שדי חמד/כללים/ב/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים יב

יב בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. הג' מש"ל פ"ד מהלכות שבועות הלכה א' ד"ה ודע וכו' הביא מחלוקת רבנן ורע"ק ברפ"ג דשבועות בנשבע שלא אוכל ואכל כ"ש דלרע"ק חייב ולרבנן פטור וחקר לדעת במאי פליגי דהא קי"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וא"כ קשה בלא ימנע ניחזי אנן אם בלשון בני אדם אכילה כל שהו מ"ט דרבנן ואם אינה כ"ש מ"ט דרע"ק וכתב דלא יתכן לומר דבהא פליגי אם בלשון ב"א אכילה בכזית או בכ"ש וצדד לומר דפליגי בהיכא דלשון תורה חולק אלשון בנ"א דלר"ע בהא נמי אזלינן בתר לשון בנ"א ולרבנן בכה"ג לא אזלינן בתר לשון בנ"א וחזר בו לפי שמצא בירושלמי דר' יוחנן ס"ל דהולכין אחר לשון בנ"א אף בסותר לשל תורה ואפי' לקולא ור' יאשיה דס"ל דהולכין אחר לשון תורה לא אמר אלא כשלשון תורה להחמיר וכתב דאין ספק דהלכה כרי"ו וכמו שפסק הר"ן. ושוב הביא ראיה דהולכין אחר לשון תורה מרפ"ד דערכין דף י"ט דאורייתא קיבורת כולה בנדרים הלך אחר לב"א דאף לקולא אזלינן בתר לשון בנ"א אתד"ק עי"ש. ובמכתב לחזקיהו בתשו' סי' ה' דף כ"ז ע"ג ופלא בעיני איך לא זכר שר דברי רבותינו בעלי התוס' במס' פסחים דף ב' סוף ע"א ד"ה כדתניא הנודר מן האור וכו' וביבמות ד' ע"א ד"ה והני מולין וכו' דבהני דוכתי שתים זו שמענו מדב"ק דכללא דבנדרים הלך אחר לשון בנ"א הוא אף כשסותר ללשון תורה ואפילו לקולא והביאו ראיה מההיא דערכין דאורייתא קיבורת כולה וכו' כיעי"ש. והיותר תימה בעיני דהרואה יראה דהירושלמי שהזכיר הוא ברפ"ו דנדרים והביאו הר"ן שם בדף מ"ט ע"א וכיון שכבר הזכיר דברי הר"ן בזה עדות היא שלא נעלם ממנו סוגיית הש"ס דילן שם וא"כ היה לו להכריח מתלמודין דהולכין אחר לשון בנ"א כשסותר ללשון תורה. דהרי אהא דתנן הנודר מן המבושל מותר בצלי ותני עלה ור' יאשיה אוסר דהוה בעינן למימר דפלוגתייהו אי אזלינן בתר לשון תורה או בתר לשון בנ"א מסקינן דכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בנ"א ולא פליגי מר כי אתריה דמבואר מסוגיא זו דהולכין אחר לשון בני אדם לקולא אף כשסותר לשון תורה כמו שהוכיח ממנה רבינו הריב"ש בסי' ש"ד עי"ש ולפום ריהטא נראה דהיה יכול למצוא בזה במאי פליגי רע"ק ורבנן דלימא מר כדמשני בש"ס דמר כי אתריה וכו' באתריה דרע"ק קרו אכילה לכ"ש וכו' אלא דזה לא יתכן דא"כ מאי קאמרי ליה רבנן היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב וכו' וק"ל הא מיהא שמעינן מינה דהולכין אחר לשון בנ"א להקל אף כשסותר ללשון תורה אף לר' יאשיה לפי מסקנא דתלמודין ואי הכי לא צריכינן למיתי עלה מדקי"ל כר' יוחנן כמ"ש הרב ז"ל דהא ודאי כתלמודין נקטינן ולתלמודין בטלה מחלוקת וכ"ע מודו בהכי. גם מ"ש דהר"ן פסק כרי"ו תמוה בעיני שהרי הר"ן שם אחר שהביא כל דברי הירושלמי כתב וז"ל ולפום גמרא דילן דאפילו ר' יאשיה מודה דאין הולכין בנדרים אחר לשון בנ"א ש"מ דבין להקל בין להחמיר האומר בחג יו"ט האחרון של חג בכלל עכ"ל. הנך רואה שלא כתב דהלכה כרי"ו ואדרבא משמע מדבריו דלולא דתלמודין מסיק דגם ר' יאשיה מודה לא הוה ברירא לן האי מילתא למיפסק לקולא כרי"ו. דברי רבינו המשל"מ בזה שגבו ממני וצ"ע ולעיקר קושית המשל"מ הנ"ל עי' בס' עצי ארזים סי' רי"ז ס"א וביד שאול שם אות ד' נראה שלא ראה מ"ש הרב משל"מ דגם להירוש' דפליגי בזה ר' יוחנן ור' יאשיה פשיטא דקי"ל כרי"ו דאילו ביד שאול נקיט דהירו' ס"ל דאסור עי"ש. והשגתי עתה שו"ת מעשה אברהם וראיתי מ"ש שם בחח"מ ס"ו סי' י"ח בשם הרב ערך השלחן אה"ע סי' נ"ג דנראה מדבריו שכבר עמד ע"ד הרב משל"מ הנ"ל ואין מצוי אצלי לעיין בדב"ק:

גם מ"ש המשל"מ דלא ניתן ליאמר כלל דפליגי רע"ק ורבנן אם בלשון בני אדם אכילה בכל שהו או בכזית תמיה לי אמאי לא הרי מצינו כיוצא לזה דפליגי ר"מ ורבנן בלשון בני אדם. עי' נדרים דף ל' ע"ב גבי נולדים וילודים דאמרינן בנדרים הלך אחר לשון בנ"א ופירשו הר"ן והרא"ש שם דפליגי בהכי דרבנן סברי דנולדים כולל בלשון בנ"א הנולדים והעתידים להולד ור"מ סבר דלא מיקרו נולדים בלשון בנ"א אלא העתידים להולד וא"כ לא נפלאת לומר דגם רע"ק ורבנן פליגי במציאות זה בלשון בנ"א אי אכילה בכזית או בכ"ש ואולי מ"ש דלא ניתן ליאמר כן לא מפני שלא יתכן שיהיו חולקים במציאות זה הוא דהא ודאי דרך זו לא רחוקה היא כדאשכחן דפליגי בהכי ר"מ ורבנן אלא כונתו מדהשיבו רבנן לרע"ק היכן מצינו באוכל כ"ש וכו' דאי טעמיה דרע"ק משום דס"ל שכן הוא לשון בנ"א מאי מקשו ליה הא ודאי דינא הכי ואמאי לא השיב להם רע"ק כן וק"ל. ומסוגיא זו נמי מתבאר יפה דהולכין אחר לשון בני אדם אף כשהוא היפך לשון תורה לכ"ע אלא דפליגי היכי הוי לשון בני אדם. וכן מתבאר עוד שם בדף נ"א ע"ב דגה משמע גדולים ומשמע קטנים ובנדרים הלך אחר לשון בנ"א. ועיין להרב ערוך השלחן יו"ד סי' רי"ז אות ה' עמ"ש מרן סי"ב הנודר מן הדגים וכו' כתב דפליגי מתני' וראב"ש בלשון בני אדם דמתני' ס"ל דבלשון בני אדם בין גדולים בין קטנים וראב"ש ס"ל דבלשון בנ"א נמי הוא כלשון תורה גדול ולא קטן:

ומצאתי לרבינו בה"ג ה"ד הר"ן פ"ג דמס' שבועות דמתבאר דס"ל דהולכין אחר לשון בנ"א לקולא אף כשסותר לשון תורה דעמ"ש בש"ס אמר שמואל שבועה שלא אוכל ושתה חייב אבע"א קרא ואי בעית אימא סברא הקשה וכי מאחר דקרא למה לי סברא (עיין מה שכתבתי בזה במערכת הסמ"ך אות ס"ג) ותי' מהו דתימא אע"ג דמדאורייתא שתיה בכלל אכילה בנדרים הלך אחר לשון בנ"א ולא קרו אינשי הכי קמ"ל עכ"ל מתבאר דאי לקושטא לא הוו קרו אינשי הכי אע"ג דבלשון תורה שתיה בכלל אכילה לא הוו משגחינן בה והוה אזלינן בתר לשון בני אדם ועיין הר"ן בנדרים דף נ"ה ע"ב ד"ה תוספתא. ותוספות בר"ה דף י"ב ד"ה תנא. ובבכורות דף נ"ד ד"ה ושני והרש"ח ריש מס' מעשרות רבינו מוהרלנ"ח בסי' ט' ולקמן אות צ"ד או"ק ח' ובמערכת היו"ד אות מ"ג ובדברי הריטב"א שאכתוב בסמוך:

ודע דכ"ז היינו כשידוע כשברור הוא שלשון ב"א הוא היפך לשון תורה אבל כשאינו ידוע איך הוא לשון ב"א ילפינן מלשון תורה כמ"ש התוס' ביבמות הנ"ל וכ"כ במס' ע"ז דף כ"ז ד"ה אלמא וכ"כ הריטב"א ברפ"ו דנדרים וז"ל ומהדרינן דכ"ע בנדרים הלך אחר לשון בנ"א אע"ג דאיכא לשון תורה דפליג אלא היכא דלא ידעינן לשון בני אדם נקטינן לשון תורה עכ"ל. גם הריב"ש בסי' שנ"ד הנ"ל אחר שכתב להוכיח דלשון השטרות והתקנות והסכמות הולכין בהם אחר לשון בנ"א כמו בנדרים. הוקשה לו ממ"ש בב"ב דף קמ"ג דאיבעיא לן קרו אינשי, לחד ברא בני ופשיט מדכתיב ובני פלוא אליאב ותירץ דמשום דלא בריר לן היכי הוי לשון בני אדם משום הכי אזלינן אחר לשון תורה. אבל אי לישנא דאינשי בריר לן הולכין אחר לשון בנ"א וכו' עכ"ד הריב"ש (ובמ"ש שלשון התקנות הוא כנדרים שהולכין בהם אחר לשון בני אדם כ"כ הריטב"א רפ"ו דנדרים ד"ה גמרא תאנא ר"י אוסר וכו' בשם מורי רבינו וכן בכל לשון הכתוב בתקנות קהל דינו כנדרים ע"כ). וכ"כ בשאלת שלום על השאלתות בסוף שאלתא ע' אות ע"ו וגם בפ' נשא אות קכ"ב ד"ה שם עי"ש וביד שאול סי' רי"ז אות יו"ד הביא מ"ש הש"ש אות קכ"ב הנ"ל וכתב שכדבריו נראה מכמה מקומות בנדרים דמקשה מנדרים אקרא ולא משני דלשון תורה לחוד עיין נדרים דף נ"ה ודף נ"ו ע"כ וכ"כ בשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' ו' אות ד' ומיישב בזה סוגיא דמנחות דף ק"ה וכ"כ הרב מעשה אברהם בחח"מ סוף סי' י"ח בשם הרב ערך השלחן באה"ע סי' נ"ג דף ל"א בשוכר בית לשנה סתם דחדש העיבור בכלל אה לא נתברר איך הוא לשון בנ"א דכל שלא נתברר לשון בנ"א ילפינן מבתי ערי חומה ותמה עליו שלא נסתייע מתשו' הריב"ש סי' ש"ד הנ"ל שכתב לחלק כן עי"ש:

וכתב ביד שאול סי' רי"ז אות י' בשם תוס' ישנים בנדרים דף נ"ד אהא דמתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר וכו' דלשון הכתוב בדה"י כלשון בני אדם הוא ומשו"ה מקשי מניה לנדרים והסביר הרשב"א בחי' דשאני לשון תורה שהם דברי הקב"ה אבל דה"י שמספר קורות הדורות ובלשון בנ"א הוי כלשון בנ"א ומיישב בזה מה שמקשים אש"ס נדרים דף מ"ט דמייתי קרא דויבשלו את הפסח ולא מייתי מקרא דובשלת ואכלת עי"ש. והנה הא דמותיב ר"י וכפרוץ הדבר וכו' הוא בדף נ"ה (ביד שאול נרשם בטעות דף נ"ד) ושם כתבו התוס' שלנו כמ"ש הגאון יד שאול בשם תוס' ישנים ולא היה צריך להביא מתוס' ישנים ובענין זה אתה תחזה מה שהאריך מאורנו הג' נצי"ב מלך יצ"ו בסה"ב העמק שאלה בפ' לך שאילתא ח' ס"ק י' ומיישב בזה תמיהת הרב מנחת שי בפרשת ויגש עמ"ש בב"ב דף קמ"ג דקרו אינשי לברא בניי ומייתו מדכתיב ובני פלוא אליאב ורבא אמר מהכא ובני איתן עזריה. ומה הוסיף רבא אקרא דאורייתא אלא משום דאיירי בשטרות שהוא לשון בני אדם מייתי מקרא דדה"י שהוא גם כן לשון בני אדם והוכיח מלשון השאילתות שם דגם תהלים הוא כדה"י לענין זה. וכן כל כתובים שלא נאמרו אלא ברוה"ק ובלשון האיש המדבר הכל בלשון בני אדם משתעי. וכן באיוב וכל שכן לשון התפלות והתחנות וברכת הנהנין וכיוצא. ומשום הכי אומרים בתפלה ובקידוש שמ"ע חג וכו' עי"ש דב"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף