שדי חמד/כללים/ב/יג
|
< הקודם · הבא > |
יג בעל כאשתו לענין עדות אם הוא מן התורה או מדרבנן הרב מוהר"י עיאש בשו"ת בית יהודה בחאה"ע סי' ד' בסופו פשיטא ליה דמאי דדרשינן בפרק זה בורר דאשה כבעלה מדודתך היא הוא דרשה גמורה וה"ה בעל כאשתו מה"ת הוא עי"ש ומריש הוה ק"ל דמדברי רמב"ם רפי"ג מהלכות עדות מתבאר יפה דהוא מדרבנן לפי מה שפירשו דבריו נושאי כליו כידוע. ועי' בח"מ סי' ל"ג ובמרן הב"י אה"ע סוף סו' מ"ב בשם מ"כ וא"כ כיון דכלל הרמב"ם כל קרובים שמצד אישות ואמר דמדרבנן הם הא ודאי בעל כאשתו נמי בכלל ולפי זה באנו למחלוקת שנחלקו עם הרמב"ם בזה כידוע ולא הול"ל בפשיטות דהוי דאורייתא והנה אמת דלפי מ"ש מרן בכ"מ בטעם הר"מ דס"ל דהם מדרבנן דהיינו משום שנלמדו באם אינו ענין. א"כ אשה כבעלה דלאו באם אינו ענין הוא וממקרא מלא הוא דילפינן הכי משמע דהוא מה"ת אלא דאכתי י"ל דאימור דוקא אשה כבעלה הוא דהוי דאורייתא אבל מאי דאמרינן דבעל כאשתו אולי הוא רק מדרבנן. שוב אחר זמ"ר ראיתי להג' נו"ב בח"ב באה"ע סי' ע"ו ד"ה אבל באמת וכו' עמד בספק זה ופשיטא ליה טובא דלדעת הר"מ ודאי דאינו אלא מדרבנן אלא שנסתפק אם יחלוק שום אחד בזה וכ' דמ"ש דאשה כבעלה הוא אסמכתא דעדות מעריות לא ילפינן ואת"ל דהוא ילפותא גמורה היינו דאשה כבעלה. אבל בעל כאשתו רחוק בעיני שיהיה מה"ת והאריך בזה ונראה דעתו אינו אלא מדרבנן אפילו אשה כבעלה וכ"ש בעל כאשתו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |