שדי חמד/כללים/א/רכט
|
< הקודם · הבא > |
רכט אינו עובר עליו יש אומרים דאיסור תורה איכא וי"א דליכא אפי' איסור דרבנן הרדב"ז בחדשות סי' קצ"ט כ"כ הג' חקרי לב בזכרונות שבס' ישרי לב ד' צ"ח אות קס"ט ועיינתי בשו"ת הרדב"ז ולא ראיתי שהזכיר די"א דאפי' איסור דרבנן ליכא אלא מ"ש שם הוא דעת הסוברים דאסור מה"ת והסוברים דאינו אלא מדרבנן וכן בדין שהרי במאי דעסיק הרדב"ז (היינו בדם שמלחו או בישלו) ג' סברות הוא דאיכא ענוש כרת איסור תורה איסור דרבנן ואילו שרי מדרבנן לא שמענו ומסוגיית חולין ק"ט ע"ב אינו עובר עליו ומותר והאנן תנן וכו' מוכח תנן ודאי דמשמעות לשון זה מסתמא הוא דאים איסור אלא דנחלקו הפוס' אי איסורו מה"ת או מדר' עיין להרב כנה"ג יו"ד סי' ס"ו הגב"י אות ל"ד הביא דבריו הרב יד דוד שם הגב"י אות ו' ולהרב המבי"ט בק"ס פ"ו דמ"א הו"ד ביד דוד סי' ס"ט הגה ט"ו אות ב' ובאות כ"א בשם הרקח סי' תי"ט ועיין פסחים כ"ח ע בר"ש אומר חמץ לפני זמנו וכו' אינו עובר בלא כלום מני מתני' אי ר' שמעון דישראל נמי שרי ומוקי לה רבא בד' כ"ט ע"א כר"ש וקנסא קניס עי"ש ומוכיח מזה הרב אבני שהם בחי' על הטור סי' תמ"ב דליכא איסור כלל כיעי"ש וא"כ מצינו אינו עובר ומותר אלא דלענ"ד אין ד"ק מובנים דהא דשרי ר"ש היינו בהנאה אבל באכילה מודה דאסור עיין תוס' כ"ח ע"ב וכרש"י ריש ד' כ"ט ובאיסור אכילה הוא דקאמר ר"ש אינו עובר ואית ביה איסורא והתוס' שם הוכרחו להוכחות דמודה ר"ש דאסור מה"ת דאי לא"ה נהי דמשמעות לשון זה דאיכא איסורא מיהו הוה אמינא איסורא דרבנן הוא דאיכא וק"ל ומ"מ נמצא לפעמים לשון אינו עובר עליו והכונה בו דמותר כאותה ששנינו (בסנהדרין פ' נגמר הדין) הלינו לכבודו אינו עובר עליו ובמס' שמחות פי"א אמרו אם לחפור לו קבר או כדי שיבואו קרוביו ממ"א מלינו ואין בכך כלום ע"כ הרי מבואר דמ"ש אינו עובר כלומר ומותר ועיין עיקרי הד"ט א"ח סי' י"א אות י"ג ד"ה האמנם (ובמשמעות לשון אינו לוקה. אין לוקין עליו רשמתי לעיל אות ל"ח):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |