שדי חמד/כללים/ב/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים כה

כה בשר בחלב נסתפקתי בחתיכת בשר בחלב שנפסדה מאוכל אדם אם מותרת מן התורה לפי מאי דקי"ל בנבלה דכשאינה ראויה לגר מותרת מן התורה רק מדרבנן אסור עי' בס' מ"כ בשער התערובות ובפר"ח סי' ק"ג והה"ד בבב"ח או דילמא דוקא בנבלה שאינו חייב עליה שלא כדרך אכילתה הוא דכשאינה ראויה לגר אינה חשובה נבלה. אבל בב"ח דלוקין עליו אף שלא כדרך הנאתו כגון שעירב לתוכו דבר מר עיין בהרמב"ם פי"ד מהל' מ"א דין י"א אפשר דגם כשאינה ראויה לגר לוקין עליו מה"ת וכ"מ בפלתי ופרמ"ג סי' פ"ז אך בחוות דעת סי' ק"ג כתב דגם בב"ח אם נפסל מאכילת אדם פקע מניה איסור בב"ח ושרי אבל אם גוף החתיכה מבב"ח הוא ראוי לאכילה ויש בו איסור בב"ח אף שעירב לתוכו דבר מר ואכלו שלא כדרך אכילתו נהי דבשאר איסורין פטור מ"מ בב"ח חייב גם על אכילה שלא כדרך אכילתן כ"כ רב השואל בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' מ"ח והרב המחבר שקו"ט בזה ומיישב מה שהוקשה לו לשיטת הפרמ"ג ופלתי אך בגוף הדין לא כתב להכריע אם בב"ח אסור אף כשנפסל מאוכל אדם עי"ש. והנה מ"ש הרב השואל דנבלה שאינה ראויה לגר אסורה מדרבנן וציין ס' מ"כ ופר"ח נראה דאין כוונתו לומר דשניהם שוים דנבלה סרוחה אסורה מדרבנן משום לתא דאיסור נבלה דזו היא דעת הרב מ"כ אבל אי אפשר לומר שתהא כן דעת הרב פר"ח שהרואה יראה בר"ס ק"ג שכתב דאוכלין שנסרחו מותרים כדאמרינן נבלה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבלה ומ"ש הרמב"ם בפי"ד אכל אכילת איסור אחר שהסריח והבאיש ה"ז פטור דמשמע אבל אסור מדרבנן לאו משום איסור נבלה אלא משום בל תשקצו כיון דמאיס ובטל מאוכל אדם וע"י תערובת דלא מאיס מותר דלא כמנ"ב שאסר והביא ראיה מנטל"פ דאסור לכתחלה וכו' וליתא דנהי דאסור לעשות נטל"פ לכתחלה כגון לבשל בקדרה שאינה ב"י אבל אם עבר ובישל מותר והכא נמי כבר נעשה נטל"פ ושרי לאכלו. ותו התם מיירי בנוטל"פ קצת בהא איכא למימר דהחמירו חכמים לכתחלה אבל הכא דהוי עפרא בעלמא אפשר דשרי אף לכתחלה עכ"ל. הרי דחולק על המ"כ וס"ל דאינו אסור מדרבנן משום נבלה כלל אלא שלכאורה לא ידעתי מאי נפ"מ ממחלוקת זו כיון שגם לדעתו אסור משום בל תשקצו והרי לענין תערובתו גם להרב מ"כ שרי ואין צריך ביטול בששים דמשום הפסד המתערב חשיב דיעבד וזו ג"כ סברת הרמב"ם לפי מה שפירש הרב פר"ח דטעמו משום בל תשקצו והיינו שלא ע"י תערובות אבל ע"י תערובות דלא מאיס שרי וא"כ מאי בינייהו דודאי דלערבו לכתחלה אי אפשר אף אם איסורו משום בל תשקצו למאי דקי"ל דאין מבטלין איסור דרבנן לכתחלה עיין בסי' צ"ט ס"ו. גם מה שסיים הרב פר"ח לחלק בין נוטל"פ בעלמא דאינו אלא פגום קצת אבל נסרח לגמרי אפשר דמותר לכתחלה דמשמע דר"ל דמותר לכתחלה בלא תערובות תמיה לי דאיך יתכן לומר כן והא איכא איסורא משום בל תשקצו וצ"ע ועכ"פ מתבאר דלדעת הרב פר"ח אין שום איסור דרבנן משום לתא דנבלה. אמנם הרב פרי תואר שם בסק"ב כתב בזה"ל ומ"ש הפר"ת שאם נסרח גוף האיסור מותר ואין בו אפי' איסור דרבנן לא כוון יפה וכבר העליתי בסי' פ"א דאיסור מוסרח אסור וכו' ומה שדחה ראית המ"כ מדברי הרמב"ם ואמר דמאי דאסור הוא משום בל תשקצו אין דבריו נראים וכו' והעיקר כהמ"כ עכ"ל מתבאר דמסכים לסברת הרמ"כ דאסור מדרבנן משום לתא דנבלה וכן הוא משמעות דברי הרב צ"ץ בסי' מ"ז בדין טעימת הבורית שנעשה מחלב ואפר שכתב דאע"ג דכל האיסורין הפגומין אסורין מדרבנן מ"מ בטעימה שרו והרב ערך השלחן באות א' הביא מחלוקת הפר"ח ומ"כ הנ"ל וכתב דבהא פליגי רבוותא קמאי דהרשב"א בתשו' סי' ער"ב ובמשמרת הבית סוף בית ו' כתב דפגום גמור מותר ומוכח שם אפילו ראוי לכלב אם אינו ראוי לאדם כנבלה סרוחה מותר משא"כ נוטל"פ דפוגם קצת וכ"כ הרא"ה בבדה"ב דף ק"ט (מדפוס ברלין) וסוף דף קכ"ו דנבלה סרוחה שאינה ראויה לגר מותר לאכלה כשהיא בעין אך מדברי ריא"ז שהביא בסי' ק"ד אות ד' נראה דס"ל דאיכא איסור מדרבנן משום נבלה ושהרב החינוך בסי' ת"ף כתב ומה"ט נהגנו להגעיל כלי שאינו ב"י במים רותחין אע"פ שאין במים ס' וכו' לפי שהוא כנבלה סרוחה וא"ת איך אנו מתירין נבלה סרוחה לאכלה לכתחלה הא איכא משום בל תשקצו התשובה דכל שהוא דבר מועט כזה ועוד שנבלע בכלי ונפגם בתוכו ונחלש כמו בענין זה ליכא משום בל תשקצו ומותר לכתחלה עכ"ל והיינו כדברי הרב פר"ח דאין איסור מצד נבלה אלא משום בל תשקצו ויש לתמוה דמדבריו שבס' החינוך הנ"ל מתבאר דכל שלא נתערב ונחלש אסור משום בל תשקצו מיהא ואיך כתב בבדה"ב דנבלה סרוחה שאינה ראויה לגר מותר לאכלה כשהיא בעין וצריך לדחוק שכונתו לומר שמותר מדין נבלה אף שאסור משום בל תשקצו וכבר כתבתי בקונטרס כללי הפוסקים שנמצא כן בדברי הפוסקים שכותבים מותר ור"ל מצד איסור דאיירו ביה אף דאיכא איסורא מאנפא אחרינא עי"ש בסי' ט"ז אות י"ד. שו"ר דמרן חיד"א בס' שם הגדולים בח"א במערכת האל"ף (באות רבינו אהרן הלוי) העיר על מ"ש קצת מרבנן בתראי דס' החינוך הוא להרא"ה מדמצינו באיזה מקומות בספר החינוך דלא כמ"ש בבדה"ב עי"ש וגם זו כאחת מהם. ועיין לקמן מ"ש בשם הרב שאג"א בדין זה ומה שכתבתי למעלה דלא אדע מאי נפ"מ לדינא בין הרבנים מ"כ ופר"ח ראיתי עתה להרב פרמ"ג במשבצות ר"ס ק"ג שכתב די"ל נפ"מ אי שרי לערובי בידים למ"כ אסור ולפר"ח משום מאוס אפשר דשרי לערב בידים ואין זה מוכרח עכ"ל ולענ"ד לא מסתבר כלל לומר שמותר לבטל איסור דבל תשקצו לא מבעיא לדעת קצת הסוברים דבכל דבר מאוס עובר בבל תשקצו מדאורייתא אלא אף לדעת רובא דרובא דסברי דאינו אלא מדרבנן וכמו שרשמתי לקמן באות צ"ו מ"מ איסור זה לא גרע משאר איסורין דרבנן ומה גם דאית ליה אסמכתא בקרא פשיטא דאסור לבטל לכתחלה:

ובמה שנחלקו הרבנים פלתי וחו"ד בבב"ח שאינו ראוי לאכילה אם שוה לנבלה שאינה ראויה לגר דשריא מדאורייתא הרב פרי העץ דף קכ"ד ע"ב כתב שהרב חקרי לב בחיו"ד ח"א סי' ע"ב חקר אם בכלאי הכרם נוטל"פ מותר או אסור ושאחר שפלפל בזה הביא בסו"ד מ"ש הפלתי בסי' כ"ז ס"ק ט"ו וצ"ד ס"ק ט"ז דבב"ח דנאסר אף שלא כדרך הנאתו גם נוט"ל אוסר בו דהיתר נוטל"פ מהיתר נבלה מסרחת דשלכ"ד הנאה והרי בבב"ח גם שלכ"ד הנאה לקי עליה וכתב ע"ד וכבר נתבאר שזה אינו שהרי כלאי הכרם נוטל"פ שרי אף דשלכ"ד הנאה לקי. שוב הביא דברי הרמב"ם בפ' ט"ו מהל' מ"א דין ל' שכתב בבב"ח ויי"נ וערלה וכלאי הכרם דנוט"ל מותר, גם הרב פרי העץ הרבה להקשות על סברת הרב הפלתי דבבב"ח לא אמרינן נוטל"פ מותר ודעתו לחלק דבב"ח שהוא פגום ואוכלו בעיניה ודאי אסור ולוקה עליו אבל אם הבב"ח יהיב טעמא לדבר אחר והוא נוטל"פ מותר ומיישב בזה דברי הרמב"ם וסוגיאות הש"ס עי"ש והיה נ"ל דכיונה דעתו לדעת הרב מוהרלנ"ח בסי' פ"ח ה"ד, הרב ערך השלחן בסי' פ"ז אות י"ח שעמ"ש הרמב"ם בפט"ו דין ל' שאם היה בבב"ח וכו' טעם רע שפוגם הכל מותר כתב דמשום דבבב"ח וכלאי הכרם אפילו עירב בהם דבר מר חייב סד"א דנוטל"פ נמי אסור קמ"ל דדוקא כשאוכל הבב"ח בפני עצמו חייב אפילו שלא כדרך הנאתו אבל לאסור התערובת דינו כשאר איסורין דאם נוטל"פ בתערובת כאילו לא נתערב עכ"ל ושכ"כ הרב זרע אברהם בא"ח סי' ד'. אמנם נראה דאפ"ל דע"כ לא כתב הרב מוהרלנ"ח דכשאוכל בפ"ע חייב אלא בבב"ח שלא נבאש והסריח מעצמו רק שנפגם טעמו מחמת שנתן בו דבר מר וכיוצא אבל אם הבב"ח עצמו הבאיש והסריח עד שאינו ראוי לגר מודה דשרי ונ"ל שזה דעת הרב מטה יוסף בח"ב סי' ח' שהביא שם הרב עה"ש שכתב דדוקא אם ערב בו דבר אחר חייב כיון דטעם בב"ח עצמו אינו פגום אלא ע"י דבר מר אבל אם הבאיש או נטל"פ מותר וכתב ע"ז הרב ערך השלחן דלא זכר דברי מוהרלנ"ח דנראה דס"ל דכל שהוא בפ"ע אם הבאיש או נוטל"פ אסור אלא דאינו אוסר התערובת ולענ"ד אין לזה הכרח מדברי הרב מוהרלנ"ח וכמו שכתבתי וגם הרב עה"ש הוכיח מהש"ס דנוטל"פ שרי בבב"ח וכלאי הכרם וכו' וסיים דמשמע מהוכחתו דאפילו בפ"ע מותר כדברי הרב מטה יוסף עי"ש. והרב שבילי דוד סי' ק"ג אות ב' הביא מה שחולק החו"ד על הפלתי וכתב שעם שיש לדחות ראיתו וכו' מ"מ הדין אמת כיון דעכ"פ נסרח עד שאינו ראוי לגר מותר וזה אינו תלוי בין אם נאמר בו לשון אכילה ללא נאמר בו לשון אכילה ואפילו תקנו אח"כ וראוי לאכילה מותר ועי"ש בפתיחה אות י"ד והרב שאג"א בסי' ע"ה נסתפק אם מותר לחולה שאין בו סכנה לאכול ולשתות ביוה"כ אוכלין שאינן ראוים לאכילה משום רפואה והוכיח מדברי הר"ן בפ' כ"ש (דף כ"ה) גבי ההיא דרבינא הוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכו' דאיסורי תורה שאסורין שלא כדרך הנאתן מדרבנן אין להתיר אכילתן שלא כדרך הנאתן לחולה שאין בו סכנה וא"כ י"ל דהכי נמי ביוה"כ דאסור מדרבנן לאכול אוכלים שאינם ראוים לאכילה אסורים לחולה שאין בו סכנה, ושוב כתב דיש לחלק דשאינם ראוים לאכילה קילי טפי דהא ביוה"כ אם אכל אוכלין שלא כדרך הנאתן חייב כרת ואילו באוכלין שאינם ראוין לאכילה אסור רק מדרבנן וכן בב"ח וכלאי הכרם לוקין עליהן שלא כדרך אכילתן והנאתן ואילו בשאינם ראוים מסתברא דאפילו בבב"ק וכה"כ פטור עליהן שהרי נוטל"פ בבב"ח נמי שרי וטעמא משום דאין ראוים לאדם ש"מ דאוכלין שאין ראוים קילי טפי משלא כדרך אכילתן ולכך י"ל אף את"ל דבשלא כדרך אכילתן אין מתרפאין מ"מ באינם ראוים מתרפאים ביוה"כ ומותר לאוכלן לרפואה בחולי שאין בו סכנה דקילי טפי עכ"ל מתבאר דס"ל דנוטל"פ ודברים שאינם ראוים לאכילה שרו בבב"ח אע"ג דשלא כדה"ן אסורין ולוקין עליהם משום די"ל ביניהם דזה שם אוכל עליו וזה אין שם אוכל עליו אלא שראיתי שם שסיים לעיקר ספקו וז"ל ומסתברא לי דאוכלים ומשקין שאינם ראוים אפילו לרפואה דכיון דאכלן אחשבינהו וכה"ג כתב הרא"ש בר"פ כ"ש אהא דאינם ראוין לגבי חמץ חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אף לאחר זמנו וכגון שנפסל מלאכול לכלב דומיא דפת שעפשה יש רוצים לומר לאו דוקא הנאה אלא ה"ה נמי אכילה דעפרא בעלמא הוא ולא מסתבר דאע"ג דבטל דעת האוכל אצל כל אדם מ"מ כיון דאיהו קאכיל ליה אסור וכ"כ הרב הברצלוני ע"כ הרי אע"ג דנפסל מאכילת כלב ועפרא בעלמא הוא אפי"ה אסור וה"ן גבי יוה"כ אמרינן הכי וכו' והשתא נקיטינן דאוכלין שאינם ראוים לאכילה ושתיה אע"פ שפטור עליהן ביוה"כ איסורא מיהא איכא ואפילו לרפואה אסור בחולי שאב"ס עכ"ל, ולפי זה נראה דה"ה לבבב"ח וכלאי הכרם כשאינם ראוים לאכילה אסור לאכלם בפ"ע משום דכיון דאיהו קאכיל ליה הרי אחשביה ואסור מדרבנן מיהא מה"ט, ונראה עוד דלדידיה לאו דוקא בבב"ח וכלאי הכרם אלא בכל נבלה שאינה ראויה לגר אע"ג דמדאורייתא שריא משום דאינה קרויה נבלה מ"מ אסורה באכילה בפ"ע משום דאחשבה דטעם זה דאחשביה שייך שפיר בכל האיסורין וצ"ל דמאי דנוטל"פ מותר בעלמא אפילו מדרבנן הוא משום דהוא בדיעבד ונמצינו למדים דהרא"ש לא ס"ל כדעת הרשב"א והרא"ה בבדה"ב הנ"ל דנבלה סרוחה מותרת לכתחלה, ואינהו נמי לא סברי סברת הרא"ש לאסור דבר שנפסל לאכילה משום דאחשביה ע"י אכילתו אלא סברי כדעת היש רוצים לומר שהביא הרא"ש, וכן היא דעת הר"ן שם דמותר באכילה ולא מהני מידי מאי דאחשביה לאסרו באכילה וצ"ע בכל זה, ועיין להרב פר"ח בא"ח סי' תמ"ב ס"ט (בד"ה ומ"ש מותר לקיימו) ולהרבנים ערך השלחן שם אות ה' (ומיישב שם קושית השאג"א על הטור מסי' תמ"ב לסי' תרי"ב דיוה"כ שאני דתלי ביתובי דעתא) ובסי' תרי"ב אות ד', ונהר שלום שם אות ו' וישועות יעקב שם אות ח', ובריש סי' תרי"ב ולא יכולתי להתיישב ללקט אורות מדב"ק ואתה תחזה בדב"ק ובמ"ש לקמן במערכת הכ"ף אות כ"ב (בד"ה ואם לחולה שאין בו סכנה):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף