שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/פתיחה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

מעין פתיחה "לשמיני של המערכה"

אמר המחבר מודעת זאת אשר בענייני חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח רבו המבוכות והספקות וצדדים לכאן ולכאן ויותר ממה שכתבו הפוסקים הקדמונים אשר מימיהם אנו שותים נמצא מאד בתשובות רבני האחרונים למאות ולאלפים ומה מאד זכות הרבים תלוי בהגאון המפורסם בעל שערי תשובה אשר קבץ כעמיר אסף איש טהור תשובות רבות על כמה וכמה פרטים שונים בענייני חמץ שעבר עליו הפסח וקבעם בדפוס בסי' תמ"ח על דברי הרב באר היטב סעיף קטן ח' והם מאירים עינים להקל טורח החיפוש למי שנמצאים בידו הספרים ההם ואף כי למי שאין אצלו הספרים הנ"ל וצדקה תהיה להגאון הנ"ל זלה"ה:

ברם דא עקא וכל ימי הייתי מצטער אשר כאן שנה רבי הלכות מרובות בסעיף קטן אחד וכולן משולבות באין הבדל והפרש בין דין לדין אשר ילאה הקורא לחפש למצוא דברי חפץ אשר צריך לו בעת ההיא ויזדמן בחפשו במרוצה יבקש הדבר ולא ימצא וכמדומה לי שנזדמן לי כמה פעמים בעת שחיפשתי איזה דבר לא מצאתי ואחר זמן פגעתי בו אך שכחתי על מה הייתי צריך לעיין אז ולוא ראיתי הדברים שבשערי תשובה בזמן ההוא אולי היה לי מה לדבר לבנות או לסתור כדרכה של תורתנו הקדושה עלי לבי דוי כי יצא מלבי והיה כלא היה וזה צע"ר השמים כי יוכל להיות שבקונטריסי במערכה זו במקומות רבים השמטתי דב"ק ועתה סמוך להדפסת קונטריס זה בעה"י רחש לבי להעתיק כל אשר כתב הגאון הנ"ל (בדבור אחד) ולחלקו לכמה סעיפים הד"ר הד"ר לבדו בדבור המתחיל בפני עצמו ולכל סעיף קטן אתקן בעה"י בראשו כעין מפתח בקצרה להודיע את אשר יבא בו והיא תועלת גדולה בעה"י ואם לא יועיל לי בעצמי אחר שכבר כתוב כל מה שבקונטריסי משנים קדמוניות יועיל איה"ש לזולתי וזכות הגאון הנ"ל תהא מגן בעדי וזה החלי בעזה"ש יתעלה הדרי והודי:

א

א) בדין אם העכומ"ז הקונה החמצים גנב איזה דבר מן החמצים והניחו בקרן זוית ברשות הישראל המוכר:

על מה שכתב מרן בסעיף ג' חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור וכו' ואם מכרו או נתנו לנכרי שמחוץ לבית קודם הפסח אף שישראל מכירו ויודע בו שלא יגע בו ויחזור ויתננו לו אחר הפסח מותר כתב על זה וז"ל שמחוץ עיין באר היטב ועיין בשו"ת בית אפרים סי' ל"ז אחד שמכר חמצו והמשרת הלך בפסח למרתף של היי"ש ולקח מהיי"ש שבתוך החבית לתוך כלי והעמיד בזוית במקום מוצנע שיהיה לו לשתות ממנו אחר הפסח ושוב אחר שחזר הישראל וקנה מהעכומ"ז מצא כלי זו עם היי"ש ונתוודע שנעשה כן על ידי המשרת ומבואר כמה צדדי היתר שאין לאסרו בהנאה לפי שהיה חייב לבער דמדאגביה קניה ונתחייב באחריותו ויש להתיר בהנאה ולרווחא דמילתא יש לערבו חד בתרי ע"ש ועיין בסי' ל"ח בעכומ"ז שגנב חמץ מישראל ובתוך הפסק השליכו לפני בית הישראל וצועק פלוני צא וטול את שלך ולא רצה לקחתו לתוך ביתו ולקחן למבצר ואחר הפסח רוצים ליתן החמץ לישראל יש צדדים להתיר בכי האי גוונא ע"ש:

ב

ב) בענין מכירת או השכרת החדר עם החמץ שבתוכו:

ועיין בשבות יעקב (ח"ב סוף סי' ט"ו) שצריך להזהיר את העם שבשעת מכירה יאמר הריני מוכר לך החדר עם כל מה שבתוכו ואם אין אותו חדר של ישראל רק שכור לו צריך לומר אני משכיר לך החדר כל ימי הפסח עם כל מה שבתוכו כי שכירות ליומא ממכר הוא עי"ש ועיין בשו"ת הר הכרמל סי' י"ג במי שהחדר שבו החמץ שמוכר לעכומ"ז הוא בשכירות אצלו מכל מקום הוא יכול להשכירו לעכומ"ז ולהקנות לו אגב קרקע וגם מה שנוטל שכירות בעד החדר שהחמץ בו אין זה כמשתכר באיסורי הנאה שהרי יכול לקחתו לביתו ואף על פי כן מיחייב לשלם לו כפי הזמן וכו' עי"ש וגם כתב דאפילו מוכר או משכיר חדר התיכון שאין העכומ"ז יכול לבא שמה אלא דרך בית ישראל לית לן בה (ונוהגים לכתוב שנותן לו דריסת הרגל דרך ביתו וע"ש) ואם משכיר לו חדר במנעול ומפתח ומסר לו המפתח אם ירצה ישאיר לעצמו זוית בזה החדר או ישכור ממנו זוית ויניח שם חפציו קודם פסח ואז יכול הישראל לעשות לו מסגרת לשמור חפציו ויהיה המפתח תחת ידו ומפתח העכומ"ז תחת ידו ואף שעל ידי זה איננו יכול לבא לשם בכל שעה שהוא רוצה שרי כיון שבעל כרחו צריך הישראל לפתוח לו בעת שיצטרך לילך שם עי"ש:

ג

ג) עצה טובה שלא יבא הקונה החמצים לגנוב ממה שנמכר לו:

ופעם אחת אירע שהעכומ"ז הקונה מרתף משקים הלך בימי הפסח בכל פעם למרתף והיה שותה ושכור והמשקים היו יקרים שהיה עולה להפסד גדול וגם מדאגה בדבר שלא ירבה רעים שישתו וישכרו עמו והעכומ"ז עני ודאגה בלב איש ישיחנה ויעצתי לו שבעת שהעכומ"ז נופל ומשתקע בשינה יקח המשרת שלו המפתח מכיסו והוא ידמה בנפשו שנאבד ממנו וכולי האי לא עביד שיעשה לו מפתח אחר וכן עשה ועלה כהוגן ונראה דהוא הדין שמותר לומר להמשרת שישאל המפתח מהעכומ"ז שצריך לאיזה חפצים שלו ואחר כך ישמיט עצמו או שיאמר שאיבדו ונראה שאין בזה איסור ושמעתי שגדול אחד נשאל לפניו כזאת ולא השיב לשואל דבר רק כשהלך מאתו שלח אחר העכומ"ז ואמר לו שצריך לשליחות אגרת על כמה פרסאות וקצץ לו שכר ובשהות ההליכה וחזירה עברו ימי הפסח וקראתי עליו מים עמוקים עצה בלב איש וכתבתי זה על דרך שאמרו בכתובות ולשון חכמים מרפא:

ד

ד) באיזה קנין נכון להקנות החמץ:

בענין הקניינים כתב בדגול מרבבה שהיה נראה שקנין המובחר שיקנה החמץ להעכומ"ז בקנין סודר דהוי קנין חליפין ומה אעשה והשפתי כהן בחשן משפט סי' קכ"ג קיהה בדבר עכ"ל ועיין בקצות החשן האריך בענין הקנין לחמץ ועיין בספר מקור חיים הרחיב בזה ואיה"ש בקונטריס ספר המקנה אשר יעדתי לחברו בלא נדר על דינים אלו אבאר בעזה"י:

ה

ה) אם בערב פסח אחר חצות החליף חפץ אחד ביי"ש של עכומ"ז והעכומ"ז משך החפץ וקודם שהביא היי"ש להישראל נזכר מהאיסור חמץ:

ועיין בפמ"א (בפרח מטה אהרן או פנים מאירות) ח"א סי' מ"ו באחד שהיה לו חתיכת פשתן בערב פסח אחר חצות השוה עצמו עם עכומ"ז שיתן לו עבורו ששה זהובים ומדה יי"ש ושכח שהוא ערב פסח ומשך העכומ"ז את הפשתן לביתו ושוב נזכר שהוא ערב פסח ושאל אם מותר להמתין עד אחר הפסח ויקבל ממנו או אסור להמתין וצריך לקבל ממנו מיד ולשופכו והעלה שרשות לומר לעכומ"ז כי המקח היה בטעות שנזכרתי מאיסור חמץ ואני חוזר בי או תן לי הפשתן או דמים ששוה היי"ש ואם אין רוצה מיגזל גזליה ואין הישראל עובר עליו כלל ע"ש ולדעתי באם היי"ש אינו בעין ביד העכומ"ז בשעת החליפין או אפילו אם היה בעין אלא שלא הראה לו על יי"ש זה לא שייך מה שכתב הפמ"א דכשמשך הפשתן נקנה היי"ש בכל מקום שהוא כיון שאין היי"ש מסויים בפני עצמו ואם היה המדה יי"ש בבית העכומ"ז בעין מסויים לעצמו גם כן אין מקום שיקנה הישראל אותה אם לא כשאמר לו שמחליף על מדה של יי"ש שיש לו בביתו שאז נופל עליו דין קנין חליפין ואם נשפך אחר כך ההפסד של הישראל מה שאין כן כשאינו מראה לו עליו רק הוא התחייב את עצמו מדה יי"ש סתם פשיטה דלא נקנה כלל רק חיובא עליה דהעכומ"ז רמיא ואם כן אין איסור לקבלו אחר הפסח:

ו

וי"ו) בקונה יי"ש מעכומ"ז זמן מה קודם הפסח והביאו להישראל בתוך הפסח והוא שכח ממקח זה קודם פסח ולא מכרו לעכומ"ז במכירת החמץ:

ועיין בשו"ת ש"י (שבות יעקב) ח"ב סי' ט"ו בישראל שלקח מעכומ"ז יין שרף זמן מה קודם הפסח וצוה לו להביאו תוך איזה שבועות ונתן לו הכסף מיד והעכומ"ז הביאו תוך הפסח והישראל קודם פסח שכח מהמקח הנ"ל ולא מכרו קודם פסח אסור כיון שכבר נתן המעות ומכרו העכומ"ז כדינו ודאי נקנה מיד לישראל מחוק ודין המלכות וקל וחומר מהיכא דהעכומ"ז אלם ויכפהו שלם וכו' ולא כהפמ"א סי' צ"ו שמצדד להיתר ע"ש ונראה שאם לא היה בעין היי"ש בשעה שמסר הכסף לעכומ"ז יש לצדד קצת כיון שלא היה בשעת נתינת הכסף לא קניא ליה ועתה שהביאו אינו רוצה לקבל ממנו ולא קניא ליה וקודם שהביאו איסורא לא ניחא ליה דליקני ואפילו אם היה היי"ש מן המוכן ביד העכומ"ז קודם פסח מכל מקום נראה דכל כמה שלא מסרו ליד ישראל או שהישראל היה אצלו וייחד לעצמו יי"ש זה ומכל שכן אם חתם בחותמו אם כן אין כאן קנין על יי"ש זה לישראל זה דהא אי בעי ימכור או יתן יי"ש זה לאחר ואין ראיה מאחריות דאלם ששם בא החמץ בפקדון ליד הישראל ועל ידי אחריות שקבל מצוי בידך קרינן ביה לא כן כאן אם הוא ינהגנו אלמות שלא להחזיר הדמים אין זה רק דמיגזל גזל ליה ומכל מקום היי"ש לאו ברשותיה קאי וכדכתב הפמ"א אלא שהפמ"א נראה שכתב כן גם בענין שהיה היי"ש בעין ברשות העכומ"ז ודעתו שיכול לבטל המקח משום מקח טעות וכמש"ל על זה חולק השבות יעקב וכן משמע מלשון השאלה בשבות יעקב שהיה בעין אלא שצוה לו להביאו אחר כך עי"ש ומכל מקום צריך עיון היכא שהביא בפסח והוא אינו רוצה לקבלו אף שיש לומר דלא קני ליה מכל מקום שוב אחריותו עליו מההיא שעתא בדיניהם על כל פנים ומכל שכן שבוודאי אלם הוא שלא להחזיר המעות אלא שיש לומר כיון שהעכומ"ז חוזר ולוקחו לביתו שוב הוה ליה מקבל אחריות חמצו של עכומ"ז בביתו של העכומ"ז דשרי:

ז

זי"ן) בענין הנ"ל וכיוצא בו:

ואם העכומ"ז מעמיד היי"ש בביתו של ישראל בעל כרחו של ישראל יראה הישראל לחזור אחר עכומ"ז אחר שיעמידנו אצלו על אחריותו ואף שיבטיח דבר קצוב להעכומ"ז הנפקד בשביל זה לית לן בה ויפרט לו שהחמץ אינו שלו רק של העכומ"ז שהעמידו אצלו שלא מדעתו ועיין לעיל סי' ת"מ סעיף קטן ב' בשם השאגת אריה בקיבל עליו אחריות של חמץ עכומ"ז והפקידו אצל עכומ"ז אחר אף שהשני לא קיבל עליו אחריות שרי בהנאה אחר הפסח עי"ש ועיין בשו"ת כתר כהונה סי' ח' באחד שעשה מעמד עם אדון אחד לקבל ממנו עבור חוב חמשה חביתין יי"ש ועשו (קאנטראקט) שהאדון יעמיד היי"ש לעיר שהישראל דר שם ואחר המדידה יוחשב כו"כ (כך וכך) בעד כל מדה וחתמו שניהם על זה ובגמר המקח צוה האדון להישראל לחתום החביתין בחותמו ונשארו כך עד אחר הפסח והישראל שכח למכור העלה להתיר על פי מה שכתב המ"י סי' ל"ה דאף להרמב"ם דבמלוה קנה דוקא בישראל מישראל ואף שהיה בחתימת הישראל על חביתין דלכאורה לא גרע מרושם (אפשר לומר דאין זה דומה לרושם שנוהגין לקנות על ידו מה שאין כן זה אינו נעשה לקנין רק מחשש אחלופי) יש לומר דאינו רק דרבנן ובהא לא קניס ר' שמעון ואף להר"ן יש לומר דדוקא אם החמץ שלו אלא שלא עבר בל יראה מדאורייתא סבירא ליה דקנים מה שאין כן היכא שאין החמץ שלו מדאורייתא וגם לא אזלינן בהא בתר דיניהם ואף להמשאת בנימן לא אזלינן לחומרא וגם השאגת אריה סי' ע"ט כתב דלא אזלינן בהא בתר דיניהם וגם יש לומר דלמא הלכה כמאן דאמר דבעי משיכה וחמץ שעבר עליו הפסח דרבנן יש להקל וגם דמסתמא היה מבטל ואף להמשאת בנימן דביטול לא מהני היינו כשהוא בביתו אבל כאן שהוא בבית האדון מהני מכל שכן בזה שיש לומר דחשש הערמה היינו שבידו לבער מה שאין כן בזה שהיי"ש רחוק ממנו כמה פרסאות וכו' (ולפענ"ד אין מחוור שאף על פי כן היה יכול למוכרו ולהקנותו בכל מקום שהוא וזה ביעורו) וגם כיון שהיה מחוייב להעמידו ליד הישראל נמצא שהיה באחריות של האדון ויש לצרף דעת המקילין בכי האי גוונא כשעבר עליו הפסח ובצירוף היתר בעל שו"ת פ"י (פני יהושע) דיי"ש חמץ דרבנן ולכן יש להתיר היי"ש אף בשתיה עיי"ש (אמר המחבר במה שהשיג הרב על דברי הרב כתר כהונה עיין במה שכתבתי בסי' ח' אות ז' סק"ד):

ח

ח) במי שמכר חמצו קודם חצות היום ולא הספיק למסור השטר מכירה עד שעבר חצות:

וכתב דודי מוהר"ר הגאון מוהר"ם בתשובה כתיבת יד באחד שמכר חמצו בערב פסח וקבל אדרו"ף בזמן המותר והישראל אמר להקונה בשעת קבלת הכסף הרי מעתה הכל שלך וכן הקונה חיזק דבריו ואמר מעתה הכל שלי וטרם שקיבל השטר לידו עבר חצות היום וקיבלו אז והעלה דאף שנתפוס חומרת הרב המגיד ודאי דמודה הרב לדעת הרמב"ם דעל כל פנים אחר שהגיע השטר ליד הקונה קנה למפרע ולכן בהפסד יש להקל עכ"ד (אמר המחבר עיין בזה לקמן בסי' ח' אות ח' סק"ד בשם הגאון שואל ומשיב):

ט

ט) בדין מומר לעכומ"ז שיש לו כעין הוראנד"א וישראל הוא הנאמן שלו ומכר הנאמן את החמץ אי מהניא מכירתו וכתב עוד בענין פקיד כזה שהיה ממונה על הוראנד"א שלו יהודי לנאמן. ומכר הנאמן בערב פסח החמץ לעכומ"ז שהיה גם כן נאמן של הפקיד וכתב דלכאורה אין לסמוך על מכירת הנאמן דאף לפי מה שכתב אא"ז בבכור שור דמכירת חמץ לא מיקרי הערמה דמסתמא גמר בלבו שלא יעבור בבל יראה מכל מקום בזה בעל החמץ פשיטא דאין חושש לבל יראה והנאמן אף שהוא באחריותו אינו עובר עליו כיון שאינו ברשותו מכל מקום מסיק שיש לומר כיון שהיה מוטל עליו למכור בכדי שלא יהיה נאסר החמץ למוכרו לישראל אחר הפסח ואם כן איכא אומדנא דברשות קעביד למכור וגם לפי מה שכתב השואל היה לו כו"ה (כח והרשאה) למכור הכל וכו' ומכל מקום צריך שהריוח וההפסד יחשב על הקונה שאם יחשב על המוכר איגלאי מילתא למפרע שלא היה מכירה ובעל נפש יחוש לעצמו עכ"ד:

י

יוד) 'בדין אם לא מכר החמץ אבל היה חייב מעות לאדון תקיף ועיני האדון היו תמיד על החמץ לגבות חובו ממנו כי אין לו דבר אחר לשלם אי חשיב זה כאפותיקי ואי אפותיקי מהני בלא מעכשיו:

וכתב בשו"ת ארבעה טורי אבן ס' מהגאון מוהר"ר משה באחד שהיה לו מאל"ץ ושכח למכור וצדד להתיר מחמת שהיה חייב מעות לאדון אחד תקיף ואין לו לשלם לא מעות ולא קרקע רק זה המאל"ץ ותמיד עיני השר על זה המאל"ץ והוה ליה כאפותיקי ואף דחמץ מפקיע מידי שעבוד יש לומר דרבה לטעמיה דסבירא ליה שעבודא לאו דאורייתא וכו' עי"ש ונראה שלא אמר לעשות מעשה רק כתב לעצמו לחפש איזה זכות שיש בו מועיל כשיהיו צדדי ההיתר כראי מוצק חזי לאיצטרופי גם האי אבל פשיטא שאין לסמוך על זה כלל אף שנאמר שודאי יגבה מזה מכל מקום קיימא לן בעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה ומה שעיני האדון עליו אין זה מציל שהרי הרשות בידו למכרו לכל אדם שירצה וליקח מעות ולסלוקי לאדון בזוזי ואטו חמץ שהוא עומד לימכר לאחר אינו עובר עליו פשיטא דכל זמן שלא מכרו או שלא גבאו זה בחובו שעובר עליו ואף שאין לו לשלם לבעל חוב כדמוכח כולה סוגיא דפסחים ובאמת גם אפותיקי לא מהני ומעכשיו בעינן ומה שכתב דרבה לטעמיה דברים תמוהים הם וקצרתי:

יא

יא) בדין ישראל שמוכר תמיד יי"ש לעכומ"ז שבעיר אחרת במקח הקצוב ביניהם וגם בערב פסח שלח לו אבל לא יגיע ליד הקונה עד אחר חצות:

וכתב בפמ"א ח"ב סי' ע"ב במי שהיה לו מקח עם עכומ"ז לשלוח להעכומ"ז בכל פעם יי"ש המדה בכך וכך ושלח לו ערב פסח גם כן והוא מהלך יום אחד על ידי עגלון עכומ"ז נמצא שהגיע ללוקח בשעה שהוא אסור בהנאה וכתב שם צד היתר לפי שדרך עכומ"ז עגלן מושך לביתו בשביל הלוקח וכיון דלמפרע ניחא ליה בשליח וכו' אלא שיש לומר כמו שכתב המגן אברהם דאין עכומ"ז עושה שליח לעכומ"ז וגם יש לצדד בשביל שהיה עמו שטר קישור ודחה גם זה לפי שהיה יכול לימכר זה לאחרים או לשתותו ולקנות לעכומ"ז יי"ש אחר אך יש לצדד לפי שנתן לו בהקפה ועכומ"ז עשה משיכה וכו' וסיים שימתין הישראל מלקבל המעות עד אחר שימכור העכומ"ז ויכלה היי"ש מן העולם ואז יקבל ממנו המעות:

יב

יב) בדין אם הפקיר החמץ וסגר המקום שהחמץ בו והשליך המפתח במקום הפקר ובדין מי שלא קבל אדרו"ף רק עשה האנ"ט שלא"ק שהוא קנין לבני מקומו:

וכתב בשו"ת כנסת יחזקאל סימן י"ד באחד שהיה לו יי"ש ומי דבש אשר החמיץ במי שכר במרתף וחזר אחר עכומ"ז למכור לו ולא עלתה בידו וסגר המרתף וזרק המפתח במקום הפקר וכתב שלפי מה שהוגד לו שהופקר בפה מלא והיה עמו אורח יהודי ואשתו ובניו יש להתיר ובשביל שסגר המפתח (המרתף) לא נתבטל ההפקר וליתר שאת זרק המפתח והמאלצי"ן שמכר ולא קבל אדרו"ף רק עשה האנ"ט שלא"ק ושם במדינה ההיא המנהג שהאנ"ט שלא"ק הוא קנין וכן המי דבש מותרים והיי"ש יש לו לעשות חליפין כמו שכתב הט"ז במוכר למומר לעכומ"ז עי"ש:

יג

יג) בדין עשה שליח למכור והשליח לא מסר המפתח התיבה כי אם מפתח החדר:

וכתב בשו"ת נודע ביהודה ח"א סי' י"ח בעושה שליח למכור חמצו ומכר ולא מסר לעכומ"ז המפתח מן התיבה שבו החמץ סגור רק המפתח מן החדר והעלה להקל שמותר אחר הפסח ע"ש:

יד

יד) אם לא נמכר החמץ בערב שבת שהוא י"ג בניסן וביום השבת אחר המנחה נודע זה:

ושם בסימן י"ט כתב במחזיק כפר שהיה לו חמץ אצל הווערש"ט הייזי"ר שלו וסמכו כל אחד על חברו ובין כך ובין כך לא נמכר בערב שבת י"ג ניסן וביום השבת שהוא ערב פסח אחר מנחה נודע להמחזיק שלא נמכר החמץ אסור בהנאה אחר הפסח ואף על פי שביטל ע"ש:

טו

טו) בדין מי שמת בפסח ולא ביטל ולא ביער:

ושם בסי' ך' כתב בישראל שעבר ולא ביער חמצו וגם לא ביטל ומת תוך הפסח מותר להבנים אחר הפסח ואפילו מת ערב פסח אחר חצות יש לסמוך להתיר באכילה ובהנאה ע"ש ועיין בנודע ביהודה מהדורא תניינא סי' ס"ב בענין זה (אמר המחבר עיין במה שכתבתי אני הדל בסי' ח' אות ל"ב בענין זה והבאתי דברי רבני האחרונים מיימינים ומשמאלים בדין זה ומשם בארה):

טז

טז) בדין מכר חמצו אחר חצות ומשכו הנכרי לביתו ובדין מי שהיה נחוץ לדרכו ובדרך נזכר מהחמץ והפקירו קודם זמן איסורו הפקר גמור בפני שלשה:

ושם בסי' ס"ג כתב במי ששכח ולא נזכר עד אחר חצות ומכר לעכומ"ז ועכומ"ז משך החמץ לביתו בערב פסח יש מקום להתיר דהוי כזוכה מהפקר ואם כן שוב אינו של ישראל אף לעבור בבל יראה ע"ש ועיין בתפארת צבי סימן ט"ז באחד שנסע וצוה לבדוק ולבטל ובדרך נזכר שיש לו במקום אחר יי"ש ונחפז לביתו למוכרו בערב פסח ולא יכול לבא ואמר בערב פסח קודם זמן איסורו לפני שלשה שמפרש הפקר גמור וכאשר בא אחר זמן איסורו אמרו לו חכמים שיניח המרתף פתוח בימות הפסח וכן עשה ואחר הפסח שאל השואל מה דינו והוא הפ"מ (הפסד מרובה) והורה כבוד דודי מוהר"ר הגאון מוהר"ם לסמוך על תשובת פני יהושע שמתיר בהנאה על ידי שיערב ברוב ובעל המחבר הסכים עמו בזה עיי"ש:

יז

טו"ב) ל"א מכר חמצו רק הניחו בחדר שחברו מניח בו החמץ שלו ואותו החדר נמכר להנכרי:

ועיין שם בסימן י"ז באחד שהניח יי"ש בבית חברו ולא מכרו גם כן רק שמכל מקום היה היי"ש מונח בחדר שנמכר לעכומ"ז ובעל היי"ש אומר שביטל בערב פסח כדינו יש לצדד להתיר על ידי שיערב ברוב וכמו שכתב בשו"ת פני יהושע בצירוף שיש לומר כיון שהוא יי"ש שאינו מזוקק ויש בו תערובות מים הוה ליה כמוסיף ע"ש ועיין לקמן בבאר היטב ס"ק יו"ד בשם שו"ת חינוך בית יהודה שכתב לאסור בכי האי גוונא שהניח בחדר חברו בלא ידיעתו ע"ש ואפשר דשאני הכא שהיה סבור שחבירו ימכרנו אין לקונסו כולי האי וכמו שכתב בסוף דבריו דיש לומר דהוי כמו אנוס שהיה סבור שהנפקד ימכרנו וכו' מה שאין כן בעובדא דחינוך בית יהודה שהערים והניח בחדר חברו בלי ידיעתו לא שייך זה:

יח

חי) סמך על הבעל הבית שימכור היי"ש שלו ולא מכרו ואחר זמן איסורו מכרו הבעל החמץ:

ועיין בשו"ת פני יהושע סימן י"ד בענין מי שסמך על בעלת הבית שלו שתמכור ולא מכרה ואחר זמן איסורו מכר הוא וסיים בה גם כן להתיר משום דיי"ש הוא חמץ נוקשה וביחוד שבטלו ע"ש ועיין מה שכתבתי לקמן בשם שו"ת פני יהושע סימן י"ג ומה שכתבתי בזה לעיל סי' תמ"ב ס"ק ג' ע"ש:

יט

יט) מכר חמצו וקבל אדרו"ף ומסר השטר מכירה להקונה ואחר חצות חזר הקונה מהמקח וקבל האדרו"ף והחזיר השטר ושוב חזרו ונתרצו ועבר בפסח:

ועיין בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' נ"ח באחד שמכר חמצו ולקח מעות לאדרו"ף ונתן שטר ואחר חצות בא העכומ"ז וחזר מהמקח והחזיר השטר והיהודי החזיר לו האדרו"ף ושוב חזרו ונתרצו ולקח השטר ונתן האדרו"ף ועתה עבר הפסח והורה הגאון להיתר דודאי אם היתה החזרה מועלת לא היה המכירה השניה מועלת כמו שאין מועיל ביטול לאחר זמן איסורו אבל באמת אין החזרה מועלת דחזרת השטר אין מבטל הקנין כמבואר בחשן משפט סימן ס"ו וסימן קפ"ט וגם חזרת האדרו"ף אינו בתורת קנין כסף רק בתורת חזרה וכן חזרת המפתח אף שנאמר דמסירת המפתח הוי קנין מכל מקום לא נתכוונו לקנין חדש ולכן מותר אף באכילה אך בתורת גדר שלא להקל בפני עמי הארץ יש להחמיר שלא יזדקק בו ישראל רק העכומ"ז ימכרנו לעכומ"ז אחר והדמים מותרים לישראל:

כ

כ) קנה חזקת היי"ש מהשררה ובערב פסח מכר היי"ש והחזקה ובפסח הגיד לו השופט שנכרי אחד הפר חק והביא יי"ש מעיר אחרת ויבא להתדיין ולא רצה הקונה להתערב בזה ועבר הפסח:

וכתב עוד בסי' נ"ט באחד שקנה מן העצה חזקת יי"ש שלא יביאו אחר מחוץ לעיר ובערב פסח מכר חמצו עם החזקה ההוא ובימי הפסח בא השופט אליו ואמר לו שעכומ"ז אחד הביא איזה מדות יי"ש מחוץ לעיר והשיב לו עכשיו אין לי עסק בזה ועשה כמשפט העובר ובאחרון של פסח סמוך לחשיכה בא לשאול אם מותר לקבל היי"ש מן השופט וכתב דנהי דהמכירה לא מהני דהוי דבר שלא בא לעולם מכל מקום גם הישראל לא זכה מטעם זה (וצ"ע שבתחלת דבריו שם כתב דאפשר דמצד מנהג המדינה הוי דינא דמלכותא וזכה ומכל מקום אינו יכול להשכיר לאחר עי"ש) ואף לפי מה שכתב המגן אברהם סי' ת"נ במדות הרחיים מכל מקום כאן לא הופרש בשביל ישראל לבד שצריך לדון עליו בשביל קנס שמגיע להעצה (גם בזה צריך עיון דמכל מקום עיקר לקיחת היי"ש הוא בשביל הישראל השוכר ודין הקנס הוא ענין לעצמו והיי"ש גופיה הוא בשביל הישראל ומכל מקום אפשר דשייך בזה איסורא לא ניחא ליה דליקני ובפרט שהוא הוציא החזקה מת"י [מתחת ידו] והשכירה לאחר ועדיף מביטול דכאן יש לומר דהוי לענין זה כסילק דמהני בדבר שלא בא לעולם וצ"ע) אך שזה לא טוב עשה ששתק כל הפסח ולא בא לשאול אם צריך לבערו וכו' וטוב עשה המורה לקונסו איזה קנס לעניים עי"ש:

כא

כא) תשובת הגאון פני יהושע דיי"ש הוא חמץ מדרבנן ושמותר לערב לכתחלה:

וכתב בשו"ת פני יהושע באחד ששכח למכור יי"ש ועבר עליו הפסח והוא הפסד גדול וכתב שאין לסמוך להתיר מחמת הביטול רק שיש לצדד היתר לפי מה שכתב בתשובה דיי"ש אינו רק חמץ מדרבנן וכיון ששכח הוה ליה כאונס וגם יש לסמוך על רבינו יונה בשעת הדחק לערבו ביי"ש אחר ומכל מקום יש לקונסו להשליך לאיבוד השליש או חציה שלא יוסיף לעשות עוד כן וכן עשיתי מעשה בעירי ע"ש ועיין בשו"ת משאת בנימן סי' מ"ג ונ"ח ונ"ט וצ"ז מדינים אלו:

כב

כב) אלמנה שציותה להמתעסק בנכסי היתומים למכור ולא מכר עד אחר חצות. וכן מי שעומד בכפר ולא היה יכול למכור שם ושלח את בנו לעיר שימכור שם והוא לא עשה כן:

וכתב בשו"ת כתר כהונה סי' כ' באחד שמת והניח עזבון אוראנד"א והניח יתומים קטנים והאלמנה היא העוסקת בזה וצוותה להריש דוכנא אשר אתה בבית למכור היי"ש והמאלצי"ן ולא מכר עד אחר חצות היום והם סברו שהוא מכירה גמורה ואחר שעבר עליו הפסח נודע לנו והוא הפסד גדול יש להתיר היי"ש בהנאה למכור רק לעכומ"ז והמאלצי"ן יערבו ברוב מאלצי"ן של היתר ע"ש וסי' כ"ה כתב במחזיק כפר שלא היה יכול למכור היי"ש שלו במקומו ושלח בנו לכפר אחר למכור שם ובנו לא עשה כן וביקש ממחזיק אחר כשימכור שלו ימכור גם של אביו והמחזיק ההוא שכח ונודע בפסח וזה איש ישר ורוצה לשופכו ולא הניחוהו שכיניו באמרם שאין לאסור לעצמו בלא שאלת חכם והאריך והביא שם מהחו"י סי' מ"ח דאם מסופק לא הוי כאומר מותר וכאן אף שכיניו היו אומרים לו שמספק אין להורות איסור וכו' והאריך בענין אונס אם יש לסמוך על הביטול ולבסוף העלה דמכל מקום המורה להתיר על ידי שיערב היי"ש ברוב היתר יש לו על מה שיסמוך ע"ש:

כג

כג) שכח למכור המאלצי"ן ונזכר אחר חצות ומכרם אז וזקף המעות במלוה אם מותר לקבל הדמים:

וכתב בספר רב משולם דף ט"ו באחד ששכח למכור מאלצי"ן ואחר חצות נזכר ומכר לעכומ"ז וזקף עליו המעות במלוה מותר ליקח הדמים מן העכומ"ז הקונה עי"ש ועיין בשו"ת גבעת שאול בכי האי גוונא דלמיחש מיבעיא שמא יחזור וימכרנו לישראל ע"ש מה שכתב בזה ועיין לעיל סי' תמ"ג:

כד

כד) בדין נודע לו בערב פסח אחר זמן איסורו ששכח למכור היי"ש והיה צריך לשפכו ולא עשה כן ועבר הפסח והחליפו:

וכתב במקום שמואל סי' ט"ו במי ששכח למכור שני חביות יי"ש ונתוודע לו בערב פסח אין לו לסמוך על אמירת כל חמירא וצריך לשפוך קודם פסח ואפילו הפקר בפני עדים אינו מועיל והביא שם ממשאת בנימן סימן נ"ח ושער אפרים סימן ד' ובאליהו זוטא סימן תמ"ח ובתשובה בקונטריס אחרון שבשער אפרים ועבודת הגרשוני סימן ק"ה ובתורת השלמים שבסוף המנחת יעקב ע"ש והנה בעל היי"ש לא שמע להמורה להחמיר והטה אוזן לקצת לומדים שהקילו לו שלא לשפכו ועבר הפסח והחליפו ע"ש סימן ט"ז שהורה להתירו אפילו למחליף עצמו ע"ש:

כה

כה) בדין אם השהה החמץ על פי הוראה בטעות ובדין מי שנשוי נכרית שלא כדין ונמצא אתה חמץ אי אמרינן מה שקנתה אשה קנה בעלה או נימא איסורא לא ניחא ליה דליקני:

ובענין אם שהה חמץ בפסח על פי הוראה בטעות אם מיקרי אונם יש ללמוד ממה שכתב באבן העזר סוף סי' י"ז בשם מהרי"ק ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אה"ע וכתב בשבות יעקב ח"א סי' כ' במי שהיה נשוי נכרית שלא כדת ונמצא אתה חמץ שעבר הפסח אם נימא מה שקנתה אשה וכו' וכתב דמותר מטעם שביטל והפקיר אמרינן איסורא לא ניחא ליה דליקני וכמו שכתב הרא"ש בעכומ"ז שמביא דורין וכו' וע"ש דמייתו משו"ת שער אפרים שהובא בבה"ט כאן במי שמכר לשפחה וכו' ע"ש:

כו

כו) בדין חמץ שעבר עליו הפסח באונס שלא ידע כלל שיש לו חמץ אם יש לחלק משאר אונסין שהיה יודע שיש לו חמץ רק שהיה אנוס על הביעור:

וכתב בדברי יוסף סימן י"א ראובן היה בידו מעות שמעון תושב עיר אחרת ושמונה חדשים קודם פסח קנה חמץ ושלח לשמעון והספינה לא הגיעה עד אחר הפסח החמץ מותר באפילה כיון שלא היה ידוע לו כלל ובשו"ת חיים שאל כתב שאחד קדוש הסכים עמו וכתב שדבריו טובים ונכוחים ע"ש ונראה מזה להורות היתר גם כן בעובדא שאירע ששלחו יי"ש ממקום אחד בתוך כלי פוזרר"ע בקיתוניות של זכוכית מגופות וסתומות שקנו בשביל ראובן ממעותיו ובהגיע הספן לנמל מסרו לאיש אחד אוהבו של זה שיהא אצלו עד שישלח בעליו אחריו וכאשר בא שליח ראובן פתח קיתון אחד לטעמו והיה מים ודומה בנפשו שכמות זה גם שאר הקיתוניות נתרוקנו ומלאום מים כמו שרגילות לפעמים שהספנים מריקים כלים של יי"ש וממלאים מים וחזר לביתו ואמר שלא רצה להטריח לקחתו ריקם מאחר שהוא ריק אין בו יי"ש וזה היה זמן מה קודם פסח ועמד כך בבית הנפקד עד עבור הפסח ואחר זמן מצאו ששאר הכלים היו מלאים יי"ש ורק כלי זו הורק והיה למים ונראה דשרי מטעמא שכתב בתשובה הנ"ל דכל שלא הודע אליו ליכא למיקנסיה ואף על גב דכאן יש לומר דכיון שידע ששולחין יי"ש שפיר שייך קנסא דר' שמעון זה אינו לפי עניות דעתי דכל כי האי גוונא לא הוה ליה למידע ולאסוקי אדעתיה כלל כיון דשכיח ומתרמי הכי לפעמים דעבדי דלא מעלי ומכניסין מים תחת יין ומכל שכן כאן כיון דהשליח חזר ואמר לו בסתם שהכלי ריקם בלי יי"ש היה סבור שכדבריו מסתמא כן הוא ואין זה דין אנוס שכתב הרמב"ם והש"ע דידע שיש חמץ אלא שהיה אנוס מלבערו ואף בזה דעת התשב"ץ להתיר כמו שכתבתי לקמן ואף שאין לסמוך בזה נגד דעת הרמב"ם מכל מקום באנוס כי האי גוונא אין כאן חשש הערמה כלל ובכי האי גוונא נראה דשפיר דמי לסמוך על הביטול וצ"ע ומכל מקום הוריתי במקום הפסד לערבו חד בתרי ועיין בשאלות ותשובות בית אפרים (אמר המחבר עיין במה שכתבתי אני הדל בעניינים אלו בסי' ח' אות ז' בס"ד):

כז

כז) חמץ של נכרי המשועבד להישראל והאחריות על הישראל אבל לא משכנו בידו וגם לא אמר לו מעכשיו:

וכתב במאיר נתיבים סי' נ"א באחד שלקח כתב שעבוד מעכומ"ז על יי"ש שלו העומד במרתף העכומ"ז שאם לא יסלק לו אחר ארבעה שבועות יקח לו היי"ש כפי המקח ששוה בשוק והישראל קבל אחריות על היי"ש בארבעה שבועות אלו ועבר הפסח והורה היתר לישראל לקבל היי"ש כיון שלא אמר לו מעכשיו וגם אין משכונו בידו ומצד אחריות גם כן לית לן בה כיון דמקבל חמצו של עכומ"ז בביתו של עכומ"ז ולכן היי"ש מותר לכל ישראל אפילו בשתיה ע"ש (אמר המחבר עיין במה שכתבתי בסי' ח' אות כ"ג בד"ה ואם החמץ):

כח

כח) בדין החליף החמץ שעבר עליו הפסח ובדין הניח החמץ שוגג או אנוס אם אסור אחר הפסח:

וכתב בשו"ת חות יאיר סי' מ"ו באחד ששכח למכור חמצו ואחר הפסח החליף עם עכומ"ז על סוס והמורה שלח אליו שלא ישתמש בו עד שיעיין בדינו והלך ומכרו וע"ש שהאריך בדין חליפי חמץ והגאון בעל המחבר עבודת הגרשוני השיב לו שדעתו להתיר אף אם לא מכר הסוס כיון שביטל חמצו כדת אף שהחמץ עצמו יש לאסור אף שביטל מכל מקום יש להתיר החליפין אך יתן לצדקה כפי ראות עיני המורה ועיין בש"ע סעיף ג' שוגג או אנוס ועיין בשו"ת תשב"ץ סי' קצ"ט כתב דהניח באונס רחמנא פטריה ע"ש ובקונטרס טוב עין שבסוף ספר ועד לחכמים כתב שדבריו קשים כי מה ראה לחלוק על הרמב"ם ועיין בתורת שלמים שבסוף ס' מנ"י סי' ו' במי שהיה חבוש בבית הסוהר וצוה שימכרו היי"ש שבמרתף והאשה שלחה שליח אחר וסוף נודע שלא נמכר והעלה להתיר ויש אחרונים חולקים עיין בשער אפרים ואליהו זוטא ומה שכתבתי לעיל בשם המקום שמואל ובכתר כהונה סי' י"א וסי' כ' בענין זה:

כט

כט) נתן לעכומ"ז המאלצי"ר לעשות מאל"ץ ונגמר שני ימים קודם פסח ולא לקחו לביתו ושכח למכרו ובדין מי שלא בא אצלו העכומ"ז למכור לו החמץ ורצה למכרו לאחר אחר חצות ואמרו לו שלא תועיל ולא מכרו ועבר הפסח:

וכתב בשו"ת גבעת שאול סי' ל"ה באחד שנתן לעכומ"ז המאלצי"ר לעשות מאל"ץ ונגמר שני ימים קודם פסח ולא לקחו לביתו ושכח למכרו בערב פסח והוא הפסד גדול והאיש עני יש לצדד להתיר בהנאה למכרו לעכומ"ז אך בכדי שלא יחזור וימכרנו לישראל יש לו לעשות יי"ש והיי"ש יש לו תקנה לפי דברי האיש הזה שיכול למכרו לעיר שאין ישראלים דרים שם כלל והמוזגים עכומ"ז וקונים מכמה בני אדם ומתערב אצלם ויתבטל אצלם מעט בהרבה ואף אם מיעוטא דמיעוטא שישתה ישראל שם כבר נתבטל ע"ש וע"ש עוד בסימן ק"ד באחד שלא בא בערב פסח העכומ"ז שהיה רגיל לקנות אצלו והיה סבור שרשאי למכור כל היום ושלח אחר עכומ"ז אחר ושוב נתוודע לו שאין מועיל מכירה אחר חצות ולא מכר ועבר הפסח והוא הפסד גדול וגם הוא בעל חוב להשר ויצטרך לעקור מן הגליל וכתב לצדד דמותר בהנאה באופן שימכור לבני כפרים הקרובים אליו לכל אחד מעט ויזהירם שלא ימכרו לישראל וכן מהמאל"ץ יעשה יי"ש וימכור באופן זה עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף