שדי חמד/כללים/א/שפ
|
< הקודם · הבא > |
שפ אין נהנין ממעשה נסים עיין רש"י תענית כ"ד ע"א ד"ה אלא כאחד מעניי ישראל שכ' אסור ליהנות ממ"ן ומרן חיד"א ביעיר אזן במדבר קדמות מע' המ"ם אות ג' כתב ומה שאמרו בפרקא דחסידי אין נהנין ממע"ן וכו' משמע דס"ל דליכא איסורא אלא מד"ח ועיין לעיל אות מ"ו שרשמתי דאיכא לשון אסור דר"ל מד"ח. ועיין יד דוד בסו' דתענית הנ"ל שכ' דברבים דאין שייך לומר דמנכין מזכיותיהם ליכא איסורא רק ראוי להתרחק היכא דאפשר. ולפי זה במן שהיה לכל ישראל ואי אפשר להחיות בלעדו ודאי דאין שייך שום חסידות ומ"ש במדב"ק שם בטעם המן כיון שהקב"ה נתנו למזונותם ש"ד. אין להק' ממ"ש בתענית שם ע"ב אמר להו מהא לא תזבנון דמעשה נסים וכו' והתם נמי למזונותם נתנם הקב"ה. דכיון דאפשר להתרחק שאני וכמ"ש רש"י שם. משא"כ במן דא"א באו"א ועיין בזה תפארת ישראל פ"ג דמדות ועיין בסנהד' ד' ט"ן ע"ב בעובדא דנחיתו תרי אטמתא ר' שמעון בן חלפתא וכו' ואייתיה לבי מדרשא ושאל דבר טהור או אינו טהור וא"ל אין דב"ט יורד מן השמים ומשמע דבעי למכלה ועי"ש בח"א ואמאי לא חש למעשה נסים ואין לומר כמ"ש במד"ק הנ"ל לענין מן דשאני מן דלא הי' אפשר בענין אחר. ואפ"ל דלא שאל אלא לענין אם היה נדחק שהי' קשה לו בזולתו ועיין מנחות ס"ט ב' חטים שירדו בעבים מהו לשתי הלחם וכ' התוס' שירדו דרך נס ואתי שפיר למ"ש ביד דוד לחלק בין יחיד לרבים וק"ל ועיין עמודי אש בחי' לירושלמי ד' י"א ע"ד מחזיק ברכה סוס"י תרע"ז:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |