שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ט/לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ט

לה) ערב פסח שחל בשבת והמכירת חמץ היא בשלשה עשר ביום ערב שבת קודש נסתפקתי במה שהנהיגו רבותינו האחרונים לכתוב שעות בהשטר מכירה וכן תקנתי אני הדל בשטר מכירת חמץ שלנו כמו שכתבתי לעיל באות כ"ה (בד"ה ודאתאן) השתא הכא שנת ששון שחל ערב פסח בשבת אם צריך לכתוב גם כן כבשאר שנים דלפי הטעם שכתבו בשם הגאון חתם סופר שאם לא יכתוב השעה לא יחול הקנין אלא בסוף היום וכבר נאסר בהנאה ולא מהני מכירתו וכו' כמו שכתבתי שם נראה דבשנה זו אין צריך לכתוב שעות דאף אם לא יחול הקנין עד סוף היום הרי כל היום הוא זמן המותר ובכל זאת לפי שלא ראיתי מפורש לחלק בזה בין זמן לזמן צויתי להסופר הי"ו שיכתוב ולראיה באתי על החתום בערב שבת קודש שלשה עשר לחדש ניסן בשעה שמותר ליהנות מן החמץ (או קודם זמן איסור הנאה מחמץ) שיהא הנוסח שוה במקצת לנוסח שאר השנים (שכותב שהמכירה היא בשעה שאסור באכילת חמץ ומותר בהנאה דהיינו בשעה חמישית שהיא שעה זמנית קודם חצות היום) דלכתוב כנוסח שאר שנים ממש בשעה שאסור באכילה וכו' לא יתכן כמובן וגם לכתוב רק בשעה חמישית וכו' לא רציתי כי אף שתהיה המכירה איה"ש כבשאר שנים באותה שעה מכל מקום אין רצוננו שתחול המכירה אלא בסוף היום ולא מקודם חצות היום כדי שיוכלו בעלי החניות להסתחר בהחמצים עד סמוך לכניסת שבת כדרכם בערבי שבתות שבכל השנה ואם נמכור להנכרי מקודם חצות והם יסחרו בהם אחר המכירה אם כן תהיה המכירה שמכרנו להנכרי בטלה שאם המכירה היתה קיימת הרי ידיו מסולקות מכל החמץ והוא של הנכרי הקונה ואיך ימכור דבר שאינו שלו אלא ודאי מעשיו יוכיחו שמבטל המכירה ח"ו אבל בזה שלא נכתוב השעה יהיה מובן שאין אנו מוכרם לו כי אם בסוף היום כמשמעות הלשון יום פלוני שמפני זה הוצרכנו לכתוב בשאר שנים שעה גם כן:

שוב ראיתי תשובה שלמה בדין זה בשו"ת הגאון מוהר"ם שיק סי' ר"ה ולפי שאין ספרו מצוי נכון להעתיק תורף דברי קדשו טעמו ונימוקו ואלה דבריו נשאלתי בדין ערב פסח שחל בשבת שטוב לבער החמץ בערב שבת קודם חצות אם מותר להם מכור הקמח וכדומה בחנותם עד סמוך לשבת קודש כי הוא הפסד מרובה ואת המוכן לשרפה ישרפו קודם חצות ובתשובתו שקיל וטרי במה ששינו הפוסקים מה שכתב המרדכי בשם רש"י (גבי ערב פסח שחל בשבת) דטוב לשרוף הכל קודם חצות והם כתבו בסי' תמ"ד וטוב לבער הכל בערב שבת וכו' דנקטי ביעור במקום שריפה וכתב שטעמם משום דלא ברירא להו אי קיימא לן דחמץ בעי שריפה או סגי בפירור וכיוצא ועל כל פנים מבואר שלא כתבו שטוב לבער וכו' אלא על חמץ שעומד להתבער מן העולם אבל בחמץ שמשייר לעצמו כשם שמותר לשייר לאכילה הכי נמי דמותר לשייר מה שצריך ליהנות ממנו ולא שייך בזה לגזור שיטעה גם בשאר שנים כן דאי הכי גם לאכילה לא יהא רשאי לשייר ועל כרחין דמידע ידעי דערב פסח אסור משעה ד' ואילך מה שאין כן בחל ערב פסח בשבת דבערב שבת מותר כיון דרשאי לאכול נראה דמותר ליהנות ממנו גם כן ופלפל בענין זה וסיים (בד"ה אבל מי שיש לו) כשם שמשיירים לאכילה לפי מה שיצטרכו כך יוכלו לשאר מה שיצטרך לו עוד למכור קודם כניסת השבת ואם כן כיון דבערב שבת שקודם ערב פסח שחל בשבת שרשאין ליהנות ממנו ולעשות בו מקח וממכר וכו' ממילא דרשאין להניח להם חמץ שיוכלו למכור אחר חצות קודם כניסת השבת:

אלא דיש לדון דהרי מכירת חמץ לנכרי שנוהגים עכשיו למכור החמץ) ודאי בכלל הביעור הוא ואם כן מחוייבים לכתחלה למכור החמץ קודם שיגיע שעת זמן איסורו כי היכי דלא למיטעי וכיון שכבר מכר איך רשאי ליהנות ממנו והרי בזה הוא מבטל המכירה ואם נימא דהעכומ"ז שמכר לו החמץ הוא עצמו ימכור בערב שבת יש לחוש לתקלה שמתוך כך יקילו גם בפסח עצמו שימכור עכומ"ז ובזה יש הרבה חששות שרוצה בקיומו ונהנה מחמץ ואין אני מניח בקהלתי למכור על ידי עכומ"ז אלא אם כן שנוטל העכומ"ז החמץ לביתו ובחנות אחרת שאין נקרא על שם ישראל ואם כן צריך הישראל לצמצם שלא ישייר רק לפי מה שמשער שיצטרך עד שעה או שתים קודם כניסת שבת ואם יוותר לו יתננו לנכרי במתנה על אופן המבואר בש"ע ובודאי דהוא הדין דאפשר שימכור הכל לנכרי ויקח אחר כך מן העכומ"ז מה שצריך למכור בערב שבת ויקחנו במדידה ואם ישתייר יחזיר לו גם כן במדה או שיכתוב בשטר מכירה מה שישתייר שעה אחת קודם שבת גם כן מכור לו אגב קרקע כל מדה ומדה בסך הידוע ומסויים אלא שבזה יש לחוש להערמה ומיחזי כערמה:

ועל כל פנים צריך שיכתוב שיתחיל שכירות הבית כמו בשאר שנים בערב פסח שכתב מרן החתם סופר שצריך לכתוב שבערב פסח קודם זמן איסורו בהנאה כגון שעה עשירית יתחיל השכירות של אותו מקום שאם כותב היום סתם אז אין מתחיל השכירות אלא בסוף היום ואז כבר אסור בהנאה ואי אפשר לקנות אגב קרקע ונהי דבערב פסח שחל בשבת והוא מוכר בערב שבת לא שייך זה דבסוף היום של ערב שבת עדיין החמץ מותר מכל מקום יש לכתוב גם בכי האי גוונא השעה משום דאם לא כן יחול הקנין בשבת וכבר כתב רבינו עקיבא איגר בכתבים סי' (קכ"ט) [‏קנ"ט] דאסור שיחול הקנין בשבת כיון שגמר הקנין הוא בשבת אסור משום גזירת מקח וממכר בשבת ואף דיש לומר דדוקא כששניהם ישראלים אסור בכי האי גוונא אבל בנדון כזה שהקונה הוא עכומ"ז והישראל הוא מוסר לו המפתח בשעה עשירית ויכול העכומ"ז למשוך או להגביה ולקנות ואיכא למימר הואיל שהרי אינו מחוסר ממון והוי כשלו קודם שבת מכל מקום שכירת המקום חל בשבת וגם הרי מדרבנן לא אמרינן הואיל ואם כן תגמר בשבת וכן נראה מדברי המרדכי שהביא המגן אברהם סי' רנ"ב סעיף קטן ה' דאף אם העכומ"ז עושה גמר הקנין בשבת אסור והוא בכלל גזרת מקח וממכר וכן כתב בתשובת כתב סופר סי' מ"ו ובלאו הכי הרי כתבו הפוסקים דאין לחלק בין ערב פסח דשאר שנים לערב פסח שחל בשבת דלענין הנ"ל ערב שבת הרי הוא כערב פסח דעלמא אם כן גם כאן צריך לכתוב הזמן מפורש משעה עשירית עכ"ל:

הנה הגאון הנ"ל ברוחב דעתו המציא טעם נכון שלא לכתוב היום בסתם בלתי שיזכיר השעה שאם כן יחול הקנין בשבת ואסור ואני הדל לא ראיתי דב"ק עד אחר חג הפסח ואף שבאמת אם הייתי רואה דב"ק קודם לכן גם כן לא היתה דעתי העניה נוחה לכתוב כסדר שכתב הרב (בשעה עשירית וכו') שאין זה מתקן למה שימכרו כל יום ערב שבת שהרי על ידי מכירתם תהיה בטלה מכירתי לעכומ"ז את חמציהם (בהרשאתם כנהוג) כמו שכתב הרב בעצמו ולאסור עליהם לסחור בחמציהם הוא כגזרה שאין הצבור יכולים לעמוד וקרוב הדבר שלא היו שומעים ונמצאת התקנה קלקלתם ח"ו אך היה אפשר לתקן החשש (שלא יהיה הקנין חל בסוף היום שהוא תחלת כניסת שבת) לכתוב שיחול הקנין שעה או חצי שעה קודם כניסת שבת אף שהיה בזה שינוי בנוסח השטר משאר השנים וצריך להתיישב בזה למעשה על זמן אחר איה"ב:

שוב השגתי שו"ת שואל ומשיב מהדורא שתיתאה וראיתי בסי' נו"ן (בד"ה ודרך אגב) שנשאל על שנת תרי"ב שהיה ערב פסח בשבת איך לעשות ביין שרף שמוכרים השענקריס ויצטרכו למכור להנכרי בערב שבת ואם כן הבעלי בתים שרגילים לשתות יי"ש בליל שבת וקונים בהקפה והנכרי שקנה החמץ לא ימכור להם בהקפה שאין מכיר אותם ואם ירצה הבעל הבית למכור יבטל המכירה ויש הפסד מרובה ובתחלת ההשקפה אמר שיוכלו למכור ולכתוב בשטר המכירה שמוכרו מהיום ולמחר שעה או שתים על היום יחול המכירה ואם כן עד שבת בבקר לא חלה המכירה ועדיין היא של בעל הבית ואין לומר דאם כן יחול הקנין בשבת והוי כקונה בשבת דזה אינו דמלבד דהלוקח עושה איסור אם קונה בשבת אבל המוכר הוא הקנה מערב שבת ומה בכך שלא חלה עד השבת המוכר אינו עושה שום איסור והנכרי הקונה מאי איכפת לן אף גם דגם בישראל שקנה מערב שבת על מנת שיחול בשבת לא ידעתי שום איסור ואטו אם אחד יקנה לחבירו דבר על תנאי שיעשה כך וכך ומתקיים התנאי בשבת יהיה כקונה בשבת הא ודאי ליתא ומצאתי בלוית חן פרשת יתרו שכתב בהדיא כן ואף שראייתו היא על דרך דרוש הדין אמת ואיסור מקח וממכר אינו אלא שמא יכתוב וכאן לא שייך שכבר כתב מקודם השבת וגם לרש"י בע"ז ד' ט"ו דשייך משום ודבר דבר זה גם כן לא שייך דהרי אינו מדבר דבר בשבת והרהור גם כן אינו שהרי כבר הרהר בערב שבת ועיין טורי זהב סי' ש"ו שלכך מותר להקדיש כלים בשבת משום שמסתמא כשמקדיש בשבת עלה בלבו מערב שבת להקדיש ואף שמסרו בשבת מכל מקום לא נעשה הקנין בשבת ואף דיש לחלק דשאני התם דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכבר נגמר מערב שבת זה אינו דהרי בקדשי בדק הבית בזמן הזה דין הדיוט יש לו ולא קנה עדיין ועל כרחין דכל שכבר התחיל הקנין אף שלא נגמר רשאי הוא הדין בזה:

אמנם נתיישבתי בזה דעדיין צריך עיון כיון דבשבת אסור לנכרי למכור בשביל ישראל ועל כרחין צריך להקנות לו מערב שבת לגמרי ואם כן שוב לא ירצה הנכרי להקיף לאותן האנשים אך נראה דאין קפידא אם יאמר להנכרי שמותר לו להקיף לזה שמכירו שהוא איש הגון וישלם לו וגם הוא מקיפו ואם באמת היה מקנה להנכרי אטו מי לא שרי לומר לו שיקיף לזה וגם נראה לי דיכול להיות לו ערב בעד המעות דהמעות אינו חמץ ועל כל פנים לומר לו שמכיר אותו האיש ויוכל לומר לו בשעת הקנין שמוכרו לו ואם ישאל לו למי יקיף יוכל לשאול אותו ומידי דהוה אם יבא עכומ"ז לקנות ממנו בפסח אטו מי לא יכול לומר לו אני מכיר לזה שהוא איש אמוד וישלם לך אבל אני (איני) ערב לו ובזה בודאי שרי דכשהוא ערב אפשר דאסור דבדיניהם בתר ערבא אזיל וצ"ע בזה ע"כ דב"ק מכלל דברי הגאון אנו למדים דיתכן לעשות כמו שכתבתי אני הדל לכתוב שתחול המכירה שעה אחת קודם ליל שבת ועד אותה שעה הוא ברשות הישראל ויוכל למכור החמץ לנכרים כאמור למעלה:

עוד מצאתי תשובה אחת בספר עמק יהושע להגאון מסלאנים (שנדפס, עתה שנית על ידי ידידי הרב המזכה את הרבים מוהר"ר יוסף לעוו יצ"ו) בדיני יום טוב סי' ט' שמתבארת גם כן דעתו דאין חשש במה שיחול הקנין בשבת ויום טוב והוא שחקר במאי דתנן בפרק ה' דביצה ד' ל"ו לא מקדשין וכו' וכן לא מקדישין וכו' אם עושה כן מערב יום טוב על מנת שיחול ביום טוב אם יש בזה משום שבות או לא ובתשובתו כתב בשם האחרונים שיצאו לידון לדעת הרמב"ם דאם מקדש אשה מערב יום טוב שיחולו הקידושין ביום טוב הוי כמקדש ביום טוב דאסור אבל כתב דאין נראה כן והוא על פי מה שביאר דהא דאמרינן בסוכה ביום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת מלמדין לומר כל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה היינו שתהא המתנה חלה להבא כשיגיע לידו דאין לומר דכל מי שיגיע לולבי לידו הרי הוא לו במתנה מעכשיו דהא קיימא לן דבדאורייתא אין ברירה אלא ודאי שכונתו שתחול להבא אלמא אף על גב דהקנין חל ביום טוב שחל להיות בשבת נמי שרי אף דאסור ליתן מתנה ביום טוב או בשבת ומה שמותר להקנות האתרוג ביום טוב כדי לצאת בו התם הוא דוקא במתנה על מנת להחזיר כדכתב המגן אברהם בסי' ש"ו אבל הכא מתנה שיהיה לו במתנה לעולם ועוד האריך להוכיח כן מכמה מקומות והאריך בפלפולו וכתב במסקנתו ונתברר מזה דמאי דאמרינן לא מקדשין וכו' ולא מקדישין אם עושה כן מערב יום טוב על מנת שיחול ביום טוב כיון שאינו עושה מעשה ביום טוב אלא ממילא נגמר אין בזה משום שבות עכ"ל והוא תנא דמסייע להגאון שואל ומשיב הנ"ל:

וזאת להודיע כי לפני איזה שנים (שש או שבע בערך) היה מעשה בעיר הזאת שאחד מכר חמץ לנכרי בחול המועד ואותו החמץ הוא מכללות החמץ שמכר לעכומ"ז קודם הפסח ואסרתי כל חמצו לאחר הפסח לכל ישראל וכן הוכרז בבתי כנסיות שכל חמצו של פלוני אסור לכל בר ישראל שכיון ששלח ידו במה שמכר לעכומ"ז נתבטלה המכירה שלפני הפסח והוי חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח והיה מן הראוי לאסרו בהנאה ולהצריכו להשליכו לאיבוד אלא שהיה סך רב כמה מאות רו"ך וידעתי כי לא ישמע לקול מלחשים ומוטב לבחור הרע במיעוטו תפסת מועט תפסת והיה גם כן קצת סניף מה שטען לאמור שמעשה זה עשה משרתו שלא בידעתו אלא שלא האמנתי לדבריו וגם השכנים לעזו עליו כי גם ידו במעל וקנסתי אותו ונתן פדיון נפשו לצדקה לעניים ככל אשר השת עליו והוא רחום יכפר ועתה עלץ לבי בראותי דברי הגאון מוהר"ם שיק הנ"ל שכתב מפורש דהעושה סחורה בחמץ שמכר לעכומ"ז מכירתו בטלה ואם כן הרי זה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח ואסור על כל פנים לכל בר ישראל וכן מתבאר מדברי תשובת גאון גדול שהובאה בשו"ת אורי וישעי שהבאתי בסימן זה אות וי"ו (בד"ה וגורמת מכירה הכוללת) שעל ידי שיסחרו בהחמץ שנמכר להנכרי תתבטל המכירה וכן כתבתי אני הדל בסי' זה אות א' (בד"ה הנה מעיד) ועיין לקמן באות ט"ל (בד"ה ועוד יש לפקפק):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף