרי איכא מאן דאסר עכ"ל לענ"ד חומרא יתירה היא לפי מאי דנקטינן כפסק מרן דמאכל המתקלקל לא חשיב דשיל"מ וראיתי בספר דרכי הוראה (לגאון בדורנו יצ"ו) בח"ב פרק כ"ב (בד"ה והנ"ל דבר נחמד) שכתב בדין זה נסתפקנו בשיעור קלקול זה בכמה בכולו או אפילו במשהו (נראה שכונתו לגמרי או במקצת) ולא מצאתי מפורש גילוי לזה וראיתי מביאים בשם הפרמ"ג דבעינן נתקלקל לגמרי ואנכי לא מצאתי בזה בפרמ"ג וכו' האריך קצת וכתב דבהא פליגי אמוראי בריש ביצה דף ג' ע"ב ודף ד' ע"א דמאן דמוקי ברייתא דספקא אסורה בספק טרפה ס"ל דקילקול מעט מועיל לבטל חומרת דשיל"מ ורב אשי דמוקי לה בספק נולדה ביו"ט ומשום דשיל"מ ס"ל דאף דמתקלקל קצת חשיב דשיל"מ וכתב דבס' טוב טעם ודעת להג' מוהרש"ק מהדורא קמא סימן פ"ט דחק להכריע בספק זה כהפרמ"ג ולפמ"ש הדברים נחמדים עכ"ל ועם שדברים חדים ע"ד הפלפול אך אינו לפי פשט האמת לפי ענ"ד ויש לפלפל בפלפולו ומשמע לי דלכ"ע בביצה חשיב דשיל"מ לפי שאינו קילקול אבל בשום דבר המתקלקל אין הדין כן וספר טוב טעם ודעת אמ"א וחידוש הוא שלא ראה מ"ש בכרתי ופר"ת הנז"ל ואין להאריך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |