שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ח/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חמץ ומצה ח

לב) מי שמת בפסח והיה לו חמץ ועבר ולא ביערו ולא ביטלו קודם הפסח מותר החמץ אחר הפסח לבניו ואפילו מת בערב פסח אחר חצות יש לסמוך להתיר החמץ אפילו באכילה כן כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' תמ"ח אות י"א בשם הגאון נודע ביהודה סי' כ' והאמת שכן כתב הנו"ב שם אמנם אנכי הרואה דאין הכל מודים בזה כאשר ארשום פה בס"ד הגאון חק יעקב סי' תל"ה סק"ב כתב צ"ע מי שלא בדק חמץ קודם זמן איסורו ומת אי מוטל על היורשים לבערו ודעתו נוטה שאין חייבים לבערו ויכפו עליו כלי או מחיצה כדי שלא יבואו לאוכלו וכו' ומכל מקום טוב לבערו כיון שכבר נאסר בהנאה למה להם לקיימו אך לא יברכו כיון שאינם חייבים לבער חמץ שאינו שלהם עכ"ל הרי מבואר שסובר דנאסר החמץ להיורשים והגאון מקור חיים שם בחידושים השיב על דברי החק יעקב ולא נתבררו דבריו לדעתי העניה אך ראיתי מה שרמז לסי' תמ"ח והוא שם בסוף סק"ט (בד"ה עוד המציא) שכתב על דברי הנודע ביהודה הנ"ל ולבבי לא כן ידמה וכו' דרחמנא אחשביה נגד בל יראה כאילו חמץ גמור ועשאו ברשותו ולא דמי לעכומ"ז שהביא דורון דההיא אפילו לא היה חמץ אם לא רצה לקנותו אינו שלו דאין מקנין לאדם בעל כרחו אבל בירושה דאם לא היה חמץ יורש שאמר איני רוצה לירש אינו כלום אם לא שמפקירו ובחמץ רחמנא אחשביה וכו' עי"ש ראיותיו משיטת הגאונים שהובאה בהרא"ש פרק קמא דפסחים ד' ו' בישראל המפקיד אצל חברו דעובר הנפקד אם קבל האחריות וכו' ומסוגיא דפסחים ד' מ"ו גבי חלה דחשיב טובת הנאה לממון גמור וכו' עי"ש דב"ק ולהלן אכתוב איה"ש דעת הגאון מגן האלף בזה:

וכתב הגאון נאות דשא סי' ט"ל (בד"ה ומה"ט) שבס' אור חדש לפסחים בד' י"ג ע"ד כתב בשם הג' מוהרי"ח מפראג (הנו"ב ז"ל) דמי שמת בערב פסח וכו' ממילא חמץ זה אחר הפסח מותר באכילה וכתב על דבריו ולדברינו הנ"ל דלא קיימא לן כאמימר בפרק השולח גבי מפקיר עבדו ומת דסבר דאיסורא לא מורית לבריה אלא כרבינא דאיסורא מורית לבריה ממילא כיון שמעט זכות נשאר לבעל החמץ כי מיית מורית איסורא לבריה ואם אינו מבערו עובר הבן בבל יראה ואסור אחר הפסח בהנאה ודבר זה ברור בעיני דדמי ממש למפקיר עבדו ומת דקיימא לן דמורית איסורא לבריה ואני תמה על הגאון שכתב כך בפשיטות בלי שום ראיה וגם נראה לי דרוב האחרונים שכתבו דמכירה מהני בפסח לחמץ דלא עבר בבל יראה ממכירה ואילך פליגי על הג' הנ"ל דכי היכי דמכירה מהני הכי נמי ירושה דבכל דוכתא דינם שוה עכ"ל ואין מצוי אצלי ספר אור חדש לפסחים לראות מה אמר בזה הרב אור חדש ומובן מדברי הרב נאות דשא שלא פקפק על דבריו אלא הביא דבריו בשתיקה כהודאה והרב נאות דשא לא ראה בגוף תשובת הנו"ב הנ"ל בזה שלא כתב כן בלי שום ראיה כמו שחשב כי אם בכמה הכרחיות ופלפולים כיעי"ש ומה שמדמה למפקיר עבדו ומת דקיימא לן דלא כאמימר דאיסורא מורית לבריה אין משם ראיה לפי דברי הרב חק יעקב דהתם הוא מדרבנן בעלמא וכמו שכתב הרא"ש שם דלא כהרי"ף ועוד חמץ גופיה חידוש הוא שעשאו כאילו הוא ברשותו וכו' ואין לך אלא חידושו שלא לחייב היורשים עי"ש והרב שערי תשובה בסי' תמ"ח אות ח' הביא תורף דברי הגאון נודע ביהודה שבמהדורא קמא וציין לתשובתו שבמהדורא תניינא המובאת בדברינו להלן ולפי הנראה לא ראה דברי הרבנים חק יעקב ומקור חיים ופרי מגדים הנז"ל והוא חידוש (לפי מה שחילקתי דברי הרב שערי תשובה לסעיפים קטנים ככתוב בפתיחה לסימן זה דבריו בזה הם בס"ק ט"ו):

והגאון מגן האלף בסימן תמ"ח סוף סק"ח הביא סברת הנודע ביהודה ומה שהשיגו בספר מקור חיים וכתב לדחות השגותיו וראיותיו וסיים וסבור הייתי לעשות קצת סמוכים לדברי הגאון נודע ביהודה מהא דפרק השולח ד' מ' במפקיר עבדו איסורא לבריה לא מורית ופירש רש"י דאין ירושה אלא בדבר של ממון וכיון דאינו דבר של ממון מה יוריש לבניו חיוב הביעור ולמה יתחייבו הם לבער (אמר המחבר נראה דסובר הרב דנקיטינן כמאן דאמר דאיסורא לבריה לא מורית וכבר כתבתי דברי הרב חק יעקב דאנן לא קיימא לן הכי אלא שכתב דהוא מדרבנן בעלמא) שוב כתב דקשה על זה מהא דבקידושין ד' י"ז ע"ב דייקינן דגר אינו יורש מן התורה מדיכול לומר לעכומ"ז טול אתה ע"ז ואני מעות ואי יורש מן התורה חליפי ע"ז קשקיל ומאי קושיא דלמא אף שיורש מן התורה מכל מקום ע"ז לאו בר דמים היא אצל הגר ולא ירש הע"ז כלל ועוד הקשה עליו מדברי הר"ן בנדרים ד' מ"ז גבי האומר לבנו קונם אי אתה נהנה לי אם מת לא יירשנו שכתב דלאו משום דאין זוכה בנכסים לפי שאסורין בהנאה שאם כן איך נותן לבנו ולאחיו הרי דאף שהנכסים אסורים לו זוכה בירושה ובנדרים ד' פ"ה אמרינן כיון שאמר קונם שוינהו עפרא בעלמא אלמא דגם באיסורי הנאה יורש הוא ולכן נותן לבעל חוב וכדכתב הר"ן שם ועוד אם איתא שמותרין היורשין להשהותו אם כן ממונם הוא וברשותם קאי מדיכולין להשהותו לכתחלה ולאחר הפסח יהיה מותר וכמו שכתבתי בסי' תמ"ג סק"ג דכי האי גוונא לאו גורם לממון הוא רק ממון ממש כיון דלכתחלה יכול להשהותו על לאחר הפסח אם כן הוי ממון גמור לכן נראה דודאי מחוייבים היורשים לבערו:

ובשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא סי' ס"ה הובא שם שרב אחד השיגו בכמה דברים ובהשגה ח' כתב המשיג וז"ל גם מה שפלפל בעבר אבל יראה ומת תוך הפסח נראה לי ברור דאסור אף ליורשים מדבעי רבא כהנים בגזל הגר יורשים הוו וכו' משמע דביורשים ממש פשיטא ליה שאומר הרי שלך לפניך אלמא לא פקע שם בעלים המורישים מממון זה רק בפסח אריה דאיסורא רביע עליה ובצאת החג שוב הוא למפרע להיות ממון בעלים עכ"ל ולפי הנראה כונת הרב המשיג להוכיח מזה ביורשים דעלמא (לא לגבי כהנים בגזל הגר להצד דיורשים הוו) דאומר להם הרי שלך לפניך ואסור החמץ ולא הבנתי מה שהשיב הג' נו"ב בזה שם באות ח' שאין רצונו להשיב שכבר ביאר גם הוא בנו"ב קמא הנ"ל דהיכא דנאסר החמץ נאסר גם להיורשים ואין כאן השגה לדינא עי"ש והלא ביורשין דעלמא מר הוא דאמר דלא נאסר החמץ דהאיסור מצד הקנס לא חל בפסח כלל אלא אחר הפסח כי בתוך הפסח שאסור מן התורה אין שייך שיקנסו חכמים לאוסרו וכו' ואילו מדברי הרב המשיג הנ"ל משמע שרוצה לומר דנאסר להיורשים וטובא איכא נפקא מינה לדינא. ומה שכתב הרב נאות דשא דממה שכתבו רוב האחרונים דמכירה מהני שלא יעבור ממכירה ואילך מוכח דהוא הדין לירושה וכו' הנה לפי זה יש סתירה בדברי הנודע ביהודה דידיה אדידיה דבתניינא סי' ס"ג סובר דממכירה ואילך אינו עובר כדכתב בשמו בשו"ת הרב רמ"ץ שהבאתי לעיל סי' ה' אות כ"ט ואילו היה רואה דבריו שבמהדורא תניינא הנ"ל היה מגדיל התימה עליו אלא דלי הדל נראה דאפשר לחלק בין מכר לירושה:

והנה מסתמיות דברי הרב חק יעקב בסי' תל"ה הנ"ל היה נראה לי דכונתו דבין אם מת בערב פסח בשעת איסורו מדרבנן ובין אם מת אחר שש דאסור מן התורה וכן בפסח קאמר דאין היורשים חייבים לבער מן הדין אלא דטוב וכו' אך מדברי הרב פרי מגדים באשל אברהם סוף סי' הנ"ל נראה שסובר דהח"י לא אמר אלא במת בשעה ששית שכתב שאלה מי שמת בערב פסח בשש שעות והניח חמץ ויורשים ועבר הפסח מהו. תשובה אם כיונו היורשים לזכות פשיטא דעוברים בבל יראה ואסור אחר הפסח וכו' ואם לא כיונו לזכות עיין חק יעקב דאין צריך לבערו וכו' ומיהו אם מת בשבע אם קנסו שעבר בעשה דתשביתו וכו' ובתמ"ח יבואר ע"כ ועי"ש בתמ"ח סק"ב באשל אברהם שכתב דמשמע מכמה פוסקים דאף דעבר בעשה קנסוהו עי"ש ולפי זה נראה דכונתו בסי' תל"ה דבמת אחר חצות נאסר החמץ מחמת הבעלים שעברו בעשה ברגע שאחר חצות וממילא אסור לכל אדם היפך סברת הנו"ב הנ"ל וכבר הביא הרב עיקרי הד"ט סי' י"ז אות ז' דברי הפרמ"ג על דברי הרב נודע ביהודה הנ"ל עי"ש הא למדת שאין הדבר פשוט ובמחלוקת הוא שנוי ואם האמת כמו שנראה ממה שכתב בנאות דשא הנ"ל דהו אור חדש הנ"ל מישתק שתיק להנו"ב אולי נוכל לסמוך להתיר החמץ שעבר עליו הפסח בכי האי גוונא או יהיה סניף גדול מזה על כל פנים. שוב ראיתי מה שהאריך הגאון מוהרש"ז בש"ע שלו סי' תל"ה בקונטריס אחרון אות ב' על דברי הרב חק יעקב הנ"ל עי"ש דב"ק:

ולעומת זה ראיתי בשו"ת ברית יעקב להגאון ברוך מרדכי ליבשיץ בחלק א"ח סי' ו' שהביא מה שכתב בנודע ביהודה קמא סי' כ' דמי שמת בערב פסח ולא ביער ולא ביטל שאין צריכים היורשים לבער החמץ כיון שכבר נאסר ואינו שלהם ולא אמרינן בהו עשהו הכתוב כאילו הוא ברשותו דבדידיה הוא דאמרינן הכי אבל ליורשין כיון שאינו של המת אינו יכול להורישו ואפילו לעומד החמץ בחצר שלהם אינו נקנה להם דאיסורא לא ניחא להו דליקנו וכתב על דבריו וכבר קדמו החק יעקב בזה והוסיף דאמרינן דאיסורא לא מורית לבריה אף דלא קיימא לן הכי גבי מפקיר עבדו וכו' הוא מדרבנן בעלמא כדכתב הרא"ש ועוד דחמץ חידוש הוא שעשהו כאילו הוא ברשותו ואין לך בו אלא חידושו שלא לחייב את היורשים וסגי במחיצה בעלמא אלה הדברים אשר כתב בשם הגאון חק יעקב ולא סיים למילתיה מה שכתב שמכל מקום טוב לבער כיון שהחמץ אסור בהנאה נראה דמשמע ליה דגם הרב חק יעקב סובר לא החמץ נאסר אחר הפסח מחמת היורשין ולא אמר דהחמץ נאסר אלא מחמת המוריש שעבר עליו בעשה אבל אם מת בשעה שאסור מדרבנן דלא נאסר מחמת המוריש אינו אסור מחמת היורשין וכשיטת הגאון נודע ביהודה והביא מה שהגאון מקור חיים השיג על הגאון נודע ביהודה וכתב לדחות ראיותיו וגם על הראיה מסוגיא דקידושין ד' י"ז גבי ירושת הגר אי מדאורייתא וכו' האריך לפלפל שם עי"ש דב"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף