שדי חמד/אסיפת דינים/יום הכיפורים/ב/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים יום הכיפורים ב

יא) בשו"ת שאגת אריה סי' ע"ב ע"ג האריך להוכיח דאיסור לאו דמחמר נוהג ביום כיפור כשבת אבל איסור שביתת בהמתו ועבדו דאין המלאכה נעשית בעצמו ואין בשבת אלא עשה ליתיה ביום כיפור ובפנים מאירות ח"ב סי' קמ"א כתב דאיסור שביתת בהמתו ומחמר ביום כיפור כשבת ועמ"ש בסי' תצ"ה דגם ביום טוב מצווה על שביתת עבדו ובהמתו דאיכא נמי לאו ובכלל לא תעשה כל מלאכה הוא כן כתב הרב ערך השלחן סי' תי"ו אות ב' ובספר רוח חיים סי' תרי"א ציין לעיין בזה בשו"ת חסד לאברהם תאומים סי' נ"ט ואינו מצוי אצלי אך ראיתי בספר שו"ת ריב"א (רבינו יואל בר' אליעזר אונגאר) בסוף סי' יו"ד שכתב דיש ראיה דאין איסור מחמר ביום הכיפורים וז"ל דלדעת רבים מגדולי הפוסקים אין שביתת בהמתו ואין איסור מחמר ביום טוב והוא הדין ביום כיפור דלמען ינוח שורך ולא תעשה מלאכה אתה ובהמתך וכו' רק בשבת נאמר ויש להביא ראיה משעיר המשתלח שקשרו חוט השני בין קרנותיו והוי משא דלמה לא עבר המוליכו לצוק על איסור מחמר וגם הרי בהמתם של ישראל היה ולמה לא עברו על שביתת בהמתם ואם נאמר כיון דכתיב שורך בלשון יחיד בעינן דוקא בעלים מיוחדים ולא של שותפות הא תינח לר' אלעאי בחולין ד' קל"ו אבל לרבנן דלא ממעטי אלא שותפות נכרי קשה וגם בשותף נכרי בסי' רנ"ו אינו מתיר אלא בהתנה שיהיה יום שבת של הגוי ולא ממעטינן של שותפות (א"ה עיין ח"ס ח"מ סי' קצ"ד כעין זה) עכ"ל והוא חידוש גדול שהגאון שאגת אריה האריך בדין זה ומסיק דיום הכיפורים כשבת לדין מחמר כמו שכתב בשמו הרב ערך השלחן נעלם ממנו הא דשעיר המשתלח שהיו קושרין חוט בין קרניו כו' דמוכח דאין דין מחמר ביום הכיפורים כמו שכתב הגאון ריב"א הנ"ל:

אמנם בהורמנותיה דמר (הריב"א) אומר אני שכתב כן לפי שלא ראה דברי התוספות ישנים ביומא באותו פרק באותו מקום אמתניתין בדף ס"ז ע"א ומה היה עושה חולק לשון של זהורית וכו' שכתבו חולק לשון של זהורית ואם תאמר למה ידחה הבאת הלשון חוץ לתחום וכי הוי זה כמו דחיית השעיר בשבת וטומאה ויש לומר שאין מביאים אותו ביום הכיפורים שכבר הביאו אותו מאתמול אי נמי על ראש שעיר מביאים אותו דמחמר כלאחר יד הוא כדאמרינן בפסחים בריש פרק אלו דברים גבי סכין עכ"ל ואם כן בין לתירוץ ראשון בין לתירוץ שני לא היה בשעיר המשתלח דין מחמר דאף לתירוץ שני ההיתר הוא משום שהיה כלאחר יד והתירו בשעיר המשתלח אבל בעלמא גם זה אסור ודברי ריב"א הנ"ל צריכים עיון וגם על הגאון שאגת אריה יש לתמוה לכאורה שלא נסתייע מדברי תוספות הללו דמוכח והרי הוא כמבואר דאיסור מחמר איתיה ביום הכיפורים נמי ושמא משום שיש לדחות דהתוספות הוצרכו לזה משום יום הכיפורים שחל בשבת אבל משום יום הכיפורים שחל בחול לא היו צריכים לזה דאף אם לא היה מוליכו מאתמול ואף אם היה מחמר להדיא הוה שרי ומשום הכי לא מייתי ראיה מדבריהם אבל על כל פנים להוכיח מהא דשעיר המשתלח דאין איסור מחמר ביום הכיפורים נראה דלא יתכן לפי דברי התוספות הללו:

ואני אמרתי בחפש"י בספרן של צדיקים ומצאתי בשו"ת תורת חסד להגאון מלובלין יצ"ו שבסימן ל"ג עמד בחקירה זאת והביא דברי הגאון שאגת אריה דאסור מן התורה והרבה להשיב על ראיותיו ומכל מקום מסיק שם באות י"א דמוכח מהירושלמי בפרק ששי דיומא הלכה ג' בהא דחלה המשתלח מהו ומסיק בדברי חכמים דאם חלה מרכיבו על החמור ומוכח דהשאלה היתה אם מותר להרכיבו על החמור ואם איסור מחמר אינו אלא מדרבנן מאי מבעיא ליה אטו לא ידע דמשום מצות שילוח השעיר מותר לעבור על איסור דרבנן והרי בלאו הכי הוא עובר על איסור תחומין דרבנן בהליכתו ודוחק לומר דמשום דאיכא שני שבותין מספקא ליה אלא ודאי דאיסור מחמר ביום כיפור הוא מדאורייתא ואין לדחות דהשאלה היא על יום כיפור שחל בשבת דהא לא הוזכר שם שבת כלל אלו תורף דב"ק ועם שלכאורה יש לדחות הוכחתו דאף שהוא דוחק לומר דמספקא ליה משום תרי שבותין מכל מקום יש לומר דעל שבות אחת הוא דמיבעיא ליה אם העמידו דבריהם לבטל מצות שילוח בשנה זו כדי שלא לעבור אאיסור דמחמר דרבנן או לא ואין ראיה ממה שמוליכו חוץ לתחום דאסור מדרבנן דיש לומר כמו שכתב רבינו הטורי זהב בסימן תקפ"ח דמשום הכי לא גזרו בתקיעת שופר משום שמא יתקן כלי שיר שאם כן היו מבטלים בזה מצות התורה לגמרי שגם בראש השנה שחל בחול היה אסור לתקוע ואין כח ביד חכמים לבטל המצוה לגמרי ורק משום שמא יעביר את השופר ברשות הרבים הוא דגזרו רק בשבת ותתקיים מיהא מצות התורה ביום טוב של ראש השנה שחל בחול והכא נמי אם היו גוזרים משום תחומין היו מבטלים את מצות התורה לגמרי ולזה אין כחם יפה משום הכי לא גזרו אבל להרכיבו על החמור מספקא להו אם העמידו דבריהם דאיסור מחמר דרבנן לבטל מצות שילוח באקראי דומיא דשופר שביטלו מצות שופר באקראי כשחל בשבת משום גזרה ומסקינן לרבנן מרכיבו על החמור דלא העמידו דבריהם במקום ביטול מצות שילוח אף שהוא באקראי ולא דמי לשופר משום דהתם גזרו משום חשש שיעבור איסור תורה שיעבירנו ברשות הרבים אבל הכא דאין חשש שיעבור איסור תורה רק איסור מחמר דרבנן הוא דאיכא לא העמידו דבריהם במקום ביטול מצות שילוח:

אמנם נראה לקיים ראיית הגאון יצ"ו מן הירושלמי הנ"ל והוא דעל כרחין לומר דמחמר ביום הכיפורים הוא איסור תורה והותר משום מצות שילוח שאם תאמר דאינו אלא מדרבנן ולא העמידו דבריהם במקום ביטול מצוה דאורייתא אפילו באקראי (משום דליכא חשש איסור תורה כנז"ל) אם כן תינח ביום הכיפורים בחול אבל ביום הכיפורים שחל בשבת דאיכא איסור תורה ודאי יש לאסור להרכיבו על החמור משום מחמר בשבת דאסור מן התורה והרי סתמא אמור רבנן בש"ס ירושלמי הנ"ל חלה המשתלח מרכיבו על החמור ומשמע בין בחול בין בשבת (דאף דאי בעינן לאוקומי מילתייהו דרבנן בירושלמי הנ"ל דמיירי בשבת דוקא לא ניתן ליאמר כדאמר מר הגאון יצ"ו דשבת מאן דכר שמיה התם אבל לומר דמיירי בין בחול בין בשבת הא ודאי קושטא דמילתא הכי הויא דהא סתמא קאמרינן מרכיבו על החמור) והשתא אי אמרת בשלמא דמחמר ביום הכיפורים איכא איסור תורה ואפילו הכי מותר משום מצות שילוח משום הכי מותר בין בחול בין בשבת אלא אי אמרת דמחמר הוא ביום הכיפורים מדרבנן ומה שלא העמידו דבריהם במקום ביטול מצות שילוח הוא משום דליכא חשש איסור תורה אם כן תינח בחל בחול אבל בחל בשבת דאיסור מחמר מן התורה אמאי שרי אלא ודאי כדברי הגאון יצ"ו דדעת הירושלמי הנ"ל דאיסור מחמר מן התורה בין בשבת בין ביום הכיפורים וקים להו לרבנן דמשום מצות שילוח שרי ועוד הוכיח שם הגאון תורת חסד יצ"ו דמחמר ביום הכיפורים הוא מדאורייתא ממה שכתבו התוספות ישנים שהבאתי למעלה, (בד"ה אמנם בהורמנותיה) בתירוץ שני דעל ראש השעיר מביאין אותו דמחמר כלאחר יד הוא משמע דמחמר ממש הוא איסור תורה דדוחק לפרש שכונתם לומר דאף משום שבות ליכא כי אם משום שבות דשבות דאין זה במשמע מדבריהם אלא מוכח דסברי דמחמר גמור אסור מן התורה וכדמוכח מהירושלמי הנ"ל והכי נקטינן עכ"ד וכבר כתבתי למעלה בריש אות זו שכן דעת הגאונים שאגת אריה ופנים מאירות וערך השלחן כנז"ל ועיין בספר ארחות חיים החדש בסי' תרי"א סוף אות ד':

ואם מעביר ארבע אמות ברשות הרבים וכן זורק ביום הכיפורים חייב כמו בשבת הנה בשו"ת חסד לאברהם תאומים במהדורא תניינא סי' ס"ד כתב בשם הגאון השואל דכנראה תליא בפלוגתא דקמאי בפירוש מה שאמרו בשבת דף צ"ו ע"ב מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הלכתא גמירי לה דיש מפרשים שהוא הלכה למשה מסיני לחייב בשבת ולדידהו אין דנין מהלכה לחיוב ביום הכיפורים ולהיש מפרשים דגמירי לה היינו שכן מקובל אצלם שהעברה תולדה דהוצאה היא גם ביום כיפור ויום טוב חייב בזה משום מלאכה וכתב הגאון המחבר דאם נאמר דמותר מן התורה יש לומר שגם איסור דרבנן אין בו שלא מצינו בשום מקום שגזרו חכמים על זה ובדוכתי טובא בש"ס מוכח דאיסורא מיהא איכא א) אמרינן בשבת דף קי"ד יום הכיפורים שחל בשבת לא היו תוקעים וכו' ועל כרחין דארבע אמות ברשות הרבים אסור ביום כיפור דאי שרי לגמרי ליתקעו כי היכי דלידעו דבשבת אסור לטלטל ארבע אמות ברשות הרבים מה שהיה מותר ביום הכיפורים ב) ביומא דף ע"ח דשרי לעבור במים ביום הכיפור ואמרינן תינח ביום כיפור דליכא מנעל שבת דאיכא מנעל מאי והיינו אי שרי לעבור במים ולא חיישינן דאתי לאתויי ד' אמות ברשות הרבים מבואר דאילו היה ביום כיפור מנעל היה אסור לעבור במים דילמא אתי לאתויי וכו' אלמא דאסור וכו' (כתב לבאר שאין ממקומות אלו הכרח לומר דאסור מדאורייתא רק דעל כל פנים מדרבנן מיהא מוכח מהם דאסור וסיים) ואחרי כל האמור הרבה סוגיאות מבוארות דמעביר ארבע אמות ברשות הרבים ביום הכיפורים ויום טוב אסור אלא שיש לדחוק ולפרשם אסור מדברי סופרים והוא דבר זר לומר כן מאחר שלא מצאנו בשום מקום בתלמוד שגזרו חז"ל ואסרו העברה ארבע אמות ברשות הרבים ביום כיפור ויום טוב שוב כתב להוכיח ולהכריח דלכולי עלמא אף להמפרשים דמעביר וזורק הוא הלכה למשה מסיני חייב המעביר והזורק ארבע אמות ביום הכיפורים וביום טוב כמו בשבת אלו תורף דב"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף