שדי חמד/כללים/ד/לו
|
< הקודם · הבא > |
לו דבר שיש לו מתירין בענייני טומאה בדברים שיש להם טהרה במקוה אם אמרו חז"ל חומרת דשיל"מ מצאתי שנחלקו בזה רבנן בתראי דהרב נו"ב בצל"ח לפסחים על דף י"ז בסי' ק"ח פשיטא ליה דלדעת הסוברים דחומרת דבר שיל"מ לאו דוקא כשההיתר בא ממילא ע"י הזמן אלא אף כשההיתר בא ע"י מעשה חשיב דשיל"מ בטומאה נמי בכלים שיש להם טהרה איתא לחומרת דשיל"מ להחמיר בספקו עי"ש לענין ספק משקה לטמא כלים אמנם הרב שו"מ בח"ג סי' רכ"א כתב דלענין טומאה לא שייך חומרת דשיל"מ לענין ספק דרבנן דלא מבעיא לדעת התה"ד שהביא הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב בדבר שאינו רק טעם ולא ממשו של איסור לא שייך דשיל"מ פשיטא דבטומאה לא ניכר ממשו של איסור ולא עדיף מטעם ואף לדעת הש"ך החולק שם בזה על הרמ"א אבל כ"ז באיסור אבל בטומאה דכיון דבספק טומאת משקין לא גזרו חז"ל שוב הוא טהור גמור דע"ז ל"ג חז"ל וכל שלא גזרו בזה שוב אין כאן שום טומאה ובשלמא ספק איסור דרבנן דהאיסור הוא ממש א"כ כל שהוא דשיל"מ שפיר אמרינן דילמא אוכל איסור אבל כאן חז"ל ל"ג שיטמא כלל בספק וז"ב מאד ועוד האריך שם (בד"ה והנה) אם לפי הטעמים שנאמרו בחומרת דשיל"מ שייך לומר כן גם בענייני טומאה או לא עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |