שדי חמד/כללים/א/קמח
|
< הקודם · הבא > |
קמח אין אונאה לקרקעות עיין ארעא דרבנן באות י"ג בשם הרמב"ן פ' בהר דלא אימעיטו אלא מהחזרת שתות ומביטול מקח אבל בלאו דאל תונו עובר והק' הרב עפ"ד שם דא"כ יתחייב מלקות ודוחק לומר כיון דנכלל בלאו אחד עם מטלטלין דלא לקי עלייהו לא לקי נמי על הקרקעות ולע"ד לפי מ"ש תוס' חולין פ"ב ע"ב ד"ה הזורע ובשבת ד' פ"ה ע"א דאין לוקין על כלאים משום לא תסיג משום דקאי נמי למסיג גבול דאין לוקין עי"ש. הכא נמי י"ל דכוותה וק"ל ועיין להרב משנה למלך פ"ג במלוה ולוה ה"א בלאו דלא תבא אל ביתו דאינו לוקה בעשיר משום דניתק גבי עני וכו' אלא שחזר בו מכח דברי הר"מ מהל' תמורה ועי"ש בשם תוס' יומא ל"ו ע"ב ומ"מ לדעת הרמב"ן ז"ל ייתכן ליישב דס"ל דלאו שניתק מקצתו קליש כאילו ניתק כולו ולא לקי גם על מה שלא ניתק וק"ל ועיין מש"ל פ"ד מהלכות מלוה ה"ד דגם הרב החינוך ס"ל כהרמב"ן הנ"ל ועי"ש בדעת התוס' וצריך לעיין בס' הנדפס בש' תרמ"ז שבס' כ' בשמו בצד 28 שהקשה על הדין שאין אונאה לקרקעות שהוא נגד הכתוב ולא תונו איש את עמיתו והוא בקרקע ושאריך בזה. אם הזכיר מ"ש הרמב"ן והרא"ה הנ"ל דלפי דב"ק לק"מ כמובן. ומ"ש בס' הנ"ל דיתיישב בקל דלכתחלה ודאי אסור להונות בקרקע בפחות משו"פ או משתות בח"מ סרכ"ז ס"ו אינו מן הישוב לקוע"ד דעכ"פ מה שאמרו אין אונאה לקרקעות צריך לפרש דר"ל דאינו עובר עליהן בלאו ואהא מק' בשפ"א הנ"ל דהא איכא נמי לאו וכו':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |